המורדת האמיצה שנפלה בקרב על תל־חי

כשביקשו מדבורה דרכלר לסייע לתושבי כפר גלעדי, היא לא היססה. כשהורו לה לעבור לחצר תל־חי היא הלכה בשמחה – ושם גם מצאה את מותה.

עמית נאור
24.02.2020
1
דיוקנה של דבורה דרכלר, מתוך ארכיון שבדרון, אוסף התצלומים הלאומי ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

איך זה נגמר, כולם יודעים. את הסיפור של הקרב המיתולוגי בי"א באדר תר"פ שומעים כבר בבית הספר היסודי. איך נאחזו המתיישבים בחצר תל־חי בקרקע, למרות כל הקשיים. איך המחלוקת על קו הגבול בין שטח המנדט הבריטי לשטח המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון הפכה את אצבע הגליל לשטח הפקר, "הצפון הפרוע". איך הסכסוך בין הצרפתים לבין כוחות נאמנים למלך סוריה המודח יצר באזור מצב מתוח במיוחד. כיצד הקיפו את החצר המרובעת בדואים חמושים ודרשו לחפש חיילים צרפתים. אלו שהקשיבו במיוחד לפרטים אולי גם זוכרים שתחילה הכול התנהל במין שקט מתוח; אך כשאיתרו החמושים אישה אחת אוחזת אקדח וניסו לקחתו ממנה, היא סירבה ופרצה מהומה – וכך ניתן האות לפתיחת הקרב הגדול.

האישה הזו הייתה דבורה דרכלר.

דרכלר נולדה באוקראינה בשנת 1896. משפחתה הייתה המשפחה היהודית היחידה בכפרה, אך למרות זאת שמרה על המסורת היהודית והביעה אהדה כלפי תנועת "חיבת ציון" ברוסיה של אותה עת. בשנת 1913 הגיעה דבורה לארץ ישראל והצטרפה אל אחותה, חיה, שעלתה כמה שנים קודם לכן. חיה נישאה בארץ ישראל לאליעזר קרול, איש ארגון "השומר", ובעקבותיהם הגיעה גם דבורה אל קבוצת "השומר" שהתיישבה באותה שנה ביישוב תל־עדש, המוכר לנו היום כתל־עדשים.

דרכלר השתלבה מהר בקבוצת אנשי "השומר". היא מצאה שם ייעוד וסיפוק הולם לחלומותיה ולרעיונותיה. כמרבית הנשים בקבוצה (שלא היו רבות מלכתחילה), עסקה בעיקר בעבודות שנחשבו "נשיות" וראויות לחברות הקבוצה. החברות "הוסללו" לרוב לעבודות הבישול, הניקיון והכביסה של הקבוצה, ואילו הגברים נטלו על עצמם את העבודות החקלאיות, ובמקרה של "השומר" – את עבודות השמירה והביטחון. במקרה האחרון, היו לכך סיבות נוספות מעבר לשמרנות המגדרית של חלוצי העלייה השנייה עצמם – איכרי המושבות גם הם לא ששו לשכור נשים לתפקידים אלו. אף על פי כן, ידעו רוב נשות "השומר" גם לרכוב על סוסים ולהשתמש בנשק. היה זה ידע חשוב עבור נשים שנשארו לבד בביתן בזמן שבעליהן או חברי הקבוצה הגברים נסעו ליישובים אחרים לטובת עבודת השמירה.

1
קבוצת שומרים במסחה (כפר־תבור). במרכז עומד מנהיג "השומר", ישראל שוחט. מתוך אוסף הגלויות, הספרייה הלאומית.

לדרכלר וחברותיה הצעירות, המצב הזה לא התאים. הדרתן של הנשים מענייני הביטחון, ובתוך כך מחברות מלאה בארגון "השומר", וכן מאסיפות הוועד על חלקיהן החסויים, יצרה מורת רוח בקרב הנשים. המחאה גררה את ההחלטה לחלק את נשות הארגון לשניים: חברות אקטיביות, שלהן שוויון זכויות מלא וזכות הצבעה באסיפות הארגון, וחברות פסיביות, שאומנם היו חברות הארגון, אך לא יכולות היו להצביע באסיפות או לבחירת הוועד. בקבוצה הראשונה נמנו נשות מייסדי הארגון והוותיקות מתוך הנשים, דוגמת מניה שוחט ורחל ינאית, שתיים שמעמדן בקבוצה היה גבוה מראש. בקבוצה השנייה היו נשים הנשואות לשומרים והרווקות – דוגמת דבורה דרכלר.

1
ציפורה זייד, מבכירות השומר, מפגינה את כישוריה ברכיבה על סוס

גם המצב הזה לא היה מספיק טוב. דרכלר הייתה אחת מהנשים שהנהיגו לאחר מכן את "מרד הנשים" בארגון "השומר". לקראת האסיפה השנתית של "השומר" שעמדה להתכנס בסוף שנת 1918, פרסמו דבורה ושתי חברות נוספות מכתב לחברי השומר. הן הודיעו כי לא יוכלו להמשיך לעבוד במשק אילולא יקוימו דרישותיהן – קבלת זכויות שוות ומלאות. "ואם חברות אנו בעבודה היום יומית כבר שנים, נהיה חברות בכל. שום אסיפה לא יכולה להיות בלעדינו, אין סודות כמוסים מפנינו, ואם אין לחברים די אמון בנו בשביל זה, עליכם להביע בגלוי, אז נדע את המצב כמו שהוא ונחפש לנו דרכים אחרות בשביל למלא את העבודה המקרבת אותנו למטרתנו שהיא גם מטרתכם". באסיפת "השומר" שאכן התקיימה לאחר מכן הוחלט לבסוף לקבל את כל הנשים כחברות שוות בארגון, וכך היה עד לפירוקו הסופי של "השומר" כשנה וחצי לאחר מכן. אומנם מאז ועד אותו פירוק התכנסו רק שתי אסיפות, מספרת החוקרת ד"ר סמדר סיני, אך בכל זאת מדובר בהישג לא מבוטל של החברות הצעירות, בהן דבורה דרכלר.

1
דבורה דרכלר, מתוך "קובץ השומר", הוצאת ארכיון העבודה, תרצ"ח

המאבק הזה באותן השנים לא היה נחלתן של נשות "השומר" ותל־עדש בלבד. גם בקבוצות ובקיבוצים שהוקמו באותה תקופה ידעו הנשים להיאבק על מקומן בעבודות החקלאות "הנחשבות", ויוזכר מאבקה של מרים ברץ, "האם הראשונה" של דגניה, שעוד נספר גם עליו בבוא הזמן.

כפי שהמאבק לשוויון בארגון מעיד, דבורה לא נרתעה ממשימות קשות. בזמן מלחמת העולם הראשונה, ולמרות הפחד שהטיל השלטון הטורקי, היא הקפידה לבקר יום יום את אסירי "השומר" בכלא בנצרת, הביאה להם אוכל ומסרה ידיעות. כך גם לא היססה כשנשלחה על ידי ארגונה לתגבר את הכוחות בכפר־גלעדי, או כשנתבקשה לעבור משם אל קבוצת תל־חי ולסייע בהגנתה: "בחזית הולכים בלי טענות למקום ששולחים", צוטטה על ידי חברה לארגון, ומי שפיקד על תל־חי לאחר פציעתו של טרומפלדור, פנחס שניאורסון.

1
דיוקנה של שרה צ'יזיק, ההרוגה השנייה בקרב תל־חי, מתוך ארכיון שבדרון, אוסף התצלומים הלאומי ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

כך הגיעה דרכלר אל תל־חי, וכך מצאה עצמה בקו ההגנה שבחדר העליון. העובדה שהחזיקה באקדח בשעת מתיחות גבוהה כל כך מעידה שידעה להשתמש בו בשעת הצורך, ועל רמת הביטחון שנתנו בה חבריה. עם דרכלר באותו חדר עלייה שהתה אישה נוספת – שרה צ'יזיק. על פי הסיפור, גופותיהן נמצאו חבוקות, לצד שלושת חברי הקבוצה הנוספים שנהרגו שם בחדר. שתיהן היו מופת לנשים שנטלו חלק בקרבות ונאבקו למען שיוויון זכויות – גם במסגרת העבודה החקלאית וגם במסגרת הפעילות הביטחונית.   תודה לד"ר סמדר סיני על הסיוע לכתיבת כתבה זו.   לקריאה נוספת: סמדר סיני, "השומרות שלא שמרו", הוצאת יד טבנקין והקיבוץ המאוחד, תשע"ג 2013 "ספר השומר: דברי חברים", הוצאת דביר, תשי"ז 1957   כתבות נוספות "טוב למות בעד ארצנו": מילותיו האחרונות של טרומפלדור או מיתוס ציוני? הגיבורה שהצילה את הנערות היהודיות מלבנון ומסוריה יוסף טרומפלדור – מנהיג "שבויי ציון ביפן" כיצד נראה אריה גיבור?

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation