ויטמן נולד להורים שהיו חוואים מעוטי-השכלה, צאצאים למתיישבים מהולנד ומאנגליה שהגיעו לעולם החדש במחצית הראשונה של המאה ה-17. הוריו של ויטמן לא נחלו הצלחה כחקלאים, ובשנת 1823 עקרו לברוקלין. וולטר הבן למד בבית-ספר ציבורי ומגיל 12 עבד בענף הדפוס בברוקלין ולאחר מכן בעיר ניו-יורק. הוא שימש מורה בבתי-ספר בלונג-איילנד ועסק בכתיבה עיתונאית ואף ערך עיתון בברוקלין. עד 1855 הוא ידע תהפוכות בתחומי עיסוקו. בתקופות מסוימות הוא פנה לענף הבנייה והנדל"ן אף כי המשיך לעסוק לסירוגין גם בעיתונות.
בשנותיו בניו-יורק הוא הרבה לפקוד את הספריות בעיר, צפה במחזות של שייקספיר והחל לכתוב שירה. בראשית 1855 הוא פרסם את שיריו בספר קטן. הספר, שלא נשא את שם המחבר וגם לא שם של הוצאה לאור, מומן על-ידי ויטמן עצמו ממכירה של בית. זאת הייתה המהדורה הראשונה של Leaves of Grass (לימים יתורגם לעברית כעלי עשב). הספר לא זכה לתשומת-לב בקרב ציבור הקוראים והמבקרים, אך המשורר רלף וולדו אמרסון (Ralph Waldo Emerson) כתב לוויטמן מלים נלהבות בעקבות התוודעותו ליצירה.
ויטמן המשיך לעבוד על "עלי עשב" גם לאחר פרסום המהדורה הראשונה. הוא הוסיף, שינה, עיבד וגרע, ומהדורות מעודכנות ומחודשות של הספר ראו אור במשך שנים. בשנת 1856 התפרסמה המהדורה השנייה ובשנת 1860 באה לעולם המהדורה השלישית. המהדורה השנייה נכשלה מסחרית, וזמן קצר לאחר פרסום המהדורה השלישית, ההוצאה לאור שפרסמה אותה פשטה את הרגל.
הימים היו ימי פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית. עם תחילת המלחמה, בשנת 1861, אחד משמונת אחיו של וולט ויטמן נפצע במלחמה והמשורר שהה בקרב הפצועים בבתי-החולים של העיר וושינגטון בניסיון לסייע כמיטב יכולתו לפגועי הגוף והנפש ששבו משדות הקטל. לקראת סוף המלחמה קיבל וויטמן משרה פקידותית במשרד הפנים אבל פוטר לאחר חודשים אחדים. "עלי עשב" עורר שערורייה והיו שטענו כי הספר 'פוגע במוסר'. חברים של ויטמן הצליחו לנקות את שמו ובשנת 1866 הוא קיבל משרה בפרקליטות.
"עלי עשב", היצירה שקנתה לוולט ויטמן את עיקר פרסומו, ראתה אור בחייו בתשע מהדורות החושפות את ההתפתחות היצירה במשך חצי יובל, עד 1881. כחסיד התנועה הרומנטית בשירה, ויטמן ביקש שיצירתו תשקף את רוחו, את נפשו ומהלכיה. שירתו של ויטמן פרצה לחלל התרבות האמריקנית בעת שעלתה בה דרישה לשירה אמריקנית 'אותנטית', כזאת שתבטא את האומה הצעירה העושה צעדים משמעותיים לגדולה, אומה אידיאליסטית המיישבת ארץ שממדיה עצומים ומשאבי הטבע שבה כמעט אינם גבולות. "עלי עשב" של ויטמן נתפס כמענה לדרישות הללו. חירות הנפש, החופש האישי, ליברליזם פוליטי, זיקה אינטימית לטבע וקירבת האדם אל עצמו ואל גופו.
ויטמן כתב ב-free verse, חריזה חופשית, בהשפעת תרגום King James למקרא. הוא שאף לחקות את המקצבים והתקבולות של הלשון המקראית כדי להעניק לשירתו ממד אפי, אנרגיה וחיוניות. שירתו משלבת גישה ריאליסטית, בתיאורי טבע, בשיקוף החברה האמריקנית בימיו וחוויית האדם האמריקני בארצו המתהווה, עם נטייה טרנסצנדנטליסטית מובהקת.
ויטמן ביקורתי כלפי תקופתו והמוסדות המאפיינים אותה ומאמין שהאדם במיטבו כשהוא נהנה מעצמאות מלאה ויכול לדאוג לכל צרכיו. אדם כזה, חופשי, טבעי ובריא הוא הבסיס האפשרי לחברה בריאה וחיונית, נטולת תסביכים ונקייה משחיתות.
השילוב האורגני בין שתי הגישות, כפי שהוא מתקיים ביצירתו של ויטמן, הוא הציר המחבר בין ה'אני' לכלל, בין הספציפי לאידיאלי. העיסוק של ויטמן באדם הבודד, הניסיון להחזירו ל'מצב הטבעי', הטהור, והתפיסה הרואה באדם הבודד הבריא, הנקי, כיסוד האיתן לחברה טובה יותר ולעולם טוב יותר, מזמין אותנו לקרוא את שירתו בשני מישורים, האישי והכלל-אנושי. כמשורר שעלה לגדולה מיד לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית, השילוב הייחודי הזה, מלא האנרגיה והאמונה בכך שגדולתה של ארצות-הברית תהיה רוחנית ולא רק חומרית, מעמידים את וולט ויטמן בעיני רבים כמשורר האמריקני הגדול ביותר.
בחייו של ויטמן עלו ללא הרף קולות לא מעטים שסברו ששירי "עלי עשב" פוגעים במוסר ואינם עומדים באמות-מידה של תקינות מוסרית ומהוגנות חברתית. שירים שאולי רמזו לפרשייה הומוסקסואלית לצד שירים שדיברו על משברים רוחניים ואפלה של הנפש לא נשאו חן בעיני מי שראו את עצמם אמונים על המוסר הציבורי. ויטמן מרבה לעסוק במחזורי החיים והפריון. הוא מתאר את טבע המתפרץ תוך שימוש בדימויים מיניים. ויטמן קורא לחירות מינית גדולה ממה שהיה מקובל בתקופתו. על אף שהוא ראה במיניות סמל לכוחות הגדולים של הטבע והיקום, קריאה פשטנית של "עלי עשב" הקימה עליו צנזורים בחוגי הממשל ובציבוריות האמריקנית. אפילו בשנת 1881, כשוויטמן היה משורר ידוע ודמות מפורסמת, קבעה "החברה למיגור השחיתות" שמדובר ביצירה לא מוסרית, והמו"ל מצא את עצמו חושש מתביעה משפטית. המהדורה האחרונה משנת 1881, שהיא הגרסה המקובלת של "עלי עשב" עד היום, זכתה להצלחה מסחרית בעקבות הפרסום בעיתונות, וויטמן יכול היה לראות לראשונה גם ברכה חומרית ולחיות בשלווה בעשור האחרון של חייו.
בשנת 1865 ויטמן פרסם אוסף של שירים ששיקפו את תובנותיו ביחס למלחמה, לתנועה הטרגית שמשתקפת בה מלהט ההתלהבות הראשונית לתוצאות הנוראות ולמחיר הכבד שהיא גובה בחיי אדם ובשלמות הנפש של הפרט. אוסף השירים, "Drum Taps" הורחב לאחר רצח הנשיא לינקולן באותה שנה ונוספה לו הקינה על הנשיא שנפל חלל מידו של מרצח, "O Captain! My Captain!" שהייתה מאז לקלאסיקה בפני עצמה. נעמי שמר תרגמה והלחינה את השיר ("הו רב חובל") לזכרו של יצחק רבין.
במותו ב-26 במרץ 1892 נודע ויטמן כמשורר, כדמות המייצגת את הדמוקרטיה האמריקנית וכאדם שגילם את האידיאלים של "האדם הפשוט", מין "פרא אציל" המעלה על נס את רוח האדם ואת האינדיבידואליות האמריקנית במלוא חירותה.
הסופר והמשורר שמעון הלקין תרגם לעברית את עלי עשב (ספריית הפועלים, הוצאת הקבוץ הארצי השומר הצעיר, 1952), שנחשב לתרגום מופת שהשפיע רבות על השירה העברית של שנות החמישים והששים של המאה ה-20. עודד פלד תרגם לעברית שני ספרים של ויטמן, שירת עצמי (כרמל, 2003) ושעת-חצות בהירה (הוצאת קשב לשירה, 2010).
לציון 120 שנה למותו של ויטמן, בחרנו להציג מספר פריטים מתוך אוסף וולט ויטמן השמור במחלקת הארכיונים שבספרייה הלאומית. האוסף נתרם לספרייה על ידי צ'רלס פיינברג בין השנים 1968-1967 וכולל תדפיסים, תמונות, חתימות וצילומים של חומרים הקשורים לויטמן.
