האביב של שנת 1618 היה קריר וגשום באירופה. אולם, לא רק מזג האוויר הנורא השפיע על מצב רוחם של נציגי מעמד האצולה בבוהמיה. כבר כמעט שנה התחולל ריב בין הצד הקתולי והצד הפרוטסטנטי סביב השאלה מי ייבחר למלך בוהמיה החדש. הקתולים נתמכו על ידי הקיסר מתיאס, איש השושלת ההבסבורגית (ששלטה עד 1918) והצביעו לבנו של מתיאס, פרדיננד השני (לימים קיסר האימפריה הקדושה הרומית – כך שמה הרשמית של האימפריה הגרמנית בעת החדשה המוקדמת). אך המחנה הפרוטסטנטי לא היה מוכן להשלים עם הבחירה והרגיש שזכויותיו נגזלו בידי המשטר ההבסבורגי הקתולי.
ב-23 במאי 1618, משלחת של 200 אנשי אצולה פרוטסטנטיים מבוהמיה צעדו בכעס רב לטירה המלכותית בפראג ולאחר דיון קצר עם פקידים קתוליים בכירים השליכו שלושה מהם מאחד החלונות לחצר הטירה. שלושתם נחתו על ערימת דשן, מה שהציל את חייהם. אולם, מה שאיש לא היה יכול לנחש באותו היום הוא שבעקבות מעשה זה נגזר גורלם של מיליוני אנשים באירופה לשלושים השנים הבאות.
בחצר הקיסרית בוויה, פעולתם של אנשי המעמדות הפרוטסטנטיים התפרשה כהצהרת מלחמה. המורדים החריפו את המשבר ובחרו מלך חדש: את הנסיך הבוחר פרידריך מאזור הפאלטינאט במערב גרמניה, שהיה פרוטסטנט. בדפי ההיסטוריה שמור שמו בתור "מלך החורף", משום ששלט רק חורף אחד בממלכתו הבוהמית, עד שנאלץ לברוח משם. המשבר המקומי התנפח עד שתפס ממדים כלל אירופיים, כאשר שני הצדדים כרתו בריתות עם שליטים וקבוצות אחרים ברחבי היבשה. הצדדים הניצים לא ייחדו מקום למאמצים דיפלומטיים, וזכות הפעולה ניתנה לצבאות. בתקופה זו היו צבאות אלה בנויים משכירי חרב.
תחילה התאגדו המחנות סביב הזהות הדתית הנוצרית: שליטים וערים קתוליים מול הפרוטסטנטיים. התפתחות זו שאבה עוד ועוד ערים ומדינות למלחמה שבפתח: שבדיה, דנמרק, צרפת, ספרד וכמעט כל הטריטוריות הגדולות והקטנות שהיו חלק של האימפריה הרומית הקדושה: ההבסבורגים, בוואריה, סקסוניה, ווירטמברג, ברנדנבורג ורבים אחרים. צבאותיהם נעו ברחבי האימפריה, נלחמו, בזזו, הרסו ואנסו ללא הבדל לשייכות הדתית של התושבים האומללים שנפלו קורבן בידיהם של שכירי החרב. עבורם זו הייתה לעתים קרובות האפשרות היחידה להרוויח את שכרם, שלא תמיד שולם להם כפי שהובטח בשעת הגיוס. כך נהרסו ערים וכפרים, לא מעט מהישובים הקטנים נעלמו מהמפות עקב ההרס המוחלט. ערים עשירות הפכו לעיי חורבות שבהן תושביהם האחרונים וחסרי בית ניסו למצוא מקלט מהבזיזה הבאה או ממגפות שהכו כגלים את האומללים, כמו מחלת הדבר.
המאבק שהחל את דרכו כמלחמה דתית, התפתח עד מהרה למלחמה סביב אזורי השפעה, כיבוש וכוח פוליטי. כך קרה שצרפת הקתולית נלחמה צד בצד עם שבדיה הפרוטסטנטית נגד הקיסר הקתולי, כיוון שמלך צרפת היה מעוניין בהגבלת כוחו של הקיסר מבית הבסבורג.
קונסטלציה מסובכת זו אפשרה את עלייתם של מצביאים חדשים שזיהו בהזדמנות פז להגשמת חלומותיהם. אחד מהם היה הרוזן הבוהמי אלברכט פון וולנשטיין (1634-1583). בין 1625 ועד רציחתו ב-1634 היה וולנשטיין פעמיים המפקד העליון של הצבא הקיסרי. הוא לא רק היה מצביא מוכשר, אלא גם הבין בתחום הכספים, כך שהיה מסוגל לשלם לשכירי החרב בצבאו את שכרם המובטח. עקב יכולותיו היה אהוד מאוד אצלם והדבר שיפר את כוחו של הצבא בשירות הקיסר ההבסבורגי. יחד עם בנקאים אחדים, ביניהם בנקאי החצר הקיסרי, היהודי יעקב ב"ש, הקים וולנשטיין ברית ליצירת המטבעות בבוהמיה. המטרה הייתה לייצר כמה מטבעות שאפשר מכמות כסף נתונה. הדבר היה אפשרי רק באמצעות הפחתת כמות הכסף הטהור במטבעות, מה שגרם לאינפלציה רחבה.
עקב הצלחותיו של וולנשטיין במהלך המלחמה קיבל מהקיסר כמה דוכסויות בצפון גרמניה. בסוף פחד הקיסר שמעמדו של המצביא יגרום לו לנקוט צעדים נגד אדונו הקיסר וכך קרה שוולנשטיין נרצח על ידי קצינים ששירתו בצבאו הענק.
יריבו הגדול היה המלך השבדי גוסטב אדולך השני (1632-1594). יחד עם אלפי חיילים הוא פלש לגרמניה ב-1630 וניצח את הצבא הקיסרי במספר קרבות ומהר מאוד נקבע שמו האגדתי: "האריה מהצפון". הופעתו על בימת המלחמה, טוענים ההיסטוריונים, היא שהצילה את הדת הפרוטסטנטית במרכז אירופה. על אף מותו בשדה הקרב ליד העיירה ליטצן ב-1632, הצד הקתולי לא הצליח לחזור ולהשתלט על השטחים שאבדו לו בעקבות התערבותם של השבדים.
כבר מ-1641 הגיעו רוב המעורבים במלחמה להבנה, שהיה צורך בכינוס כללי של כל הצדדים, על מנת לקבוע את המתווה להסכם שלום כללי. אולם, רק מ-1645 התנהל משא ומתן באזור וסטפליה בצפון-מערב גרמניה, בעיקר בערים אוסנבריק ומינסטר. לאחר דיונים רבים ומניפולציות דיפלומטיות רבות, כל הצדדים חתמו על "הסכמי וסטפליה", אשר סיימו סופית את המלחמה. ההסכמים התאפשרו בעיקר בגלל התשישות הכלכלית והצבאית של כל הצדדים. ההסכמים סידרו גם מספר גבולות בין המדינות באירופה וקבעו סטנדרטים חדשים בחוק הבינלאומי.
מה היה מקומם של היהודים בימי מלחמת שלושים השנה?
הדוגמה של יעקב ב"ש היא ייחודית. עקב הצלחותיו לייצר מטבעות בכמות גדולה יותר קיבל תואר אצולה מהקיסר: פון טרויאנברג. הוא היה היהודי הראשון שקיבל תואר אצולה מטעם החצר הקיסרי בווינה. ואולם, למרות שבין קורבנות המלחמה היו גם יהודים, הוכיחו מחקרים שהם נפגעו יחסית פחות ממאורעות השנים ההרסניות הללו. מקומם של יהודים רבים במסחר בהמות, סוסים, טקסטיל ובמסחר עם מכלול החפצים שהיו בידיהם של שכירי החרב כשלל שמר להם מקום חשוב למדי במנגנון כלכלת המלחמה.
לא פעם קרה שקהילות יהודיות קטנות נוסדו במקומות שנחרבו במלחמה ובאזורים ששייכותם לשליטים מסוימים לא הייתה ברורה. זאת ועוד, אחת הקהילות המפורסמות באירופה נוסדה בעיצומה של המלחמה ב-1639: קהילת האשכנזים באמסטרדם. הולנד נשארה יחסית מחוץ לאירועים, החוקים היו ליברלים למדי ויהודים רבים ממרכז וממזרח אירופה נדדו לשם.
בדומה למלחמות אחרות, גם מלחמת שלושים השנה נתנה השראה רבה לסופרים, משוררים, מלחינים וציירים. מספר גדול של יצירות נוצרו בהשראת השנים הקשות. שירי עם, יצירות מוזיקליות, זכרונות חיים ואף רומנים. בין המפורסמים עד היום: הרפתקאותיו של סימפליציסימוס מאת הנס יעקב כריסטופל פון גרימלסהאוזן. במרכז היצירה עומד נער שעבר תלאות רבות במהלך שנות המלחמה. חלקים גדולים של הרומן ושל ההמשכים הושפעו מהביוגרפיה של המחבר. גם הוא סבל ולחם, אך גם הפיק השראה ליצירת מופת שמושכת קוראים כבר 350 שנים, ולאחרונה גם בעברית.
כתבות נוספות
"אלוהים! מתי תשים קץ לחיים העלובים האלה?"
