אי שם בשנת 1911, כתב איתמר בן-אב"י באוטוביוגרפיה שחיבר, נפגשו קצין טורקי והוא, "הילד העברי הראשון", במלון ירושלמי. תוצאות הפגישה, כך טען לאחר מכן, הובילו את הקצין הטורקי, לימים כמאל אטאטורק, לאמץ את אחת הרפורמות מרחיקות הלכת ביותר שביצע.
תוצאות המפגש עודדו את בן-אב"י לנסות ולבצע את אותה רפורמה, הפעם על עמו – עם ישראל, המתעורר משנת התרדמה שלו וחוזר אל העברית (שחידש אבא – אליעזר בן יהודה).
בטרם נבנה מלון "המלך דוד", היה "מלון קאמיניץ" לזירה השוקקת ביותר בירושלים – מנהיגים יהודים, קצינים טורקים ועשירים ערביים העבירו בו את לילותיהם, ספונים על כוסית משקה חם ומקשקשים ביניהם על עתיד המזרח התיכון. אחד מבאי המלון הקבועים היה לא אחר מ"הילד העברי הראשון", העיתונאי איתמר בן-אב"י. בערב סתיו ירושלמי אחד של שנת 1911, הסב בעל המלון את תשומת ליבו של בן-אב"י לקצין טורקי צעיר, "זהו שבקבוק עראק לצדו" (עמ' 213, 'עם שחר עצמאותנו').
איתמר בן-אב"י בתמונה משנת 1912 (צלם לא ידוע. מקור: ויקיפדיה)
כבר בתחילת השיחה גילה בן-אב"י את חיבתו העזה של בן שיחו, מוסטפא כמאל, לטיפה המרה. כשהסביר בן-אב"י לקצין שהרופא אסר עליו להריק כוסית משקה חריף בבת אחת, קבע מוסטפא כמאל בפסקנות ש"אילולא היה רופא זה מכרי מלפני זמן-מה, הייתי מנפץ כבר את גלגלתו".
הקצין הטורקי שטח בפני בן-אב"י ההולך ומשתכר את חזונו לעתיד: מדינה טורקית מודרנית, או במילותיו שלו עצמו: "טורקיה לטורקים – כצרפת לצרפתים וכאנגליה לאנגלים". למזלו של בן-אב"י, שלא עמד בקצב השתייה המסחרר של הקצין, נחלץ לעזרתו בעל המלון והרחיקו מהזירה. רק לאחר מספר ימים התחדשה שיחתם.
במהלך שתי שיחותיהם הנוספות סיפר הקצין שהספיק לפגוש באביו של בן-אב"י ולחקור אותו על נאמנותו לטורקיה. הקצין התרשם מאוד ממאמציו של אליעזר בן-יהודה להחיות את שפת עמו. העובדה הזאת הניחה את דעתו של בן-אב"י, שחשש שמדובר עד אז במלכודת, והוא החל להיפתח ולדבר בחופשיות עם בן שיחו. וכך במהלך מפגשם האחרון שטח בן-אב"י שני רעיונות שיתרמו לאחווה בין העם הטורקי ליהודי: הראשון – הקמת מדינה יהודית עצמאית במסגרת האימפריה העות'מאנית; והשני – על הטורקים והיהודים לזנוח את האותיות המקובלות של שפתם בעבור האותיות הלטיניות, הדומות כמעט "אחת-אחת לאותיות עבריות הקדומות". (עמ' 218, 'עם שחר עצמאותנו')
מוסטפא כמאל במדי צבא, תמונה משנת 1918 (צלם לא ידוע. מקור: ויקיפדיה)
שנים רבות לאחר מכן, הפך הקצין הצעיר לנשיא-המייסד של טורקיה המודרנית – מוסטפא כמאל אטאטורק ("אבי-הטורקים"). אחת מפעולותיו הגדולות ביותר הייתה לא אחרת מהתוכנית שהציע בן-אב"י בשיחתם: המעבר של הטורקית מאותיות ערביות לאותיות לטיניות.
פסל של מוסטפא כמאל אטאטורק, המציג את "אבי-הטורקים" מלמד את ילדי הרפובליקה אותיות לטיניות (צלם לא ידוע. מקור: ויקיפדיה)
מהפכה כמאליסטית בעברית
לאחר שנים רבות כעורך ועיתונאי מוערך, פרש/פוטר סופית איתמר בן-אב"י מעריכת 'דאר היום' בשנת 19333. הוא ניצל את החופש והפיצויים שזכה להם כדי להגשים את חלומו הגדול ולהקים עיתון משל עצמו. הוא בחר שם רב משמעות לעיתונו החדש, 'דרור', וביקש להפיץ דרכו את אותו חזון ששטח בפני אטאטורק: עברית הכתובה באותיות לטיניות.
מודעה המבשרת על פרסום עיתון 'דרור' בעיתונו הקודם של בן-אב"י,
'דאר היום', 20 בנובמבר 1933
באוטוביוגרפיה שחיבר, מסר את תגובתה הפושרת משהו של אשתו לפרויקט החדש שלו:
"בדרכנו יום אחד לנתניה כדי להתיעץ עם בן-עמי על האפשרות לעבור לעיר זו, חמדתנו, נתקלו עיני רעיתי במודעה שנתפרסמה לרוחב העמוד האחרון באחד מעיתוני תל-אביב, בזו הלשון:
'בעוד שבועות אחדים יופיע "דרור" – העתון העברי הראשון באותיות לטיניות בעריכת איתמר בן-אב"י, שרק עמוד אחד בו יהיה נדפס באותיות ארמיות'.
אכן היתה זו מודעה מנקרת-עינים בגודלה. רעיתי לא עצרה כוח לבלום את סערתה כנגדי: – המעט לך שהחרבת את "דאר-היום" בפזיזותך ובאי זהירותך, שאתה אומר לאבד שארית פרוטותינו ב"לטיניות" שלך? מי יקרא את העיתון? מי ירצה לבזבז עליו פרוטה? ומה יאמרו כל הסופרים והרבנים הרואים קדושה באותיות האשוריות המסורתיות, שאתה בא להתנקם בהן? האם לא לטירוף יחשבו את מעשיך? מה אתה חותה גחלים על ראשינו?
(…) למרבה ההפתעה נחטף ממש הגליון הראשון של "דרור" באותיות לטיניות."
הודעה על יוזמתו הנועזת של איתמר בן-אב"י. 22 בנובמבר 1933, 'The Palestine Post'
כבר בגיליון הראשון של עיתון 'דרור', הסביר העורך את חזונו. במאמר הנקרא 'MA ANU ROZIM?', קבע בן-אב"י שמטרת העיתון החדש הינה לגרום לכך "כי שפת כנען תהיה לקניין כל ישראל וכל התבל. עשרות מיליונים ידברו גם ילמדו עברית במהירות." הוא ראה את עצמו כממשיך הישיר של אביו – אם הצליח אליעזר בן-יהודה להפיץ את העברית המתחדשת לעשרות אלפי יהודים, המעבר לאותיות לטיניות יפתח את שפתנו "לשערי העולם הגדול מסביב".
הגיליון הראשון של עיתון 'דרור – בטאון ליהודה עצמאית'
הגיליון הראשון שיצא ב-17 בנובמבר 1933 נחטף במהירות מסחררת. כל ששת אלפי העותקים שהודפסו נקנו תוך שעות ספורות. למרות ההתלהבות הראשונית, המנהיג הציוני היחיד שתמך ביוזמה יוצאת הדופן של בן-אב"י היה דווקא זאב ז'בוטינסקי, שהשתעשע מספר שנים ברעיון של ספרות עברית הכתובה באותיות לטיניות כדרך להקל על ההמונים שאינם דוברי השפה לרכוש אותה בקלות.
הפרסום של 'דרור' עורר עניין לא רק בגבולות היישוב: כתבה שהתפרסמה ב-1 במרץ 1934 ב-'The 'Sentinel – עיתון שבועי של הקהילה היהודית בשיקגו
בסופו של דבר, העיתון שערך והפיץ איתמר בן אב"י היה לכישלון מסחרי מהדהד, ומגיליון לגיליון הידלדלה תפוצתו דרמטית. 16 גיליונות בני חמישה עמודים הופיעו עד לסגירתו. באוטוביוגרפיה שלו סיפק בן-אב"י עשר סיבות שונות ומשונות לכישלון "דרור": הפחד מאימת "גדוד מגיני השפה", חוסר ההיענות של סופרי ארץ ישראל, יותר מדי מאמרים באותיות זעירות, שירים לא קלים לקריאה ועוד…
הייתה זו יוזמתו העיתונאית האחרונה. כנראה שיש רעיונות נועזים כל כך שרק מנהיגים בעלי כוח דיקטטורי יכולים לכפות על עמם.
הייתה זו יוזמתו העיתונאית האחרונה. כנראה שיש רעיונות נועזים כל כך שרק מנהיגים בעלי כוח דיקטטורי יכולים לכפות על עמם.
לסיום, נציין כי עצם קיומו של המפגש בין איתמר בן-אב"י ובין מוסטפא כמאל אטאטורק מוטל בספק, היות שבאופן רשמי, בשנת 1911 הוצב הקצין הטורקי ומי שיהיה לימים נשיאה הכל-יכול של הרפובליקה הטורקית החדשה דווקא בלוב, הרחק הרחק ממלון "קאמיניץ" בירושלים.
אם אהבתם את הכתבה הזאת, אולי תשמחו להמשיך ולקרוא:
1. כשבן גוריון התנגד להעלאת עצמאותיו של ה"רוויזיוניסט הראשון".
2. האם היוזמה של בן-אב"י הייתה מקלה או מקשה על לימודי העברית של קפקא?
3. הייתה ל"ילד העברי הראשון" סיבה טובה לחשוש מגדוד מגיני השפה, ולא רק הוא חשש.