הצצה ליומנו של סייד, חייל מצרי במלחמת יום הכיפורים

"כאב ועצב הציפו את  הלבבות, שכן כל אחד נאפף בזכרונות ביתו, משפחתו ואהוביו" – סיפורו של יומן החייל המצרי שנמצא בתום מלחמת יום הכיפורים, והחייל הישראלי שהצליח, אחרי מעל 40 שנה, להחזירו אותו למשפחתו.

חן מלול | 29.01.18 |
Share

כחודשיים משוך קרבות מלחמת יום הכיפורים הראה חייל ישראלי לחיילים נוספים יומן מצרי שמצא בשדה הקרב בסיני. המציאה ריתקה חייל מילואים אחר בשם עודד ירון. עודד אמנם לא הכיר את החייל שמצא את היומן, ולא שלט בערבית (השפה שבה נכתב היומן), אך עיון ביומן ובציורים הרבים הממלאים אותו שכנעו אותו כי מדובר בתיעוד חשוב.

העמוד הראשון ביומן מציג אדם, אולי ילד, מחזיק פרח. לחצו על התמונה להגדלה

היות שאחיו שירת בחיל המודיעין, ידע כי יוכל למצוא בעזרתו מתרגם ליומן. הוא ביקש וקיבל את היומן מהחייל. ואכן, שנה ממציאת היומן, תורגם כולו בידיי ארנון גרוס.

התרגום של גרוס פתח בפני עודד צוהר לעולמו של מחבר היומן. סייד, החייל המצרי שחיבר את היומן, ושהיה עד לפני זמן קצר בגדר אויב, התגלה בתור צעיר עדין נפש. מלבד שמו הפרטי, שום פרט זיהוי אחר לא מצוין ביומן.

ציור נוסף מהיומן. לחצו על התמונה להגדלה

 

סייד היה בן 26 בזמן הלחימה, ועל אף גילו המתקדם יחסית – לא היה איש מילואים, אלא חייל סדיר ששירותו הוארך שוב ושוב. התיעוד ביומן מתחיל בסביבות אוגוסט 73'. הדים למלחמה הקרבה ניכרים ביומן מסוף ספטמבר, ימים ספורים לפני שפרצה.

עיון ביומן מגלה כי סייד סלד וחשש מהמלחמה הקרבה. הוא קיווה שמלחמה זו תהיה קצרה ותסתיים בניצחון מצרי. משאלה זו לא נבעה מתוך תאוות נקמה או צמא לדם. שבוע מפרוץ הקרבות קיווה שהמלחמה הבלתי נמנעת תהיה "המלחמה אשר תסיים את כל המלחמות. כדי שהדור הבא יחיה בשלום תמידי, והוא והדורות הבאים."

 

אחוות לוחמים

את מרבית הרשימות ביומן הקדיש סייד לתיעוד חבריו ליחידה, והוא לא רק תיאר אותם בכתב אלא גם צייר אותם ביד אמן. הקטע הראשון ביומן, למשל, מוקדש לתיאור דמותו של אלסייד מחמוד בן ה-19 – "פלאח שלא נכנס לבית ספר ומעביר את זמנו במחשבות על הארוסה שהשאיר מאחור."

 

לכל חייל שסייד מתאר במילים, הוא מוסיף ציור תואם. זהו ציורו של מחמד רג'ב מחמוד. לחצו על התמונה להגדלה

 

וכך מתחיל סייד את תיאור חברו ב-22 באוגוסט 73':

"כאן, לפני המדורה להרתחת התה, לאחר כוס-שתיים, פלאח שורשי פתח את לבו בקלות: 'אני מאורס ומתחתן בעוד שבוע… כי מצאתי שכל חברי לגיל כבר נשואים ויש כאלה שמאורסים.

האירוסין אצלנו אינם כמו אצלכם בכלל (כאן הוסיף המתרגם ארנון את הסברה שאולי מדובר בהבדל בין מנהגי הכפר המצרי ובין העיר). אנו מביאים משהו כזה מזהב, עגול, גדול במשהו מספר הקוראן, והוא נתלה על החזה.

המוהר… אני אשיג אותו ברצון האל.. בערך מאה לירה מצרית, או מאה וחמש, ואחת יפה משלמים לה מאה ועשר!!'"

מחמוד הפלאח המשיך וסיפר לסייד, "ארוסתי בת ארבע עשרה שנה" והיא "איננה קרובת משפחה שלי". מחמוד פגש אותה בשדה בשעת עבודה. למרות שלא דיברה איתו אז, הייתה קורצת לו בעיניה כסימן לאהבתה. מחמוד המאוהב קבע לו מנהג – לבקר את אחיה של הנערה בתואנה שבא בענייני עבודה, ולצאת מעת לעת "לשאוף אוויר" כדי לפגוש את אהובתו בחצר הבית. "וכאשר הייתי מרגיש שמישהו בא – הייתי רץ או קופץ מעל לגדר".

חברים נוספים ששירתו עם סייד. לחצו על התמונה להגדלה

 

בהשוואה למצבו של מחמוד הפלאח, היה מצבם של מגויסים אחרים אופטימי פחות. בחודש הגיוס לצבא (אפריל 73') פגש סייד חייל צעיר בן 20 בשם מחמד רג'ב מחמד, אשר חזר שוב ושוב באוזניו של סייד על רצונו להתאבד. הייתה זו "הודאה נוראה מפי נער בגילו. הרגשתו היא שכל האנשים טובים ונעלים ממנו, שכן הנער שבא מאחד מכפרי מצרים העלית והוא האח הגדול של ארבעה ילדים והייתה עליו האחריות לפרנסם יחד עם אביו הפלאח".

בצבא, כמו גם בחיים האזרחיים, הרגיש מחמד כי הוא זוכה לבצע רק את העבודות השחורות והבזויות ביותר ("יש לי שכל שאינני משתמש בו!"). בהמשך ציין סייד כי חודש לפני פרוץ המלחמה ניסה מחמד להתאבד. חייל אחר בשם חלמי מצטפא מנע אותו מכך. "האמנם זהו ניסיון של הצגה, ניסיון לרכוש אהבה וחיבה?", תהה סייד בינו לבין עצמו בין דפי היומן.

יכולתו של סייד להציג את כל החיילים שפגש בצורה חיה כל כך מלמדת רבות על האמפתיה שחש כלפיהם. פעם אחר פעם מצליח סייד להאיר את דמותם על שלל חלומותיהם, תכונותיהם ומאפייניהם השונים.

 

"ראיתי את הירח אובד בעיר"

ככל שחודש אוקטובר 73 מתקרב, התמונה השלווה שצייר ביומנו משתנה באופן חד. ב-14 בספטמבר מספק סייד תיאור רומנטי של ליל ירח, אך המאורעות שסביבו קוטעים תיאור זה באחת: "ראיתי את הירח אובד בעיר, זר בתוך הצפיפות, סובל מבדידות ואי תשומת לב. גם אם מצאת איזושהי עין שתסכים להביט אליו מבעד לנקב בחלל הענק – הרי אין הוא זוכה אלא במבט לא-אכפתי למספר שניות."

"אני כאן בליל המדבר והוא פורש על החולות את אורו, לוחץ את ידי כפות הדקלים המתרוממות אליו, קרנו העייפה והתשושה נחה על צמרות עצי הכפור והערבה ורוחצת במי האגמים השקופים והתכולים. הוא מביט שם, קבוע בלב השמים, ושולח את קרניו הרומנטיות והעדינות ברכות, בשקט, בגאווה עצמית ובביטחון. הוא נראה כאל אמיתי.

קרבות אוויר בחזית הסורית שנמשכו יותר משלוש שעות. הצד הסורי אומר שהוא הפיל 5 מטוסים לאויב ונפגעו לו 8 בלבד, אך הצד הישראלי דוחה זאת ומודיע על אי היפגעות של אפילו אחד ממטוסיו וכי הוא פגע ב-13 מטוסים של הצד הסורי. בהתקפה השתתפו 64 מטוסים של האויב. מתיחות והעלאת דרגת הכוננות בחזית המצרית עד שעה מאוחרת בלילה."

חברים נוספים ששירתו עם סייד במלחמת יום הכיפורים. לחצו על התמונה להגדלה

 

"כאב ועצב מציפים את הלבבות"

ב-27.9 התייחס סייד שוב להעלאת רמת הכוננות המצרית:

היום הראשון של חודש רמדאן. זהו רמדאן הרביעי שאני משרת בכוחות המזויינים. הרדיו החל לזמר כרגיל מזמורים ושירים של רמדאן ונפוצה רוח של עליזות ושמחה. אך אנו כאן – מעין כאב ועצב הציפו את  הלבבות, שכן כל אחד נאפף בזכרונות ביתו, משפחתו ואהוביו בימים מיוחדים אלה של כל שנה.

קבלנו את לילו הראשון של רמדאן בהעלאת רמת הכוננות עד שעה מאוחרת בלילה".

 

התיעוד האחרון ביומן נכתב במהלך הקרבות. לחצו על התמונה להגדלה

 

גורלו של מחבר היומן מתגלה

היות שלא ידע האם שרד החייל המצרי את המלחמה, דאג עודד כבר בשנת 1974 לתרגם את היומן ולפרסם את מציאתו בעיתון מעריב, בין היתר בתקווה שהדבר יעורר הד כלשהו במצרים. בנוסף, יצר עודד באותה השנה קשר עם עיתונאית ממוצא מצרי וביקש שתסייע לו במציאת משפחתו של סייד – אך הדבר לא נסתייע. הניסיון האחרון של עודד ירון נעשה בשנת 2017 בעזרתו ובתיווכו של העיתונאי ג'קי חוגי.

כבר בשנת 1974 התפרסמו שתי כתבות מפורטות על מציאת היומן ועל הניסיונות לאתר את בעליו הקודמים. כאן זו התפרסמה ב"מעריב" ב-13 בדצמבר 1974

הסיפור על גילוי היומן והניסיונות להחזירו התפרסם בעיתון "מעריב" בידיי חוגי עצמו, והפרסום היכה גלים גם בארץ, וגם במצרים. בעקבות תחקיר שנערך שם התגלתה זהותו האמתית של כותב היומן. שמו המלא היה סייד חוסיין אל-בסטוויסי, יליד אוגוסט 1947. סייד היה בוגר מדע המדינה מאוניברסיטה מצרית, ועם תום לימודיו מצא עבודה כפקיד באחד מאגפי משרד התרבות באלכסנדריה. את המלחמה שקיווה שתהיה המלחמה האחרונה בין מצרים לישראל הוא לא שרד.

 

כתבה שהתפרסמה לאחרונה בעיתון מצרי, בראש הכתבה תוכלו לראות את תמונתו של סייד חוסיין אל-בסטוויסי

 

אחיו של סייד אותרו במצרים. עודד ירון חיבר ושלח להם מכתב בן עמוד המבשר באיחור של למעלה מ-40 שנה על מציאת היומן של אחיהם המנוח. מאז חלפו מספר חודשים ושום תשובה לא התקבלה. ביוזמתו של עודד עבר היומן של סייד דיגיטציה בספרייה הלאומית. כשנשאל מדוע בחר לבצע דיגיטציה ליומן סיפר כי "היומן חשוב לי. חשוב לנו. הילדים שלי גדלו איתו. לא רציתי להחזירו בלי זכר."

לאחרונה העביר עודד ירון את היומן לידיו של ראש המרכז האקדמי הישראלי בקהיר פרופ' גבי רוזנבאום בכדי שיעביר באופן אישי את היומן למשפחת סייד.

 

עודד ירון (משמאל) מעביר את היומן לידיו של פרופ' רוזנבאום. היומן מונח על השולחן

 

לאחר כמעט 45 שנה הוחזר היומן של סייד לבני משפחתו. אחיו נביל סיפר בהתרגשות כי "החזרתם לי חלק מאחי, לא האמנתי שתשוב אליי".

 

נביל, אחיו של סייד, קורא ביומן של אחיו המנוח

 

 

לשון המכתב ששלח עודד ירון למשפחתו של סייד

לאחים חמדי ונביל, לאחיינית מעלי ולשאר בני המשפחה שזוכרים את סייד

ראשית, עד שלא נוצר הקשר עמכם, לא ידעתי האם סייד נהרג במלחמה או שניצל.
בצער עמוק קיבלתי את הידיעה שנהרג.
את היומן לא אני מצאתי בשטח אלא חייל אחר ביחידה שלי. אני שכנעתי אותו לתת לי את היומן על מנת שאדאג לתרגום שלו, וזאת לאחר שראיתי את הציורים המופלאים שסייד צייר. לצערי אינני יודע מי החייל שנתן לי את היומן כך שאינני יכול לקבל עוד פרטים על מציאתו בשטח החווה הסינית.
כמו שהבטחתי דאגתי לתרגום של היומן והוא הופיע, עם הציורים, כבר ב-12/1974 על כמה עמודים בעיתון "מעריב" שהיה אז העיתון הנפוץ ביותר.
כבר אז חשבתי שאני צריך להחזיר את היומן לבעליו.
ניסיון ראשון, שלא צלח, היה כבר ב-1974. ניסיונות נוספים היו במשך השנים אך רק התערבותו של הכתב ג'קי חוגי והקשרים שלו במצרים איפשרו להגיע אליכם.
בינתיים נולדו הילדים שלי והם גדלו עם היומן והיו מראים את הציורים שבו לחבריהם. אפשר להגיד שיש לי ולמשפחה שלי קשר רגשי ליומן ולא קל לי למסור אותו, אך ברור לי שזה מה שאעשה בהקדם האפשרי.
לדעתי העולם הפסיד ממותו של סייד שהיה יכול לצמוח להיות סופר ומאייר מופלא.
בתקווה שלא נדע עוד מלחמות
עודד ירון
נ.ב. גם אני כתבתי יומן באותה מלחמה. במהלך אירועים אחר יכלו למצוא את היומן שלי.

 

כתבות נוספות

"רימון": הנשק הסודי שהקים השב"כ כדי לנגח את אויבי הממסד

כשהצנזורה מחליטה, גם משורר הפלמ"ח לא חסין

מהמדבר הפוליטי אל הג'ונגל: משה דיין בווייטנאם

לתרגם את ההוביט בשבי

 

תגיות

חן מלול

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.

לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו