אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים כדי להבין את העולם. בונים נרטיבים צלולים שבאמצעותם אנחנו מסכמים אנשים אחרים, כמו את עצמנו, בכמה שורות פרוזה – נאלצתי להיאבק בדברים האלה והאלה כדי להשיג את זה ואת זה ולהגיע לכאן ולשם. מבט רציני יותר לחייו של כל אדם יגלה לנו שהעניינים מורכבים בהרבה, במיוחד כשהמבט הזה מופנה לדמות שמתהדרת בשורה ארוכה כל כך של תארים כמו אסי דיין.
ארכיון אסי דיין הופקד לאחרונה בידיי בנו, ליאור, בספרייה הלאומית. הצצה לחומרים שבארכיון מגלה שגם בתקופות הסוערות של חייו שמר דיין על ארכיון מסודר. ארכיונו מאפשר לנו להתחקות אחר האיש המוכשר והמסוכסך הזה בנקודות שונות של חייו.
אסי דיין כגיבור ישראל
1967: באותה השנה בה זכה אביו, משה דיין, לתהילת עולם בתור אחד מאדריכלי ניצחון ששת הימים, פרץ בנו אסי לתודעה הישראלית בזכות תפקידו הראשי בסרט "הוא הלך בשדות". לימים ראה דיין בדמותו הקולנועית, אורי לוחם הפלמ"ח, את כל הרע שבישראליות.
דיין סירב לנצל את מעמדו החדש בתור שחקן קולנוע נוצץ (המשחק, בין השאר, לצידה של אנג'ליקה יוסטון בסרט שביים אביה, ג'ון יוסטון) כדי לחמוק משירות צבאי – סדיר או מילואים, בתקופות רגיעה או מלחמה.
עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים התגייס דיין למילואים ולחם בגדוד מרגמות 332, שהיה גדוד מילואים בחטיבת צנחנים הסדירה. גם בשנת 1981 התגייס דיין למילואים ונשלח לאזור הקרבות – הפעם להילחם במלחמת לבנון הראשונה. במכתב מרגש ששלחה אליו יעל דיין, אנו יכולים לחוש בדאגה של אחות בכורה לגורל אחיה הלוחם.
"אסי חביבי," פותחת יעל דיין את המכתב, "לפי משאלת לבי – כשהחבילה הזו תתפתל בכבישי ג'בל שוף כזה או אחר אתה כבר תהיה בדרך הביתה – היה די קשה לא לשמוע ממך כל הימים הכבדים האלו, וכששמענו ד"ש עקיפית והסתבר היכן בדיוק אתה – גם זו לא היתה סיבה לשמחה."
הדאגה לשלומו פשטה במשפחת דיין כולה: "אולי תשמח לדעת שהצמדת ארבע (לפחות) נשים לטלפון – אהרונה והילדים, קרוליין, אמא בוושינגטון ואני כאן. לא עוזר כשיודעים ש no news good news".
"העיקר שתחזור בריא ושלם", מציינת דיין את המובן מאליו (והחשוב ביותר) ומוסיפה "ואת ערכיות המלחמה ותכניה נבחון בסלון על כוסית עם הרבה קרח ואולי מאביטיחיך לכשיבשילו".
בהמשך המכתב חושפת יעל דיין פרט מעניין שמסביר מדוע מדובר במכתבהּ היחיד שנמצא בארכיון: "כמה שזכור לי לא כתבתי לך אף פעם מכתב – גם זה לא נחשב כל כך, מוטב בע"פ".
אסי דיין כתסריטאי ויוצר
קשה להפריז בחשיבותו של צה"ל כמוטיב קבוע בחייה של משפחת דיין, וכבנו של הרמטכ"ל ושר הביטחון המפורסם ביותר בתולדות ישראל וכיוצר ישראלי פורה כל כך – אך טבעי שאסי יתמודד איתו ביצירתו. נפנה עתה להתבונן בשני תסריטים שכתב אסי דיין, תסריטים השמורים בארכיון שהופקד בספרייה יחד עם שאר תסריטיו.
שני תסריטים אלו מייצגים שתי קצוות של התייחסות לצבא: האחד, תסריט לסרט שמעולם לא התרומם, והשני – לסרט שנחשב לפסגת יצירתו הקולנועית של דיין.
התסריט הראשון כבר הפך למיני אגדה של הקולנוע הישראלי – אגדת "גבעת חלפון אינה עונה 2". את סרט הקאלט שקדם לו ביים וצילם דיין תוך תשעה ימים בלבד. "אצלי אנשי ההפקה ידעו שמצלמים מהר וקצר והולכים הביתה מוקדם", היה המשפט הקבוע שדקלם דיין בכל פעם בה דיבר על הסרט.
במשך שנים סירב דיין להתייחס ברצינות לשלל ההצעות שהועלו על הפקת סרט המשך. רק בשנת 2006 התפנה לכתוב אותו באופן רציני ושיטתי. היה זה לאו דווקא ממניעים אמנותיים טהורים. "גבעת חלפון אינה עונה" המקורי נכתב כדי לרפד את חשבון הבנק, וכך גם הפעם – בזמן שהתפנה לחבר את סרט ההמשך – היה מצבו הכלכלי בכי רע.
הרעיון הכללי לסרט היה ברור לדיין, הייתה זו הכתיבה שהזדחלה והזדחלה. התסריט המשיך את עלילות הגששים עם טוויסט קומי גאוני – ויקטור חסון מתעורר אחרי 30 שנה מתרדמת שנגרמה בעקבות הסכם השלום המצרי-ישראלי, ומגלה כי בתו בכורתו אשר אהב נשואה לשנוא נפשו סרג'יו קונסטנסה. פטירתו של ישראל "פולי" פוליקאוב באוקטובר 2007 הביאה לגניזת הפרויקט כולו. אחרי הכל, סרג'יו היה הדמות האהובה ביותר על דיין בסרט.
התסריט השני שבחרנו לחשוף בפניכם הוא התסריט לסרט שכתב וביים דיין בשנת 1992, "החיים על פי אגפא".
הסרט מתאר את השסעים בישראל של שנות התשעים, כשהסכסוך הערבי-ישראלי הוא הנפיץ והאלים שבהם. הצלחת הסרט האפל והריאליסטי הזה אפשרה לדיין להשלים עם הביקורות הנוראות שקיבל עם יציאת גבעת חלפון המקורי. הצלחת הסרט הייתה בבחינת הוכחה ליכולתו ליצור קולנוע איכותי ובועט שאינו מתחנף לקהל.
אסי דיין כיהודי בשטעטל (כמעט)
הפלירט ההוליוודי של דיין לא הסתיים במשחקו בסרט "נאהבים לנצח" של ג'ון יוסטון. על אחד המכתבים המפתיעים בארכיון חתומה ברברה סטרייסנד, המודיעה בשפה אמריקנית-נימוסית-טיפוסית לדיין על אי קבלתו לסרט ינטל. לא ברור מהמכתב לאיזה תפקיד נבחן דיין, אך מה שכן בטוח הוא ש"ליהוק סרט הוא תמיד עבודה קשה, וינטל לא היה יוצא דופן. הקושי לא נח במציאת שחקנים מוכשרים המתאימים לתפקיד – זה היה קל – אלא בצורך לבחור בין השחקנים המצוינים שדיברנו איתם".
בכל מקרה, "היה זה תהליך ארוך", ועתה ביקשה סטרייסנד, "להודות לך על הזמן והעניין שגילית. הייתה לזה חשיבות רבה בעיניי, ואני מקווה שתהיה לנו הזדמנות לעבוד יחדיו בעתיד". מיותר לציין שהזדמנות זו לא נקרתה בפניהם.
אסי דיין כמעורר השערוריות הלאומי
ב-29 באפריל 1998 התבשר אסי דיין כי זכה בפרס שר החינוך והתרבות לבמאים ותסריטאים בתחום הקולנוע. החתום על המכתב היה ראש מינהל התרבות והאמנויות מיכה ינון.
פחות משלושה חודשים מקבלת המכתב המבשר על הזכייה, קיבל דיין מכתב נוסף – הפעם מכבוד שר החינוך התרבות והספורט יצחק לוי. האדיבות שבה התאפיין המכתב הראשון הוחלפה עתה באירוניה עוקצנית. "אמנם טקס חלוקת הפרסים אמור להתקיים רק מחר, יום ב', בירושלים, ואולם מהתבטאויותך הפומביות בימים אלה אנו למדים עד כמה קשה עליך – פיסית ונפשית – ההגעה לעיר הבירה. אשר על-כך, במטרה לחסוך ממך יגיעה מיותרת, סברנו כי עדיף שתתכבד ותשב בביתך ואת התעודה נעביר אליך הביתה.
(…)
אין אנו מתערבים בהחלטה של ועדת הפרס (מיום 22.4.98) להעניק לך את הפרס, ואמנם אנו עומדים בה, ואולם את הדבר הקטן הזה לפחות נבקש: שחרר אותנו מנוחותך הטורדנית בטקס".
גזרי העיתונים ששמר דיין מאותה תקופה חושפים את הסיפור מאחורי חילופי הטונים. שבוע לפני הטקס זכה דיין בפרס נוסף, פרס האוסקר הישראלי לשחקן הטוב ביותר לשנת 1998. בדברי התודה שלו, אמר דיין כי "מה שמתרחש במדינה, יותר חשוב ממה שקורה בקולנוע וצריך להחליף את השלטון. תעיפו אותו כבר. תעיפו אותו", והוסיף קללה עסיסית לחדד את זעמו.
כתבה נוספת ששמר דיין מלמדת ששם לא נגמרה הפרשייה. בניגוד להמלצת השר, דיין הגיע לקבל את הפרס בפסטיבל הקולנוע ה-15 בירושלים. הוא ניצל גם את נאום התודה הזה, הפעם כדי לאחל ליושב בראשות הממשלה, בנימין נתניהו, "שילך קיבינמט".
כתבות נוספות
אסי דיין: התמונות, המכתבים והשירים הגנוזים
מהמדבר הפוליטי אל הג'ונגל: משה דיין בווייטנאם
"ספר שרוליק": הפרויקט הסודי של דוש שלא הושלם מעולם
"רימון": הנשק הסודי שהקים השב"כ כדי לנגח את אויבי הממסד
