.
אורית נוימאיר פוטשניק
סדנת שירה אמירים יולי 2020
1.
לָשֶׁבֶת מוּל חַלּוֹן וּלְהַלֵּל כָּךְ אֶת הַנּוֹף
וּלְמַלֵּא דַּפִּים בְּטַל הַבֹּקֶר הַמַּזְהִיר.
לִגְמֹעַ אֶת הָאוֹר אֶת הָאֲוִיר וְלֹא לִרְדֹּף
אֶת כָּל מָה שֶׁהִשְׁאַרְתִּי שָׁם מֵאֲחוֹרַי בָּעִיר.
לִנְשֹׁם עָמֹק, לִשְׁקֹעַ וּלְהִתְמַלֵּא בָּרֹגַע,
לִבְהוֹת בַּמֶּרְחָבִים, שָׁם מְרַחֶפֶת הַשַּׁלְוָה.
לְהִתְמַסֵּר כֻּלִּי לִכְנַף הַמֶּרְחַקִּים לַנֹּגַהּ
שֶׁל תְּכֵלֶת וְיָרֹק וְשֶׁל הַשֶּׁקֶט שֶׁלֹּא בָּא
כִּי שׁוּב עֵינֵי דְּבֵקוֹת בַּכֶּתֶם שֶׁעַל הַחַלּוֹן
וּמְנַסֵּר שׁוּב בְּאָזְנַי זִמְזוּם הַמַּזְגָנִים.
הַגַּב תָּפוּס, הָעֹרֶף מְעַקְצֵץ וּמְגָרֵד.
כִּי כַּמָּה כְּבָר אֶפְשָׁר לְהִתְפַּעֵל מֵעֵץ אַלּוֹן,
כִּי אֵין בִּי הַר וּמַעְיָן שׁוֹפֵעַ מִבִּפְנִים
וְדַי כְּבָר לְהַגִּיד לִי לְהַפְסִיק לְהִתְנַגֵּד.
2.
לָשֶׁבֶת עַל הָהָר כְּדֵי לִכְתֹּב
עוֹד שִׁיר עַל הָאַלּוֹן וְעַל הָאֹרֶן.
לְהִשְׁתָּאוֹת כְּיֶלֶד מוּל הַנּוֹף.
לְהִתְעַרְבֵּב בַּטֶּבַע, לֹא לִזְכֹּר אֶת
מַרְאֵה הָאֶגְרוֹפִים בָּרְחוֹבוֹת,
הַפַּחַד שֶׁזָּלַג מִתּוֹךְ הָרַדְיוֹ
בַּדֶּרֶךְ, אָז בִּקַּשְׁתִּי לְכַבּוֹת
וְהַנַּהָג צִיֵּת כִּי זֶה כְּדַאי לוֹ.
עַכְשָׁו כְּשֶׁמִּשְׁתּוֹלֶלֶת מַגֵּפָה,
וְאֵין לְדַעַת מָה יִהְיֶה מָחָר,
מְשׁוֹרְרִים זוֹ הַכְנָסָה יָפָה,
נִסַּע אֶל הָרִיטְרִיט בְּרֹאשׁ הָהָר.
כָּאן בַּשַּׁלְוָה כְּשֶׁהַגּוּף עָטוּף
וּמְפֻנָּק, אָז הַשִּׁירָה תָּעוּף.
אורית נוימאיר פוטשניק, ילידת תל אביב 1973, היא משוררת ומתרגמת שירה. שירים ותרגומים פרי עטה התפרסמו בכתבי העת הו!, מאזניים והמוסך. ספר שיריה הראשון, "עינה של האורקל", ראה אור ב־2019 בהוצאת פרדס.
.
.
עדי קוגלר
על הכוח
תָּמִיד יֵשׁ צֹרֶךְ בְּכוֹחַ
קְצָת
כְּדֵי לִלְחֹץ עַל מֶתֶג הָאוֹר
קְצָת יוֹתֵר
כְּדֵי לָלֶדֶת
אוֹ
לָבוֹא אֶל הָעוֹלָם
כּוֹחַ סָבִיר
לִמְנֹעַ
מֵאָדָם לְבַקֵּר אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ
מֵעֵבֶר לַמַּחְסוֹם
לְהָטִיחַ בְּאִשָּׁה
מַעֲרוֹךְ
לִירוֹת
בְּמֶרְכַּז הַמָּסָה
שֶׁל חוֹלֵה הַנֶּפֶשׁ
כּוֹחַ
לְהִתְגַּבֵּר עַל סַרְטָן
לְהִתְנַצֵּל
לִנְשֹׁם
גַּם לְזֶה צָרִיךְ
כּוֹחַ
* הצירוף "לירות במרכז מסה" לקוח מפקודות הפתיחה באש הסטנדרטיות של צה"ל ("נוהל מעצר חשוד"). ירי כזה אמור להתבצע לאחר שמוצו את כל האפשרויות האחרות ובנסיבות של סכנת חיים מיידית.
עדי קוגלר, בת 27, היא סטודנטית לתואר שני לספרות עברית במסלול הכתיבה היצירתית באוניברסיטת בן גוריון. בעלת תואר ראשון בחינוך ותיאטרון־מחול. עובדת כאשת תוכן ומנגישת דיגיטל לאנשים עם מוגבלויות, כיום באגף הדוברות של עיריית רמת השרון. פרסמה בעבר בכתבי עת שונים, בהם הליקון, סלון הדחויים וצריף. בימים אלו עובדת על כתב ידה הראשון, אשר יכלול מסות, פרוזה ושירה.
.
.
לאה קליבנוף־רון
עוד חור
לאמא
יַלְדָּתִי, הַשִּׂמְלָה שֶׁלָּךְ קְרוּעָה.
הַשִּׂמְלָה שֶׁלָּךְ קְרוּעָה!
וּמִי וּמָה קָרְעוּ לָךְ אֶת הַשִּׂמְלָה?
תָּפְרוּ פַּעַם, תָּפְרוּ פַּעֲמַיִם, תָּפְרוּ רַב מִסְּפֹר,
רַק הִסְתּוֹבַבְתָּ וְהִנֵּה שׁוּב – הַחֹר.
וּכְבָר שׁוּרַת שְׂמָלוֹת קְרוּעוֹת.
אִמְרִי נָא, יַלְדָּתִי,
כָּל הַחֹרִים הַלָּלוּ – הַאִם זֶה אֲמִתִּי?
וָשׁוּב נִקְרַעַת, וָשׁוּב נִקְרַעַת, הַשְּׂמָלוֹת
שֶׁלָּךְ כְּבָר נוֹלָדוֹת קְרוּעוֹת, נוֹחוֹת לְנִגּוּב מָהִיר
שֶׁל
קְצָת נַזֶּלֶת אוֹ שֶׁל
קִיא.
אֵיפֹה אִמָּא, יַלְדָּתִי?
דֶּרֶךְ הַחֹרִים אֶפְשָׁר לִרְאוֹת:
תַּחְתּוֹנִים (קְרוּעִים),
גַּרְבַּיִם (קְרוּעִים),
קְרוּמִים,
אֵבָרִים,
עוֹד חֹרִים.
שִׂמְלַת צֶמֶר, שִׂמְלַת כֻּתְנָה, שִׂמְלַת טְלָאִים, מְעִיל יָד־שְׁנִיָּה, מְעִיל פַּרְוָה, פִּגׇּ'מָה,
פְּרָחִים, נְקֻדּוֹת, פַּסִּים. יַלְדָּה, אֵיפֹה אִמָּא?
אִם הִיא לֹא תַּשְׁגִּיחַ עָלַיִךְ בִּקְפִידָה,
אַלְלַי, לֹא יִשָּׁאֵר דָּבָר
מֵהַשִּׂמְלָה
אוֹ מֵהַיַּלְדָּה.
הַאִם הַפַּעַם נִתְקַלְתְּ בַּדֶּלֶת אוֹ נָפַלְתְּ?
אוֹ שֶׁמָּא הָיָה אֵי־מִי שֶׁקָּרַע בְּצִפָּרְנָיו?
יַלְדָּתִי, הוֹ יַלְדָּתִי, אִמְרִי נָא מָה קָרָה וּמִי קָרַע
אוֹתָהּ,
הַאִם נָמֵר, עַכְבָּר אוֹ קוֹף,
אוֹ שֶׁמָּא זֶה הָיָה רוֹפֵא, שׁוֹטֵר אוֹ דּוֹד?
מָתַי תָּבִינִי שֶׁלֹּא רָאוּי לְהוֹפִיעַ בַּחֶבְרָה עִם
שִׂמְלָה קְרוּעָה, רוֹאִים לָךְ קְצָת יוֹתֵר מִמָּה שֶׁמְּנֻמָּס.
יַלְדָּתִי, זֶה בִּלְתִּי נִתְפָּס.
אֶת הַשַּׁעֲרוּרִיָּה אֵיךְ נִמְנָע?
הַשִּׂמְלָה שֶׁלְּךָ נִקְרַעַת כְּבָר כְּמוֹ מֵעַצְמָהּ!
דֶּרֶךְ הַחֹרִים אֶפְשָׁר לִרְאוֹת:
עוֹד חֹרִים.
וְעוֹד
חֹרִים.
עַכְשָׁו גַּם לָךְ כְּבָר יֵשׁ
יַלְדָּה,
יֵשׁ לָךְ כְּבָר יַלְדָּה.
יַלְדָּתִי, אַתְּ מַלְבִּישָׁה אוֹתָהּ
בְּשִׂמְלָה כָּל־כָּךְ יָפָה.
פְּרָחִים, פַּרְפָּרִים, צִפּוֹרִים, לְבָבוֹת,
מִדֵּי בֹּקֶר קוֹלַעַת זוּג צַמּוֹת, מְסַדֶּרֶת אֶת הַיַּלְקוּט.
אוֹיָה, כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת לַגַּן פִּתְאוֹם מִתְבָּרֵר,
יָדַיִךְ יוֹדְעוֹת לְהַלְבִּישׁ אוֹתָהּ רַק
בִּשְׂמָלוֹת קְרוּעוֹת.
אִם אִמֵּךְ לֹא תָּבוֹא לְכָאן בִּמְהִירוּת הָאוֹר,
יִהְיֶה מְאֻחָר מִכְּדֵי לִתְפֹּר גַּם לְיַלְדָּתֵךְ
אֶת הַחֹר.
אֵיפֹה אִמָּא?
אֵיפֹה אִמָּא?
יַלְדָּתִי, הֲיִתָּכֵן?
הַשִּׂמְלָה שֶׁלְּךָ נִקְרַעַת גַּם אַחֲרֵי מוֹתֵךְ.
לאה קליבנוף־רון, משוררת, חברת מערכת המוסך. שירים פרי עטה פורסמו בגיליונות המוסך 21 ו־77.
.
.
מרחב ישורון
הכלב בלק
יֶלֶד מְשֻׁנֶּה הִשְׁתִּין בַּחוֹף שֶׁל תֵּל בָּרוּךְ
וְכַמָּה עֲצָמוֹת פָּצְחוּ בִּצְחוֹק קָמוּ לְגוּף
שָׂעִיר יוֹתֵר מִכָּל מָה שֶׁזָּז
זֶה שׁוּבוֹ שֶׁל הַמֻּדְחָק
הַכֶּלֶב בָּלָק
הִנֵּה הוּא חָזַר
וְהַפַּעַם הוּא אַכְזָר
יוֹתֵר מִמֶּלֶךְ מוּבָס
שֶׁשָּׁחֲטוּ אֶת בָּנָיו
נֶגֶד עֵינָיו
הוּא שָׁחֹר וְשָׂעִיר
נוֹרָא וְאַדִּיר
פֶּרֶא מִתְחָרֵעַ
הַבֶּן זוֹנָה מָהִיר
חוֹתֵךְ חָלָק אֶת בֵּגִין
קוֹרֵעַ אֶת הַפְּקָק
תּוֹלֵשׁ אַסְפַלְט עַל הֶרְצְל
זָנָב מַתִּיז בָּרָק
זֶה שׁוּבוֹ שֶׁל הַמֻּדְחָק
הַכֶּלֶב בָּלָק
זֶה הוּא הוּא הוּא
הָעִיר מוּטֶלֶת עַל גַּבָּהּ
מְיַלֶּלֶת כְּמוֹ כַּלְבָּה
עָשָׁן עַל הַשִּׁמְשָׁה
עֶשְׂרִים לְאַרְבַּע
הִנֵּה גַּם בְּרֵנֶר
זוֹחֵל מֵהַקֶּבֶר
יוֹרֵק בֹּץ
שׁוֹאֵל מָה הוֹלֵךְ
זֶה שׁוּבוֹ שֶׁל הַמֻּדְחָק
הַכֶּלֶב בָּלָק
זֶה הוּא הוּא הוּא
הוּוּ הוּוּוּ הוּוּוּ
וְאֵין צַדִּיק שֶׁיָּעֵז
לִקְרֹא אֶת הַכְּתָב
בְּאוֹתִיּוֹת פְרַנְק רִיהָל
בְּצֶבַע זָהָב
כָּתוּב לוֹ עַל הַגַּב
"אוֹר לַגּוֹיִים"
מנגן ושר: אמיר מאייר
מרחב ישורון נולד בקיבוץ אפיק. פרסם ספר עיון וחמישה ספרי שירה, האחרון עד כה – "תפילות לאחר גזר דין (מקום לשירה, 2021). כתב עבודת דוקטורט על ש"י עגנון.
הגרסה המולחנת של "הכלב בלק" – מתוך "הבוצינא דקרדינותא", הרכב פולק שחברים בו מיכל גולדשטיין, ענר פקר, אמיר מאייר ומרחב ישורון. הוא מתפרסם לכבוד מאה שנים למותו של ברנר, שנרצח בקריית שלום וגופתו נמצאה בבית הקברות הערבי בשכונת שפירא.
.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת נחי וייס, משה ניסים, חבצלת שפירא ונועם ציפורי
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
