הכתבה בשיתוף המכביה ה-20
כשאבי הופמן הייתה בת 9 היא רצתה לשחק הוקי כמו כל הבנים, אך לא הייתה קבוצת בנות בטורונטו מקום מגוריה. הופמן לא ויתרה, קיצרה את שערה, ושכנעה את הוריה לרשום אותה לקבוצה כ'אב הופמן'. תחילה, נראה היה שהכל הולך לפי התוכנית, הופמן השתלבה בקבוצה והפכה למגן מצטיין. אבל אז, הקבוצה נרשמה לטורניר אזורי, במסגרתו כל שחקני הקבוצות נדרשו להציג תעודות זהות, וכך סודה הגדול נחשף, והיא סולקה בבושת פנים מהקבוצה.
הופמן והוריה לא ויתרו ועתרו לבית המשפט העליון בקנדה, במשפט שזכה לסיקור תקשורתי רב. הופמן ניצחה במשפט, ובית המשפט קבע שבכל מקום שיש קבוצות בנים יש לדאוג לקבוצות בנות או למצוא סידור אחר לנשים שרוצות להתאמן. פסיקה זו נחשבת לפורצת דרך, וכזו ששינתה את פני הספורט הקנדי.
אבל הופמן הייתה ילדה שבסך הכל רצתה לעסוק בספורט. אחרי המשפט היא גילתה שריצה ושחייה הולמים את כישוריה יותר מהוקי קרח, ונרשמה לקבוצות אתלטיקה ושחייה. משם, הדרך למעלה הייתה קצרה. לאורך הקריירה הספורטיבית שלה הופמן שברה שיאי עולם ושיאים מקומיים בקנדה, וגם שיאי מכביה. היא זכתה לייצג את קנדה ב-4 משחקים אולימפיים, ואף השתתפה במכביה ב-1969, שם זכתה בכמה מדליות זהב.
הופמן הייתה אמורה להשתתף במכביה כבר בשנת 1965, אך ברגע האחרון בוטלה השתתפותה מסיבות לא ברורות. על פי דיווח בעיתון 'מעריב' מה-2.9.1965 הופמן כבר עמדה לצאת מבודפשט, שם התחרתה במסגרת האוניברסיאדה, ולעלות על טיסה לארץ הקודש כשקיבלה מברק שגרם לה לחזור לקנדה במקום.
בשנת 1969, כשהיא בשיא הקריירה הספורטיבית שלה, לא התקבלו אצל הופמן "מברקים מוזרים" והיא סוף סוף הגיעה לארץ להתחרות במכביה ה-8. העיתונות בארץ מיד קבעה שאין להופמן מתחרות, והיא אכן זכתה במדליית זהב במקצה שלה.
בסיום המכביה, נבחרה הופמן, יחד עם ספורטאיות נוספות (כגון לינדה שארפ מאוסטרליה) להעניק לראש הממשלה באותה התקופה, גולדה מאיר, שי מיוחד.
גם אחרי שתלתה את נעלי הספורט ופרשה מספורט תחרותי, המשיכה הופמן לשבור שיאים ולהיות "האישה הראשונה". בשנת 1976 במשחקים האולימפיים במונטריאול, היא הייתה לראשונה שזכתה בכבוד לשאת את דגל קנדה בטקס הפתיחה, ובשנת 1981 היא מונתה למנהלת רשות הספורט הקנדית – גם כאן, הייתה כמובן הראשונה. בשנת 2003 מונתה למנכ"לית הסוכנות לבריאות נשים – מוסד חדש שהוקם על ידי משרד הבריאות הקנדי.
לאור כל הישגיה הונצחה הופמן בשנת 2004 בהיכל התהילה של הספורט הקנדי, ובשנת 2007 בהיכל הספורט היהודי.
החודש היא חוגגת יום הולדת, וזה הזמן שלנו לאחל המון מזל טוב לאבי, ולהודות לך על הדרך שסללת לנשות קנדה – על המגרש ומחוצה לו!
