.
יונתן ברג
שרוע על חוף שטוף שמש בקוסטה בראווה
בעקבות פייר בונאר,
חוף (אי הזהב), 1914
.
ווֹלְטֶר בֶּנְיָמִין גָּסַס כָּאן, פָּנָיו עוֹמְדוֹת עוֹד
לְצַד מִטַּת עֵץ, שִׁדַּת עֵץ וְעָלֶיהָ
טַבְלִית לְבָנָה. רַבִּים מֵאִתָּנוּ יָשְׁבוּ לַיְלָה שָׁלֵם
וּבְיָדָם מֹאזְנַיִם אֲרוּרִים. אֲנִי זוֹכֵר אֶת דִּמְדּוּמֵי הַבֹּקֶר
בְּבַיִת שֶׁחָלַשׁ עַל מַחֲנֵה הַפְּלִיטִים
בְּגֶ'נִין.
*
עיון בקרב
בעקבות ניקולה פוסן,
חורבן בית־המקדש ובזיזתו, 1625–1626
.
אֵזוֹר שֶׁהַשְּׁתִיקָה יָפָה לוֹ.
אֶת פָּנַי אָחֲזָה עֲוִית, שַׁחַר
נִשְׁפַּךְ עַל חֳרָבוֹת, אֶבֶן פְּצוּעָה.
קִיסוֹס בְּצֶבַע אַרְגָּמָן טִפֵּס
וְנִקְרַשׁ. מִדּוֹת הַיּוֹם כְּמוֹ הִתְרַחֲבוּ
בְּמַעֲשִׂים מְפֹאָרִים שֶׁל אֵשׁ וּמַתֶּכֶת.
כֵּן, הַמְּנוֹרָה, מִקֶּשֶׁת הַזָּהָב
שֶׁהָלְכָה וְהִבְהֲבָה בְּתוֹכִי, הַנֶּפֶשׁ.
אֲחוּזָה בְּיָד גַּסָּה, נִגְרֶרֶת בַּבֹּץ
בְּשַׁיָּרָה עַלִּיזָה וּמְמַהֶרֶת.
*
קלאסי
בעקבות אמדאו מודיליאני,
ז'אן אבוטרן יושבת, 1918
.
הַיְּשִׁיבָה, הַיָּדַיִם, תְּנוּחַת הָרֹאשׁ.
בָּאִפּוּק הַזֶּה אָנוּ מְבַקְּשִׁים
מֵהַקְּלָאסִי לָשׁוּב.
יָמִים שֶׁבָּהֶם לֹא הָיָה חָשׁוּב
מֵהַקִּמּוּר: עִדּוּן הַצּוּרָה בְּדַרְכָּהּ הָלְאָה.
מָקוֹם בּוֹ הַכֹּל קָפוּא,
הַחוּשִׁים זְהִירִים, וְנוֹגְעִים לְאַט.
אֲבָל הִיא אָכֵן שָׁם, זָ'אן,
נוֹתְרָה בְּאוֹתָהּ תְּנוּחָה יְוָנִית.
מַטְלִית עוֹבֶרֶת עַל מִשְׁטָח מְאֻבָּק:
אֲנִי נִדְרָךְ מוּלָהּ, אָחוּז שׁוּב
בְּצָמָא לְיֹפִי.
*
פטרוס
בעקבות רמברנדט,
פטרוס הקדוש בכלא, 1631
.
עוֹרוֹ מָתוּחַ וְשָׁבוּר, בְּגָדָיו לְלֹא רְבָב.
סְבִיבוֹ מְעַט עֵשֶׂב יָבֵשׁ, מַפְתְּחוֹת חֲלוּדִים, רֵיחַ יָם.
הוּא רוֹאֶה אֶת אָחִיו טוֹבֵל,
טִפּוֹת הוֹפְכוֹת אֶת הַבַּד שָׁקוּף:
גּוּפוֹ הַדַּל שֶׁל יֵשׁוּעַ נֶעֱצָר בְּפָנָיו הָרַכּוֹת.
הַתְּפִלָּה מוֹפִיעָה תָּמִיד כְּאוֹר,
אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים דָּבָר, מִכָּל עֵבֶר אֶבֶן.
מַשֶּׁהוּ נוֹסֵק לְפֶתַע, הָרִשְׁעוּת מִסְתַּלֶּקֶת בִּמְבוּכָה,
יָדֵינוּ אוֹחֲזוֹת זוֹ בָּזוֹ בִּידִידוּת.
*
פיצול
בעקבות דוד ריב,
ארכיטקטורה יפה, 1997
.
וּמָה לַעֲשׂוֹת בַּשְּׁאֵלָה
אָנוּ נֶעֱצָרִים וְאֵיזוֹ טִרְדָּה הוֹלֶכֶת וְגוֹאָה
בַּחֲדָרָיו הַבְּהִירִים, שׁוֹחֲרֵי הַטּוֹב
שֶׁל הָאֲנִי.
הַיָּד מְבַקֶּשֶׁת לְסַלֵּק אֶת הַזְּבוּב הַמַּתִּישׁ אֶת יָמֵינוּ
עִם זִמְזוּם הָעָוֶל, חָג סְבִיבֵנוּ בִּצְרִידוּת נוֹרָאָה.
הַיּוֹם הָיָה מְרֻוָּח כָּל כָּךְ,
שָׁעוֹת שֶׁיָּשַׁבְנוּ לְיַד פֶּלֶא הַדְּבָרִים.
הוֹ, אֵיזֶה זֹהַר יָכוֹל לְהֵחָלֵץ מֵהַצְּבָעִים שֶׁלָּנוּ,
מֵהַפָּנִים שֶׁלָּנוּ, אֵלּוּ הַמְּתוּחוֹת לְעֵבֶר
עֲסָקִים מְעֻדָּנִים: הַנֶּפֶשׁ וּרְצוֹנָהּ בְּקוֹלוֹת שְׁמֵימִיִּים
הַיָּד הָרוֹשֶׁמֶת אֶת שִׁפּוּלֵי הָהָר
מוֹרִידִים מַיִם וְנוֹגְעִים בַּפֶּה הָרַךְ שֶׁל הַצְּבָאִים
אֲבָל כָּעֵת מְפַעְפַּעַת סְבִיבֵנוּ, כְּמוֹ לְהַכְעִיס
עוֹנָה חָרְפִּית וּרְעוּלַת פָּנִים,
גּוֹרֶרֶת עֲנָנִים מִמִּין אָפֹר וּמְכַבָּה רָקִיעַ שׁוֹחֵר אוֹר
וְיָדֵינוּ, אוֹתָהּ יָד שֶׁגָּאֲתָה בְּרֶטֶט
וְהִפְרִיחָה פַּרְפָּרִים עַל פְּנֵי מִשְׁטַח הַיּוֹם
נִגְרֶרֶת כָּעֵת, שְׁמוּטָה, כְּמוֹ אוֹחֶזֶת מַתֶּכֶת כְּבֵדָה
שֶׁסּוֹפָהּ עוֹפֶרֶת הַהוֹלֶכֶת וְנִכְנֶסֶת
בְּלֵב הָאוֹחֵז בָּהּ.
*
אגדה
בעקבות אפרים משה ליליין,
חתונה אלגורית: מתווה לשטיח לדוד ופרומה וולפסון, 1906
.
מִתַּחַת לָאֳרָנִים נָצְצוּ נוֹצוֹת, מְדוּרָה
קְטַנָּה שֶׁרָמְזָה לְטֶרֶף, הָאֲגַם, בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם,
כִּנֵּס אֶת הָאוֹר וְהֶחְזִיר אוֹתוֹ.
שָׁלוֹשׁ סְפִינוֹת נָקְשׁוּ שׁוּב וָשׁוּב עַל הַמַּיִם
דַּיָּגִים נָחוּ מִן הַמָּוֶת וְהוּא הִשְׁחִיר
אֶת עוֹרָם, הֶעָשָׁן שֶׁעָלָה מֵהֶם נִדְמָה הָיָה לְבַקָּשַׁת סְלִיחָה.
בְּאַחַת נָפְלוּ דִּמְדּוּמִים וְהִצִּיתוּ
אֶת הַבִּקְתָּה הַמְּבוֹדֶדֶת וְאֶת שִׁירֵי הָעָם.
הַדַּיָּגִים עָזְבוּ. נִצָּב נְטוּל הַפְרָעָה, מְמֻשָּׁךְ
וְרוֹעֵד בִּמְתִינוּת עִם קֶצֶב הַמַּיִם – הָעוֹלָם –
הִשְׂתָּרֵעַ מֵעֵבֶר לַיּוֹם וְאֶל תְּחוּם הָעַתִּיק, הַגְּאֻלָּה,
הַפְּרָת וְהַחִדֶּקֶל.
לוּ רַק יָכֹלְנוּ לְהַזְרִים אַגָּדָה לְחַיֵּינוּ,
לַהֲפֹךְ אוֹתָם רְאוּיִים לְעַצְמָם.
יונתן ברג הוא משורר וסופר. שלושת ספרי השירה שלו עד כה – "מפרשים קשים" (2012), "שעות ליד העולם" (2014), "היסטוריה" (2016) – ראו אור בהוצאת קשב לשירה. שירים פרי עטו פורסמו בגיליון 11 ובגיליון 45 של המוסך. ספר השירה "אור וזמן" צפוי לראות השנה בהוצאת מקום לשירה.
מערכת המוסך מודה ליעל ברשק ממוזיאון ישראל ולדוד ריב על עזרתם.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
