לכאורה לשיר היפהפה הזה לא היה סיכוי להגיע לאוזנינו. רק נחישותו של אריק איינשטיין, שזיהה את הפוטנציאל שבשיר, גרמה לכך שהוא יעלה על גבי תקליטון ויהפוך לקלאסיקה ישראלית.
זהו סיפורו המפותל של "בית הערבה" – שיר שיש בו געגוע עז לאב שאיננו, שיתוף פעולה בין שני כותבים ענקיים אך יריבים, שחברו יחד מבלי דעת, מנגינה מרהיבה ביופיה וביצוע נפלא של אחד מגדול זמרי ישראל.
אֲנִי זוֹכֵר אֶת בֵּית הָעֲרָבָה,
פִּסַּת מִדְבָּר צְרוּבָה בְּאֶרֶץ חֲרֵבָה,
יַרְדֵּן זוֹרֵם שֶׁקֶט כְּמוֹ חֲלוֹם
וְיָם הַמֶּלַח מֵת,
מִכָּאן וְעַד לִסְדוֹם.הַמִּדְבָּר כִּסָּה אוֹתָהּ,
בְּאָבָק לָבָן וְרַךְ
עֵץ יָרֹק בְּאֶרֶץ חֲרֵבָה,
אֵיךְ נִשְׁכַּח אֶת בֵּית הָעֲרָבָה.אֲנִי זוֹכֵר אֶת יָם הַמֶּלַח שָׁם,
הַמַּיִם הַכְּבֵדִים, גַּלִּים בְּלַחֲשָׁם.
אַסְדַּת אַשְׁלָג לוֹהֶטֶת מִן הַחֹם
וְכָל הַנְּצוּרִים –
עוֹבְרִים אֶת יַם הַמָּוֶת לִסְדוֹם.
נתחיל בשם השיר ולמה נכתב מלכתחילה: בית הערבה היה קיבוץ שהוקם בסוף שנות השלושים בצפון ים המלח וסיפק ידיים עובדות למפעל האשלג שהקים משה נובומייסקי. בארץ ישראל של לפני קום המדינה המקום נחשב ל"סוף העולם שמאלה". מרוחק מכל ישוב, בחבל ארץ הסובל מחום אימים. אבל הרפתקנות והחלום הציוני הניעו את יושביו להשתקע בו.
אבא של שמוליק קראוס היה אחד מעובדיו של מפעל האשלג בבית הערבה. קראוס ומשפחתו היו נוהגים לנסוע לבקרו בבית הערבה בסופי שבוע. "זה היה כמו בית שני בשבילי" סיפר לעיתונאי יוסי חרסונסקי.
שנה לפני שנכתב השיר, ב-1966, נפטר אביו של שמוליק קראוס. קראוס כתב לזכרו מנגינה נוגה ויפה, לזכרו ולזכר ביקוריו של קראוס הילד במקום שנושק לים המוות.
אבל מי כתב את מילות השיר, אלו שמשלימות את המנגינה בטקסט עמוס זכרונות? על הטקסט חתומים חיים חפר ועמוס קינן. אבל השניים מעולם לא עבדו יחד. איך ייתכן שהם חתומים יחדיו על שיר?
שמוליק קראוס מסר את המנגינה היפה שכתב לעמוס קינן, וביקש ממנו שיכתוב לה מילים. למה קינן דווקא? שוחחתי עם עמוס קינן כדי להבין והוא שסיפר שגם לו היו עוד חברים בבית הערבה. קינן אמר לי שהרגיש חיבור למנגינה של קראוס ולסיפור שמאחוריה. הוא כתב מילים ללחן ושלח אותן לקראוס. כששאלתי את עמוס קינן איך זה שהוא חתום על השיר יחד עם חיים חפר, הוא התנפל עלי: "אני לא זוכר שעשיתי משהו עם חפר", רגז. הרכנתי ראשי והלכתי הלאה, למי? לחיים חפר.
הסיבה שקינן לא זכר דבר הייתה שאף אחד לא סיפר לו. חיים חפר הסביר לי את השתלשלות העניינים שהובילה לקרדיט המשותף על השיר:
באותה עת שמוליק קראוס עבד על אלבום לשלישיית "החלונות הגבוהים", כאשר חיים חפר כתב איתו חלק מהשירים לאלבום: יחד כבר כתבו את "יחזקאל", "איפה הם כל אבותינו" ו"הורסקופ". במהלך העבודה הביא שמוליק קראוס לחפר את השיר שכתב עמוס קינן למנגינתו. קראוס רצה לכלול אותו באלבום של "החלונות הגבוהים", אבל הטקסט של קינן היה קצר מדי. חפר סיפר: "אז הוספתי בית חוזר, וגם שורה פה, שורה שם וזהו". מאז חתומים שניים על השיר ובהחלט יתכן שקינן בכלל לא ידע על הדבר עד שהשיר יצא לאור.
אבל "בית הערבה", על אף היותו שיר נהדר, ועל אף שחיים חפר השלים את הטקסט כדי שאפשר יהיה להקליטו, לא נכלל באלבומם המופתי של "החלונות הגבוהים". אחרי שהלהקה התפרקה, שמוליק קראוס הקליט לבד את השיר בלונדון, וגנז את ההקלטה. במקביל, החליט גם אריק איינשטיין להקליט את השיר בארץ. אלברט פיאמנטה שעיבד לו את השיר סיפר לגביש ש"בית הערבה" היה אמור להיכלל באלבום "מזל גדי" של איינשטיין.
אבל גם ל"מזל גדי", השיר לא נכנס, שכן כל הלחנים שם היו של שלום חנוך.
איינשטיין לא ויתר. הוא ידע שיש לו ביד שיר נפלא, והחליט לפרסם אותו בנפרד כצד ב' של תקליטו עם שני שירים בלבד. השיר בצד הראשון היה "אובלדי אובלדה" גרסה עברית לשירם של החיפושיות. הגירסה הזו של איינשטיין קיבלה מזמן מעמד של קוריוז, אבל "בית הערבה" נשאר חלק מהפסקול הישראלי עד היום. קראוס עצמו הקליט אותו בשנית כמעט 30 שנה אחר כך, בשנת 1994, באלבום "ידידותי לסביבה".
כך קיבלנו שיר נהדר שנכתב על ידי שניים, הוקלט לראשונה פעמיים, ונדחה משני אלבומים, אבל שרד ועוד איך, עם קצת עזרה מידידיו של ג'ון לנון.
****
עוד סיפורים מרתקים מאחורי אוצר הזמר העברי, נמצאים באתרו של עפר גביש, חוקר זמר ומנחה אירועי שירה וטיולים מזמרים בארץ ובעולם.
