עשרת השבטים האבודים חוזרים לאנגליה

סיפורו המדהים של "שגריר היהודים" מנשה בן ישראל, שהצליח לשכנע את האנגלים שרק החזרת היהודים לאי, תביא עמה את הגאולה

יהודים נשרפים חיים על ידי נוצרים. חיתוך עץ גרמני מסוף המאה ה-15

ב-1290 גורשו יהודי אנגליה מן הממלכה בצו של המלך אדוארד הראשון. המדהים הוא שאפילו לאחר הגירוש הזה, המשיכה היהודיות (Jewishness) להתקיים כמושג וירטואלי המסמל את החטא המוסרי של רוצחי בן האלוהים. גם אחרי שלא נשארו באופן רשמי יהודים על אדמת האי האנגלי, המשיכו כותבים ותאולוגים נוצריים להתייחס אל היהדות כאל מצב מוסרי נפשע המאיים על שלוות הקהילה האנגלית החסודה. לא רק הקהילה היהודית שהסגירה את ישו אשמה במותו, אלא ידיהם של כל היהודים בכל הדורות מגואלות בדמו של המשיח.

ענייני יהודים-נוצרים הסתבכו עוד יותר עם גירוש ספרד בשנת 1492 והטבלתם בכפייה של יהודי חצי האי האיברי, הנשארים בספרד והעוזבים לפורטוגל. לפתע התברר שחלק מהיהודים שהתנצרו, מרצון או מכורח, עלולים לחזור (ולעיתים אכן חוזרים) אל יהדותם – אם לא בדור הראשון, אז בשני ובשלישי.

במהלך המאה ה-16 החלו להשתקע בממלכה האנגלית נוצרים חדשים ויהודים מומרים רבים. הם פיתחו בה רשתות סחר משפחתיות, שבאמצעותן העבירו מיני סחורות ברחבי אירופה והעולם החדש. משעה שחזרו היהודים הישנים/הנוצרים החדשים לאנגליה והשתקעו בה, היחס אליהם השתנה. רבים קיבלו את הנוצרים החדשים כאחיהם לכל דבר ועניין, אך היו שראו במומרים נוצרים מזויפים, משילי עורות ומשני פרצופים. מעטים אף עדיין ראו בהם עושי דברו של השטן. את המקום המפוקפק הזה תפס אדם אחר באנגליה שהתנתקה מהקתוליות: הבישוף של רומא, הלא הוא האפיפיור בכבודו ובעצמו.

בעת שמלכו על אנגליה מלכים פרוטסטנטים אדוקים, הסיכוי שיורשו היהודים לחזור לממלכה כיהודים מוצהרים היה אפסי. עצם הנוכחות הדלילה יחסית של יהודים מומרים נסבלה כל עוד לא התבלטו – כפי שיעיד סופו המר של רודריגו לופז (המודל של שייקספיר לשיילוק).

רודריגו לופז קושר להרעיל את אליזבת מלכת אנגליה, תחריט של פרדריך ון הולסן משנת 1627

רק עם הוצאתו להורג של "איש הדמים הזה", המלך צ'ארלס הראשון, וביטול המלוכה בשנת 1649, נפתח חלון הזדמנויות נדיר – רגע היסטורי אשר עלול היה לחלוף לולא נמצא מנהיג בעל יד ברזל שיכוון ויניע אותו. אוליבר קרומוול, הלורד פרוטקטור של הרפובליקה הצעירה, היה נחוש להיות המנהיג הזה. אל המאמצים הנמרצים שלו לקדם את "השאלה היהודית" הצטרף הוגה יהודי, אשר נודע ברחבי אירופה כ"שגריר היהודים".

אוליבר קרומוול, הלורד פרוטקטור, בציור של סמואל קופר משנת 1656

שגריר היהודים מציע תשועה לישראל

יחסם החיובי של המנצחים הפוריטנים (אשר הוציאו את המלך להורג ב-30 בינואר 1649) כלפי היהודים היה בגדר סוד גלוי לכל. ההיגיון המשיחי שהחזיקו בו שכנע אותם שביאתו השנייה של ישו תגיע רק עם התנצרותם של היהודים. הם היו בטוחים פחות לגבי הדרך בה תושג מטרה נכספת זו.

מנשה בן ישראל ברישום מאת רמברנדט

את התשובה לשאלה הזו מצאו אנגלים רבים בספרון הקצרצר שחיבר מנשה בן ישראל בשנת 1650. בעקבות שיחותיו עם הנווד הפורטוגזי ממוצא יהודי אנטוניו דה מונטצ'ינו השתכנע בן ישראל שהילידים של דרום אמריקה הם צאצאי עשרת השבטים האבודים. הוא סיפק עשרות רבות של עדויות וסימוכין מהמקורות ומספרי מסעות כדי לשכנע את קוראיו בכך. את הספר עצמו הקדיש לפרלמנט האנגלי. מדוע הפנה עתה את מבטו לאנגליה?

היות שהיהודים סולקו מהאי כבר בשנת 1290, קרא מנשה בן ישראל לחזרתם לאי – חזרה שתאשר את הנבואה הקדומה המקשרת בין התיישבות יהודית בכל קצוות תבל לביאת המשיח. הרעיונות המוזרים שהפיץ "שגריר היהודים" צלצלו היטב לאוזניים אנגליות: לאנגלים שהאמינו שהתנצרותם של עשרת השבטים האבודים תבשר את התנצרות יהודי העולם סיפק מנשה בן ישראל תוכנית פעולה מנצחת.

לכן, כשהגיע הזמן לדיון מעמיק בשאלת חזרת היהודים לאנגליה, שלח אוליבר קרומוול הזמנה רשמית למנשה בן ישראל והזמין אותו להגיע לממלכה שהפכה לרפובליקה. הדיונים הארוכים שנפתחו בדצמבר 1655 בארמון וייטהול בשאלת חזרתם של היהודים עוררו זעקה אדירה מצד תאולוגים, סוחרים ואנגלים מן השורה שהתנגדו לאפשרות שהיהודים, שנואי נפשם, יחזרו להתגורר באי. בתגובה, ניצל מנשה בן ישראל את כשרונו הגדול ביותר וחיבר אגרת פומבית ונרגשת למען חזרתם של היהודים לאנגליה. אגרת "תשועת ישראל" (Vindicie Judaeorum) הוקדשה כולה למטרה אחת ויחידה: הפרכה שיטתית של שלל "האשמות שהוטחו בפני האומה היהודית". הפעם זנח בן ישראל את הקריאה המשיחית בעבור חיבור משפטי-פילוסופי.

תרגום עברי של "תשועת ישראל" מאת מנשה בן ישראל, אשר נעשה בוינה בשנת 1813

עם נעילת הוועידה החגיגית בארמון וייטהול, הכריזו שופטי הוועידה שאין באופן רשמי שום חוק האוסר על התיישבותם של יהודים באי האנגלי. אמנם לא קרא הממשל האנגלי לחזרתם המבורכת של היהודים לאנגליה (כפי שקיוו יהודים רבים בתחילת הדיונים), ובכל זאת, הנה נפתחה סוף סוף הדלת לחזרתם ההדרגתית של היהודים – מדיניות שהמשיכה ואף התעצמה עם השבת המלוכה לאנגליה בשנת 1660.

אנחנו עם סגולה וקמיע

עולם שלם של פתרונות קסם שהיה ואיננו

אחד הדברים שהופכים את אתגרי החיים בעולם המודרני לקשים יותר, הוא אובדן התמימות והוויתור על עולם המאגיה והמיסטיקה. בימים עברו האמינו האנשים בקיומם של כוחות שאפשר לרתום לטובת האדם, וסברו כי באמצעים פשוטים יחסית יכולים הם לרפא ולפתור בעיות רבות. ז'אנר הסגולות והקמעות נפוץ מאוד בין כתבי היד, ונראה שהיה לו ביקוש רב. בכתבי היד הללו אנו מוצאים הוראות ברורות כיצד לפתור כמעט כל בעיה בעזרת סגולות שכוללות סדרת פעולות מוגדרות; קמיעות; שמות קדושים, וכדומה. על סעיפים רבים בכתבי היד הללו כתבו המעתיקים: "בדוק ומנוסה", ואפשר להבין את תחושת הביטחון שהשרה הדבר על אנשי התקופה. הם הרגישו כי לכל בעיה יש פתרון. כל שעליך לעשות הוא למצוא שן זאב או לשון אווז, קיבת ארנבת או לב של כלב שחור, לעשות איתם כך וכך, ודי. האדם המודרני לעומת זאת אינו חשוף לדרכים הללו, והוא נאלץ למצוא פתרונות אמיתיים לבעיותיו. זה כבר לא פשוט כל כך.

כדי להדגים את מגוון הבעיות ודרכי הפתרון שעולם הסגולות עוסק בו, אציג שלוש סגולות שמצאתי בכתב יד שהגיע לאחרונה לספרייה. כתב היד נכתב באיטליה בסביבות שנת 1800, ויש בו מגוון סגולות והשבעות.

הסגולה הראשונה באה לעזרת מי שרוצה לשלם בחנות ולקבל את כספו בחזרה. מעוניינים? כל שעליכם לעשות הוא:

  1. לקחת 3 מטבעות ולכתוב על הראשון כחלטב, על השני כראבש, ועל השלישי שאטאנז.
  2. לשים את המטבעות בעור חתול שחור, ולהניחם תחת גשר למשך שלושה ימים ושלושה לילות.
  3. לתת צדקה לשלושה עניים ולומר את השמות הנ"ל.
  4. לצאת מאוחר בלילה, להאזין לאיזה קול שישמע אז, ולזכרו.
  5. כשתלך לקנות זכור את הקול הלילי, תן את אחד המטבעות למוכר, הסתכל ימינה, וכשתבדוק בכיסך תמצא שם את המטבע שנתת.

את המתכון להחזרת הכסף מסיים המעתיק במילים: "והוא מנוסה", שמשמעו "ניסיתי וזה עבד לי". נסו גם אתם והיווכחו. יודגש עם זאת כי המשמעויות המשפטיות של העניין טרם נבדקו, והאחריות על כתפיכם בלבד.

סגולה להחזיר המעות

הסגולה השנייה נחוצה מאוד לצערנו, ולעיתים אף עשויה להציל חיים. היא עוסקת באלימות נגד נשים, וכותרתה: "לאשה שלא יכה אותה בעלה". הפעולה הנדרשת כאן היא פשוטה מאוד, אך היא כרוכה בהפעלת אלימות קלה. כל שיש לעשות הוא: לקחת מקל שמודדים בו את המת, להכות בו את הבעל, ולומר: "כשם שהמת הזה אינו יכול להזיק לשום אדם, כך לא תוכל אתה לעשות לי שום דבר רע". גם על הסגולה הזאת מעיד המעתיק: "בדוק ומנוסה", ורצונו לומר: אני לא עוסק בסיפורי מעשיות אלא מביא לכם חומר בדוק ואמין.

סגולה לאישה המוכה

הסגולה האחרונה עוסקת במקרה מאוד לא נעים בעניינים שבינו לבינה. הכותרת היא: "למי שלא יוכל לשכב עם אשתו מחמת כישוף". דרך הפעולה לא מסובכת גם הפעם, אך דורשת קשרים במעבדת הזיהוי הפלילי במשטרה (מז"פ):

  1. קח ביצת תרנגולת ובשל אותה.
  2. קח סכין שנעשה בו רצח, וחתוך את הביצה לשני חלקים.
  3. בני הזוג יאכלו את הביצה בערב, חצי האישה וחצי האיש.
  4. "ילכו לישן ויעשו כל חפצם".

גם על הסגולה הזאת כותב המעתיק: "והוא סוד גדול ומנוסה".

סגולה למוכי כישוף

אין בכל האמור לעיל המלצה לפעולה כל שהיא, כי לעולם המודרני שיטות משלו להתמודד עם בעיות שכאלה.

 

כתבות נוספות

כך הוברחו בחשאי נשים יהודיות למקום מקלט

כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד

זה גלגל החיים – צעדיה הראשונים של האסטרולוגיה העברית

סצינות מחייו של אברהם אבינו בכתבי-יד עבריים

תלאותיו הרבות של אברהם אבינו מועלות ומעובדות שוב ושוב בספרות ובאומנות המערבית

אברהם שולח ידו אל הנער, מתוך פנקס המוהל של יחיאל בן משה דוד, 1844

מאז חתימתו הסופית של "ספר הספרים", שאבו קוראיו הרבים מספור את השראתם מהמאבקים, התלאות והאתגרים האדירים שנאלצו גיבורי התנ"ך לשאת. לכן, אין זה מפתיע שתלאותיו הרבות של אחד מהאהובים והמוכרים שבגיבורי התנ"ך –  אברהם אבינו – מועלות ומעובדות שוב ושוב בספרות ובאומנות המערבית.

אחת מאותן תלאות שזכתה למספר הרב ביותר של עיבודים בידי מעטרי כתבי יד יהודים בימי הביניים, הייתה גזר הדין שהטיל נמרוד, מלך אור כשדים על אברהם – מוות בהשלכה לכבשן אש. הסיפור הזה כלל אינו מופיע בתנ"ך אלא בבראשית רבה (פרשת ל"ח, יג), מדרש אגדה קדום שחיברו חז"ל כדי להשלים את הרקע החסר בסיפור אברהם.

בסיפור הידוע מושלך אברהם אל כבשן האש בשל התנגדותו לעבודת אלילים, אך ניצל בנס על ידי התערבות אלוהית. בשלושה כתבי יד מהמאה ה-14 מופיעה ההתערבות האלוהית הזו בשלוש דרכים שונות: ב"מחזור מנהג קרפנטרץ" לפסח השמור בספרייה הבריטית אנו רואים את אברהם וסביבו להבות, כששני מלאכים (הכנפיים מבהירות במי מדובר) נכנסים לתוך הכבשן להצילו.

מחזור מנהג קרפנטרץ לפסח | הספרייה הבריטית, לונדון, אנגליה, המאה ה-14

התיאור השני של השלכת אברהם אל כבשן האש נמצא ב"מחזור לייפציג" שחובר בערך באותה השנה. במחזור, אשר נמצא בספריית האוניברסיטה בלייפציג, נראית יד ה' בכבודה ובעצמה מצילה את אברהם מתוך כבשן האש.

מחזור לייפציג | ספריית אוניברסיטת לייפציג, לייפציג, גרמניה, המאה ה-14

 

בתיאור השלישי הלקוח מתוך "הגדת ברצלונה" – הגדת פסח שחוברה בברצלונה סביב שנת 1320, נראה נמרוד, מלך אור כשדים, כשהוא מצווה על נתיניו להשליך את אברהם לכבשן האש. מתוך כבשן האש נוכל להבחין במלאכים (שאותם נזהה באמצעות הכנפיים), הדואגים שאברהם כלל לא יכנס אל תוך הכבשן הרותח.

הגדה של פסח כמנהג ספרד | הספרייה הבריטית, לונדון, אנגליה, המאה ה-14

סצנת הצלת אברהם מהכבשן הבוער אינה הסצנה היחידה מחיי אברהם המצוירת בכתבי יד עבריים. כמה מאות שנים לאחר מכן, ואנו מוצאים דוגמה לסצנה מוכרת בהרבה, ככל הנראה הסצנה התנ"כית המוכרת מכולן – עקדת יצחק.

יותר מחמישים שנה ניהל המוהל האיטלקי מצליח יחיאל בן משה דוד פנקס עבודה. הכיתוב הראשון ב"פנקס המוהל" של יחיאל הוא משנת תקנ"ב (1792), האחרון משנת תר"ד (1844). מרבית דפי הפנקס מוקדשים לתיעוד ברית המילה שערך לאורך חמישים ויותר השנים האלה.

התיעוד עוקב אחר נוסחה קבועה: התאריך שבה מהל המוהל את העולל בן שמונת הימים, שם אביו, מקום מוצאו של הנימול (למשל "פירמי" – היא העיר האיטלקית פרמה), על ברכי מי ישב (הסנדק) ומי שימש בתפקיד "הסנדק הקטן". לאחר מכן מכריז המוהל על שם העולל בצירוף ברכה: "יהיה רצון שיגיעהו לתורה לחופה למצוות ולמעשים טובים וכן יהי רצון שנאמר אמן".

מלבד תיעוד עבודתו, מה שמכנה בעל הפנקס בשם "פרטים", מכיל הפנקס גם כמה פזמונים ותפילות לברית המילה, כמה ציורים של סצנות תנכ"יות ו"הקדמה של פרטים". הציור הפותח את הפנקס הוא ציור עקידת יצחק. החיבור מעט משונה: בספר בראשית מופיעה עקדת יצחק לאחר כריתת הברית בין האל לאברהם. יצחק העקוד אמור להיות נימול בשלב זה.

פנקס מוהל | בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק, ארצות הברית, המאות ה-18 וה-19

המוהל המאייר לא היה היחיד שערבב בין העקדה לבין ברית המילה שעבר יצחק ועבר אברהם עם כריתת הברית בין האל לאברהם בפרשת 'לך לך'. קישור ברור יותר בין העקדה לברית המילה הן טיפות הדם הניתזות מיצחק, מתוך ציור שלקוח מ"ספר עברונות" שנכתב וצויר בשנת תע"ו (1716) בפרוסיה. אנשי מחלקת כתבי יד בספרייה שיערו כי הציורים ברובם מושפעים ממראה עיניו של המצייר בהווי הסביבה שבה הוא חי, וכפי הנראה גם מדוגמאות של לוחות מצויירים שהיו נהוגים בסביבתו הנוכרית.

ספר עברונות | הספרייה הלאומית, ירושלים, ישראל, המאה ה-18

 

לקריאה נוספת:

בצלאל נרקיס, כתבי יד עבריים מצוירים, הוצאת כתר, 1992

 

כתבות נוספות:

מדוע לא דומה כתב רש"י לכתב ידו של רש"י?

המגילה שגילתה לעולי הרגל היהודיים היכן ממוקמים המקומות הקדושים בארץ

הצצה לתעשיית הזיופים המשגשגת של כתבי יד מארצות ערב

זה גלגל החיים – צעדיה הראשונים של האסטרולוגיה העברית

יותר מדע מכישוף? הוויכוח סביב האסטרולוגיה בימי הביניים

גלגל המזלות מתוך "לוחות הנשיא" לאברהם בן חיא

מאות שנים לפני שהפכה המילה "רוחניות" מלכודת לאמונות מכל סוג ומין, דיברו מלומדים ערבים בימי הביניים על הורדת "הרוחאניאת" השמיימית ארצה. אותה הורדה על טבעית, שבזכותה חדרה המילה "רוחניות" לאוצר המילים של ההגות היהודית במאות ה-12 וה-13, נסמכה על האמונה ביכולתו של האדם תחילה לאתר ואחר כך לנצל לצרכיו את השפע המתמיד והעומד, בשפת התקופה, הנובע מהכוכבים וממיקומם בשמיים. ניצול השפע השמיימי נקרא 'הנחה' או 'הורדת רוחניות', והוא ששימש את המגיקון לניחוש עתידות, לריפוי חולים ואפילו לשינוי הטבע.

ראשון ההוגים היהודים לעסוק ברוחניות השמיימית היה המשורר והפילוסוף הספרדי יהודה הלוי. הלוי לא היה הראשון בתרבות היהודית לעסוק בהשפעת הכוכבים על עולמנו, רמזים ועדויות צצים כבר בתנ"ך ובספרות התלמודית. אבל כאן מדובר בתופעה חדשה – שיטה מעין-מדעית לרתימת כוחות הקוסמוס, שפותחה ושוכללה בידי האליטה המוסלמית.

ב"ספר הכוזרי" בחר הלוי להתעלם מהשיטות המורכבות שייצרו מלומדים ערבים והמשיך לזהות את האסטרולוגיה החדשה עם הדתות הפאגניות. בעוד שהיהודים מקבלים את השפע האלוהי דרך מצוות השם, האמין הלוי, עובדי האלילים ומקדשי הצלמים נעזרים בשיטות מלאכותיות ויעילות פחות להורדת רוחניות.

ספר הכוזרי ליהודה הלוי בתרגום "יהודה בר' שאול ז"ל מרמון ספרד" שתרגם את החיבור "במגדול לוניל ונשלם בשנת תתקל"א לבריאת עולם". חטא העגל מוצג בספר הכוזרי כחטא של בניית קמע למשיכת שפע הכוכבים. חטא העם היה בכך שלא המתין לאל שיספק לו קמע משלו, דוגמת הכרובים בבית המקדש

 

הרמב"ם, אף הוא בן האליטה היהודית-ספרדית בימי הביניים, הכיר בכך שחוכמת הכוכבים "החדשה" מקורה בהשפעות מוסלמיות. הוא התנגד לה נחרצות וראה בה עבודה זרה ככל העבודות, אף כי העיד על עצמו כמי שהכיר היטב את צורות הכישוף האסטרולוגי. באחת מאגרותיו כתב כי "כמדומה לי שלא נשאר חבור בעולם בענין זה בלשון ערבי שהעתיקו אותו משאר לשונות עד שקראתי אותו והבנתי עניניו וירדתי עד סוף דעתו".

למרות ההסתייגות של יהודה הלוי וההתנגדות הגורפת בהרבה של הרמב"ם מהשימוש בידע אסטרולוגי, חודרת חוכמת הכוכבים אל לב ההגות היהודית בסוף המאה ה-13, אז היא הופכת מידע נסתר שאין מדברים בו בגלוי לשיטה מותרת שעיקריה מועלים בכתב. תחילה חדרה האסטרולוגיה אל היהדות דרך הרפואה.

הרופאים היהודים, שלמדו את מלאכתם מהערבים, "הכשירו" את הקמעות והסגולות האסטרולוגיים. בכתב-היד של היצירה "פנים אל פנים", שלו העניקו מחלקת כתבי-היד בספרייה את כותרת המשנה "חיבור באסטרולוגיה רפואית", אנו מוצאים דוגמה מעולה להעברה התרבותית של ימי הביניים: החיבור המיוחס לרופא היווני היפוקרטס תורגם לערבית ומשם לעברית. כך למדו רופאינו לטפל בחולים על פי המזלות שלהם.

ספר "פנים אל פנים", מיוחס לרופא היווני היפוקרטס,  בתרגום תנחום בן משה דבלקאיירי ו"נשלמה העתקתי שנת מעשה ידינו כוננה ע'ל'י'נ'ו' [=קס"ו] הנה קשטיל דוראן".

וכך נכתב על מזל סרטן:

אם יתחיל החולי כשהלבנה בסרטן מובטת בשבת[א]י מבט רביעי או נכח תהיה החולי מקור לא ירגיש ריח יכאב בחזה מפני חום יהיה לו שעול ודפקו חלוש ומועט יכאבלו האייצטומכה [= הבטן] והשדרה תתן לו רפואה מטהרת החזה ומרתיעים השעול ואם עם הלבנה לא היה לו פורטונא או לא ימצא איזו פורטונא עם מבט ד' מהמקום שהייתה כשהתחיל ימות בי' ימים אבל אם תמצא איזו פורטונא ינצל עם טורח רב ואם מאדים יביט עליה ממבט ד' או נוכח יהיה לחולה קיא וכאב האייצטומכה ותן לו רפואה קרה ועוצר את האייצטומכה ואם היא מובטת מפורטונא ימות טרם הגיע למבט ד'.

 

יהודה הלוי ראה ניגוד בין רוחניות למצוות השם, האסטרולוגים העבריים ראו לנגד עיניהם השלמה. עם התקבלותה של האסטרולוגיה הרפואית, הוכשרה חוכמת הכוכבים לשימושים אחרים, למשל כמכשיר פרשני רב-עוצמה לטקסט המקראי. כדי להתקבל כשיטה פרשנית ראויה הייתה צריכה האסטרולוגיה להציג עצמה כשיטה סדורה הקרובה ברוחה למדע הערבי.

למילים יש את הגבול שלהן. וגם האסטרולוגים, שהיו מודעים היטב למגבלות הלשון (ואפילו היא לשון הקודש) בהעברת חוויות מיסטיות, בתיאור ובסיווג העולמות העליונים, בדיבור על עולמנו זה, גם הם לא חששו להיעזר ביצירותיהם בעזרים חזותיים יותר – בטבלה, בתרשים ובציור. בכתב-היד של היצירה "לוחות הנשיא" הועתק אוסף של לוחות אסטרולוגיים ובהם הלוח הזה, "לוח מקומות הכוכבים הקיימים באזור הגלגל השמיני" עם שמות הכוכבים בערבית.

"לוחות הנשיא" לאברהם בן חיא, הקובץ מורכב מלוחות האלמנאך של יעקב בן מכיר ומלוחות הנשיא של אברהם בר חייא, עם תוספות, חלקן בכתיבות שונות. שנת קמ"ח לערך (1381)

לוח נוסף, המופיע מוקדם יותר בכתב-היד, הוא לוח מחזור החמה המסביר מתי התחיל מחזור החמה ואת גלגוליו. וכך נכתב עליו בכתב-היד:

דע כי מחזור חמה התחיל שנת אלף ושלש מאות ובכל שנה מד' שני המחזור תמצא כתב על כל חֹדש היום הראשון מהחֹדש באיזה יום מימי השבוע ואחר השלמת המחזור הראשון בשוב המחזור השני אם תרצה ליידע באיזה יום ייכנס החֹדש חושף על האות הכתובה על החֹדש ה' והוצא מהן ז' והנשאר הוא היום מהשבוע וכן תעשה בכל שנה ושנה עד ד' שנים והמחזור שלישי תוסיף ג' ובמחזור רביעי א' ובמחזור חמישי ו' ובמחזור שישי ד' ובמחזור שביעי ב' ובמחזור שמיני יש בו להכנס על כבתחילה באותן האותיות הכתובות המחזור הראשון ואינך צריך לשום תקון עד המחזור תשיעי שהוא שני למחזור כ"י ותתקן כל השישה מחזורים כמו שהוריתיך וכן לעולם והנה לך הסימן שיתוקנו בו השבעה מחזורים.

מחזור החמה וגלגוליו, מתוך "לוחות הנשיא"

מאז בריאת המאורות ביום הרביעי מסתכל האדם אל השמיים בניסיון להבין את מקומו ביניהם. את שורשיה של האסטרולוגיה אנו מוצאים ביוון העתיקה, באימפריה הבבלית ובפרס, אך רק בימי הביניים החלה חוכמת הכוכבים להיפרד מהזיהוי שלה ככישוף, וקיבלה על עצמה אופי מדעי יותר בהשפעת הלמדנות הערבית. איך הגענו מכאן ועד להורוסקופ השבועי? לכך נקדיש כתבה בעתיד.

 

תודה ליעקב פוקס, איש מחלקת כתבי היד בספרייה, על עזרתו בפענוח כתבי היד האסטרולוגיים.

 

לקריאה נוספת:

דב שוורץ, אסטרולוגיה ומאגיה בהגות היהודית, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1999

 

כתבות נוספות:

הגלגל שיעניק לכם כוחות על

רובינזון קרוזו בלשונות היהודים

"אגרת השמד" – דיוקן הרמב"ם כפליט חרב