.
איתן דקל
*
מֵעֵבֶר לַגְּבוּלוֹת – הַמְרָאָה.
מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת הַחִידָה
גְּבוּלוֹת הַמַּרְאָה,
גְּבוּלוֹת הָעוֹר־אֵין־לְהַשִּׁיל.
.
וּמֵעֵבֶר לַגְּבוּלוֹת הַשְּׁתִילָה,
וּמֵעֵבֶר לַגְּבוּלוֹת הַשְּׁלִילָה,
וּמִבַּעַד לִגְבוּלוֹת הַחִידָה
לֹא־נוֹדָע.
.
לֹא־נוֹדַע דַּרְכְּךָ לְמִזְמוֹר
אֲנִי בִּגְבוּלוֹת הַגּוּף־זְמַן הַזֶּה
בִּנְקֻדַּת הַמִּפְגָּשׁ שֶׁנִּקְבְּעָה מֵרֹאשׁ.
אִם תֵּלֵךְ, אֶשָּׁאֵר מֵאָחוֹר
שׁוּב לֹא אָסִיט דָּבָר. אֹמַר –
עֲבֹר.
.
*
פְּקַח חַלּוֹן אֶל עֵדֶר אֲוִירִים
מִרְעֵה־חַמְצָן רוֹחֵף.
שַׁעַר הָעַיִן מִבֵּית הַגּוּף,
בְּשֵׁשׁ כְּנָפַיִם יְעוֹפֵף.
סוֹרָגִים כִּמְסִלָּה מֵעַל הָרְחוֹב,
אֶפְשָׁר וְקָרוֹן־יְקוּם יוּזַל, יֻגַּר,
וְאִם יִפֹּל – יָעוּף הַיּוֹם, מָחָר,
אֶל הַשַּׁבְרִיר.
שָׁמַיִם וָאֶרֶץ כּוֹבְלִים בּוֹ עֲנָנִים
וְהוּא טָמִיר.
.
איתן דקל הוא תלמיד ישיבה. שירים פרי עטו פורסמו בין היתר בכתבי העת הו! והבה להבא. עורך ראשי בכתב העת בר – בין יוצר למקום, לאמנות הגדלה במרחב הישיבתי.
.
.
צוריאל אסף
*
"האדמה החרוכה, שאנו משאירים אחרינו (לפתח)"
דוד אבידן, מתוך "שבע תזכורות לעצמי"
.
פִּתַּחְנוּ, פִּתַּחְנוּ וְחָרַכְנוּ
אֲפִלּוּ אֶת הַמִּלִּים הַיּוֹדְעוֹת
לְהַסְתִּיר טוֹב מֵאִתָּנוּ
אֲפִלּוּ אֶת הָאוֹתִיּוֹת (הִשְׁתַּמַּשְׁנוּ
בְּכִתְרֵיהֶן לְכַסּוֹת
עַל נִיבֵנוּ הַשְּׁבוּרִים,
בְּגַרְעִינָן כְּדֵי לְהָאִיר
אֶת אֲפֵלַת הָעִיר),
הֵבֵאנוּ אֶת כַּדּוּר הָעוֹלָם לְהִצְטַעֵר
עַל נְחִיתַת הָאֹנֶס שֶׁקָּלְעָה אוֹתוֹ
לִטְוָח תּוֹדַעְתֵּנוּ הָרְעִילָה, מָה מְאֹד
הָיָה מְבַכֵּר הָעוֹלָם לִרְחֹץ בֶּחָלָל הָרֵיק
הַרְחֵק בְּגָלַקְסְיוֹת מֻפְלָגוֹת שְׁנוֹת אוֹר
מִתְּבִיעוֹת רַגְלֵינוּ
מָה מְאֹד כְּמִיהָתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם לָחֹג
סְבִיב הַכֹּבֶד הַשְׁקֵט שֶׁל חֹור שְׁחוֹר גָּחוֹן
מַפְנֶה גַּבּוֹ לְעָשׁ הַיָּרֵחַ הַמְפַרְפֵּר
אֶת רִקּוּדוֹ הָרֵיק, הַשָּׁלֵיו
הַהֶכְרֵחִי
.
*
בְּשֶׁל הַקַּיִץ מֹץ הַמִּלִּים
מְגָרֶה בְּשֹׁרֶשׁ הָאַף
שִׂמְחָה מִתְפָּרֶצֶת
הַבְּגָדִים תּוֹבְעִים לְעַצְמָם
יִחוּד בְּעִגּוּלֵי מֶלַח מָאגִיִּים
שֶׁאֵין לָצֵאת מֵהֶם
מִבְּלִי לִשְׁבֹּר צִמָּאוֹן
יְסוֹדִי (גֵּאוֹלוֹגִי כִּמְעַט)
בַּמַּיִם פּוֹשְׁרִים
.
וְיֵשׁ לְהִשָּׁמַע לַשֶּׁפַע
הַשּׁוֹטֵף עָלֵינוּ בִּכְדֵי לְהוֹבִיל
אוֹתָנוּ, זְרוֹעוֹ תַּחַת זְרוֹעֵנוּ
אֵלֵינוּ, אֵלֶיךָ, לְכָאן
.
צוריאל אסף הוא יוצר ומחנך גלילי. זכה בפרס כליל לאקו־פואטיקה על ספר ביכוריו, "לדובים שהיו כאן פעם" (הקיבוץ המאוחד, 2020). כמו כן זכה במקום הראשון בתחרות הכתיבה הארצית "מילה במקום" מטעם הליקון לשנת 2021. שירים פרי עטו פרסמו בגיליון 95 ובגיליון מיום 2.12.22 של המוסך.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת אסנת ראם, איילת ישי לזרסון ואפרת ביגמן
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
