מאות שנים לפני שהפכה המילה "רוחניות" מלכודת לאמונות מכל סוג ומין, דיברו מלומדים ערבים בימי הביניים על הורדת "הרוחאניאת" השמיימית ארצה. אותה הורדה על טבעית, שבזכותה חדרה המילה "רוחניות" לאוצר המילים של ההגות היהודית במאות ה-12 וה-13, נסמכה על האמונה ביכולתו של האדם תחילה לאתר ואחר כך לנצל לצרכיו את השפע המתמיד והעומד, בשפת התקופה, הנובע מהכוכבים וממיקומם בשמיים. ניצול השפע השמיימי נקרא 'הנחה' או 'הורדת רוחניות', והוא ששימש את המגיקון לניחוש עתידות, לריפוי חולים ואפילו לשינוי הטבע.
ראשון ההוגים היהודים לעסוק ברוחניות השמיימית היה המשורר והפילוסוף הספרדי יהודה הלוי. הלוי לא היה הראשון בתרבות היהודית לעסוק בהשפעת הכוכבים על עולמנו, רמזים ועדויות צצים כבר בתנ"ך ובספרות התלמודית. אבל כאן מדובר בתופעה חדשה – שיטה מעין-מדעית לרתימת כוחות הקוסמוס, שפותחה ושוכללה בידי האליטה המוסלמית.
ב"ספר הכוזרי" בחר הלוי להתעלם מהשיטות המורכבות שייצרו מלומדים ערבים והמשיך לזהות את האסטרולוגיה החדשה עם הדתות הפאגניות. בעוד שהיהודים מקבלים את השפע האלוהי דרך מצוות השם, האמין הלוי, עובדי האלילים ומקדשי הצלמים נעזרים בשיטות מלאכותיות ויעילות פחות להורדת רוחניות.
הרמב"ם, אף הוא בן האליטה היהודית-ספרדית בימי הביניים, הכיר בכך שחוכמת הכוכבים "החדשה" מקורה בהשפעות מוסלמיות. הוא התנגד לה נחרצות וראה בה עבודה זרה ככל העבודות, אף כי העיד על עצמו כמי שהכיר היטב את צורות הכישוף האסטרולוגי. באחת מאגרותיו כתב כי "כמדומה לי שלא נשאר חבור בעולם בענין זה בלשון ערבי שהעתיקו אותו משאר לשונות עד שקראתי אותו והבנתי עניניו וירדתי עד סוף דעתו".
למרות ההסתייגות של יהודה הלוי וההתנגדות הגורפת בהרבה של הרמב"ם מהשימוש בידע אסטרולוגי, חודרת חוכמת הכוכבים אל לב ההגות היהודית בסוף המאה ה-13, אז היא הופכת מידע נסתר שאין מדברים בו בגלוי לשיטה מותרת שעיקריה מועלים בכתב. תחילה חדרה האסטרולוגיה אל היהדות דרך הרפואה.
הרופאים היהודים, שלמדו את מלאכתם מהערבים, "הכשירו" את הקמעות והסגולות האסטרולוגיים. בכתב-היד של היצירה "פנים אל פנים", שלו העניקו מחלקת כתבי-היד בספרייה את כותרת המשנה "חיבור באסטרולוגיה רפואית", אנו מוצאים דוגמה מעולה להעברה התרבותית של ימי הביניים: החיבור המיוחס לרופא היווני היפוקרטס תורגם לערבית ומשם לעברית. כך למדו רופאינו לטפל בחולים על פי המזלות שלהם.
וכך נכתב על מזל סרטן:
אם יתחיל החולי כשהלבנה בסרטן מובטת בשבת[א]י מבט רביעי או נכח תהיה החולי מקור לא ירגיש ריח יכאב בחזה מפני חום יהיה לו שעול ודפקו חלוש ומועט יכאבלו האייצטומכה [= הבטן] והשדרה תתן לו רפואה מטהרת החזה ומרתיעים השעול ואם עם הלבנה לא היה לו פורטונא או לא ימצא איזו פורטונא עם מבט ד' מהמקום שהייתה כשהתחיל ימות בי' ימים אבל אם תמצא איזו פורטונא ינצל עם טורח רב ואם מאדים יביט עליה ממבט ד' או נוכח יהיה לחולה קיא וכאב האייצטומכה ותן לו רפואה קרה ועוצר את האייצטומכה ואם היא מובטת מפורטונא ימות טרם הגיע למבט ד'.
יהודה הלוי ראה ניגוד בין רוחניות למצוות השם, האסטרולוגים העבריים ראו לנגד עיניהם השלמה. עם התקבלותה של האסטרולוגיה הרפואית, הוכשרה חוכמת הכוכבים לשימושים אחרים, למשל כמכשיר פרשני רב-עוצמה לטקסט המקראי. כדי להתקבל כשיטה פרשנית ראויה הייתה צריכה האסטרולוגיה להציג עצמה כשיטה סדורה הקרובה ברוחה למדע הערבי.
למילים יש את הגבול שלהן. וגם האסטרולוגים, שהיו מודעים היטב למגבלות הלשון (ואפילו היא לשון הקודש) בהעברת חוויות מיסטיות, בתיאור ובסיווג העולמות העליונים, בדיבור על עולמנו זה, גם הם לא חששו להיעזר ביצירותיהם בעזרים חזותיים יותר – בטבלה, בתרשים ובציור. בכתב-היד של היצירה "לוחות הנשיא" הועתק אוסף של לוחות אסטרולוגיים ובהם הלוח הזה, "לוח מקומות הכוכבים הקיימים באזור הגלגל השמיני" עם שמות הכוכבים בערבית.
לוח נוסף, המופיע מוקדם יותר בכתב-היד, הוא לוח מחזור החמה המסביר מתי התחיל מחזור החמה ואת גלגוליו. וכך נכתב עליו בכתב-היד:
דע כי מחזור חמה התחיל שנת אלף ושלש מאות ובכל שנה מד' שני המחזור תמצא כתב על כל חֹדש היום הראשון מהחֹדש באיזה יום מימי השבוע ואחר השלמת המחזור הראשון בשוב המחזור השני אם תרצה ליידע באיזה יום ייכנס החֹדש חושף על האות הכתובה על החֹדש ה' והוצא מהן ז' והנשאר הוא היום מהשבוע וכן תעשה בכל שנה ושנה עד ד' שנים והמחזור שלישי תוסיף ג' ובמחזור רביעי א' ובמחזור חמישי ו' ובמחזור שישי ד' ובמחזור שביעי ב' ובמחזור שמיני יש בו להכנס על כבתחילה באותן האותיות הכתובות המחזור הראשון ואינך צריך לשום תקון עד המחזור תשיעי שהוא שני למחזור כ"י ותתקן כל השישה מחזורים כמו שהוריתיך וכן לעולם והנה לך הסימן שיתוקנו בו השבעה מחזורים.
מאז בריאת המאורות ביום הרביעי מסתכל האדם אל השמיים בניסיון להבין את מקומו ביניהם. את שורשיה של האסטרולוגיה אנו מוצאים ביוון העתיקה, באימפריה הבבלית ובפרס, אך רק בימי הביניים החלה חוכמת הכוכבים להיפרד מהזיהוי שלה ככישוף, וקיבלה על עצמה אופי מדעי יותר בהשפעת הלמדנות הערבית. איך הגענו מכאן ועד להורוסקופ השבועי? לכך נקדיש כתבה בעתיד.
תודה ליעקב פוקס, איש מחלקת כתבי היד בספרייה, על עזרתו בפענוח כתבי היד האסטרולוגיים.
לקריאה נוספת:
דב שוורץ, אסטרולוגיה ומאגיה בהגות היהודית, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1999
