הסופר "שלום עליכם" איננו!
כך זעקו כותרות העיתונים במאי 1916. הידיעה המעציבה הגיעה דרך הטלגרף מיצחק ברקוביץ, חתנו של הסופר:
"שלום עליכם מת ביום י"ג מאי (יום שבת י' אייר) בשעה שבע וחצי בבוקר אחרי מחלה של שבועיים."
כ-200,000 איש ואישה (ויש אף שאומרים שכ-300,000), מספר שלא נראה כמותו קודם לכן, ליוו את גדול כותבי היידיש במסע הלוויה שעבר ברחובות ניו יורק. הוא יצא מהארלם, עבר לאורך כל השדרה החמישית, נכנס אל תוך ה"איסט־סייד", ומשם המשיך אל בית העלמין היהודי ברובע קווינס. לכל אורך הדרך, קוראים ומעריצים שגדלו על סיפוריו באו לשאת קדיש ולהיפרד משלום עליכם שהיה מעין דמות אב עבורם וסימל את העולם היהודי שממנו באו הם, והוריהם שכבר נפטרו. ההלוויה נמשכה חצי יום.
דרך ארוכה עשה שלום (סלומון) רבינוביץ' מהעיירה פריאסלאב באוקראינה שבה נולד ב-1859 ועד מותו ברובע ברונקס שבניו יורק ב-13.5.1916 בתור הסופר שלום עליכם.
גדול הכותבים היהודיים ההומוריסטיים תיאר את יהודי אירופה המזרחית בעין חומלת ומשועשעת, וידע יפה לצחוק עליהם ועל עצמו. רבים מכירים אותו בזכות ספריו בני האלמוות "טביה החולב", "מוטל בן פייסי החזן", "סטמפניו" ו"מנחם מנדל" שנקראים ומתורגמים עד היום. רק מעטים מכירים אותו בזכות השירים שכתב, ביניהם שיר אחד מיוחד, שיר ערש ושמו "שלאף מיין קינד" – "נומה בני" או "נום ילדי".
נוּם יַלְדִּי זְהַב פַּרְוַיִם
נוּם מַלְאָךְ שֶׁלִּי
אוֹצָרִי יְפֵה עֵינַיִם
נוּמָה עוֹלָלִי
עַל יָדְךָ אִמְּךָ יוֹשֶׁבֶת, שָׁרָה וּבוֹכָה
אֶת אֲשֶׁר אֲנִי חוֹשֶׁבֶת פַּעַם עוֹד תֵּדַע
שלום עליכם חזר לכתוב ביידיש, כמו י. ל. פרץ ומנדלי מוכר ספרים, בתקופה שבה רוב המשכילים העבריים עברו לכתוב עברית. הוא כתב להנאתו מערכונים הומוריסטיים לכתבי עת יידים, והתפרנס ממסחר בניירות ערך. כך היה עד שהסתבך ופשט רגל, מאז החליט לכתוב לפרנסתו וחי במחסור תמידי.
קשיי הפרנסה גרמו לכך שהרבה פעמים נאלץ לצאת לנדודים ולהיפרד ממשפחתו. במסעותיו בתחום המושב ומעבר לו, כתב רשימות לעיתונים ("משוט בארץ ומהתהלך בה"), עבר מעיירה לעיירה ומעיר לעיר וקרא מסיפוריו לפני קהל גדול. הוא השתתף אז גם בערבי שירי עם יהודיים שנקראו "ערבי זמר עממי".
את השיר "נומה בני" כתב שלום עליכם בסגנון רבים משירי הערש הידיים שבהם היה האב רחוק ונעדר מן הבית, כמו שנגזר על שלום עליכם עצמו להיות. הוא ביקש לכתוב שיר שיבטא את רחשי הלב שלו וגם של בני עמו בשיא תקופת ההגירה של יהודי מזרח אירופה אל הארץ המוזהבת – אמריקה. בשיר מלא הגעגועים מספרת אם לבנה על אביו שנסע אל אמריקה שמעבר לים, כדי לבנות עתיד חדש למשפחה.
בְּאָמֶרִיקָה אָבִיךָ
מָה רָחוֹק הוּא, בֵּן
וַאֲנִי כֹּה אֲהַבְתִּיךָ
נוּמָה, יֶלֶד חֵן
שָׁם גַּן עֵדֶן, חֵי שָׁמַיִם, דְּבַשׁ וְתוּפִינִים
כֶּסֶף יֵשׁ שֵׁם, מְלוֹא חָפְנַיִם, גַּם לְדַלְפוֹנִים
גם שלום עליכם נסע לאמריקה כדי לבנות עתיד חדש לעצמו ולמשפחתו בארץ המובטחת שאליה עברו רבים מבין קהל הקוראים שלו. תחילה נסע לבדו ב-1905. הוא שהה שם עד 1908, כתב בעיקר לתיאטרון אך לא הצליח להסתגל לחיים החדשים ושב לאירופה.
ב-1914 חזר לאמריקה, הפעם יחד עם בני משפחתו. כעבור שנה, ב-1915 נפטר בנו ממחלה. כעבור שנה, באביב 1916 נפטר גם שלום עליכם. הוא נקבר בבית הקברות היהודי של רובע קווינס.
השיר "נומה בני" מופיע לראשונה בכתב בספר "שירי עם יהודיים". את הספר כתבו העיתונאים מארק וגינזבורג, שביקשו לאסוף שירי עם ביידיש ולתעד את אוצרות התרבות היהודית על רקע גל הלאומנות במאה ה-19. החומרים לספר הגיעו מאנשים פשוטים ששלחו להם מילים לשירים שזכרו מבית אמא, מהחדר, מהעיירה ומשנים של נדודים וגעגועים. השירים התפרסמו בספר שהיה האנתולוגיה הראשונה לשירי עם ביידיש וראה אור ב-1901. היו בו רק מילים ללא לחנים. בעותק של הספר שנמצא בספרייה, אפשר לראות תיקונים לשיר שהוסיף שלום עליכם בכבודו ובעצמו ובכתב ידו, בין השאר הוא הוסיף בית שלם שנשמט. וחתם בשמו: שלום עליכם.
"נום ילדי" השיר המלא בנוסח העברי שעשה יעקב שבתאי ושר ליאור ייני
נוּם יַלְדִּי זְהַב פַּרְוַיִם
נוּם מַלְאָךְ שֶׁלִּי
אוֹצָרִי יְפֵה עֵינַיִם
נוּמָה עוֹלָלִי
עַל יָדְךָ אִמְּךָ יוֹשֶׁבֶת, שָׁרָה וּבוֹכָה
אֶת אֲשֶׁר אֲנִי חוֹשֶׁבֶת פַּעַם עוֹד תֵּדַע
בְּאָמֶרִיקָה אָבִיךָ
מָה רָחוֹק הוּא, בֵּן
וַאֲנִי כֹּה אֲהַבְתִּיךָ
נוּמָה, יֶלֶד חֵן
שָׁם גַּן עֵדֶן, חֵי שָׁמַיִם, דְּבַשׁ וְתוּפִינִים
כֶּסֶף יֵשׁ שֵׁם, מְלוֹא חָפְנַיִם, גַּם לְדַלְפוֹנִים
שָׁם תֹּאכַל חַלָּה שֶׁל סֹלֶת
כָּל יְמֵי הַחֹל
וּמָרָק שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת
אוֹ שֶׁל תַּרְנְגוֹל
וּבִרְצוֹת הָאֵל יַגִּיעַ בִּמְהֵרָה מִכְתָּב
כְּמוֹ פִּתְקָה מֵהָרָקִיעַ וְנִשְׂמַח יַחְדָּו
כֶּסֶף הוּא יִשְׁלַח אֵלֵינוּ
וְתַצְלוּם פָּנָיו
וּבְבוֹא הַיּוֹם, אֶת שְׁנֵינוּ
הוּא יִקַּח אֵלָיו
הוּא יוֹשִׁיט לָנוּ יָדַיִם, עַל צַוָּאר יִפֹּל
וַאֲנִי אַשְׁפִּיל עֵינַיִם וְאֶבְכֶּה בְּלִי קוֹל
עַד אֲשֶׁר מִכְתָּב יַגִּיעַ
נוּם מַלְאַךְ שֶׁלִּי
עַד אֲשֶׁר יָבוֹא מוֹשִׁיעַ
נוּמָה גּוֹזָלִי
נוּם יַלְדִּי, זְהַב פַּרְוַיִם
נוּם מַלְאָךְ שֶׁלִּי
אוֹצָרִי, יְפֵה עֵינַיִם
נוּמָה עוֹלָלִי.
תודה לד"ר גילה פלם ממחלקת המוזיקה על עזרתה בתחקיר לכתבה
ותודה לחיים לוי על הערותיו
כתבות נוספות:
"בראשית הייתה התשוקה": סיפורה של המשוררת מלכה חפץ-טוזמאן
המשורר שחולץ במטוס מיערות הפרטיזנים
המכתבים האבודים של הגאוצ'וס היהודים בארגנטינה
