מייסד משפחת רוטשילד, מאיר אנשל, היה אספן וסוחר מטבעות עתיקים. חמשת בניו שהמשיכו את האימפריה המשפחתית לאחר מותו נמשכו יותר למלאכת איסוף כתבי יד מאוירים עתיקים. במהלך המאה ה-19 ולתוך המאה ה-20, אספו צאצאי המשפחה המתגוררים בערים שונות באירופה אוצר גדול של כתבי יד, בנוסף לעבודות אומנות אחרות.

 

 

אחד האספנים החשובים היה הברון אדמונד דה רוטשילד. "הנדיב הידוע", כפי שנודע הברון באזורנו, התחיל לאסוף ספרים בשנות העשרים לחייו. על 40 כתבי היד שקיבל בירושה מאביו, הוסיף אדמונד ואסף עשרות כתבי יד נוספים. מרבית כתבי יד אלו היו טקסטים נוצריים או רומנים היסטוריים, אך כיהודי שומר מצוות אסף גם כתבי יד יהודיים. היו בבעלותו 14 כתבי יד כאלו ובהם שני תנ"כים, מספר הגדות של פסח ומחזור תפילה מ-1492. כתב היד היהודי המפורסם ביותר שלו הוא "מכלול רוטשילד" (Rothschild Miscellany) הנמצא כיום במוזאון ישראל.

הברון נפטר בפריז בשנת 1934 והותיר אחריו שלושה ילדים. הבכור, ג'יימס, היגר לאנגליה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. לאחר פטירת אביו שלח ג'יימס סוחר עתיקות מומחה לצרפת כדי שיעריך ויחלק את אוסף כתבי היד בין ג'יימס לבין אחיו מוריס ואחותו מרים (אלכסנדרין). הסוחר הכין רשימה המפרטת מעל 100 פריטים כולל שווים הכספי. רוב חלקו של ג'יימס נשלח לאחוזתו באנגליה. האוסף שלו כלל גם מספר הגדות פסח מיוחדות. לאחר חלוקת כתבי היד בין האחים רוטשילד, ומסיבה שלא התגלתה עד היום, החליט ג'יימס רוטשילד להשאיר בפריז 6 כתבי יד עבריים מאוספו, ובהם מספר הגדות של פסח.

אחת מההגדות הללו מכילה כ-50 דפים הכתובים כתיבה מרובעת אשכנזית, המלווים בעשרות איורים צבעוניים. חלק מהאיורים המופלאים בהגדה זו מתקשרים לטקסט, וחלקם כוללים מוטיבים הקשורים להגדה ולסיפור יציאת מצרים – עשרת המכות, אפיית מצות ועוד.

 

גלו עוד פסח – הגדות נדירות, סיפורים מאחורי החג, שירים לפסח ועוד

 

 

לימים תקרא הגדה זו "הגדת רוטשילד". על מקור כתיבתה של ההגדה מעידים חלק מהאיורים שבה. הערים פיתום ורעמסס מופיעות בארכיטקטורה גותית מאוחרת בדומה למבצרי צפון איטליה. גם לבושן של הדמויות המאוירות מזכיר את אופנת המקום. שמו של המאייר לא מופיע, אבל הסגנון מזכיר את זה של מאייר מפורסם בשם יואל בן שמעון. לפי מידע השאוב מכתבי יד מאוירים אחרים, יואל בן שמעון פעל במחצית השנייה של המאה ה-15 בערים מודנה וקרמונה שבצפון איטליה.

 

 

חלק מהאיורים משעשעים. הבן החכם נראה מחטט באף. יתכן שזה רמז לתשובה "וְאַף אַתָּה אֱמור לו כְּהִלְכות הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקומָן".

 

 ציור משונה נוסף מופיע מתחת לפיוט "דיינו": בציור נראה אדם נוכרי השותה לשוכרה ומחמם את רגליו היחפות ליד מדורה, שעליה הוא צולה בעל חי שלא נראה כשר במיוחד.

 

 

הסופר שהעתיק את הגדת רוטשילד נקרא כנראה יהודה. הוא הדגיש את שמו בעיטור ובצבע אדום במילים מתוך הלל "היתה יהודה לקדשו".

נוסח ההגדה עוקב אחר מסורת אשכנז הקדומה ושונה במעט ממה שמוכר לנו כיום. בימי הביניים נחלקו הפוסקים האם לברך על תפילת ההלל בהגדה. בימינו לא מקובל לברך, אך מעתיק הגדת רוטשילד נהג ככל הנראה לפי הדעה המנוגדת ופתח את המחצית הראשונה של תפילת ההלל בברכת "לגמור את ההלל". הפיוטים המסיימים את ההגדה, "אחד מי יודע" ו "חד גדיא", לא מופיעים בהגדה זו ודווקא במקום זה מורה מעתיק הגדה זו על שתיית הכוס הרביעית. ההגדה מסתיימת במילים "סליק מה נשתנה", שכן בתקופה זו נהגו בקהילות אשכנז לכנות את ההגדה על שם הפיוט המוכר.

הצבא הגרמני שנכנס לפריז ב-14 ביוני 1940 פנה מיד לביזה. הבוזזים הנאצים בזזו בעיקר את רכושם של גורמים שסומנו כעוינים כמו היהודים. זמן קצר לאחר הכיבוש שלח לשם האידיאולוג הראשי של המפלגה הנאצית, אלפרד רוזנברג, שני נציגים לאיתור ולאיסוף ספריות של אותם גורמים עוינים. היו אלה וולטר גרוטה – מנהל הספרייה המרכזית של בית הספר הגבוה ללימודים נאציים (Hohe Schule), ווילהלם גראו – מנהל המכון לחקר השאלה היהודית בפרנקפורט.

מוריס רוטשילד החביא את כתבי היד שברשותו בכספת בבנק של פריז. ב-21 בינואר 1941 פרצו הנאצים את כספת הבנק ולקחו משם את האוצרות. קצין גרמני השאיר בבנק קבלה בה צוין התאריך, ונכתב כי נלקחו  ששה ארגזים. לאחר מכן פנו הגרמנים לאחוזת רוטשילד והמשיכו גם שם בשוד. בין כתבי היד שנלקחו הייתה ההגדה המאוירת של ג'יימס רוטשילד.

 

 

בנוסף לספריית ארגון כל ישראל חברים, בית המדרש לרבנים, וספריות נוספות, צוותי העבודה של רוזנברג (ERR) שפעלו בפאריס החרימו את ספריותיהם הפרטיים של בני משפחת רוטשילד וגם 760 ארגזים של ארכיון בנק רוטשילד שהכיל חומר ממאה השנים האחרונות.

הספרים הגנובים של משפחת רוטשילד נשלחו יחד עם מאות אלפי ספרים נוספים שנלקחו מספריות במערב אירופה, לגרמניה. הם התחלקו בין המכון לחקר השאלה היהודית בפרנקפורט לבין הספרייה המרכזית ומרכז המיון של בית הספר הגבוה, בברלין.

כל הספרים וכתבי היד הוצאו ממרכזי הערים הגרמניות בעקבות הפצצות בעלות הברית, ולאחר המלחמה נמצאו רבים מהם על ידי הכוחות האמריקאים בהנגן (גרמניה), הבריטים בטנזנברג (אוסטריה) והרוסים ברטיבור (שלזיה). האמריקאים והבריטים החזירו את הספרים לבעליהם הקודמים עד כמה שהיה ניתן. הרוסים לקחו את הספרים שהם מצאו למינסק ולמוסקבה. רק בשנות ה-90 של המאה הקודמת החזירו הרוסים חלק מאוספי רוטשילד למשפחה.

לאחר המלחמה החלו להתגלות כתבי יד של משפחת רוטשילד בברלין, בטירה Neuschwanstien וב-Berchtesgaden הקרוב לגבול עם אוסטריה. להרמן גרינג, מספר שתיים בגרמניה הנאצית, הייתה אהבה לאומנות. ב-Berchtesgaden אגר לעצמו גרינג אוסף עצום של חפצי אומנות ששדד מרחבי אירופה. ייתכן שחלק מרכושה של משפחת רוטשילד הגיע אליו.

עם שוך הקרבות פרסם הצבא הצרפתי סדרת כרכים עבי כרס ובהם רשימות פריטי אומנות שנשדדו על ידי הנאצים במלחמה. שלושת האחים לבית אדמונד דה רוטשילד שלחו רשימות של כתבי יד שהיו באוספיהם ונגנבו, ואותם ניתן לראות בכרך השביעי.

 

 

השנים עברו ורק חלק מכתבי היד נמצאו והוחזרו לג'יימס, מוריס ומרים.

בשנת 1948 הוריש  ד"ר פרד מרפי הגדת פסח מאוירת שהתגלגלה לידיו לאוסף הספרים הנדירים שבספריית אוניברסיטת ייל. ההגדה כונתה על ידי האוניברסיטה, "הגדת מרפי" על שם התורם.

בעמוד האחורי של כריכת כתב היד יש חותמת קטנה ופשוטה של השם William V. Black. המאגר הגנאולוגי myheritage מראה מספר חיילים אמריקאים בשם זה ששירתו במלחמת העולם השנייה. ייתכן שההגדה נמצאה על ידי חייל אמריקאי בשם זה (או אחר), שהחזיר אותה מאירופה לאחר המלחמה. אולי פרופסור מרפי קיבל אותה ממנו.

רק בשנת 1980 זיהה אותה פרופ' ג'יימס מרו, חוקר תולדות האומנות מאוניברסיטת פרינסטון, כאחת ההגדות האבודות של ג'יימס רוטשילד. ג'יימס נפטר כבר ב-1957, לכן החזירה אוניברסיטת ייל את ההגדה לאלמנתו דורותי באנגליה. הברונית דורותי רוטשילד החליטה למסור את כתב היד היקר לספרייה הלאומית בירושלים.

בהגדה היו חסרים שלושה דפים. שנים מהם כללו את סוף "קדש", "ורחץ", "כרפס" ותחילת "מגיד".

בשנת 2007 נמכרו שני דפים מאוירים של הגדת פסח במכירה פומבית בצרפת. סוחר העתיקות שקנה אותם העביר אותם לירושלים לבדיקה. בשנת 2008 זיהתה ד"ר אוולין כהן, מומחית לכתבי יד יהודיים מאוירים, את שני הדפים כדפים החסרים מ"הגדת רוטשילד". הדפים נרכשו עבור הספרייה הלאומית והוחזרו למקומם בהגדה של פסח.

המסע שנפתח על ידי המאייר יואל בן שמעון בצפון איטליה לפני 550 שנה, הסתיים עם סריקת והנגשת ההגדה על ידי הספרייה הלאומית בירושלים.

 

מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים

 

כתבות נוספות

ה"חד גדיא" הטורף של חוה אלברשטיין

הצצה לכמה מההגדות שישאירו אתכם פעורי פה

הגדות בכתב יד ב-360 מעלות: יציאת מצרים של ההגדות לפסח

 

הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"

 

אף כי כתיבה בכתב זערורי, מוכרת כבר למן האלף השני לפנה"ס בתרבות השומרית על לוחות טין שגודלם כ- 3 ס"מ ובתיאורו של ההיסטוריון הרומי פליני שחי במאה הראשונה, "מיקרוגרפיה" הפכה שם המושאל לאמנות יהודית ייחודית היוצרת את קווי המתאר של עיטורים בכתיבה זערורית.

כתבי יד עבריים של התנ"ך מעוטרים לעתים קרובות במיקרוגרפיה, אמנות סופרים יהודית יחודית היוצרת את קווי המתאר של צורות בכתב זעיר. הטקסטים ששימשו ליצירת המיקרוגרפיה נלקחו בדרך כלל מהמסורה, טקסט לקסיקאלי בעיקרו ששימש כדרך לייצב ולשמור על דיוק הטקסט המקראי.

עריכת המסורה החלה כנראה בסביבות המאה השביעית עד תחילת המאה השמינית לספירה. הדוגמאות המוקדמות ביותר לעיטורים במיקרוגרפיה מצויים כבר בכתבי היד המקראיים המזרחיים המוקדמים ביותר ששרדו. אלו מעוטרים בעיצובים גיאומטריים הכוללים מבנים, בעיקר קשתות.

 

צורות עיטוריות הנוצרות מטקסט הופיעו גם בכתבי יד מן העת העתיקה והקלאסית ושימשו בטקסטים של שירה. לפיכך עיטור זה נקרא "כרמינה פיגורטה" – שירה בצורה.

עצם השימוש בטקסט ליצירת צורות גרם  לחוקרים להציע ש"כרמינה פיגורטה" היתה מקור חזותי שהשפיע על התפתחות המיקרוגרפיה הידועה לפיכך במחקר גם  כ"מסורה פיגורטה." עם זאת, כמה הבדלים מהותיים מערערים את תקפותה של השערה זו. החשוב ביותר הוא, שבעוד שבמיקרוגרפיה יצירת הצורה נעשית ע"י כתיבת הטקסט על קו מיתאר הצורות, הרי שב"כרמינה פיגוראטה" הצורה הרצויה נוצרת בכתיבת שורות טקסט האחת מתחת לשנייה בתוך קווי המתאר באורכים שונים.

בנוסף, הצורות הנוצרות בכרמינה פיגורטה, הן המחשה חזותיות של תוכן השיר, ולפיכך יש קשר ישיר בין הטקסט היוצר לבין הדימוי. למרות שקיימות מספר מיקרוגרפיות הדומות בצורת יצירתן לקרמינה אין קשר ישיר בין העיטור הנוצר והטקסט היוצר.

 

לעומת זאת, כמה היבטים של האמנות האסלאמית מעידים על היות אמנות זו המקור החזותי העיקרי והמשפיע ביותר לעיטור בכתבי יד עבריים, כולל המיקרוגרפיה. דן פגיס, הציע כי הדגש האסתטי והתחכום הפורמלי בקליגרפיה היהודית, בשילוב עם מסורת המסורה, סיפקו פלטפורמה מוכנה לקליטת ההשפעה הקליגרפית האסלאמית וזו אכן ניתנת להשוואה כבר בכתבי היד המוקדמים ביותר.

בספרי תנ"ך עם מסורה נעשה שימוש בשני גדלי כתב על אותו עמוד: הטקסט המקראי כתוב בשניים או שלושה טורים באותיות כתב מרובע, וטקסט המסורה מוכנס בכתב מיקרוגרפי, בכתב הקרוי "חצי מרובע" שנכתב בין העמודות ובשוליים העליונים והתחתונים של העמוד. בספרי המסורה הספרדיים כתב המיקרוגרפיה  בדרך כלל אינו גדול ממילימטר, ולעתים לא ניתן להבחין בקלות שהעיטור נוצר על ידי כתב. בספרי תנ"ך או חומשים אשכנזיים לעומת זאת, כתב המיקרוגרפיה גדול בהרבה ונקרא בקלות.

 

 

הדעה הרווחת במחקר הייתה שמאחר ולא מצוי קשר ישיר בין העיטור במיקרוגרפיה לבין הטקסט שהוא מעטר, למעט בכתבי יד מאוחרים מימי הביניים ואף זאת לעתים רחוקות, אין כל צורך לקרוא את הטקסט המיקרוגרפי במלואו.

בשנים האחרונות, הוצע שקריאת טקסט המיקרוגרפיה הוא הכרח מתודולוגי מאחר שהוא לא רק מעמיק את הבנתנו את מאפייני הכתיבה של הסופר, אלא גם את מאפייני תזרים הכתיבה בו יוצר הסופר את הצורות העיטוריות. אלה, בתורם, יכולים לחשוף את המתאם בין הטקסט היוצר לבין התמונה שהוא יוצר.

 

 

כתב יד מפואר זה מתימן, משנת 1469, הידוע בשמו גם כ"חומש צנעא", כולל עמודי שטיח מעוטרים בהשראת המסורת האמנותית האיסלאמית.

במפתח עמודי השטיח יש עיצוב דומה; עם זאת, ישנם הבדלים קלים בפריסה של קישוטים באלמנט המיקרוגרפיה המרכזי. כל דף שטיח כולל עיטור מיקרוגרפי היוצר ורדה במרכז מוקף שני מעגלים קונצנטריים. ביניהם, חמישה זוגות של דגים השוחים בתנועה מעגלית. העיגול במרכז מוחזק על ידי משולש המייצג הר כבחלק העליון והתחתון. הרקע מלא בעיטור פיליגרן בשחור ואדום. העיטור עצמו משקף  מושגים קוסמולוגיים אסלאמיים המתארים את השמש במרכז, ואחר כך את הים ואת הארץ.

הקריאה במיקרוגרפיה מגלה שהתדמית נוצרה בתהילים קי"ט הדן על היחס בין האדם לתורה. מאחר והתורה נתפסת כתבנית שרטוט היקום, אפשר שעיטורים אלו מצביעים על קשר סימבולי בין צורה לטקסט יוצר. הקשרים סימבוליים אכן מצויים בבסיס עיטורי מיקרוגרפיה כבר בכתבי יד מזרחיים כפי שהראתה החוקרת רחל מילשטיין.

בשלושה מקרים מופיע עיטור במיקרוגרפיה גם בכתבי יד שאינם של התנ"ך: הגדת ריילנס, הגדת מוקטה ומחזור המיקרוגרפיה הקטלאני השמור בספרייה הלאומית.

המחזור מהווה דוגמא ייחידאית לכתב יד של תפילה המעוטר במיקרוגרפיה וכולל עשרים ושלושה עמודים שלמים של עיטור. הטקסט היוצר את העיטור המיקרוגרפי בכתב יד זה הוא ברובו תהילים. היכולת לעקוב בקלות אחר הטקסט הנהיר והפרשנויות הרבות על הטקסט איפשרו בייתר קלות לזהות את הקשר שיצר הסופר בין תמונה לטקסט היוצר עצמו. דוגמא ברורה לכך הינה דף 5א המתארת כלב תופס ארנב בעקבו הנוצר מתהילים כ"ב. המזמור מתאר דמות מעונה וסובלת שאויבים המשולים כלב ואריה רודפים את הדובר ומצפים למותו. באמנות היהודית עם ישראל הנרדף הומשל פעמים רבות לצבי או לארנב הניצוד.

 

בדף 3א, מתוארת מנדורלה המקיפה שושן בעל ששה עלי כותרת. ארבע ציפורים ארוכות צוואר מקיפות את המנדורלה. המודל העולה בעיני המתבונן, היא זו של "מאיסטאס דומיני" – האל בתפארתו, המתאר את מלכות האלוהים על פני האדמה.

באמנות הנוצרית, תיאורים אלה מבוססים על תיאורי כס האלוהים בספרי שמואל, יחזקאל והאפוקליפסה ליוחנן. באיקונוגרפיה זו, ישו מוצג ישוב על כס מלוכה מוקף מנדורלה, אשר מוחזקת בארבע פינותיה על ידי ארבעה מלאכים או על ידי ארבעת השליחים. המנדורלה, שהיתה סמל ידוע בעולם העתיק, נוצרה על ידי שני מעגלים חופפים חלקית, המסמלים את האינטראקציה ואת ההדדיות בין העולם מעל לבין העולם שמתחת:  של אלוהים ושל האדם. צורת שקד זו, שימשה באמנות הנוצרית כאמצעי לתאר דמות בכל תהילתה, והן מופיעות סביב ישו ביום הדין האחרון וסביב הבתולה. תיאור מרכזי זה נפוץ באמנות הנוצרית מהמאה השישית ואילך.

 

 

תיאור האל בתפארתו היה נפוץ על חזיתות הכנסייה ובכתבי יד בזמן הפקת המחזור . סופר המחזור הקטלאני, שניתן להראות שהיה גם המסרן והאמן של כתב היד, ושניתן להציע שעבד בבית מלאכה נוצרי ידוע בברצלונה, השתמש במודלים שהכיר בבית המלאכה. מודלים נוצריים אלו רוּקנו מתוכנם הנוצרי והם שימשו ככלי פולמוסי נגד הנצרות עצמה. להבנת משמעות הדימוי חשובים השינויים שביצע במודל הנוצרי והטקסט בו בחר להשתמש ליצירת הדימוי.

בדימוי בדף זה, הסופר השתמש בתהילים קמ"ה המהווים את עיקר גוף פסוקי "אשרי יושבי ביתך", המזמור החשוב ביותר בפסוקי דזמרה. ליצירת המנדורלה כפל הסופר את פסוקים טו-טז בצידה השמאלי. מאמץ כוריאוגראפי זה של ניתוב הטקסט הביא ליכולתו להכניס במרכז הכתר העליון את קיצור שם ההוויה המופיע בראשית פסוק יז היוצר אבן חן בכתר העליון. מעניין להציע שיש כאן "כתר עליון" במובנו הקבלי של רצון הרצונות של האין סוף.

אם כך, מתעוררת השאלה באשר למשמעות הכתר הקטן הניצב מול הכתר הגדול ומכוון מטה. ניתן לראות בכתר זה, עטרה, מונח הנפוץ אצל הרמב"ן ותלמידיו לשכינה. אם אנו קוראים את התמונה בצורה זו, אנו יכולים להציע שהיא משקפת מניפולציה של הטקסט והתדמית המנסחת מעין "דרשה תאולוגית-תיאוסופית", העונה לאחת השאלות המרכזיות בשיח הפולמוסי של התקופה: טבעו של אלוהים. בעוד שהספירה "חכמה" נאצלה ראשונה מכתר עליון ובמהותה הינה ראשית להתגלות, הרי שמלכות, השכינה, לאחר ירידתה לסוף סולם הספירות, הייתה ראשיתו של היקום הנברא הנפרד מן האלוהות. השכינה היא מראה המשקפת את האור העליון בעולם הזה השואבת את כוחה מלמעלה והיא השער למעבר השפע האלוהי אל העולם.

להבנת השושן בעל ששת עלי הכותרת ה"יושב" במרכז הדף ניתן להציע שיחד עם העטרה לפנינו שבע ספירות הבניין היוצרות את ההאצלה של העולם הנברא. דימוי זה חושף לפיכך את התפיסה היהודית של הסדר האלוהי הבא לידי ביטוי במבנה הספירות. בנוסף, הבנת הדימוי בצורה זו מלמדת גם על הבניית דימוי שבהכרח היה נהיר לקורא.

חשיבות רבה להחלפת תיאור השליחים או מלאכים סביב המנדורלה שבמודל הנוצרי, בעגורים או חסידות בדף הנדון. לשתי הציפורים משמעות איקונוגראפית דומה של צדקנות וערנות ואדיקות דתית. החסידה אכן שימשה את חז"ל לרמז לחסיד. לפיכך ניתן להציע, שבחירת ציפורים אלה מהוות ייצוג לצדיק שבוחר את הדרך הנכונה – מציית למצוות – ועוסק במעשים השומרים על האיזון וההרמוניה בין כוחות הבריאה. בשינויים שהכניס למודל הנוצרי, יצר הסופר לפיכך פולמוס וויזואלי המתווכח על מהות האל כנגד התיאולוגיה הנוצרית. תיאור המייצג את המהות האמיתית של האל בביטויה הספירתי בעולם.

צורות חזותיות מורכבות אלו מעלות את השאלה: מדוע עוצב טקסט המסורה האמור לשמור על דיוק הטקסט המקראי לתוך עיטור שכה קשה לקריאה?

דיויד שטרן הציע לראות אמנות זו כמדרש חזותי על מסכת אבות ג:יג: "מסורת סייג לתורה". דבר זה מסביר את השימוש במיקרוגרפיה ליצירת גבולות מוגדרים העוטרים את טקסט המקרא. העיטור יוצר גדר חזותית המקבילה למטרת טקסט המסורה השומר על המקרא משינויים. ברצוני להציע שהצורך לסובב את כתב היד על מנת לקרוא את הטקסט המיקרוגרפיה יכול להיחשב גם כמדרש חזותי למסכת אבות ה:כב: "הפוך בה והפוך בה דכולה בה." ביטוי פיזי ללימוד הטמון בטקסט התורה המתבטא בחובה לסובב את העמוד המעוטר שוב ושוב כדי לפצח את הקשר בין טקסט ותמונה ולגלות את הסודות המוטמנים בו.

 

הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"

 

 

כתבות נוספות

עולם שלם של כתבי יד דיגיטיליים מחכים לכם באתר "כתיב"

צפו בסיפורו של מחזור קטלוניה

כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד

כתבי יד: הקסם שמסתתר בחתימת המעתיק

הנדוניה לא מספיקה? ערכו הגרלה לטובת הכנסת כלה

אוסף ההגדות בספרייה הלאומית הוא האוסף הגדול ביותר בעולם. באוסף הספרייה יש הגדות בכתבי-יד, הגדות בדפוסים נדירים וחדשים, הגדות בשפות רבות, צילומים של הגדות בכתבי-יד, הגדות מסורתיות וכן הגדות לא-מסורתיות מסוגים שונים ומגוונים.

נוסח ההגדה התגבש במשך יותר מאלף שנים. הנוסח המסורתי של ההגדה יציב מזה מאות שנים, והטקסט הוא כבר טקסט קנוני. ההגדות של פסח זכו למהדורות רבות והאמנות היהודית מצאה בהן כר נרחב לביטוי. יחד עם זאת, במאה התשע-עשרה, עם התעוררות התנועה הציונית, החל נוסח ההגדה לשמש כלי לביטוי השאיפות הלאומיות לאור מצבם של היהודים בגולה. הרצון לקיום עצמאי, ליציאה מן הגלות ולשחרור מעוּלם של נוכרים כדי לשוב לארץ-ישראל החלו להופיע בהגדות. האתוס של פסח שימש גם את תנועת הפועלים היהודית שהחלה להתגבש אף היא בשלהי המאה התשע-עשרה. תנועת הפועלים הדגישה את השחרור משעבוד וראתה בו מופת אוניברסאלי למהפכה חברתית ולשחרור של מעמד הפועלים. תנועת העבודה הציונית, שזכתה למעמד בכורה בישוב הארץ-ישראלי ובדור המדינה הראשון, נתנה ביטוי רחב לתפיסות הללו בהגדות הארץ-ישראליות.

אידיאל היציאה מעבדות לחירות, העמידה בקשיים למרות רדיפות מצד צורר מצאו ביטוי טבעי במאבק על הקיום היהודי בשואה ובמלחמת העולם השנייה. ההגדות שראו אור החל בשנות הארבעים של המאה העשרים מבטאות את מצוקת הימים, מהשואה דרך המאבק בשלטון הבריטי, מלחמת העצמאות והעליות ההמוניות בראשית ימי המדינה.

נוסחי ההגדה המודרניים מרחיבים את הנוסח המסורתי ומוסיפים עליו בדרגות שונות של התערבות וחידוש. מצד אחד, הגדות רבות כוללות תוספות, בעיקר בסוף, ומצד שני רבות מהן נתפסות כמסגרת למסרים רעיוניים וגם כמקום להוסיף בו דברים אקטואליים ומשעשעים. התוספות מגוונות, מקטעי שירה עברית ומנגינות מוכרות ועד ליצירות עצמאיות לרוב. הגדות רבות גם אוירו ונוספו להן ציורים פרטי יצירתם של מיטב אמני ישראל.

גלו עוד על פסח – הגדות נדירות, שירים לפסח, סיפורים על פסח ועוד

הגדת וולף, המאה ה-14

הגדת וולף, הגדה מאוירת, כתובה בכתב-יד, מהמאה ה-14

הגדת וולף, הגדה מאוירת, כתובה בכתב-יד, מהמאה ה-14. בשנת 1938 היא הוחרמה על-ידי הנאצים מידיה של הקהילה היהודית בברלין. ההגדה הועברה לוורשה ובשנת 1984 נעלמה. היא התגלתה שוב בשנת 1989, בז'נבה. רק לאחר מאבק משפטי קשה שארך שבע שנים תמימות היא הוחזרה לפולין ובסופו של דבר נתרמה בידי ראש ממשלת פולין צ'ימושביץ' לידיו של פרופ' ישראל שצמן, מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, בטקס רשמי שנערך בראשות יושב ראש הכנסת דן תיכון. הגדת וולף היא אחת ההגדות העתיקות ביותר הקיימות, היא כתובה על קלף, ככל הנראה נכתבה באוויניון, אך בנוסח שהיה מקובל בצפון צרפת. מעתיק ההגדה ובעליה היה יעקב בן שלמה צרפתי, שכתבים פרי עטו שמורים בידינו עד היום.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

הגדת רוטשילד, 1450

הגדת רוטשילד, מצפון איטליה, משנת 1450 בערך

הגדת רוטשילד, מצפון איטליה, משנת 1450 בערך. ההגדה נקראת "הגדת רוטשילד" כיוון שהייתה בבעלות המשפחה המפורסמת עד 1939. במהלך מלחמת העולם השנייה ההגדה נשדדה על-ידי הנאצים ונעלמה. לאחר המלחמה היא נרכשה על-ידי ד"ר פרד מרפי, בוגר אוניברסיטת ייל, שהוריש אותה לאוניברסיטה בשנת 1948. בשנת 1980 זוהתה ההגדה כרכושה של משפחת רוטשילד והוחזרה לבעליה, שתרמו אותה לספרייה הלאומית. בהגדה היו חסרים שלושה דפים, שכנראה נתלשו עוד לפני רכישתה על-ידי משפחת רוטשילד. לאחרונה התגלו שניים מהדפים במכירה פומבית ונרכשו עבור הספרייה הלאומית בנדיבותם של שני תורמים אלמונים.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

הגדה מ-1480, מוואדי אל חגארה

הגדה מ-1480, מוואדי אל חגארה (Guadalajara), ספרד.

מדובר בהגדה המודפסת הראשונה, עותק יחיד בעולם. נדפסה באותיות מרובעות, לא מנוקדות. ההגדה, שנדפסה 12 שנה לפני גירוש היהודים מספרד היא עדות מיוחדת לרמה הטכנולוגית הגבוהה של הדפוס בקרב יהודי ספרד. עם הגירוש לקחו איתם היהודים את הידע לארצות גלותם באירופה ובאזורי האימפריה העותמאנית, ובכללם צפון-אפריקה.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

פראג, 1526

הגדה מפראג, משנת 1526

הגדה מפראג, משנת 1526. זאת ההגדה המצוירת השלמה הקדומה ביותר. ההגדה כוללת פירוש קצר בשולי הדפים. ההגדה אמנם אינה כוללת את "אחד מי יודע" ואת "חד גדיא", אך היא הטביעה חותם לדורות, שכן ציוריה שימשו דגם לאיורים בהגדות רבות שהודפסו אחריה.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

אמסטרדם, 1695

הגדה מאמסטרדם, משנת 1695

הגדה מאמסטרדם, משנת 1695. ההגדה הראשונה הכוללת פיתוחי נחושת ומפה. פיתוחי הנחושת לציורים הם מעשה ידיו של האמן אברהם בן יעקב הגר. בסוף ההגדה מופיעה מפת ארץ-ישראל, גם היא מפיתוח נחושת. נראה שהמפה משורטטת לפי מפת ארץ כנען של כריסטיאן ון אדריכום (Chrisitan van Adrichom) בן המאה ה-16, שנודע גם במפה שבה ביקש לשחזר את ירושלים וסביבותיה בימי קדם.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

ניו יורק, 1837

הגדה מניו יורק, משנת 1837

הגדה מניו יורק, משנת 1837. זאת ככל הנראה ההגדה הראשונה שהודפסה באמריקה. כוללת תרגום לאנגלית ("לשון ענגלאטירא"), תורגמה על-ידי דוד לוי מלונדון. ההגדה כתובה על פי מנהג יהודי אשכנז ויהודי ספרד. התרגום האנגלי מובא מול העברית, עם הבהרות קטנות. "חד גדיא" ו"אחד מי יודע" אינם מתורגמים לאנגלית.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

ירושלים, 1923

הגדה היתולית מירושלים, משנת תרפ"ג (1923)

הגדה היתולית מירושלים, משנת תרפ"ג (1923). נכתבה על-יד המורה, המתרגם והבלשן קדיש יהודה-לייב סילמן (1937-1880), שהיה ממייסדי תל-אביב ושכונת בית-הכרם בירושלים. ההגדה עוסקת בחיי היישוב העברי בארץ-ישראל ברוח הומוריסטית: החכם הוא הנציב העליון; הרשע הוא הוועד הערבי; התם הוא הישוב הישן ואילו שיודע לשאול הוא הדור הצעיר, "שלא ידבר הרבה אלא יעשה הרבה, יגדל ויאדיר בארץ."

תל-אביב, 1934

הגדה מתל-אביב, משנת 1934

הגדה מתל-אביב, משנת 1934. "הגדת תל-אביב", גרסה פרודית של ההגדה של פסח, מאוירת בידי אריה נבון. יצאה לכבוד יובל 25 שנה להקמת העיר תל-אביב, בפסח תרס"ט (1909). ההגדה מתארת את הווי החיים בעיר העברית הראשונה ומזכירה את האישים המרכזיים בעיר, תוך שילובם בנוסח ההגדה.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

הבריגדה היהודית, 1942

הגדה של "היחידה העברית לתעבורה" (י.ע.ל.), של הבריגדה היהודית בצפון אפריקה, משנת 1942.

הגדה של "היחידה העברית לתעבורה" (י.ע.ל.), של הבריגדה היהודית בצפון אפריקה, משנת 1942. בפסח תש"ב (1942) חנתה היחידה במצרים, לחוף ים סוף. ההגדה מתייחסת לסמליות המיקום ומעלה על נס את תפקידם של חיילי הפלוגה כנציגי הישוב הארץ-ישראלי במלחמה בגרמנים בצפון אפריקה במסגרת הבריגדה היהודית. ההגדה מתייחסת לעמידת הגבורה של חיילי הבריגדה במצור הגרמני על טוברוק בפסח תש"א (1941). לקטעי המסורתיים נוספו קטעי ספרות שונים העוסקים ברובם במלחמה.

השומר הצעיר, 1943

הגדה של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, משנת 1943

הגדה של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, משנת 1943. ההגדה הראשונה שהפיק השומר הצעיר במרוכז עבור כל קיבוצי התנועה. ההגדה מתייחסת לשואה, למלחמת העולם ולמאבק של היישוב העברי בבריטים. ההגדה משקפת את החורבן ואבדן בית ההורים, ואת הצורך להיצמד לבית היחיד שנותר. גם אירועי השעה בעולם ובארץ-ישראל וגם סיפור יציאת מצריים מגויסים בהגדה לאידיאולוגיה התנועתית בדבר מלחמת המעמדות, שחרור משעבוד וערכי החלוציות. "עוד יש תקווה כי ישוב ישראל מבית עבדים וזכה לתקומה באביב העמים". ערך וכתב מרדכי אמיתי, עיטרה הציירת רות שלוס.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

הגדה הפלמ"ח, 1948

הגדה של הגדוד השלישי של הפלמ"ח, משנת 1948

הגדה של הגדוד השלישי של הפלמ"ח, משנת 1948 (תש"ח). הגדוד השלישי של הפלמ"ח פעל בגליל מראשית מלחמת העצמאות.את פסח תש"ח לחם הגדוד בקרב קשה במצודת נבי-יושע. לאחר הפסח כבשו חיילים הגדוד את המצודה. ההגדה נכתבה תחת הרושם שהותירו הקרבות ועוסקת בשבריריות קיומו של היישוב ערב הקמת המדינה, באחד מרגעי המשבר של מלחמת העצמאות.

​לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

כפר שמריהו, 1948

הגדה מכפר שמריהו, משנת 1948

הגדה מכפר שמריהו, משנת 1948 (תש"ח). תוספת מקומית להגדה של פסח, שנכתבה על-ידי תושבי כפר שמריהו, "ייקים" וצאצאיהם המכים על חטא ההתבוללות ומספרים את סיפור כפר שמריהו והתקופה, ובכלל זה את סיפור ראשיתה של מלחמת העצמאות. "בני חורין היינו – אנחנו בני כפר שמריהו של היום – בארץ אשכנז. סוחרים, עורכי דין, רופאים, סופרים ואמנים… אך את כרמנו לא נטרנו, את מחשבות עמנו ואת מנהגיו הזנחנו. בבתי ספר של זרים למדנו. את שפת עמנו לא ידענו ואת ספרי הקודש של עם ישראל שכחנו…"

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

מעלה החמישה, 1948

הגדה ממעלה החמישה, משנת 1948

הגדה ממעלה החמישה, משנת 1948 (תש"ח). ההגדה הוכנה ימים אחדים לאחר תום הקרבות הקשים לכיבוש הקסטל במלחמת העצמאות. בקרבות המרים נטלו חלק לוחמי גדוד הפורצים של הפלמ"ח ממעלה החמישה. רבים מחללי הקרבות נקברו באותם ימים ממש. נוסח ההגדה כולל את רושם האבדות בנפש, וגם מדגיש את הדבקות במאבק להקמת המדינה.

לחצו כאן או על התמונה לספר הסרוק במלואו

מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים