מתנות אמתיות ודמיוניות מאבא בשתי גלויות ספוגות באהבה רבה, שכתב הסופר והעורך משה מוסנזון אל בתו, הסופרת דבורה עומר.
"דבורי מחמל נפשי!
קבלי מתת זוּ מאבא. שירי רחל, לא סתם ספר שירים הוא זה.
יש שירים שעוֹד לא תביני לעומקם.
ילוֶה אותך ספר נפלא זה, ובמשך הזמן תביני את "עצב הנבו" אשר לרחל.
מצורפות תמונות
באהבה
וכלות הנפש מגעגועים
אבא
יולי 1945
גבול אוסטריה"
בארכיון דבורה עומר שבספרייה מצויות כמה וכמה גלויות מאת העורך והסופר משה מוסנזון אל בתו דבורה. מתוך הגלויות הבאנו שתיים: גלויה אחת מימי שירותו של משה בחי"ל – הבריגדה היהודית, גבול אוסטריה 1945, וגלויה שנייה מיום כיפור תשל"ג.
תוכן הכתוב בגלויות וסגנונו, מלמד על הקשר הנפשי בין השניים. מן המילים המעטות, הספוגות באהבה רבה, בהכרה מעמיקה, ברצינות ובהומור, מבליחים היחס לדת, היחס לרכוש, היחס לשירה, ועוד. בניסוח "לו הייתי אב כמו שצריך להיות", שבגלויה מיום כיפור תשל"ג, יש אולי מעין 'הכאה על חטא', הודאה של משה ומודעות לצער שהסב לדבורה בתו שירותו בבריגדה, הרחק בניכר, בשנות ילדותה. כמעט שלושה עשורים מפרידים בין ציפיית "עצב הנבו" של הבת לבואו של האב, לבין הגיגי המשובה של האב ביום הולדתה של בתו: "הייתי בא בלילה אל קיראון, ומעמיד לכם ליד החלון (בחוץ, כמובן!) מכונית מפוארת […] או יכטה".
דבורי ושמואלי'ק יקרים! יום כפור תשל"ג
אז איך נאמר שם: ביום זה וכו'. ואני דווקא – כמו להכעיס,
עוסק היום בהעברת גדר חיה. אבל משהוּ מתנגן בי. היום יום הולדת לדבורי.
לוּ הייתי אב כמו שצריך להיות, הייתי בא בלילה אל קיראון, ומעמיד לכם
ליד החלון (בחוץ, כמובן!) מכונית מפוארת, דגם חדיש וטוב, ומצלצל אליכם
מתחנת טלפון קרובה, שמתנת יום ההולדת העמדתיה במקום הנראה לעין.
או יָכטה, כמו שכתוב בספרים ובכל הפרוספקטים. אבל אין לי. ומרבה מכוניות
מרבה צרות. וסכנת גנבות וכו. אז, כל הברכות, בת. ושתהיי יפה כמו בפעם
האחרונה שבאת אלינו לנען ושילך לכם. בכל.
בכל הלב
אבא
ואל הברכות מצטרפות מלכה וורד.
בארכיון שמורות עוד גלויות לדבורה מן השנים 1945-1943, שנשלחו על-ידי משה מאיטליה, גרמניה וגבול אוסטריה. גלויות נוספות, מן השנים 1978-1957, שלח לה אביה ממקום מושבו בקיבוץ נען.
הקושי של הריחוק מאביה בשנות ילדותה ונערותה, בהן התייתמה מאמה, ליווה את עומר כל חייה. לאחר פטירת אביה השקיעה דבורה תשומת לב ואהבה רבה בעריכת "מכתבים מהדרכים", ספר שמאגד מכתבים ורשימות של אביה מאותה תקופה שבה נעדר מחייה בזמן שירותו בבריגדה.
"שנים רדף אותי קולה של הקשרית האלמונית"
כששרה אהרנסון בת ה-16 כתבה לאליעזר בן יהודה
כשהילד העברי הראשון פגש את אבי הטורקים
תגובות על כתבה זו