טיפול במים – תרופת הפלא הבטוחה?

לרפא תחלואות, לגדל בחזרה איברים, להצעיר את הגוף ולעיתים להחזיר מישהו מהמתים – קריקטורות נדירות מאנגליה של המאה ה-19 מוכיחות שתמיד ניסו למכור לנו "תרופות סבתא", ואנחנו – תמיד רצנו לקנות.

מוטיב נפוץ מאוד. מטופל יושב עירום באמבטיה ועליו שופכים מים חמים או קרים

המליצו לכם לקנות מכונה נגד וירוס הקורונה? חכו רק רגע. זאת לא הפעם הראשונה שהאנושות מצאה תרופה להכול. אולי שמעתם על דבר מטורלל שנקרא "הידרופתיה"? ובכן, סדרת גלויות ליתוגרפיה מאוסף אדלשטיין להיסטוריה של המדע, שהודפסו בספר הסטירי 'תרופת המים הבטוחה', מאת מר פורבס בלונדון של 1843, מלמדת אותנו על ניסיונות ריפוי הזויים ואכזריים, לצד תעשייה משגשגת ופושעת של טיפולים במים. ואם אלו לא הרגו אותך, מזל טוב – שום וירוס כבר לא יוכל לך.

אנו מכירים כיום טיפולים מודרניים מבוססי מים ואת תרומתם הרבה בתחום האורתופדיה, המוטוריקה וגם בתחום הרגשי. שיטת טיפול כזו נקראת ברפואה המודרנית 'הידרותרפיה' (מיוונית, הידרו = מים, תרפיה = טיפול). בעבר, לפני יותר ממאה שנים, רפואת המים כונתה 'הידרופתיה' או 'מרפא מים'. האסכולה הזאת, הנחשבת שייכת לרפואה הישנה, צברה תאוצה ונעשתה פופולרית מאוד במאה ה-19 ועד שנותיה הראשונות של המאה ה- 20. היא אפילו נהנתה מספרות רפואה אלטרנטיבית.

רופאים שיערו שלמים סגולות ריפוי שונות, כאשר נותנים את הדעת לנתונים כמו טמפרטורת המים, לחץ המים והעברתם במכונות משונות. בגדול, התפישה שלהם הייתה נכונה: למים סגולות מרפא כשיודעים לרתום את כוחם ולתמרן אותם למטרה הזאת. טיפולים במים הוכיחו את עצמם במקרים של הורדת חום או טיפול בלחץ דם, למשל, והמדענים מיהרו לשער שמצאו את תרופת הפלא החדשה. עד מהרה הצטרפו לגילוי המרעיש שרלטנים שהפכו את המים ל'קדושים' ומחוללי ניסים של ממש, ומכרו לציבור כוסות רוח לחולה קורונה.

בין ההבטחות שפורסמו לכל מי שהסכים לשמוע, נכללה ההתחייבות כי טיפול באמצעות מים בשיטות שונות, בתוך אמבטיות ובתי מרחץ, יכול (שימו לב) להצעיר אתכם, לגדל לכם בחזרה איברים קטועים ואפילו נשמעו טענות על כך שבאמצעות טיפולים מיוחדים וסודיים ניתן להחזיר אדם מן המתים. בגלויה שלפניכם אפשר לראות פרסומת של ממש, כשבראשה משאבת המים בצורת צלב, ואותו אפשר לקשר לתחיית המתים של ישו. הפרסומת מצהירה ומבטיחה:

"תרופת המים המוכחת
קטיעות שוחזרו
מתים הוחזרו לחיים
וגיל (השיבה) הוחזר לנעורים על ידי הידרופאתיזציה"

קטיעות שוחזרו מתים הוחזרו לחיים

בסוף המאה ה-19 לא היה נדיר לראות קטועי גפיים וקשישים העומדים בתור לקבלת טיפולים הזויים. אט-אט, וכדי להרחיב את מעגל ההכנסות, הבטיחו המטפלים שטיפול במים יכול לרפא מחלות נפש ורוח כמו אינסומניה, נטיות אובדניות, מאניה-דיפרסיה, ומחלות פיזיות קשות כמו שיתוק או דלקת פרקים. לקראת סוף המאה ה-19 התופעה הייתה פופולרית ונרחבת כל כך, שהודפסו באנגליה סדרות של קריקטורות רפואיות שמזהירות את הציבור מפני "מרפא הפלא" של המים, ומותחות ביקורת על התופעה.

ההידרופתיה התבססה על טיפול חיצוני ופנימי בעזרת מים. באחד הטיפולים שמהם מזהירים, מודגם 'מצב המומיה'; באיור רואים חולה השוכב במיטתו (ככל הנראה לוקה בשפעת, חום או מחלה אחרת מסוג זה), עטוף כמו מומיה בשמיכות שתפקידן ללחוץ על הגוף, כשבאותו הזמן מפעיל מכונה מפמפם לו בנדיבות לתוך הגוף כמויות מים, בעזרת משאבה וצינור.

"אלו שכך מצפים להירפא, ימצצו וישתו כל דבר, בכל כמות, ובכל מחיר!"

בגב הקריקטורה מתואר התהליך, ובסופו גם לא חסכו בביקורת כלפי הציבור. וכך נכתב:

"מצב המומיה
הפציינט, לאחר שהפכתם אותו ללקוח, נעטף בצורה צמודה בשמיכות, על מנת להזיע. אם הוא נשאר לחיות מספיק זמן כדי לראות את סוף התהליך, או שיסיים כמומיה או שיירפא – הסיכויים שווים. הידיים נכפתות, ומים ניתנים בנדיבות דרך צינור. מובן מאליו שאלו שכך מצפים להירפא, ימצצו וישתו כל דבר, בכל כמות, ובכל מחיר!"

או במילים אחרות: במצב של פאניקה כל מה שידחפו לכם ויגידו לכם שעובד – הרי בטוח שתיקנו.

קריקטורות רבות מציגות סצנה נפוצה מאוד – מטופל יושב עירום באמבטיה ועליו נשפכים מים חמים או קרים (בהתאם לטיפול). באותה תקופה נתנו למים קרדיט רב בריפוי מחלות נפש. הסקפטים המשיכו למתוח ביקורת, ובמקום להציע את הטיפול לציבור – הציעו אותו בגב הקריקטורה לחברי הפרלמנט הבריטי "ההפכפכים" ו"הבוגדים". בגב הגלויה נכתב: "זהו טיפול אמיתי בהידרופתיה ולא הצגה בפרלמנט". בהמשך הוסבר לחברי הפרלמנט שאם הטיפול במים כה מועיל נגד מחלות הנפש, אולי הוא גם "ינקה את המשקע האינטלקטואלי שלהם וימלא את הוואקום המדובר שבראשם".

זהו טיפול אמיתי בהידרופתיה ולא הצגה בפרלמנט

אוכלוסיית חולי הנפש סבלה במיוחד מ"מרפא הפלא" שהציעו שיטות הטיפול השונות במים, והיו נפוצות במיוחד במוסדות פסיכיאטריים מחרידים בלונדון של המאה ה-19. שיטות הטיפול להוצאת המחלה מהראש כללו לפעמים את הטבעת ראשו של החולה בדלי מים, במהופך, בעזרת גלגליות וחבלים. השיטה, שמלווה אותנו עוד מימי הביניים בהקשרים של עינוי, הוכיחה את עצמה לא יעילה לטיפול במחלות מוח, אבל בחלוף השנים גילו סוכניות הביון הזרות ששיטה שבה יוצרים אשליית טביעה במהופך דווקא מצוינת לחילוץ סודות מאנשים שלא רוצים לגלות אותם.

הטבעת הראש במהופך: מצויין לעינויים, פחות לטיפול במחלות נפש

טיפולי המרפא במים היו שלאגר לפני יותר ממאה שנים, ובתחילתה של המאה ה-20 וכינונה של הרפואה המודרנית נזנחו הטיפולים האכזריים. אבל אם ניתן ללמוד משהו מהעבר, זה שתמיד יהיו אנשים שינצלו את שאיפת האנושות ל"רק בריאות" וימכרו מיני תחבולות, מכשירים ומרקחות, שיבטיחו לכם מרפא ברגע או במעשה פלאים. אז בפעם הבאה שאתם שומעים על מכשיר נגד קורונה או על אמבטיה מתנדנדת לשימוש עצמי בסלון, אל תרוצו לחנויות – לכו לרופא. רק בריאות.

 

תודה לחיה מאיר-הר, מאוסף אדלשטיין להיסטוריה של המדע, על תרומתה וסיועה בהכנת הכתבה.

 

כתבות נוספות

תפילות, קמעות ולחשים למניעת המגפה

פעם ב-100 שנה: מה קרה כאן בהתפרצות המגפה העולמית הקודמת?

 

הסבר פניך לתייר

האם הסברנו פנינו לתייר? האם שאלנו את המבקרים מארצות הקור מה דעתם על מצב המלונות והמוניות ושאר השירותים לתיירים שבהם השתמשו בשהותם בארץ?

"ארץ ישראל – ארץ מרפא", מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

גם ב-1949, "המכון למחקר דעת הקהל" (גרסה מוקדמת של "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה") ערך סקר בקרב תיירים בארץ, ופרסם את התוצאות בחוברת מיוחדת שנקראה "רשמי אורחים על סידורי קבלתם בישראל".

כאן תוכלו להציץ בדפי החוברת, להתרשם מהשירותים לתיירים בימי קום המדינה ולגלות מה חשבו המבקרים מארצות חוץ שהתאכסנו בארץ בבתי מלון מסוג א'.

כי תבואו אל הארץ

מה הביא את האורחים שלכם אל הארץ? האם כדי לבקר בארץ ישראל – ארץ המרפא, ואולי בתל אביב – עיר המרפא? בימי קום המדינה באו האורחים בעיקר כדי לראות את ישראל, לקשור קשרי מסחר, לבדוק אפשרויות להשקיע בארץ או להשתקע בה, וגם ל"מטרות אחרות" שהשתיקה יפה להן.

ישראל בסדר; התחבורה – לא

כאז כן היום: הדעה הכללית חיובית, והתחום שזכה לתלונות הרבות ביותר הוא התחבורה. האורחים התלוננו בעיקר על התנהגות הנהגים (מחירים מופרזים, חוסר אדיבות), ואחדים ציינו שהמחיר שגבו מהם עבור נסיעה מחיפה לתל אביב היה שונה ממקרה למקרה, ותמיד גבוה ביותר.

בין עיר לעיר נוסעים באגד ישיר – אוסף אגד, פרויקט "מסע בזמן"

מצב המלונות – המחירים גבוהים ואין ניקיון

רבות התלונות על חוסר ניקיון ועל חוסר מקום. לדעת האורחים, מצב הסידורים הסניטריים בכי רע ודורש שיפור.

 

חדרנית בבקשה – אוסף ערי וליש, אוספי הספרייה הלאומית

 

כמה עולים ארבעה ימים בפנסיון עם ארוחות ערב, משקאות ותוספת שירות? לדעת האורחים מחו"ל – הרבה יותר מהראוי.

 

מלוני "הרצליה", חשבון – מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

 

"ראינו את הארץ"

רוב התיירים ראו את הארץ על כל או רוב אזוריה. "תנועת הסיורים מפותחת וגדולה שביעות הרצון מהמדריכים" סיכמו ושיבחו רוב האורחים.

רושם טוב

למרות הטענות, רוב האורחים מגלים סבלנות. הלב שלהם מתפקע מרגשות לאומיים כך שהיחס שלהם לישראל חיובי בסך הכל.

דרושה הסברה

כתמיד, הפתרון המוצע הוא הסברה נכונה, הדרכה ועזרה לאורח למצוא את דרכו בארץ וליהנות בה.

 

מלון מונופול – אוסף ישראליאנה של הדי אור, אוספי האפמרה, הספרייה הלאומית

 

דפים נבחרים מ"רשמי אורחים"

ההורוסקופ העברי הראשון!

ההתנגדות למדור החדש ב"הארץ" הייתה גורפת, הניצחון היה מושלם

כשנדפס ההורוסקופ הראשון על גבי עיתון ישראלי כתוב עברית, נעמדו עיתונאי ישראל על רגליהם האחוריות ובפיהם שאלה: אדוני המו"ל שוקן, מה להארץ ולהבלים אסטרולוגים?

עוד לפני שנות השישים נעשו מספר ניסיונות לשלב אסטרולוגיה בעיתונות העברית, היו אלו ניסיונות בוסר, ובכל המקרים הם לא האריכו ימים. בשנות החמישים צצה המילה הורוסקופ בעיתונות הישראלית בקצב גובר והולך. תחילה נזכר ההורוסקופ במשמעותו המקורית – מפת כוכבים שיצרו אסטרולוגים מומחים בימי קדם – לרוב בשירות המעמד השליט.

מודל גיאוצנטרי [= כדור הארץ במרכז היקום], מתוך כתב יד עברי שנכתב בסקסוניה שבגרמניה בסביבות המאה ה-18, שמור בספרייה הלאומית

ב-5 בדצמבר 1957, דיווח עיתון המחנה הציוני-דתי "הצופה" על המדור החדש והסנצסיוני שכובש את עיתוני גרמניה ושאר אירופה, ההורוסקופ. מחבר המאמר ראובן מלאכי ראה בטור ההורוסקופ דוגמה ל"ירידת הדורות", ואם נדייק – לאופן שבו העיתונות הגרמנית הגדולה של ימי קדם נמשכת אחר סנסציות זולות, ובעקבותיה נמשכות מדינות אירופה כולן.

הקטע המצורף התפרסם כחלק מכתבת "בעיית הנוער העזוב באירופה", עיתון הצפה, ה-5 בדצמבר 1957

 

ב-1960 דיווח "מעריב" על בחירות בהשראה אסטרולוגית שהתקיימו בציילון (סרי לנקה מאז 1972) – כי באי הירוק והפרימיטיבי, לדברי העיתונאי צבי קנטור, "אם רצונך להיבחר לפרלמנט הציילוני אין לך צורך במנגנון מפלגתי אדיר, בעורף ציבורי מגויס, בכספי מגביות ללא הגבלה" – במילים אחרות, כל מה שזקוק לו פוליטיקאי מודרני. במקום זה, המועמדים תרים אחר "אסטרולוג טוב שיצייד אותך בקמע, וניצחונך מובטח". והרי "בלי הורוסקופ – כיצד יידע המועמד מה סיכויי האמיתיים?".

בחירות בצ'יילון בהשראה אסטרולוגית, עיתון "מעריב", ה-7 במרץ 1960

 

בגיליון הראשון של ה"מוסף שבועי" של הארץ, שהתפרסם ב-29 בנובמבר 1963 (י"ג כסלו תשכ"ד), אנו פוגשים את ההורוסקופ העברי הראשון, שעליו חתומה דורותי אדאמס. ההורוסקופ תקף לתאריכים ה-1 בדצמבר עד ה-7 בדצמבר, שנת 1963.

זה לא מנע ממני לקרוא את התחזית של המזל שלי, מזל דלי: "אמנם אתה מודאג במקצת בכל הנוגע לכסף ולאחריות חדשה שהוטלה עליך. אבל, אל תדאג יותר מדי, אם תעבוד קשה עכשיו, נכונו לך חיים קלים יותר בעתיד. אולם, אל תעבוד עד כלות הכוחות." לקחתי לתשומת ליבי.

שער המוסף שבו הופיע ההורוסקופ הראשון, נובמבר 1964

 

כצפוי, ביקורת על ייבוא המדור הסצנסציוני הוטחה מכיוונים שונים. הטיעונים מוכרים לנו כיום, כפי שהיו מוכרים במשך מאות ואלפי שנות קיומה של האסטרולוגיה – לא, טענו המבקרים, לא מדובר בידע מדעי, אלא באמונות תפלות והבל רוח.

האם לרמה הזו יש לצפות מעיתון הארץ? תהה עיתון "למרחב" – בטאונה של מפלגת אחדות העבודה-פועלי ציון – בסוף חודש דצמבר 63' בכתבה ולה השם המתבקש "ההורוסקופ של "הארץ"":

עם התקרב שנת החתימה החדשה העשיר "הארץ" את עמודי מוספו ב"פאטנט" מקורי – הורוסקופ, המאיר עיני קוראיו המשכילים בחכמת הכוכבים והמזלות, לפיה יכוונו צעדיהם מדי שבוע בשבוע בישראל – 1963-4.

 

הכותב התפלא על החידוש:

"הארץ" רואה עצמו, כידוע, עליון על העתונות המפלגתית והציבורית בארץ. עתונו שלג. שוקן מציג עצמו כעתון החוגים המשכילים בארץ שהליבראליזם, ההומאניזם והראייה האינטלקטואלית רחבת האופק הם נר לרגליו.

 

ובנימה אירונית שאל עיתונאי "למרחב", החתום בשם אל"ף:

מה טעם נהיה צרי אופק בדור הסופרמארקט? הנה הגענו בזכותו של ג. שוקן לכל-בו במלכות הרוח, שגרים בו יחד הזאב והכבש. הלווין הממריא לכוכבים לפי מדע האסטרינאוטיקה טס למרומים בצד ההורוסקופ, המדריך האסטרולוגי של ימי הביניים.

 

כתבת ביקורת על "ההורוסקופ של הארץ", עיתון למרחב, 29 בדצמבר 1963

 

אז מהי, אם כך, הסיבה להכללת ההורוסקופ בעיתון הארץ המכובד? עיתונאי "דבר" שלמה גרודזנסקי העלה שלושה הסברים אלטרנטיביים: המו"ל הנוכחי גרשם "שוקן מאמין בחכמת-המזלות" ולכן בחר לצרף את נבואותיה; המו"ל אינו מאמין בחכמת-המזלות אך רואה לו חובה לחנך את הציבור המשכיל בה; או – וזו ההצעה המתקבלת ביותר על דעת גרודזנסקי – "ייתכן, שכינונו של ההורוסקופ נובע מתפיסותיו הכלכליות של "הארץ"."

אפשר שההסבר האחרון, הכלכלי, הוא הסיבה לכך שאת ההתנגדות הרצינית ביותר למדור החדש העמידו חברי מערכת העיתון הקומוניסטי "קול העם" שהתקשו, כך נראה, להסכין עם עצם החידוש, וחזרו ולעגו להורוסקופ של הארץ בשלל דרכים וצורות. הזלזול ב"מדע המדומה" שהפיץ הארץ, כך לטענת קול העם, הביא את מערכת העיתונות הקומוניסטית לפרסם בספטמבר 64' גרסה משלהם להורוסקופ הכובש את העיתונות העברית.

את הסיבה לפתיחת המדור הציגו חברי המערכת במילים ברורות ונחרצות: "חדורי דאגה שורשית שלא לפגר אחרי הישגיו של פאר העתונות היומית, גאים גם אנחנו להציג לפני הקורא המשכיל את הורוסקופ השנה הבעל"ט [הבאה עלינו לטובה].

מה יש, רק לאחרים יש דמיון פורה?"

ההורוסקופ של "קול העם", התפרסם בעיתון בתאריך ה-27 בספטמבר 1964

 

הסאטירה של "קול העם" חושפת עד כמה ההורוסקופ החדש הוא מכשיר מודרני, שבינו לבין העיסוק ברוחניות אין כמעט דבר. את ההצעות שסיפק מחבר ההורוסקופ ההומוריסטי לא היה אמור הפועל החרוץ ליישם, אלא דווקא הבורגני קל-הדעת, שככל הנראה שכח את ההיגיון הישר שלו במקום שהוא לא מצליח לאתר מאז. עבורו נכתב ההורוסקופ המייתמר לכוון את חייו.

על הנולדים בחודש תשרי (מזל מאזניים), נכתב: "בתקופה זו של חילופי-עתים עליך לשמור על שיווי משקלך ועל בריאותך: עבוד ביום ושן בלילות. שלם מסיך לקופת-החולים. הקפד על צחצוח נעליים ורחיצת-האוזניים. אם לא תהיה שביתת-דוורים, עשוי אתה לקבל אי-אלה מכתבים בעניינים שונים". את ילדי כסלו הזהיר העיתון כי "שוב פעם תהיינה בעיות עם הדתיים: בלי "חוק-השבת" אלה לא יכולים לנוח." ולבני חודש טבת הסביר: "אתה עלול לחוש מידת-מה של עייפות לאחר יום-העבודה, אל תיתפס לבהלה: בדרך כלל זה עובר ותרגיש שוב רענן למחרת בבוקר."

פסגת היצירה של ההורוסקופ הגיעה בהמלצות לחודש אדר, החושפת אירוניה של הכותב פרולטר הניצב בפני השפע הבורגני:

אדר (דגים): הרבה באכילתם. הם יעזרו לך לחדש את תאי מוחך. אל תאמין לרכילות הרומזת שהינך אדם שטחי, משעמם וחסר-מעוף; הרי גם אשתך טוענת כך. חודש זה מתאים בפירוש למשחקי השש-בש ולהימור במירוצי-סוסים. צפצף על "מרבק" וקנה נקניק מחוץ לארץ."

שנה מפרסום ההורוסקופ הראשון בעברית במוסף השבועי של הארץ בנובמבר 63', ובית המשפט הישראלי מוצא את עצמו מתמודד עם שאלת המעמד החוקי של השיטה כולה. ב-14 בדצמבר 64' התפרסם במעריב פסק דין של השופטת ורלינסקי בנוגע למעמדו החוקי של ההורוסקופ, הקובע "כי עיסוק בהורוסקופ תמורת תשלום מהווה מעשה הונאה". הפסיקה לא נגעה להורוסקופים המתפרסמים בעיתונות, וההורוסקופ של "הארץ" המשיך מתפרסם מדי סוף שבוע במוסף.

העתיד בהורוסקופ, כתבה ב"מעריב, ה-14 בדצמבר 1964

 

במדור הקבוע שלה בעיתון "על המשמר", 'פינת הבית והמשפחה', ניסחה מאשה שפירא את העמדה הבסיסית ביותר המאחדת כמה מהכופרים הגדולים ביותר באסטרולוגיה המודרנית עם תומכיה האדוקים ביותר – מדובר בשיטה לא מזיקה הבנויה על הערות כלליות מספיק כך שכל קורא יוכל לקחת ממנה משהו – גם אם זו רק תחושת עליונות על כך שאנחנו המשכילים(!) לא מאמינים בג'יבריש הניו אייג'י הזה.

'פינת הבית והמשפחה', עיתון "על המשמר", 17 בספטמבר 1964

 

מרגע נחיתת ההורוסקופ בארץ, ברור שהוא כובש לעצמו קהל קוראים. בשנת 1964 כבר מופיעה בקיוסקי ארצנו חוברת ההורוסקופים בשם "ההורוסקופ לחודש: לפי מדע האסטרולוגיה ובהתאם לתאריך הלידה של האדם: מבוסס על פי מימצאי "מרכז-האיצטגנינות הבין-לאומי". החוברת (למעשה, 12 חוברות שהתפרסמו אחת לחודש) ראתה אור בהוצאת "התחזית".

ה"הורוסקופ – 1964, חוברת מס' 1, הוצאת התחזית, שנת 1964

 

שנתיים לאחר מכן, בשנת 1966, מופיע ההורוסקופ גם בעיתון "מעריב". תחילה, כמו ב"קול העם", מדובר במדור סאטירי בשם "חד-גדיא", הכולל תחזיות דוגמת התחזית למזל טלה (בין ה-21 במרס ל-20 באפריל): "מנהל הבאנק שלך מבני מזל סרטן רוצה לראותך באופן דחוף ויחסיכם ישתבשו זמנית. זוהי שעה יפה לרשום את רכושך על שם אשתך בהקדם האפשרי. סוף השבוע יהיה סוער במקצת". או התחזית למזל תאומים (בין ה-21 במאי ל-21 ביוני): "רבים מידידיך יוצאים למסעות והקשר אתם יצטמצם לקיבוץ הגלויות. אין זו שעת הכושר להקמת מפעלי ספנות חדשים. בריאותך הולכת ומתפוררת. אל תיסחף לדמאגוגיה." מחבר המדור? אפרים קישון מיודענו.

ההורוסקופ הסאטירי של "מעריב", 9 בדצמבר 1966

 

אילו היה מצטרף המדור החדש לעיתון דובר העברית בתקופה מוקדמת יותר, ודאי היה זוכה לשם עברי ראוי. כך קרה לתשבץ – תחדיש מקראי זה מהווה פתרון ל-Crossword Puzzle האנגלי. אבל מאחר שהופיע המדור החדש לראשונה רק בסוף שנת 63' בעיתון שהתגאה בעצמאות המחשבתית והמפלגתית שלו, התפרסם בשם שבו נודע המדור עשור ויותר קודם לכן בעיתונות במערב – ה"הורוסקופ". הורוסקופ ביוונית עתיקה פירושו "מסמן מקום", או, תרגום אחר שנתקלנו בו, "מבע לשעה". במקור הייתה הכוונה למפות לידה אסטרולוגיות. כיום מדובר כבר במדור קבוע בעיתונות – כזה שאף עיתון מכובד או אתר חדשות מבוסס לא חולמים לוותר עליו.

 

הכתבה היא חלק מפרויקט הדיגיטציה של עיתון הארץ והעלתו לאתר עיתונות יהודית היסטורית. בכך מצטרף עיתון הארץ למפעל אתר העיתונות ההיסטורית של הספרייה ואוניברסיטת ת"א הכולל למעלה משלוש מאות עיתונים ישראלים ויהודים שיצאו לאור החל מסוף המאה ה-18 ועד היום, בעשרות מדינות ובשש עשרה שפות שונות. 

 

כתבות נוספות

זה גלגל החיים – צעדיה הראשונים של האסטרולוגיה העברית

הגלגל שיעניק לכם כוחות על

רובינזון קרוזו בלשונות היהודים

"אגרת השמד" – דיוקן הרמב"ם כפליט חרב

הפרזנטורים של התנועה הציונית

לפני בר רפאלי ואסי עזר, היו כאן ביאליק וטשרניחובסקי

כל דור חושב שהדור שהגיע אחריו מצטיין בשטחיות וברדידות שאין שום סיכוי שאפיינה את הדור שקדם לו, שלא לדבר על זה שהגיע לפניו. זו דרכו של עולם, ובכתיבת כתבה זו בחרנו שלא לסטות מהתנשאות מבישה זו – זה פשוט מהנה מדי.

בתחילת המאה העשרים, בתקופה שבה הייתה התרבות העברית המתחדשת תרבות ספר, היו מחברי הספרים לגיבוריה. ומה עושים לגיבורי תרבות? מדביקים את פניהם על מוצרים כדי להיטיב למכור אותם. להלן כמה דוגמאות:

 

המשורר הלאומי מוכר את המשקה הלאומי

מעט מאוד אנשים יכולים להתגאות בהישג כמו זה של ביאליק. אנחנו לא מדברים על שירתו האדירה, על מפעלי ההצלה שכונן כדי לדאוג למסורת היהודית ההולכת ונשכחת, על תרגומיו הנפלאים שבראשם דון קיחוטה, על שהמציא את הילדות בעברית, ואפילו לא על שגר עוד בחייו ברחוב שנקרא על שמו (בזה גם אחד העם יכול להתגאות) – אנחנו כן מדברים על הפרסומת הזו, שנדפסה ללא ידיעת המשורר. אחרי הכול, הוא כבר לא היה בחיים באותה תקופה.

משורר לאומי של איזו אומה יכול להתגאות בכך שהוא הפרזנטור של המשקה הלאומי של עמו?

לחצו על התמונה לפתיחת הקישור

 

ללעוס את טשרניחובסקי ובן-יהודה

אם היה משורר שהדיר שינה מעיני ביאליק, היה זה שאול טשרניחובסקי. בתקופת הפעילות של השניים הם בדרך כלל הוצמדו יחדיו, בבחינת "שני הגדולים". לכן, מפתיע לגלות את פרצופו של טשרניחובסקי מתנוסס מעל עטיפות מסטיק עם אליעזר בן-יהודה, חיים ויצמן, אלברט איינשטיין, וביאליק שלנו איננו.

 

 

ובחזרה למי שהתחיל את הכול

יש רק אשם אמיתי אחד בהכול, האשם האמיתי של כל הסאגה הנוכחית שהיא הציונות: בנימין זאב הרצל.

לקח לנו קצת זמן להכיר בזה, בעיקר כיוון שלכל ברכות השנה טובה המשתמשות בדיוקן פניו של חוזה המדינה לא התייחסנו בהתחלה כאל מוצרים. אבל למה לא בעצם? הן הרי נמכרות בחנויות. אז הינה הוא, חוזה מדינתנו, מעטר שורה ארוכה של שנות טובות.

 

 

התחלנו בזלזול ונסיים בהסתייגות. פעם שימשו סופרינו ומשוררינו תפקיד טוטאלי בהרבה מהיום. רצינו לשמוע את דעותיהם על כל עניין, ציפינו שיסייעו בהקמת כל מוסד והתעקשנו להשתמש בפרצופם כדי למכור כל מוצר.

משהתחלנו אנחנו – כמשאלת מגילת העצמאות – להיות ככל עם ועם, ויש לנו תרבות עברית-ישראלית חיה ובועטת, זכינו במקצוע חדש המאפשר לסופרינו הנערצים להישאר בתחומם הם: הכתיבה.

למקצוע החדש שהקמנו קוראים מקצוע הסלב, ובעברית: ידוען או (מילה שאנחנו מעדיפים בהרבה:) כוכבן.

 

כתבות נוספות

האם אתם חיים חיים של משורר עברי מתחילת המאה הקודמת?

חמדה בן-יהודה, סופרת הילדים הראשונה בעברית

הווידוי של אלכסנדר פן

קָהָל נִכְבָּד, בְּרֶגַע זֶה מַתְחִיל סִפּוּר-הַמַּחֲזֶה