בילדותי בחיפה שרנו שירי פורים מתוך שירונים שאותם לימדו מורים למוזיקה – רובם עולים חדשים מרומניה. השירים הודפסו, מילים ומנגינה, ולמדנו אותם מתוך השירון. לימים, הבנתי שלחלק מהשירים הותאמו מנגינות עממיות, ולחלק אחר נכתבו מנגינות מקוריות בידי יוצרים ידועים שבחלוף השנים נעשו עממיות. היום, במחשבה לאחור, הבנתי שטיב המנגינה והפיכתה לחלק ממני אינה קשורה למוצאה או ליצירתו של מלחין כזו או אחר.
כולנו מכירים את השיר "שושנת יעקב" כשיר ילדים לפורים. המנגינה נשמעת עממית-פופולרית-ישראלית, וככזו היא חדרה גם לבתי הכנסת בארץ כמנגינה מסורתית לפיוט המושר אחרי קריאת המגילה.
כמוזיקולוגית, ביקשתי לברר מי הלחין את השיר במסגרת החיפוש אחר סיפורו. מצאתי שאת המנגינה המוכרת לי הלחין המלחין ידידיה אדמון (גורכוב) – מלחין שירי זמר ידוע בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, ושרבים משיריו הפכו לחלק מפס הקול הישראלי שליווה את ילדותי ("סלינו על כתפינו", "כך הולכים השותלים", "שמחה רבה שמחה רבה"). פניתי אל ארכיון אדמון שבמחלקת המוזיקה בהנהלתי, ומצאתי כתב יד של השיר לקול ולפסנתר. מתחת לכותרת נכתב "מתוך המחזה מגילת אסתר". בצד ימין בדף, סמוך לחתימה, מופיעה השנה 1929.
בכתב היד קיים חלק נוסף ולא מוכר של השיר במילים "ברוך מרדכי היהודי וברוכה אסתר בעדי מגינה בעדי". חלק זה מתחיל בקפיצה של אוקטבה (מרווח מוזיקלי גדול) כלפי מעלה מן הצליל שסיים את החלק הקודם. קפיצה שכזו, בפתח החלק השלישי של הניגון, מכונה בהקשר הניגון החסידי בשם "סיגנל".
למנגינה בחלק השלישי ניחוח מודאלי (סולמות שונים מהמינור והמז'ור המוכרים), בעוד ששני החלקים הקודמים הם בסולם מינורי. רבים משירי הגולה רשומים בסולם מינורי הנחשב "עצוב". למרות זאת, המנגינה של אדמון היא ברוח חסידית ומשלבת גם מוטיבים מקצביים קופצניים וריקודים (סינקופה) שהופכים את המנגינה דווקא לעליזה.
עדיין נותרה השאלה מהו אותו מחזה "מגילת אסתר" שממנו לקח השיר. פניתי אל כרטיס השיר "שושנת יעקב" בלחן אדמון, הנמצא בכרטסת אוסף מאיר נוי לזמר העברי שבמחלקת המוזיקה. בכרטיס מופיע שם המחזה כ"אסתר המלכה" שבוצע בשנת 1928 בתיאטרון האוהל.
הסתירות במידע הביאו אותי להמשיך ולחפש עוד מידע באשר למחזה. בחיפוש בקטלוג הספרייה מצאתי כרזה המפרסמת את מופע המחזה משנת 1930.
אדמון הלחין רק את שני הבתים האחרונים של הפיוט "אשר הניא" שנכתב כנראה בסוף המאה ה-17. הפיוט חובר באקרוסטיכון אל"ף-בי"ת, והבתים המסיימים הם:
שושנת יעקב צהלה ושמחה/ בראותם יחד תכלת מרדכי:
תשועתם הייתה לנצח/ ותקוותם בכל דור ודור.
ואחרי הפיוט נוספים המשפטים הבאים:
לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ, וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ.
אָרוּר הָמָן אֲשֶׁר בִּקֵשׁ לאַבְּדִי. בָּרוּךְ מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי.
אֲרוּרָה זֶרֶשׁ אֵשֶׁת מַפְחִידִי. בְּרוּכָה אֶסְתֵּר [מְגִנָּה] בַּעֲדִי. אֲרוּרִים כָּל הָרְשָׁעִים. בְּרוּכִים כָּל הַצַּדִּיקִים.
וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב:
לצירוף המילים "שושנה" ו"יעקב" קיימות משמעויות ופרשנויות בקבלה היהודית. "שושנת יעקב" מתייחסת לכינוי כנסת ישראל בשיר השירים: "כשושנה בין החוחים, כן רעיתי בין הבנות". וכתב רש"י: "כשושנה בין החוחים – שמנקבין אותה ותמיד היא עומדת בנויה ואדמימותה, כן רעיתי בין הבנות – מפתות אותה אומות העולם לרדוף אחריהם, לזנות כמותם אחרי אלוהים אחרים והיא עומדת באמונתה".
טעם נוסף לכינוי "שושנה" נזכר בספר "פרי צדיק" המבאר כי ישנם מספר הקבלות בין השושנה לאסתר ולכנסת ישראל. ראשית, המילה "שושנה" שווה בגימטרייה למילה "אסתר". שנית, על פי דברי הזוהר, בשושנה יש שלושה עשר עלים ובהתאמה אליהם מאירים שלוש עשרה מידות של רחמים בכנסת ישראל.
שילוב הפיוט "שושנת יעקב", מיד לאחר קריאת המגילה, היה נהוג בעיקר באשכנז, אולם התפשט גם בקרב יהודי ארצות המזרח. חסידי מודז'יץ' שרים מעין סוויטה היתולית בעלת כמה חלקים לטקסט של "שושנת יעקב". הסיום האופייני בכל חלק הוא בעלייה במנגינה, שלאחריה יש הפסקה – דבר המנוגד לשירה הטבעית, ועל כן משמש כ"בדיחה מוסיקלית". הניגון מיוחס לרבי שאול ידידיה אלעזר טאוב, האדמו"ר השני של חסידות מודזיץ'.
גרסה נוספת בנוסח יהודי המזרח הוקלטה בידי "קול-ישראל" בשנת 1952 ונמצאת באוסף ארכיון הצליל. בתקליט השדרים מוקלטים פיוטים ופזמונים שונים מפי שני יודעי מסורת: ממצרים ומאפגניסטן. הזמר יחזקאל יוסף מבצע את הפיוט ללא ליווי במנגינה מסורתית ערבית.
לחן נוסף לפיוט הוא לחנו של מתי כספי, שמחד גיסא מתכתב עם השיר הפופולרי של אדמון ומאידך גיסא עם המוזיקה האמריקאית הפופולרית מתחילת המאה העשרים. כספי כותב את שירו בסגנון הסווינג, שהיה פופולרי כתת סגנון של ג'אז בשנות העשרים של המאה העשרים. אחד ממאפייני הסגנון הוא מקצב בשמיניות שמחלק את הפעמה לשלושה חלקים (ולא לשניים או ארבעה), ונותן תחושת דהירה או ריצה מהירה והמאזין נוטה לנוע יחד עם המוזיקה. השיר שנכתב בראשיתו לתוכנית הרדיו "חור כפרס ותכלת" ובוצע בידי שלישיית "לא אכפת להם" שכללה את מתי כספי, גדי אורון ויעקב נוי. הבימוי בקליפ לשיר משלב אלמנטים מהקברט האירופי והאמריקאי, הקרקס ושירת המיניסטרלים של סוף המאה ה-19 של "הפנים השחורות" (Blackface), שבו הופיעו אנשים לבנים בפנים צבועות בשחור. כך משלב כספי בשנת 1971 סגנון ישראלי ואמריקאי בין לאומי ומפיח שמחת עולם בשמחתם של היהודים וישועתם.
בדרך זו הגיע לסיומו מסעי בעקבות המורה למוזיקה מחיפה, לשושן הבירה הגלובלית בישראל של שנת 2019.