איך לרכוש כתב יד בארבעה צעדים (לא כל כך) פשוטים?

סיפור קנייתו של כתב יד קבלי בספרדית, הוא גם, במידה רבה, סיפור עבודתה של הספרייה הלאומית.

כתב היד הקבלי החשוד

סיפור עבודתה של הספרייה הלאומית. ד"ר יואל פינקלמן, אוצר אוסף יהדות, חושף את ארבעת הצעדים שבסיומם מתווסף (או לא מתווסף) פריט נוסף לאוצרות הספרייה.

 

לפני מספר חודשים, אדם פנה לעובד הספרייה הלאומית במהלך יריד ספרים עברי והציע לו לרכוש כתב יד יהודי. היום כתב היד כבר שוכן בין אוצרות הספרייה לטובת החוקרים והדורות הבאים. כתבי יד רלוונטיים שמוצעים למכירה הם דבר שבשגרה, ואמנם ברור כי הינו מעוניינים לרכוש את כולם, אבל התקציב מוגבל וההחלטה לרכוש כתב יד דורשת מחשבה רבה. מה גרם לנו הפעם לסגור את העסקה?

המוכר סיפר לנו כי כתב היד נכתב בספרדית בסוף המאה ה-16 או בתחילת המאה ה-17 וכי הוא עוסק בנושאים קבליים, עם התמקדות ספציפית בגלגול נשמות. זה הספיק כדי לעורר את ההתעניינות שלנו. ניתן היה להסיק מהשפה שקהל היעד של כותב חיבור זה לא היה בקי מספיק בעברית או ארמית (השפות בהן רוב הטקסטים הקבליים כתובים). ניתן היה גם לחשוד כי הטקסט כוון לקהילה של מגורשי ספרד או יהודים אנוסים, ייתכן שבאיטליה או באמסטרדם. אך בכך הסתכם המידע שיכול היה לספק המוכר. לשמחתנו, הוא התיר לנו להחזיק את כתב היד אצלנו, כדי שנוכל לבחון אותו מקרוב.

 

שלב ראשון: קביעת מצבו של כתב היד

כתב היד היה במצב די גרוע. הכריכה הייתה קרועה, לפחות דף אחד היה חסר בשלמותו, עמודים נוספים היו קרועים, ופה ושם הופיעו כתמים וחורי תולעת. מצב הספר דרש טיפול מקיף במעבדת השיקום של הספרייה, שם צוות מומחים בחן את כתב היד בדקדקנות. אכן, כריכת כתב היד ולא מעט עמודים היו זקוקים לתיקון, אבל החשש האמיתי היה מהתפשטות פטרייתית על מספר עמודים הסמוכים לכריכה. לא היה ספק, שבשלב מסוים כתב היד נחשף ללחות מזיקה או אוחסן בחלל טחוב, ולא ניתן לחסל פטרייה על ספרים וכתבי יד; ניתן היה, לכל היותר, לנקות את כתב היד ולשמור אותו בחלל שלא יאפשר את התפשטות הפטרייה וימנע הינגעות של ספרים נוספים. הצוות קבע כי מצב כתב היד לא טוב, אבל אם מדובר בכתב יד חשוב מספיק, ניתן בהחלט להתמודד עם זה.

 

שלב שני: הכרת כתב היד

הזדקקנו לחוות דעת של מומחה. אדם בעל הכרות מעמיקה של הקהילות היהודיות דוברות הספרדית שאחרי גירוש ספרד, שהוא גם בעל מומחיות בקבלה ובזיהוי כתבי יד. חוקר מוביל ששהה זמן מה בספרד, באוקספורד וגם אצלנו בספרייה הציע לעזור. האם מחברו של כתב היד היה יהודי אנוס שחי תחת שלטון ספרדי ועבד בחשאי? או שמא היה זה כותב מצאצאי מגורשי ספרד שפעל מאמסטרדם, מאיטליה או אפילו מדרום אמריקה?

אותו מומחה ישב כמה שעות במשרדי. הוא בחן את כתב היד, התעמק בנייר ובסימנים שעליו, שעשויים לגלות מידע על הזמן והמקום בהם נכתב הטקסט, וניסה להבין מה אומר תוכנו. סגנון כתב היד אכן הצביע על סוף המאה ה-16, ואחד הדפים שנעשה בהם שימוש לכריכה היה של תרגום מפורסם של התנ"ך לספרדית, שהיה נפוץ במאות ה-16 וה-17. התוכן אכן עסק בקבלה ובגלגול נשמות, אבל המומחה לא הצליח לקבוע בוודאות באיזה טקסט מדובר. האם היה הטקסט קשור למלומדים שסבבו את הרב אברהם כהן דה-הירירה, מקובל מאותה תקופה שכתב בספרדית לאנוסים מאיטליה ומאמסטרדם? אולי. אבל המומחה שלנו היה סקפטי על סמך הבנתו את הסגנון והתוכן. הוא רצה מעט זמן לחשוב על כך, והבטיח לחזור אלינו עם תשובה.

שבועות ספורים אחר כך המומחה שלנו וחברו, חוקר נוסף העוסק בקבלה מודרנית מוקדמת, הגיעו למשרדי עם מחשביהם, נחושים להקדיש את זמנם לפתרון התעלומה. המומחה השני הסכים כי העדויות הפיזיות מחזקות את אותן ההשערות שהעלנו עד כה, אך עדיין נותרו שאלות רבות: מהו הטקסט שלפנינו, ואיך ניתן לגלות זאת? האם מדובר בטקסט מקורי או בתרגום? אם אכן מדובר בתרגום, אז תרגום של מה? ואם מדובר במקור, בידי מי נכתב? עם מי למד הכותב קבלה? מי היה קהל היעד של אותה יצירה? חיפוש מעמיק של שני החוקרים חשף מספר תאריכים שהופיעו לאורך הטקסט, שאכן אישרו כי הספר נכתב בטווח השנים בין המאה ה-16 וה-17. אך העובדה כי היתה חסרה לספר ההקדמה ולא היו בו ראשי פרקים ברורים הקשתה מאוד על העבודה. המומחים ניסו למצוא זהויות בטקסטים קבליים דומים, אך ללא הצלחה. לבסוף התרחשה פריצת דרך: נמצאו קטעים רבים בכתב היד בהם המחבר הכניס מילים בעברית, ואפילו ציטוט או שניים מהמקורות. המומחים הציעו לחפש את המילים הללו בעברית בטקסטים קבליים מאותה תקופה. לאחר חצי שעה של ניסיונות המשימה הושלמה. אותן מילים עבריות הופיעו ב"שער הגלגולים" של רבי חיים ויטל. התעלומה נפתרה: לפנינו תרגום לספרדית של עבודתו המקיפה של ויטל על גלגול נשמות.

 

הצצה לכתב היד החשוד

 

שלב שלישי: קביעת חשיבותו של כתב היד

גילוי טיבו של כתב היד היה קריטי, אבל עד כמה חשוב התרגום? המומחים הסכימו כי התרגום הזה מעניין, אבל רק חקירה מעמיקה של כתב היד תוכל לקבוע את חשיבותו בהיסטוריה הקבלית. האם שווה לבצע מחקר שכזה? ללא ספק, קבעו המומחים, ועל כן כתב היד אכן יכול להוות תרומה חשובה ויפה לאוסף הספרייה הלאומית.

רק ליתר ביטחון, פנינו לעוד מומחה מוביל בתחום הקבלה וביקשנו את דעתו. הוא הסתכל על כעשרה דפים מצולמים מתוך כתב היד, ואחר כך נפגשנו כדי לדון בו. החוקר הסכים עם דעת המומחים הקודמים, אבל הוסיף עוד פרט משמעותי שהפך את הסיפור לעוד יותר מעניין מכפי שחשבנו: כתב היד לא קשור לרב הירירה, כך הוא טען בביטחון, מה שעשוי להעיד על קיומה של קבוצת תלמידי קבלה שלא הכרנו עד כה.

 

שלב רביעי: מקח על המחיר

האדם שהביא את כתב היד הציע מחיר. סברנו כי מדובר בסכום גבוה למדי בהתחשב במצב הפיזי הרע של כתב היד, הדורש בהכרח השקעת כספים נוספת כדי לשקמו. פנינו למתווך שיבדוק עבורנו מול בעל כתב היד כמה פרטים שהיו חשובים לנו: מאיפה הגיע כתב היד לידיו? כמה זמן הוא נמצא ברשותו? מדוע הוא מעוניין למכור? חשוב היה לנו, כמובן,  לוודא שאנחנו לא עוסקים בשום צורה במשא ומתן על רכוש שעלול להיות גנוב. בנוסף העברנו את המסר כי המחיר המבוקש גבוה מדי עבורנו. לאחר כמה סבבים של משא ומתן, קיבלנו תשובות, וגם הסכמנו על סכום שהיה קרוב הרבה יותר למה שהתכוונו לשלם. החוזה נחתם.

היום, כתב היד שוכן בבטחה בספרייה, וצפוי לעבור חיטוי יסודי. לאחר מכן, מחלקת השיקום תנסה, ככל האפשר, לטפל בכריכה ובעמודים הקרועים והמוכתמים, ותיבנה קופסה ייחודית כדי לשמר את כתב היד. בהמשך הוא יצולם באיכות גבוהה, כך שיהיה נגיש לחוקרים בלי החשש להזיק לו.

מכירים חוקר קבלה דובר ספרדית שמחפש פרויקט מחקרי מאתגר ורוצה להיכנס לעובי הקורה? דלתות הספרייה פתוחות תמיד!

 

כתבות נוספות:

הנדוניה לא מספיקה? ערכו הגרלה לטובת הכנסת כלה!

האם כוחות הכישוף של שלמה המלך חבויים בספר הזה?

הבדחן, השדכן והתזת מי הקולון: מנהגי החתונה של יהודי התפוצות

כתבי יד: הקסם שמסתתר בחתימת המעתיק

חיים גורי: השנים הראשונות והיצירות המוקדמות

מבט מיוחד על חיים גורי ועל שיריו הראשונים, מהשנים שבהן עוד היה חיים גורפינקל

גורי בן שנתיים עם עיפרון בידו. תל אביב, 1925

בארכיונו של חיים גורי ז"ל השמור בספרייה הלאומית נמצאות רבות מיצירותיו המפורסמות, אך גם יצירות מוקדמות יותר ובהן שיריו הראשונים בכתב ידו.

חלק מאותם שירים מוקדמים נמצא בשני קבצים בכתב ידו של גורי, "ילקוט הצד" ו"מחברת שירים". אז לא היה חיים גורי המשורר המפורסם, הידוע ככותב "הרעות" ו"הנה מוטלות גופותינו", אלא לוחם פלמ"ח, משורר צעיר מתחיל ולא מוכר בשם חיים גורפינקל.

הקובץ "ילקוט הצד" נכתב על פנקסים של ממש בשנים 1944-1943, ומופיעות בו טיוטות שונות של שיריו בכתב ידו.

את הקובץ "מחברת שירים", כתב גורי (אז גורפינקל), בשנת 1944. לכריכת המחברת בחר גורי להוסיף את הציטוט: "כי סערת עלי, לנצח אנגנך" – מתוך השיר "פגישה לאין קץ" של נתן אלתרמן משנת 1938.

חלק מאותם שירים מוקדמים יצאו לאור רק בשנת 1998 בספר "השירים", המאגד את שיריו מהתקופות השונות בשלושה כרכים. כמה מאותם שירים ראשונים מפורסמים פה לראשונה.

"אני בא לכתֹב לכם על משהו מוזר,

על דבר הפחד.

נולדתי עמו והוא היה צִלי.

היו בו עטלף, זקֵנה, כושי ואפלה,

סמטת רחוב באין פנס."

(מתוך: "שיר על הפחד", מאת חיים גורי)

טיוטה מוקדמת של "שיר על הפחד" בכתב ידו של גורי, 1943

"היה לי טוב, ללכת כאביון, או כטרוף דעת.

להתידד עם הברקים.

לזמר פזמון ישן על אהבה, לרחובות ולשוקים.

להתנחם כי את ודאי יודעת."

(מתוך: "עיר החֹרף", מאת חיים גורי)

טיוטה מוקדמת של "עיר החֹרף" בכתב ידו של גורי, 1944

"ירדו הכוכבים אל החרשה.

גדולים ואדמים נראים מעל הבית.

נפלו גחליליות על עקבות הצאן,

על צמת אשה 

וריח ארן עד מחנק – סהרורי הליל."

(מתוך: "בבית הישן", מאת חיים גורי)

אחת מן הגרסאות והטיוטות לשיר "בבית הישן" בכתב ידו של חיים גורי, 1944

"מפנת הרחוב עד השחר… הלילה שלט.

הנסיך השחור שעיניו הזויות דומיה.

אך גדודי רגעיו החופזים, העוברים ממשלט למשלט,

לא ישובו שנית לתחיה…"

(מתוך: "עד השחר", מאת חיים גורי)

השיר "עד השחר", מדגים היטב איך חיים גורי המשורר משתלב עם חיים גורי איש הפלמ"ח. את הטיוטה הזו כתב גורי בעת שהיה בשליחות מטעם "ההגנה" בהונגריה, כדי להכין את ניצולי השואה שם לקראת עלייתם ארצה. כפי שניתן לראות, השיר נכתב על נייר מכתבים של 'דרור' – תנועת נוער ציונית-מרקסיסטית בהונגריה.

 

חיים גורי וחבריו מתאמנים בהונגריה, 1947

אפשר אפילו לראות בסוף העמוד השני הערות ותזכורות שכתב לעצמו גורי, אשר סביר להניח שעוסקות בתפקידו בשליחות.

טיוטת השיר "עד השחר" בכתב ידו של חיים גורי

בנוסף, בצדו השני של אחד הדפים מופיעה גם שרבוט בכתב ידו של גורי לאהוד אבריאל, מיופה הכוח של ישראל בפראג, בנוגע לקורס צניחה של צעירים מארץ ישראל. גורי היה מפקד קורס הצניחה הראשון שהתקיים בצ'כוסלובקיה, ואף היה מיועד להיות מפקד הצנחנים הראשון של צה"ל.

תולדות חייו של גורי שזורים בהקמתה ובתקומתה של מדינת ישראל והם בבואה לחיינו בארץ הזאת.

יהי זכרו ברוך.

 

 

כתבות נוספות

כשהצנזורה מחליטה, גם משורר הפלמ"ח לא חסין

לחן וביצוע של עינב ג'קסון כהן לשירים מאת תרצה אתר וחיים גורי

 

 

 




נסיעה קצרה | "האמנות שלי זה לנשום"

"הבעיה, שבתור אחד שמאז ומתמיד רגיל להסתובב בסערות גשם חורפיות, ולחיות חיים רטובים מתחת למטריות גאווה דולפות, אני לא יכול להפסיק להתגעגע אל האישה הקודרת ההיא עם החיים הדפוקים." חמישה סיפורים קצרים במיוחד מאת ירון כהן

Married Life, Roger de La Fresnaye

מאת ירון כהן

 

מנפלאות הפול המצרי בחאן יונס

היה קיר הבלוקים החשוף. והיה קרע בקיר. והייתה יד שחומה מושטת, צלחת חרסינה, פול, שמן זית. פלח בצל צחור. היו המדים שלי, ירוקים, דוהים כעלי הזית של העץ העקור ליד קיר המסעדה. והיה ילד, עומד על מפולת הקיר ואישוני עיניו דוהרים, מעשנים כצמיג הטרקטור שחישף בסמטה.

עכשיו אני מסיט את גופי מדרכו של גלגל האש המסתער אל פאתי העיר, ומול מבטך הזך, המבקש פשר, במטבח הדירה שחודשה לא מכבר, שעשן מיתמר בחלונה במרחק, אני מספר לך על פלאי הפול המצרי הכתוש בחאן יונס, מפגיז אותו בשמן זית כבוש ורוגם אותו ברסיסי פטרוזילה. מקרב אל שינייך פיתה קרועה ועינייך נוצצות כשאת רוכנת אליי ואומרת: נשיקה לפני שמתחילים עם הבצל.

 

ידידות של כלב

לפנות ערב חזרתי בהליכה על הכביש המוביל מתחנת הגבול. לימיני השתרע הים. לשמאלי גבהו והתחדדו רכסי הרים צחיחים ככל שרחקו פסגותיהם אל המערב.

במרחק מה לפניי שוטטה להקת כלבים. מדי פעם היו נעצרים ועומדים כחוככים בדעתם; מרחרחים את הרוח, מביטים על סביבותיהם, וזה על זה. היו זוקפים את אוזניהם ומטים את זנבותיהם, ואחר נפנים כאחד ושועטים הלאה.

נזכרתי בחברי ילדותי כשהיינו משוטטים כאן בין הגבעות.

נלך? היינו אומרים, והולכים. לא נזקקנו ליעד ברור או למשימה, ולא התיראנו מפני השעמום. כמו הכלבים האלה, היינו שועטים קדימה ובולעים את הרוח. ללא אומר היינו נעצרים כאיש אחד ומתגלגלים לתוך שוחה, מתפלשים בה, ואחר כך, ללא כל סימן מוסכם מטפסים מתוכה והולכים הלאה, סקרנים ומשתאים זה אל זה ואל פראותו של הנוף.

הרוח גולשת במורד המדרונות המלוהטים. בתנודת משבה הקל היא נושאת זיכרונות רבים מכפי שיוכלו לעמוס כל המילים שאכתוב אי פעם.

תוך שאני אחוז בשרעפיי, היה מבטי נעוץ בכלב שהוביל את הלהקה. כלב גדול בעל שיער פרווה קצר בצבע חום-חלודה, ראש מרובע, וזנב עבה שהזדקר בגאווה כלפי מעלה. כאילו חש בעניין שהוא מעורר בי, הסתובב וניגש אליי. עיניו החכמות וניע זנבו המרומז הציעו לי משהו. בעקבותיו באו שאר הכלבים והתקבצו סביבי, מגביהים אליי את ראשם ומביטים בי שמוטי לשון, כאומרים: רוץ איתנו, אנחנו – רק לרוח אנחנו רעבים.

 

זַעַף

פעם הכרתי אישה קודרת שלא יכלה להפסיק להתקדר. גם לצידי היא המשיכה להתקדר עד שהפכה לחשרת ענני פחם בחורף הזועף שהיו חיי. הכרנו זה את זו מבעד לזכוכית מזוינת של גאווה מנוכרת. האישה הזאת, היא ישבה עם קדרותה הזקופה מאחורי הזכוכית המזוינת שלה, עם הסיגריה הדולקת בפה, ועם רובה הציד שלה על ירכיה הפשוקות. את הרובה הייתה פורקת מדי יום, ומיד שבה ודורכת. היא דאגה לכך שאראה אותה מטעינה אותו בכדורי דום-דום קטלניים משונני שפתיים. היא דאגה לכך שלא אשכח את המראה הזה. עם הרובה קצוץ הקנה היא גוננה על שתי בנותיה, ועל החיים הפגועים שלה. יום אחד היא כתבה פתק. את הפתק הדביקה בכף ידה לזכוכית המזוינת כדי שאוכל לקרוא:

"אם לא טוב לך, אתה יכול לעוף עם החיים המזוינים שלך מהחיים המזוינים שלי".

לא הייתי צריך יותר מזה כדי לארוז את הגאווה הקשיחה שלי וללכת להתכרבל בין זרועותיה של מישהי רכה יותר. אחת שאין סביבה גדרות זעף דוקרניות, ואין לה סימנים של כניסת קליעים לתוך שדיה המצולקים. הבעיה, שבתור אחד שמאז ומתמיד רגיל להסתובב בסערות גשם חורפיות, ולחיות חיים רטובים מתחת למטריות גאווה דולפות, אני לא יכול להפסיק להתגעגע אל האישה הקודרת ההיא עם החיים הדפוקים. היא כנראה עוד מחכה מאחורי הזכוכית המזוינת שלה, עם סיגריה רטובה בפה, עם רובה הציד שלה על הברכיים, ועם שתי הילדות שלה שמביטות אליי מאחורי כתפיה מתוך תהומות של רצינות קודרת.

 

מחשבות על בית

הבנייה

בזמן שאתה עומד על חלקת אדמה ומחשב איך תבנה עליה את ביתך, עליך לקחת בחשבון נוסף על תנאי הקרקע, הנוף, והאקלים, את הכוח הכמוס. זהו אותו כוח סמוי אבל חזק, המתנגד לבנייה.

למעשה, על פי חוקי הבנייה המקובלים אינך נדרש כלל לתת את דעתך על הכוח הסמוי. עצם מעשה הבנייה לוחץ ודוחס אותו לתוך נקודה מזערית שתשאר אצורה ככוח כמוס בליבת המבנה.

שם ימתין להתרופפות, או לסימן של חולשה כדי להתפרץ ולהחריב את הבניין מתוכו.

הבית

כשאני הולך בשביל הלוקח אותי אל ביתי אני רואה מולי בית כפי שראיתי אותו מאז ומתמיד; חזית, שני חלונות, ודלת. צינור גומי מוטל בחצר, ונורה חיצונית קבועה מעל משקוף הדלת.

לא מבצר, כי אם מגן שאגפיו חשופים.

הבית משמש לי מגן כשאני נזקק למפלט מפני ידידיי, ומפני אחרים שאין בכוונתם לעולל לי כל רע. אלה מופיעים תמיד מצד החזית ומקישים בנימוס על הדלת. בפניהם אין קושי להגיף את התריסים, להתכרבל בנוחות על הכורסה, ולהיעלם לתוך ספר.

אבל מפני המערימים שרוצים להרע אין בכוחו של הבית להגן. אני חייב אפוא לחזק תמיד את האגפים, ולבצר את העורף, וגם אז הבית עוד יהיה פרוץ לכל רוח.

השביל

כשאני משקיף מבעד לחלון אל השביל המוליך מביתי אני יכול לראות שאצה לו הדרך להגיע אל אלפי מקומות סוד נסתרים. אבל כשאני פוסע עליו הוא מוביל אותי תמיד לאותו מקום מואר חסר תוחלת.

החצר

עוברים ושבים מביטים לתוך החצר ואומרים: "לא חבל? רק לחשוב על כל מה שאפשר היה לעשות בחצר הזאת."

אמת; דברים רבים ומופלאים אפשר לעשות בחצר, אלא שהזמן לכך עוד לא הבשיל.

אבל העוברים והשבים נעצרים מאחורי הגדר ומשיחים ביניהם. הם מתוודעים זה לזה באמצעות החצר, וחשים קרבה מכוח דעתם המשותפת על השטח המבוזבז. מהבעת פניהם הלא מרוצה ומתנועות ידיהם אפשר להבין שהם אינם נכונים לקבל זאת.

הם מודדים בצעדים מתוחים את החצר לאורכה. מדברים זה אל זה ומהנהנים בהסכמה תוך שהם מעיפים מבטים לעבר חלוני.

לפני רגע עוד היו עוברים ושבים אקראיים, עכשיו הם מלוכדים ומגבשים בצוותא את רעיונותיהם.

 

אמן

השעה הייתה קרובה לחצות והרחוב היה חשוך. הבחנתי בו רק כשהזדקף בפתאומיות מתוך מכולת האשפה שלתוכה רכן.
אחז בידו משהו ששלף מהמכולה ועיניו התנוצצו בחשכה.
"מה!" אמר בחדות, אם כי לא בתוקפנות.
"כלום. הפתעת אותי."
"מפתיע אותך שאחד כמוני מחטט בזבל?"
נסיתי להבחין בחשכה למה הוא מתכוון ב'אחד כמוני'.
"לא…" התחלתי להגיד, אבל הוא קטע אותי;
"אני לא יכול לעבוד," הטיח בי. "אני אמן! אם אני עובד אני לא יכול לעשות אמנות."
כשאמר את זה שמתי לב שהוא באמת נראה כמו אמן. פנים רזות, עיניים משולהבות, שיער ארוך מתולתל, שבחשכת הרחוב אי אפשר היה לדעת אם הוא כהה או בהיר.
"מה האמנות שלך," שאלתי.
"האמנות שלי זה לנשום," אמר והרים את החולצה, להראות לי איך הוא נושם.

 

ספר הביכורים של ירון כהן, 'שמש אחרונה', ראה אור בסדרת 'מקומי' בהוצאת כרמל בשנת 2017.

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 19

   

   

   

   

 

פופקורן | "שאין לנו בעצם לאן ללכת"

"היהודים באים" מחזירים את אבידן לאקטואליה. מאת ריקי כהן

מאת ריקי כהן

 

סביר שגם אתם כבר צחקתם מקליפ סיום העונה השלישית של הסדרה הסטירית "היהודים באים", קליפ נפוץ ונצפה במיוחד ברשתות, המציג מערכון לפי שירו של דוד אבידן, "ייפוי כוח". הדמויות הקבועות של הסדרה – רחל אימנו, משה רבנו, דוד בן גוריון, גולדה מאיר, חנה רובינא, יפה ירקוני – מדקלמות בקליפ את מילות השיר, כל אחת בתורה, ומעניקות לו כך גוון מבדר, פוליטי ואירוני כאחד. השורה הידועה בשיר – "הָעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה, הַחוֹתֶכֶת, שֶׁאֵין לָנוּ בְּעֶצֶם לְאָן לָלֶכֶת" – כבר נרתמה בעבר לשיח הפוליטי, כביקורת משמאל. כעת, ביצירה של "היהודים באים", בקונטקסט של הסדרה והדמויות, מנוכס השיר כולו לטובת המחאה הפוליטית החברתית. ייתכן שבפרשנות זו, המעבירה את השיר מן האישי אל הציבורי, נעלמת ממנו אמירה קיומית, אוניברסלית, שאבידן יצק בו, ועם זאת מותר לשער שאבידן, שאהב את אור הזרקורים, היה מעריך את המחווה – ביצוע שירו במדיום פופולארי, בתוכנית אהובה ובתפוצה רחבה.

ייפוי כוח

[לכל מאן דבעי]

מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל
אֶת הַבְּדִידוּת, אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,
אֶת הַנְּשִׂיאָה הַמּוּזָרָה בְּעֹל
הַבְּדִידוּת הַגְּדוֹלָה וְהַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,
הִיא הָעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה, הַחוֹתֶכֶת,
שֶׁאֵין לָנוּ בְּעֶצֶם לְאָן לָלֶכֶת.

בְּלֵילוֹת בְּהִירִים הָאֲוִיר צוֹנֵן
וְלִפְעָמִים בְּלֵילוֹת מוּעָבִים גַּמְכֵּן,
וְיוֹרֵד גֶּשֶׁם וְיֵשׁ חַמְסִינִים
וְגוּפוֹת יָפִים וְגַם פָּנִים,
שֶׁעִתִּים מְחַיְּכִים וְעִתִּים לֹא,
לִפְעָמִים בִּגְלָלָהּ, לִפְעָמִים בִּגְלָלוֹ.

הַנּוֹף הוּא פָּשׁוּט וְחֲסַרְעַרְפִּלִּים,
מַלְאָכִים בַּסֻּלָּם לֹא יוֹרְדִים, לֹא עוֹלִים,
לִפְעָמִים שׂוֹנְאִים, לִפְעָמִים אוֹהֲבִים,
יֵשׁ מְעַט יְדִידִים וּבְעִקָּר אוֹיְבִים,
אֲבָל יֵשׁ תְּשׁוּקָה חֲזָקָה לִזְרֹם,
כְּמוֹ נָהָר, יְחִידִי, לְאוֹר הַיּוֹם,
לְהִשָּׁאֵר צָעִיר תָּמִיד וְלַחֲלֹם
עַל קֶצֶב נוֹעָז לְאוֹר הַיּוֹם,
כְּמוֹ נָהָר, יְחִידִי, לִזְרֹם, לִזְרֹם,
רַק גּוּפֵנוּ זָקֵן מִיּוֹם לְיוֹם.

מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל
אֶת הַחֲלוֹם, אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,
אֶת הַיְּדִיעָה שֶׁאֵין כָּל הַצְדָּקָה
אֶת הַהִתְפַּעֲמוּת וְאֶת הַמּוּעָקָה,
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל,
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,
הִיא הָעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה, הַחוֹתֶכֶת,
שֶׁאֵין לָנוּ בְּעֵצֶם לְאָן לָלֶכֶת.

רַק גּוּפֵנוּ זָקֵן מִיּוֹם לְיוֹם,
וַאֲנַחְנוּ נָהָר לְאוֹר הַיּוֹם,
לִזְרֹם יְחִידִי, יְחִידִי לִזְרֹם,
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק, שֶׁמַּצְדִּיק אֶת הַחֲלוֹם,
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,
מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל.

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 19