פופקורן | "שאין לנו בעצם לאן ללכת"

"היהודים באים" מחזירים את אבידן לאקטואליה. מאת ריקי כהן

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות
25.01.2018

מאת ריקי כהן

 

סביר שגם אתם כבר צחקתם מקליפ סיום העונה השלישית של הסדרה הסטירית "היהודים באים", קליפ נפוץ ונצפה במיוחד ברשתות, המציג מערכון לפי שירו של דוד אבידן, "ייפוי כוח". הדמויות הקבועות של הסדרה – רחל אימנו, משה רבנו, דוד בן גוריון, גולדה מאיר, חנה רובינא, יפה ירקוני – מדקלמות בקליפ את מילות השיר, כל אחת בתורה, ומעניקות לו כך גוון מבדר, פוליטי ואירוני כאחד. השורה הידועה בשיר – "הָעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה, הַחוֹתֶכֶת, שֶׁאֵין לָנוּ בְּעֶצֶם לְאָן לָלֶכֶת" – כבר נרתמה בעבר לשיח הפוליטי, כביקורת משמאל. כעת, ביצירה של "היהודים באים", בקונטקסט של הסדרה והדמויות, מנוכס השיר כולו לטובת המחאה הפוליטית החברתית. ייתכן שבפרשנות זו, המעבירה את השיר מן האישי אל הציבורי, נעלמת ממנו אמירה קיומית, אוניברסלית, שאבידן יצק בו, ועם זאת מותר לשער שאבידן, שאהב את אור הזרקורים, היה מעריך את המחווה – ביצוע שירו במדיום פופולארי, בתוכנית אהובה ובתפוצה רחבה.

ייפוי כוח

[לכל מאן דבעי]

מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל אֶת הַבְּדִידוּת, אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל, אֶת הַנְּשִׂיאָה הַמּוּזָרָה בְּעֹל הַבְּדִידוּת הַגְּדוֹלָה וְהַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל, הִיא הָעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה, הַחוֹתֶכֶת, שֶׁאֵין לָנוּ בְּעֶצֶם לְאָן לָלֶכֶת.

בְּלֵילוֹת בְּהִירִים הָאֲוִיר צוֹנֵן וְלִפְעָמִים בְּלֵילוֹת מוּעָבִים גַּמְכֵּן, וְיוֹרֵד גֶּשֶׁם וְיֵשׁ חַמְסִינִים וְגוּפוֹת יָפִים וְגַם פָּנִים, שֶׁעִתִּים מְחַיְּכִים וְעִתִּים לֹא, לִפְעָמִים בִּגְלָלָהּ, לִפְעָמִים בִּגְלָלוֹ.

הַנּוֹף הוּא פָּשׁוּט וְחֲסַרְעַרְפִּלִּים, מַלְאָכִים בַּסֻּלָּם לֹא יוֹרְדִים, לֹא עוֹלִים, לִפְעָמִים שׂוֹנְאִים, לִפְעָמִים אוֹהֲבִים, יֵשׁ מְעַט יְדִידִים וּבְעִקָּר אוֹיְבִים, אֲבָל יֵשׁ תְּשׁוּקָה חֲזָקָה לִזְרֹם, כְּמוֹ נָהָר, יְחִידִי, לְאוֹר הַיּוֹם, לְהִשָּׁאֵר צָעִיר תָּמִיד וְלַחֲלֹם עַל קֶצֶב נוֹעָז לְאוֹר הַיּוֹם, כְּמוֹ נָהָר, יְחִידִי, לִזְרֹם, לִזְרֹם, רַק גּוּפֵנוּ זָקֵן מִיּוֹם לְיוֹם.

מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל אֶת הַחֲלוֹם, אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל, אֶת הַיְּדִיעָה שֶׁאֵין כָּל הַצְדָּקָה אֶת הַהִתְפַּעֲמוּת וְאֶת הַמּוּעָקָה, מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל, מַה שֶּׁמַּצְדִּיק אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל, הִיא הָעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה, הַחוֹתֶכֶת, שֶׁאֵין לָנוּ בְּעֵצֶם לְאָן לָלֶכֶת.

רַק גּוּפֵנוּ זָקֵן מִיּוֹם לְיוֹם, וַאֲנַחְנוּ נָהָר לְאוֹר הַיּוֹם, לִזְרֹם יְחִידִי, יְחִידִי לִזְרֹם, מַה שֶּׁמַּצְדִּיק, שֶׁמַּצְדִּיק אֶת הַחֲלוֹם, מַה שֶּׁמַּצְדִּיק אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל, מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל.  

תוכן עניינים – גיליון מס' 19

                 

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation