השם מנדלי מוכר ספרים – או בקיצור מנדלי מו"ס – מוכר ודאי לרוב הקוראים כרחוב קטן בדרך אל הים, או מקסימום כאחד מסופרי היידיש הגדולים של סוף המאה ה-19. זה נכון שמנדלי הוא מעמודי התווך של ספרות היידיש הקלאסית, ואחד מאלו שהפכו אותה ליותר משפת דיבור שנקראה בזלזול "ז'רגון". אך לצד זאת למנדלי מניות יסוד גם בחידוש השפה היורשת – העברית. עד כדי כך השפיע מנדלי מוכר ספרים על העברית המדוברת, שכאשר היו משבחים בפני ח.נ. ביאליק את אליעזר בן יהודה הוא נהג להגיב: "מנדלי כבר עשה זאת קודם".
מנדלי, שנולד בשם שלום יעקב אברמוביץ', תרם לעברית על כל צדיה: גם מבחינה דקדוקית וסגנונית, וגם חידושי מילים כדוגמת "גפרור" (בן יהודה תמך ב"מַדְלֵק"). לצד זאת, קשה להפריז בתרומתו לעברית המתחדשת גם בתחום משמעותי אחד – תחום המדעים.
מאז ראשית שנות ה-60 של המאה ה-19 החל מנדלי כותב בעיתוני המשכילים העבריים של התקופה טורים קבועים שעסקו במדע פופולרי. הוא סיפר לקורא העברי ממזרח אירופה על הכימיה (כעמיה) והאלקטרוניקה (עלעקטריע), על תנועת כדור הארץ ועל גוף האדם. במשך שלושה שבועות סיפר לקוראיו אחת לשבוע על נפלאותיו של התרנגול. טורים אלה התפרסמו בכל העיתונים העבריים הגדולים של התקופה: "המליץ", "הצפירה", "הכרמל" ועוד.
והינה, בשנת 1862 פרסם מנדלי את הכרך הראשון של עבודתו החשובה ביותר בתחום – ספר "תולדות הטבע". מנדלי הוציא לאור במהלך עשר השנים שלושה כרכים – הראשון שעסק ביונקים היה ברובו תרגום של ספר גרמני; השני עסק בעופות ואילו השלישי עסק בזוחלים. בשני הכרכים האחרונים כבר לא הסתמך מנדלי רק על הטקסט המקורי, אלא הוסיף, על פי עדותו, מידע שליקט משלל מקורות שעסקו בנושא, בהם גם כתביו של דארווין. לספר ולטוריו של מנדלי הייתה חשיבות גדולה בתחום המדע הפופולרי ובהנגשת הנושאים הללו לקוראים היהודיים של אותה התקופה. אך יותר מכך, לספרו המונומנטלי בתחום מדעי החיים הייתה חשיבות גדולה ללשון העברית.
מנדלי קרא לקוראים לרכוש את ספרו ותיאר את עבודתו במילותיו שלו (ובשינויים קלים לטובת קלות הקריאה): "למען שפת עבר הקדושה ירושת פליטת העברים, ולמען אחיי בני עמי המשתוקקים לדבר ה' וצמאים למי חוכמה ודעת הרימותי עתותיי קודש, ואדדה שנותיי וימי נעוריי להריק דברי מדע שפוני טמוני חול אל הקודש…". על הכרך הראשון המליץ משום ש"נכבדות מדובר בה על תועלת בעלי החיים ועל סגולותיהם וכשרוניהם, על מבנה גוויותיהם… ובסופה יבואו שמונה לוחות ציורי בעלי החיים היונקים והם פיתוחי אבן ומשוחים בששר ויקר מחירם מאוד…". בטור מאוחר יותר התגאה "בצחות הלשון המזוקקת שבעתיים וכן בעניינים עצמם, בו אראה לעיני כל כוחי במילות ובשמות מלאכותיים, אשר יצרתי…".
רבים מהחידושים שטבע מנדלי בספר הזה – בעיקר שמות של ציפורים – התקבלו באופן רשמי ועודם בשימוש גם היום. הדוגמה הידועה ביותר היא הירגזי, שאת שמו העניק לו מנדלי משום שהוא "נרגן, עז נפש ורגזן", כדבריו. אבל לצידו מופיעים ב"תולדות הטבע" עוד שמות חדשים רבים שהמציא מנדלי ושהצפרים החובבים ודאי יזהו: העפרוני, החנקן, הנחליאלי, הסבכי, הגבתון, ועוד ועוד.
חלק מהשמות שהעניק מנדלי הם תרגום ישיר מגרמנית. כך למשל קרא לשלדג "עוף הקרח". את העוף שאנו מכירים בשם ברבור כינה בעקבות הגרמנית "אווז מזמר". המכרסם הגדול דרבן הוא "חזיר סמר", והמשעשע מכל – הפינגווין הפך בתרגום פשוט ל"אווז שמן".
כמו השמות המתורגמים, גם הצעות אחרות של מנדלי לא בהכרח שרדו את השנים. לא כל השמות הם כמובן המצאות של מנדלי. חלק מהשמות שאותם העניק לבעלי החיים השונים הושפעו מפרשנות המקרא ומזיהויים משונים של חיות תנ"כיות שאינן עוד. כך למשל ה"קיפוד" הוא שמו של בעל כנף, אייל הצפון הוא "יחמור" ושקנאי הוא "קאת". את השם שקנאי קיבל בכלל עוף אחר, וחלק מהקרפדות הן "צב".
לטווס נתן מנדלי את השם "תוכי". זיהויה של המילה תוכי עם העופות שאנחנו מכנים כך היום אינו מובן מאליו. הוא התקבע סופית בעקבות "כור עוני", תרגומו של יצחק בן משה רומש לספר "רובינזון קרוזו". אבל פטור בלא כלום אי אפשר, ומנדלי העניק לתוכים שאנחנו מכירים היום את השם "הָבְני" (הובני) – שלא תפס כל כך. נזכיר כאן עוד שתי הצעות מקוריות של מנדלי שלא תפסו – וחבל: את הפלמינגו כינה מנדלי "לְהָבִי" ועבור הטוקן הציע את השם הנהדר "פלפלוני". אנחנו קוראים מכאן לדוברי העברית לאמץ את השמות מיד.
כך קרה שחובבי הטבע דוברי העברית חבים חוב עצום למי שמוכר בעיקר כסופר יידיש קלאסי. על כן נסיים בהמלצה לעיין בכל איורי בעלי החיים המופיעים בכרכי "תולדות הטבע" השמורים בספרייה הלאומית, וקצרה היריעה מלשתף אותם כאן. ונוסיף את קריאתו הנואשת של מנדלי לקוראיו: "התבוננו ושימו על לבבכם את העמל הרב, את עוניי, סבלתי ואסבול במלאכה כבדה כזו, עליה אדדה שנותיי ואשליך מאחורי גווי כל חמודות החיים, למענה חדלתי מעשות דרכי… לכן אל תשכחו חנות אותי, את אחיכם, הקורא לכם לעזרה, עד מתי תגשו אל השפה העברית רק בפיכם ובשפתיכם תכבדוה וכיסכם רחוק ממנה? עד מתי תאטמו אזניכם משמוע שעות הסופרים בקוראם אליכם?". שיווק ללא מעצורים.
כתבות נוספות
תמונה משפחתית אחת. ז'נבה, 1906
