שירה | מרחבי הסף נותרים פרוצים

שירים מאת נעמה יונג, רתם פרגר וגנר ומיתר מורן

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות
19.08.2021
אסתר כהן, דטורה ובית קמע, עט כדורי על נייר, קוטר: 36 ס"מ, 2016. מתוך התערוכה "וחציים חלומות", בית ביאליק, הקומה השנייה, אוקטובר 2021 (אוצרת: סמדר שפי; אוצרת ראשית ומנהלת מתחם ביאליק: איילת ביתן שלונסקי)

.

נעמה יונג

*

יֵשׁ בְּרָכָה

בַּמֶּרְחָק

.

כִּזְמַן דֶּרֶךְ

בִּשְׂדוֹת נְבִיטָה

בָּהֶם אֲנִי צוֹעֶדֶת

אֶל הֵעָדְרוּתְךָ

 

וְגַם אִם

הָאֵין

חוֹרֵט כְּאֵב

בֶּחָזֶה

 

נְשִׁימַת מֶרְחָב

מוֹלִידָה

חָלָל

 

חֹפֶשׁ.

 

*

לֹא לִהְיוֹת בְּחֶנֶק

צוּרָה

אֶלָּא בְּמֶרְחַב

צִיּוּץ

צִפּוֹר

בָּאֲוִיר

.

בָּאֲנִי נוֹכֵחַ

בַּמִּלָּה

נֶעֱטָף

בְּמִשְׁפַּחַת

הֲבָנָה.

.

נעמה יונג, בעלת תואר ראשון בספרות אנגלית וצרפתית מהאוניברסיטה העברית ותואר שני בעיתונאות מ־NYU. פרסמה שני ספרי השירה: "הווים" ו"כבשת הדבש" (פרדס), וספר ילדים: "הגיע זמן לישון" (קוראים). תרגמה ארבעה־עשר ספרים. ספרה "בת ממשיכה" עתיד לראות אור בקרוב בהוצאת עיתון 77. שירים פרי עטה התפרסמו בגיליונות 16 ו־69 של המוסך.

.

.

רתם פרגר וגנר

סרוגין

בַּדֶּרֶךְ עִם הַיְּלָדִים

הִיא כּוֹסֶסֶת אֶת צִפָּרְנֶיהָ

שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה

.

– הִנֵּה פֹּה קִיסוֹס

וְשָׁם, בִּסְבַךְ אֵלַת הַמַּסְטִיק, נָדִּיר כָּזֶה

אָדֹם חָזֶה –

.

הֶחֳרָבוֹת שֶׁלָהּ רוֹחֲשׁוֹת

כְּמֹו חֲרַכִּים

מְהַבְהֵבִים בַּחֹשֶׁךְ

.

–  וְהִנֵּה הַמִּנְזָר עֲנָק יָשֵׁן

מֵגִיחַ מִן הַזְּמָן

כְּמוֹ אַרְמוֹן מִתוֹךְ מִגְזֶרֶת –

.

אֲבָל הִיא לֹא תִשְׁעֶה

אֶל הַמַּלְאָךְ, עַלְעֹול

הַיּוֹם יִקְרֹס אֶל הַמָּחָר

.

– בְּצַד הַדֶּרֶךְ חֲצָאִית פְּרָחִים

אִשָׁה קוֹרֵאת

שָׁלוֹם שָׁלוֹם לַיְּלָדִים –

.

רתם פרגר וגנר, חוקרת ספרות עברית ומרצה באוניברסיטת תל אביב. ספרה, "הילד הלז אני הוא ולא אחר: ילדים וילדוּת בסיפורת העברית במאה התשע־עשרה", יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 2018. מסות פרי עטה התפרסמו במוסך, בין היתר בגיליונות 79, 83 ו-103.
 חברת מערכת המוסך.

.

.

מיתר מורן

*

לְתוֹךְ מָה תִּפְסַע

אִם תַּחְלִיט לִפְסֹעַ לְתוֹכִי

.

מָה תִּמְצָא בֵּין עִיֵּי הֶחֳרָבוֹת הַמֻּסְוִים

וְהָעֵצִים הַסְּתָוִיִּים הַבּוֹעֲרִים

הֲרֵי לִבָּתָם חֲלוּדָה כָּל־כָּךְ

וְעוֹנָתָם אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת לְכָאן

.

אִם תַּקִּישׁ בִּי צוּר בְּחַלָּמִישׁ

יִתָּכֵן שֶׁנַּהֲפֹךְ לְמַיִם,

נְגַלֶּה שֶׁאֵין בָּנוּ יוֹתֵר

מִקֹּמֶץ מַצְּבֵי פְּזוּרָה.

.

*

חֹמֶר אָפֵל לֹא נֶחְשָׂף

עַד שֶׁחוֹרֵג מִגְּבוּלוֹת אָדָם אָהוּב

.

חֲרִיגָה כְּמוֹ יִלְלַת הַר –

גְּרוֹנִית וּצְרוּדָה

זָעָה תַּחַת שִׁדְרַת־הַמֻּכָּר

וּמְחַלֶּלֶת בּוֹ מִבִּפְנִים

.

בְּהֶעְדֵּר רְאָיוֹת

מֶרְחֲבֵי הַסַּף

נוֹתָרִים פְּרוּצִים.

.

מיתר מורן, משוררת, אמנית רב־תחומית ויזמית. בעלת תואר שני מבית הספר לאמנות חזותית בניו יורק. כיום היא מייסדת־שותפה בחברה בתחום המציאות המדומה. שיריה התפרסמו בבמות שונות. השירים שכאן –  מתוך ספר ביכורים העתיד לראות אור בסוף השנה בהוצאת עירובין.  

.

» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת תום הדני־נוה, דין אהרוני רולנד ושני כץ

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation