דווקא עכשיו החל הפרק הקשה ביותר בחיינו המשותפים, מטעם פשוט מאוד: אבי חשש מיד, פן תקלקל האווירה הכללית מסביבי את אשר עלה בידו להשיג בכל כך עמל וסבלנות. מה עשה? עמד וקבע חוק בל יעבור, כי לא יניחני בשום פנים מהיום ואילך לבוא בקשרים ישרים כלשהם עם הילדים בסמטתנו, אף לא עם שתי השכנות אשר בתוך חצרנו עצמה, האחת – תינוקת ספרדייה בת חצי שנה, והשנייה – אשכנזייה בת עשרה ירחים, עם פטפוטה הז'רגוני הזורם כבר מפיה בשפע מדאיג.

"אסור לתת לו לא רק לגשת אליהן, אלא אפילו להאזין לפטפוטיהן," היה דברו לאמי. "צריך לשמור, שעד היום שבו יזכה לאח או לאחות שישוחחו איתו בשפת אמו, לא ישמע ולא ידע כי יש שפה אחרת בעולם! צריך שאוזנו תקלוט רק את דיבורינו העבריים. אילו יכולתי, הייתי אוסר עליו להאזין אפילו לצפצופי הציפורים וצהלת הסוסים, נעירת החמורים ופרפורי הפרפרים, כי אף הם סוף-סוף לועזית לשונם, על כל פנים לא עברית.

 

("הילד העברי הראשון" נזכר בדרך בה למד עברית מהוריו, אליעזר ודבורה בן-יהודה. מתוך: עם שחר עצמאותנו: זיכרונות חייו של הילד העברי הראשון מאת איתמר בן-אב"י)

 

אליעזר בן יהודה ספון על שולחן העבודה בחדרו. מתוך אוסף שבדרון. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

לא כל הורה יכול לקיים להט עברי שכזה. לא כל הורה ניחן במשמעת הנחוצה לגדל את ילדיו ב"מעבדת קסמים של העברית", לאחר אלף שנה ויותר בהם הוכתרה העברית המדוברת, גם על ידי חסידיה הגדולים ביותר, בתור "שפה מתה".

על מנת שלא יצטרכו לעמוד בניסיון האדיר שרק חסידי עברית בעלי אישיות ברזל כשל אליעזר בן יהודה ודבורה אשתו הראשונה יכולים לו, צריכים היו ההורים שיטה שתפיץ את השפה המתחדשת בקרב יהודי ארץ ישראל והעולם.

 

הלך לחפש השכלה ומצא משרה בהוראת עברית

 

המחנך, הסופר והבלשן דוד ילין, מתוך אוסף שבדרון. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

בשנת 1881, סביב יום ההולדת ה-17 של דוד ילין החלו הוריו לחשוב ברצינות על עתידו. הנער הירושלמי הצעיר זכה להשכלה יהודית מסורתית, סיים את חוק לימודיו בישיבה הנודעת "עץ חיים" וכבר הוכיח את יכולות כתיבה שלו ואף ופרסם רשימות בשורה של עיתונים עבריים חשובים וביניהם "המגיד" ו"המליץ".

בעקבות הצעה של יהודה לייב בריל, עורך עיתון "הלבנון", השתכנעו הוריו לרשום את בנם לאוניברסיטה בחוץ לארץ בתקווה שייעשה לפרופסור מכובד. אמו לא בזבזה זמן וקנתה לו ולה כרטיס לאנייה ללונדון. שם, בבירת "האימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם", ישיגו את המימון הדרוש מקרובי משפחתה, לפחות כך חשבה האם.

התכנית השאפתנית נכשלה. קרובי משפחתה סירבו לתמוך בילין הצעיר ובמקום זאת מימנו את כרטיס החזרה של האם ובנה. מספר ימים לפני ההפלגה פקד ילין את אחד מבתי הכנסת בעיר ולראשו תרבוש אדום, סמל יהודי מהמזרח. בסוף התפילה ניגש אל ילין אדם מבוגר והציג עצמו – ניסים בכר, מורה לצרפתית ברשת בתי הספר "כל ישראל חברים". במהלך השיחה הרגיע בכר את ילין וסיפר לו על תכניותיו על כוונתו לפתוח בית ספר ליהודי ירושלים. הוא אף הזמין את ילין ללמד עברית וערבית בבית הספר, ובתמורה להירשם כתלמיד במקצועות הכלליים. ילין נענה להצעה.

ילין לא היה המועמד הראשון לו הציע בכר ללמד עברית בבית ספרו החדש. תחילה הציע המורה לצרפתית את המשרה לאליעזר בן-יהודה, אך מחמת בריאותו הרופפת וחששו שמא מלאכת ההוראה תגזול זמן יקר שראוי להשקיעו בפעילותו הלשונית, ויתר בן-יהודה על המשרה בתום חודשים ספורים.

עתה מצא בכר את שחיפש: בחור נלהב ואינטליגנטי שיסייע בהגשמת תכניתו הגדולה, פיתוח שיטת לימוד בעברית לפי "השיטה הטבעית", שיטה ללימוד שפה זרה שקנתה לה מעריצים רבים ברחבי אירופה וארצות הברית. הייתה זו שיטה שלא הצריכה לימוד דקדוק או כללים מוקדמים כלשהם, ולמעשה חיקתה את הדרך בה לומד ילד את שפת אמו, לימוד שפה מתוך דיבור והתנסות בה. היה לבכר שם מתאים עבורה "עברית בעברית".

 

ניסים בכר (משמאל) יחד עם ד"ר יקיר בכר. תמונה מתוך אוסף שבדרון. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

"עברית בעברית" קונה לעצמה אחיזה בארץ ישראל

יהודה (גרזובסקי) גור, מתוך אוסף שבדרון. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו 

 

בזמן שילין פיתח את השיטה שלו בבית הספר הירושלמי 'התורה והמלאכה' שהקים בכר, פרסם בשנת 1895 המילונאי יהודה גרזובסקי (לימים, יהודה גור) סדרת מאמרים בעיתון "הצבי" תחת הכותרת: "דברים אחדים לשיטת האם, היא השיטה הטבעית בלימוד השפה".

ההערה מאירת העיניים שצירף עורכו של "הצבי" לאחת הכתבות מלמדת על כך שלא ילין ולא גור (וכמותם המורה השלישי שהפיץ את שיטת "העברית בעברית" בארץ ישראל לא ידעו דבר על פועלו של האחר: "כפי ששמעתי," כתב אליעזר בן-יהודה, "חיבר המורה החכם יצחק אפשטיין מצפת ספר כזה. מי ייתן ומיהר להוציאו לאור לתועלת קדמת שפתו (החכם ילין מחבר ספר כזה)".

 

"השיטה הטבעית בלמוד שפתנו, או עברית בעברית" מאת יהודה (גרזובסקי) גור. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

שנתיים לאחר מכן כבר היה מוכן יהודה גרזובסקי לפרסם את הספר הראשון בנושא. הייתה זו חוברת תאורטית המשבחת את שיטת ה"עברית בעברית". הפעם התבסס גרזובסקי לא רק על הידע התאורטי שצבר בתור מילונאי וחוקר שפות, אלא גם על ניסיונו המוצלח של יצחק אפשטיין, המורה הגלילי שהיה בזמן הפרסום (שנת 1897) חסר כל השכלה פורמלית בהוראה, אך בעל דבקות ואהבת המקצוע. בחוברת הקצרה שחיבר גרזובסקי העלה המילונאי את הדאגה העיקרית שבה העסיקו עצמם מורי העברית החדשה.

"… איך ללמד לנער עברי עברית, והוא, הנער העברי, בבואו אל בית הספר איננו יודע אף מלה בשפה הזאת, איך ידבר אתו מורהו החפץ ללמדהו השפה הזאת? ואיך יבין את אשר המורה ידבר אתו בעברית? חובת בית הספר העברי היא לא כחובת בית הספר לעם אחר; חובתו היא לא אך להרחיב את חוג ידיעות התלמיד כי אם לברא יש מאין מחלט, להניח יסוד, לשים אבן הפנה, כי יוכל אחר כן לבנות את הבנין. ואיך יחלו במלאכה הזאת?"

(השטה-הטבעית בלמוד שפתנו או עברית בעברית מאת יהודה גרזובסקי גור)

אם גרזובסקי התמקד בתיאוריה, עבר ילין לעסוק בפיתוח השיטה עצמה: ה"עברית בעברית" מבית מדרשו הייתה שיטה שאפתנית שלא הסתפקה בלימוד הדיבור בלבד. ילין ביקש להקנות את העברית דרך שילוב של דיבור, קריאה וכתיבה. הוא היה השני לפרסם ספר "עברית בעברית" בין השנים 1901-1900. לספר בשני הכרכים קרא "מקרא לפי הטף". בשיעור הראשון מראה המורה לתלמידים תמונה של ילד. הוא מבקש להבין מהם:

"מה התמונה הזאת? – זאת תמונת י ל ד. – הבה נקרא את המלה הזאת ונחלקה לחלקיה: יֶ . . . לֶ . . . ד.
באמרנו: לֶד, האם בטאנו את כל המלה: ילד? – לא. – מה חסר עוד להשלימה? – יֶ – ובאמרנו: יֶ האם בטאנו את המלה כולה? – לא; כי עוד עלינו לאמר: לֶד. – ובאמרנו: י לֶ ? – עוד טרם בטאנו את המלה כולה, כי עלינו עוד לאמר: ד.
(…)
ראו – הנני כותב על הלוח את המלה "ילד"."

(מקרא לפי הטף מאת דוד ילין)

 

"מקרא לפי הטף" מאת דוד ילין. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

על ידי כתיבת המילים הנלמדות על הלוח ופירוקן להברות מנוקדות, ממשיך המורה ומרכיב יחד עם תלמידיו מילים ומשפטים בדרגת קושי עולה.

באותה שנה בה פרסם ילין את הכרך השני של "מקרא לפי הטף", פרסם יצחק אפשטיין את ספרו המצופה כל כך. גישתו ללימוד השפה ולהוראה הייתה שונה בתכלית. אפשטיין לא ראה בשיעורים שסיפק בספרו (מאה במספר) "כתורה שלמה שאסור להוסיף עליה או לגרע ממנה, כי אם יֻצגו כמשל, והמורה ירבה וימעיט, יְקָרֵב וידחה לפי שנות תלמידיו וכשרונותיהם, לפי תנאי הזמן והמקום."

 

יצחק אפשטיין. צולמה על ידי פוטו קמנצקי בשנת 1939, מתוך אוסף שבדרון. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

הגישה המתירנית והניסיונות החינוכיים של אפשטיין התאימה לשיטת "העברית בעברית" שפיתח. הוא הדגיש את הצורך בהכרת העברית באופן הטבעי ביותר. לדוגמא, כאשר המורים המסורים עוסקים ב"ראשית כתיבת הארץ" עליהם להוציא:

"… את תלמידינו החוצה, נַראה אותם את רוחות השמים, נעלה אותם על ראש תל וראו את היער, את הסלעים, את המורד; נורידם אל הבקעה, נעבירם את הנחל, נוליכם העינה; ונשאו את עיניהם וראו את השפלה, את המישור, את הרמה, והרגישו את הרוח, והתבוננו אל העננים, העבים והקלים, ונגעו בצמחים, והרטיבו את אצבעותיהם ברסיסי הטל, ופקחו את עיניהם והביטו אל התבל ומלואה והבינו אז לאמרי פינו."

(עברית בעברית – ראשית למוד שפת עבר על פי השטה הטבעית מאת יצחק אפשטיין)

 

עברית בעברית – ראשית למוד שפת עבר על פי השטה הטבעית מאת יצחק אפשטיין. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

שלושה חלוצים, שתי שיטות ועברית מתחדשת אחת

כשהחלו שלושת המורים המסורים להפיץ את תורתם ברבים, תורת ה"עברית בעברית", עוררה פעילותם בהלה בקרב רבים אנשי היישוב. גם מי שלא התנגדו ללימוד העברית כשפת אם ממניעים דתיים האמינו שבגלל שמדובר ב"שפה מתה", ללמד אותה לעוללים רכים כשפת אם תפגע קשות בהתפתחותם השכלית והנפשית.

הדור החלוצי הראשון של מורי ה"עברית בעברית" ותלמידיה הוכיחו מה מרה הייתה הטעות. תוך שנים ספורות חוברו ופורסמו עשרות חוברות וספרים ללימוד עברית (לא מעט מהם אימצו את מותג ה"עברית בעברית") בארץ ישראל ומחוצה לה, ונפתחו שלל בתי ספר ומכללות על טהרת העברית שהתעוררה משנתה: עברית חיה, שמישה ונמרצת.

 

התצלום הראשון של תלמידי "גימנסיה הרצליה" הראשונים, מתוך אוספי ביתמונה. תמונה משנת 1906. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

עוד כתבות שאנחנו בטוחים שתאהבו:

"הילד העברי הראשון" מכריז מלחמת חורמה על עיתון "הארץ"

כשהילד העברי הראשון פגש את אבי הטורקים

הגדת תל אביב משנת 1933 מלמדת כמה מעט השתנה כאן מאז

מחברת העברית של קפקא