לפני מאה שנה, מגפת השפעת הספרדית הרגה מיליוני אנשים ברחבי העולם.
מאה שנה קודם לכן, קהילות מזרח הים התיכון סבלו מהתפרצות מגפת הדבר. ב-1812 המגפה הגיעה עד לעיר הגלילית העתיקה, צפת, שאוכלוסייתה התדלדלה במהרה.
שנים בודדות קודם לכן, כחמש מאות חסידים של הגאון מווילנה (הגר"א) – אחד מענקי היהדות האינטלקטואלית והרוחנית – עלו לארץ ישראל מרוסיה הלבנה בשלושה גלי עלייה, מגשימים את חלום מנהיגם הרוחני עשור לאחר מותו. מדובר היה בזינוק דמוגרפי משמעותי בקהילה היהודית המצומצמת שהתיישבה במה שהיה אז פלסטין העות'מאנית, ושהורכבה בעיקר מיהודים ספרדים.
כמעט מאה שנה לפני הרצל, יש המחשיבים את עליית תלמידי הגאון מווילנה לקו פרשת המים בתולדות הציונות המודרנית.
אך תלמידיו של הגר"א נדרשו להתפשר על מקום מושבם, ולהתמקם בעיר צפת, הקדושה מעט פחות מירושלים. כישלון העלייה הקודמת של יהודים אשכנזים לארץ ישראל, היווה סיבה מרכזית לכך. בסוף המאה ה-17, קבוצת יהודים פולנים בהנהגתו של יהודה החסיד ביססה לעצמה קהילה בירושלים. קהילה זו התקשתה לממן את עצמה, והלכה וצברה חובות. כתוצאה מכך, חל איסור גורף על יהודים אשכנזים להתגורר בעיר הקודש. חלקם עזבו את העיר, בעוד אחרים הסתוו לאחיהם הספרדים. הרשויות המקומיות לא התעניינו במיוחד בהבדלים בין ליטאים לחסידים או בהבחנות פנים-דתיות אחרות, לצורך העניין, והתייחסו לכל היהודים האשכנזים כנושאים באחריות לחובות שהצטברו.
למותר לציין כי קבוצה גדולה של יהודים המגיעה מרוסיה הלבנה לא תרגיש רצויה במיוחד במצב עניינים זה. מגפת הדבר היא שתחזיר בסופו של דבר את יהודי אשכנז לירושלים.
לקראת סוף 1815, ולאחר שהמגפה גבתה את חייהם של כ-80% מקהילת יהודי ספרד, אחדים מתלמידיו של הגאון מווילנה החליטו כי הגיע הזמן לשוב לציון.
קבוצה זו הונהגה על ידי רבי מנחם מנדל משקלוב, אדם שהוביל את המאמצים לארגן ולהדפיס את כתבי הגר"א אחרי מותו ב-1797, ומראשי העולים של תלמידי הגר"א בגל העלייה הראשון ב-1808. רבי ישראל משקלוב, מנהיג נוסף בקהילה, נמלט גם הוא לירושלים, אך בסופו של דבר התמקם בצפת. מאמצים מסוימים הושקעו כדי להבטיח שקבוצתו של רבי מנחם מנדל תישאר מצומצמת. זאת, כדי שלא לרוקן את הקופה שלה, שהתבססה על תרומות ומגבית שנאספו מפטרוני הקהילות ברחבי אירופה, ושעמם טיפח רבי ישראל קשר במסגרת מסעות ההתרמה שלו ברחבי היבשת.
האגדה מספרת שקהילה האשכנזית בירושלים הייתה קטנה כל כך שלא יכלה לקיים מניין, וכי השלמת המניין נעשתה לבסוף באחת משלוש הדרכים הבאות: תשלום ליהודי ספרדי; ניצול פרצה בחוק לפיה ילד המחזיק בספר תורה יכול להיחשב כאחד החברים; או החשבת ספר התורה בהשלמת מניין.
למרות זאת, רבי מנחם מנדל וקבוצתו היו נחושים לבסס מחדש נוכחות אשכנזית בעיר הקודש.
זה לקח בערך חמש שנים וכלל שליחת נציגים כל הדרך לאיסטנבול, כדי לערוך משא ומתן עם השלטונות העות'מאניים, אבל אנשיו של רבי מנחם מנדל הצליחו לבסוף להשיג צו מלכותי המורה על ביטול החובות של הקהילה האשכנזית שהתגוררה בירושלים עשורים קודם לכן. לאחר מכן, הם ריכזו את מאמציהם בהשגת מסמכים נוספים מרשויות אזרחיות ואסלאמיות, בארץ ובעולם. מסמכים אלה אפשרו להם בסופו של דבר לפתח את האזור, שננטש על ידי הקהילה האשכנזית הקודמת והושמד על ידי הנושים שלה. היחסים החמים, שטיפחו בינתיים עם שכניהם הנוצרים והמוסלמים, סייעו במאמצים אלה.
רבי מנחם מנדל והקבוצה שהנהיג הצליחו, אם כן, גם לפטור עצמם מחובותיה של הקהילה הקודמת באזור, שעמה לא היה להם כל קשר, וגם להשיג הכרה מסוימת כיורשים החוקיים של זכויות הקניין של אותה קהילה ממש.
בעת ביקור בירושלים ב-1837 של רבי ישראל משקלוב, שהיה מנהיג הקהילה בצפת, פגעה רעידת אדמה קשה באזור הגליל. העיר צפת נחרבה עד היסוד ו-4,000 מחברי הקהילה היהודית נהרגו. ייתכן כי רבי ישראל ראה בכך סימן משמיים או ייתכן כי לא היו לו יותר מדי ברירות, אך כך או כך, הוא בחר להישאר בירושלים למשך השנתיים האחרונות של חייו. פליטים רבים מצפת עשו כמוהו, חוברים לחסידיו של רבי מנחם מנדל וצאצאיהם.
בסופו של דבר, המשלחת הקטנה של תלמידיו של הגאון מווילנה הניחה את היסודות לפיתוח החיים היהודיים בירושלים – פיתוח שנמשך עד ימינו אלה.
***
נשיא ישראל, ראובן ריבלין, הוא אחד מצאצאיהם המכובדים של אותם ציונים מוקדמים. חיבור מסתורי ומעורר מחלוקת בשם "קול התור" הועבר לכאורה במשפחת ריבלין במשך דורות, עד לפרסומו במאה ה-20. הוא כולל לימודים קבליים המיוחסים לגאון מווילנה וקשורים בעידן המשיחי. בחיבור זה, מצוינים שני תאריכים בלוח השנה היהודי בעלי תכונות רוחניות יוצאות דופן, הקשורים לכאורה בגאולת העם היהודי. התאריך הראשון הוא ה' באייר, שבו אנו מציינים את יום העצמאות. התאריך השני הוא כ"ז באייר, שבו בשיא הקרב על ירושלים ב-1967, התקבלה ההחלטה על איחוד העיר תחת ריבונות יהודית, לראשונה מזה אלפיים שנה.
