.
שלושה שירים מאת אקיקו יוסאנו
מיפנית: אירית ויינברג
.
*
בּוֹא יַלְדִּי הַיָּקָר
חֲיֵה וֶהֱיֵה מְאֻשָּׁר.
רֵאשִׁית אֶשְׁטֹף
אוֹתְךָ בַּדָּם הֶחָדָשׁ
מִגּוּפִי הַמְּפֻלָּח
.
שחר בחדר לידה
הַשַּׁחַר הָעוֹלֶה מִחוּץ לְחַלּוֹן הַזְּכוּכִית
נִרְאֶה כְּמוֹ פְּקַעַת חִוֶּרֶת…
פִּתְאוֹם מַשֶּׁהוּ זוֹחֵל חֲרִישִׁית
עַל קִירוֹ שֶׁל חֲדַר הַלֵּדָה שֶׁבּוֹ אֲנִי שׁוֹכֶבֶת
מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו חוּט קָלוּשׁ שֶׁל אוֹר אַלְמֻגִּי
אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת, וּשְׂמֵחָה,
לִקְרַאת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל תְּחִלַּת חֹרֶף
הַפּוֹרֶשֶׂת אֶת כַּנְפֵי הַפַּרְפַּר הַשַּׁבְרִירִיּוֹת שֶׁלָּהּ
.
נִמְצָאִים כָּאן
אִשָּׁה שֶׁחָמְקָה מֵהַמָּוֶת שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים וְשָׁבָה לְכָאן –
הָאִשָּׁה הַחִוֶּרֶת, הֲלֹא הִיא אֲנִי;
כָּאן גַּם בִּתִּי הֵלֶן
בְּיוֹם חֲמִישִׁי לְחַיֶּיהָ
נִצָּן קָשֶׁה שֶׁל קָמֶלְיָה;
כָּאן גַּם אֲגַרְטָל עִם וְרָדִים;
וְכָאן גַּם הַשֶּׁמֶשׁ – פַּרְפַּר אֲפַרְסֵקִי בָּהִיר –
בַּיְשָׁנִית כְּמוֹ אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה…
זְרִיחָה כֹּה שְׁקֵטָה וְזַכָּה!
שֶׁמֶשׁ אֲצִילִית וַאֲהוּבָה, אֲנִי
כְּמוֹ חַיָּל שֶׁנִּפְצַע בַּקְּרָב
שׁוֹכֶבֶת כָּאן מֻתֶּשֶׁת, מֻסְתֶּרֶת מֵעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת
אַךְ הָרֶגֶשׁ הֶעָמֹק הֶחָדָשׁ שֶׁנּוֹלַד בְּתוֹכִי
דּוֹמֶה לָזֶה שֶׁל עוֹבְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ
קַבְּלִי נָא אֶת שְׁתֵּי יָדַי הַנְּשׂוּאוֹת אֵלַיִךְ
הוֹ, שֶׁמֶשׁ! מַלְכַּת הַזְּרִיחָה!
.
הוֹ, שֶׁמֶשׁ! יָדַעְתְּ הֵן לַיְלָה הֵן חֹרֶף
מֵאָז עִדָּן וְעִדָּנִים אֵינְסְפוֹר פְּעָמִים
חָוִית אֶת יִסּוּרֵי הַמָּוֶת וְשַׁבְתְּ לִתְחִיָּה
כַּמָּה הֵרוֹאִי הוּא כּוֹחָהּ שֶׁל הַלֶּהָבָה הַשְּׁמֵימִית!
וַאֲנִי, בְּנִסָּיוֹן לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכֵּךְ,
קַמְתִּי לִתְחִיָּה רַק שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים,
אֶת הַצְּרָחוֹת, אֶת הַדָּם, אֶת חֶשְׁכַת הַמָּוֶת
עָבַרְתִּי שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים בִּלְבַד.
.
.חבלי לידה ראשונים
הַיּוֹם אֲנִי סוֹבֶלֶת
בְּגוּפִי סוֹבֶלֶת
בִּדְמָמָה פּוֹקַחַת עֵינַי
שְׁכוּבָה עַל מִטַּת הַלֵּדָה
.
מַדּוּעַ, אֲנִי, הָאִשָּׁה
שֶׁפַּעַם אַחַר פַּעַם עוֹמֶדֶת עַל סַף כְּלָיָה
רְגִילָה לִכְאֵב, לְדָם, לִזְעָקָה,
בְּכָל זֹאת רוֹעֶדֶת מִפַּחַד וַחֲרָדָה, בְּלִי שְׁלִיטָה
.
רוֹפֵא צָעִיר מְנַסֶּה לְעוֹדֵד אוֹתִי
הוּא מְסַפֵּר עַל שִׂמְחָה וְאֹשֶׁר שֶׁלֵּדָה מְבִיאָה לָאֵם
זֶה דַּוְקָא מַשֶּׁהוּ שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת טוֹב יוֹתֵר מִמֶּנּוּ
וּבְמָה זֶה בְּדִיּוּק מוֹעִיל לִי כָּעֵת?
.
יֶדַע אֵינֶנּוּ הַמְּצִיאוּת
נִסָּיוֹן הִנּוֹ נַחֲלַת הֶעָבָר
אָנָּא אַל תִּפְצוּ פֶּה
אָנָּא הֱיוּ רַק הַצּוֹפִים מִן הַצַּד
.
אֲנִי כָּאן לְבַד
לְבַד בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ
אֶנְשֹׁךְ אֶת שְׂפָתַי
וְאַמְתִּין לְכוֹחִי הָעֶלְיוֹן
.
לָלֶדֶת – זוֹ לְמַעֲשֶׂה
בְּרִיאַת הָאֱמֶת הַיְּחִידָה
הַמִּתְפָּרֶצֶת מִתּוֹךְ קְרָבַי
בִּלְתִּי נִמְנַעַת וְאֵין בִּלְתָּהּ
.
חֶבְלֵי לֵדָה רִאשׁוֹנִים…
הַשֶּׁמֶשׁ פִּתְאוֹם מַחְוִירָה
שׁוֹקֵט בִּקְרִירוּת הָעוֹלָם
וַאֲנִי כָּאן לְגַמְרֵי לְבַד…
.
אקיקו יוסאנו נולדה בשנת 1878 למשפחת סוחרים אמידה. היא פרצה אל עולם השירה עם אוסף השירים "שיער סתור" ועוררה שערורייה עם שיריה המלאים בחושניות, תשוקה ותיאורים בוטים של עירום וגוף, ארוזים בתוך אחת הצורות המסורתיות ביותר של שירת טנקה. לאורך השנים היא ילדה שלושה־עשר ילדים, ומתוכם שרדו אחד־עשר עד לבגרותם. אקיקו האמינה בעצמאות כלכלית של נשים, הייתה נחושה בדעתה להרוויח ממשלח ידה, ולאורך שנים הייתה המפרנסת העיקרית של משפחתה הגדולה. היא הייתה חלק מהתנועה הפמיניסטית שהחלה להתהוות ביפן בראשית המאה ה־20, הייתה פעילה חברתית, הקימה בית ספר לנערות והייתה ידועה גם בעמדה הפציפיסטית שלה בתחילת דרכה, אף כי בהמשך נכנעה לפרופגנדה המיליטריסטית והלאומנית של יפן. היא הלכה לעולמה בשנת 1942 בשיאה של המלחמה, בגיל 63.
.
אירית ויינברג היא חוקרת ספרות יפנית ומתרגמת. תרגומיה התפרסמו בין היתר בגרנטה ובמעבורת – פרויקט הסיפור הקצר. ערכה ותרגמה את "מפגשים: חמישה סיפורים מיפן" (אינדיבוק, 2014) ואת "זיכרונותיו של חתול נודד" מאת הירו אריקווה (הכורסא, 2021). לאחרונה ראה אור אוסף מסיפוריו של ריונוסוקה אקוטגווה בתרגומה (הוצאת נהר ספרים).
.
*
いでわが児幸あれと先づ洗ふ母が身を裂く新しき血に
.
産屋の夜明
硝子の外のあけぼのは
青白き繭のここち……
今一すぢ仄かに
音せぬ枝珊瑚の光を引きて、
わが産室の壁を匍ふものあり。
と見れば、嬉し、
初冬のかよわなる
日の蝶の出づるなり。
.
ここに在るは、
八たび死より逃れて還れる女――
青ざめし女われと、
生れて五日目なる
我が藪椿の堅き蕾なす娘エレンヌと
一瓶の薔薇と、
さて初恋の如く含羞める
うす桃色の日の蝶と……
静かに清清しき曙かな。
尊くなつかしき日よ、われは今、
戦ひに傷つきたる者の如く
疲れて低く横たはりぬ。
されど、わが新しき感激は
拝日教徒の信の如し、
わがさしのぶる諸手を受けよ、
日よ、曙の女王よ。
.
日よ、君にも夜と冬の悩みあり、
千万年の昔より幾億たび、
死の苦に堪へて若返る
天つ焔の力の雄雄しきかな。
われは猶君に従はん、
わが生きて返れるは纔に八たびのみ
纔に八たび絶叫と、血と、
死の闇とを超えしのみ。
.
第一の陣痛
わたしは今日病んでゐる、
生理的に病んでゐる。
わたしは黙つて目を開いて
産前の床に横になつてゐる。
.
なぜだらう、わたしは
度度死ぬ目に遭つてゐながら、
痛みと、血と、叫びに慣れて居ながら、
制しきれない不安と恐怖とに慄へてゐる。
.
若いお医者がわたしを慰めて、
生むことの幸福を述べて下された。
そんな事ならわたしの方が余計に知つてゐる。
それが今なんの役に立たう。
.
知識も現実で無い、
経験も過去のものである。
みんな黙つて居て下さい、
みんな傍観者の位置を越えずに居て下さい。
.
わたしは唯だ一人、
天にも地にも唯だ一人、
じつと唇を噛みしめて
わたし自身の不可抗力を待ちませう。
.
生むことは、現に
わたしの内から爆ぜる
唯だ一つの真実創造、
もう是非の隙も無い。
.
今、第一の陣痛……
太陽は俄かに青白くなり、
世界は冷やかに鎮まる。
さうして、わたしは唯だ一人………
.
» במדור וּבְעִבְרִית בגיליון קודם של המוסך: חמישה שירים מאת איימי לואל, בתרגומה של אורית נוימאיר פוטשניק