אינו מבין אף מילה ממה שכתב

גרשם שלום והראי"ה קוק: מעשה בהערת שוליים

ד"ר צבי לשם | 19.08.19 |
Share

כידוע, אהב פרופ' גרשם שלום לרשום הערות בספריו שבספרייתו. בדרך כלל מדובר בהערות מחקריות כגון הפניות, מקבילות ומידע ביבליוגרפי. אבל לפעמים בחר שלום לכתוב דווקא סיפורים מוזרים ואנקדוטות הקשורות לספר.

היחס של שלום לרב קוק

כשעלה שלום מברלין לירושלים בשנת תרפ"ג (1923) הרב אברהם יצחק הכהן (הראי"ה) קוק כבר היה לרב הראשי האשכנזי בארץ ישראל המנדטורית. שלום העריץ את הרב קוק וראה בו אחד המיסטיקנים הגדולים והאחרונים. הוא מזכיר את הרב קוק כמה וכמה פעמים בכתביו, אולי יותר מכל מקובל או "מיסטיקן" יהודי אחר מהמאה ה-20. מעניינת העובדה ששלום משווה בינו לבין עוד מיסטיקן מודרני שגם הרשים אותו, רבי אהרון ראטה ("ר' אהרל"ה), המייסד של חסידות "שומרי אמונים".

וכך כתב שלום בספרו הגדול זרמים ראשיים במיסטיקה היהודית*: "הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל, שנפטר ב-1935 והיה דמות מופלאה של מיסטיקון יהודי". ושם בהערה  הוסיף שלום: "יצירתו הגדולה של הרב קוק, אורת הקודש… מהווה תיאולוגיה מיסטית אמיתית של היהדות, שמצטיינת במקוריותה ובעושרה הרעיוני. זוהי הדוגמה האחרונה שידועה לי של מחשבה קבלית יוצרת".

כמה שנים לאחר מכן כתב שלום במאמרו המסתורין היהודי והקבלה*:

"..הרב קוק המנוח, רבה הראשי של ארץ-ישראל, שבאישיותו המקורית נתקפלו שוב בדורנו אורות הקודש של המסתורין היהודי".

ואחרי כשני עשורים במאמר הרהורים על אפשרות של מיסטיקה יהודית בימינו*:

"…הרב קוק, שאני רואה בו דוגמה ומופת למיסטיקאי יהודי גדול, כפי שתופעה זו באה לביטויה ב… הספר 'אורות הקודש', זהו ספר… תערובת מופלאה של מחשבה, שיש עמה הגיון פנימי ושל הרהורים… השתפכות-הלב… זעזוע מיסטי עמוק"… הקורא ספרו של הרב קוק 'אורות הקודש' מבין מיד שאין זה מקובל; זהו אדם גדול, שתירגם נסיונו הדתי… ללשון בני אדם".

לא אכנס כאן לניסיון לפענח את ההבחנה של שלום בין "מיסטיקאי" לבין "מקובל". אני רק אעיר שעל פניו הכוונה היא להבחנה בין כתיבה קבלית תיאורטית ("תיאוסופיה") לבין כתיבה בסגנון אישי-חוויתי יותר. עוד ראוי לציין ששלום התרשם גם מהיחס המקורי של הראי"ה ל"חילונים" ולחילוניות ודן שבו במאמרו "הרהורים".

 

שני האישים נפגשים

מסתבר שגם הרב קוק ידע להעריך את הידע הרחב של החוקר הצעיר. מספר הרב שמואל הכהן וינגרטן, לימים ראש המועצה הדתית בירושלים*: "יום אחד פנה אלי פרופ' גרשם שלום בבקשה שאסדר לו פגישה עם הרב [קוק] זצ"ל. באתי עם פרופ' שלום אל הרב ושניהם דיברו שעה ארוכה בענייני קבלה. בסיומה של הפגישה, לאחר שפרופ' שלום פנה ללכת, קרא לי הרב ואמר 'האיש הזה בקי גדול בפתחי חוכמת הקבלה'". הרב וינגרטן עלה ארצה ב-1929 והרב קוק נפטר ב-1935, לכן הפגישה בין הרב קוק לבין שלום התקיימה כששלום היה בשנות ה-30 לחייו.

 

אני שומע הרצאה של שלום

בחודש פברואר 1980 זכיתי לנכוח בהרצאה מרתקת של שלום ב"בית מאיר" בירושלים. את ההרצאה ניתן לשמוע כאן*. בחלק הראשון של ההקלטה, מהדקה ה-15 בערך, דיבר שלום רבות על הקשר בינו לבין הרב קוק וציין ש"הכיר את הרב קוק", וגם בינו לבין תלמידו הגדול של הרב קוק, הרב דוד כהן ("הרב הנזיר"). שלום טען שעל אף כל הערכתו הגדולה לראי"ה, הוא לא יכול לראות את עצמו תלמידו. הוא ציין במיוחד שלדעתו הרב ראה בציונות "תנועה משיחית", משא"כ שלום עצמו. אחר כך אמר שלום משפט שתפס אותי לשנים רבות. בדקה ה-26 הזכיר שלום את  הספר הקבלי על האותיות העבריות "ראש מילין", שחיבר הרב קוק כששימש רב בלונדון ב-1917. שלום הודה שלא כמו הספרים האחרים מאת הרב קוק, את הספר הזה הוא לא הצליח להבין. ואז הוא הוסיף, בשם "מגידי אמת" (והדגיש שוב שמדובר ב"מגידי אמת") שהרב בעצמו אמר פעם, שאע"פ שהבין את הספר כשחיבר אותו, הוא כבר אינו מבין את מה שכתוב בו! כפי שכבר הזכרתי, שנים רבות הסתובבתי עם התעלומה הזאת; מה זה אומר שפעם הבין וכבר אינו מבין? האם באמת התכוון לכך או שיש כאן רמז למשהו אחר? ומי הם "מגידי האמת" שסיפרו על כך לשלום?

 

פתרון חלקי לתעלומה

עשרות שנים אחר כך זכיתי להתחיל את עבודתי באוסף גרשם שלום בספרייה הלאומית. ראיתי ששלום אסף את כל ספרי הרב קוק ואת ספרי תלמידיו. הוא סידר אותם ליד המקובלים הספרדים של ירושלים מאותה התקופה. כמעט כולם עומדים על מדף פתוח, אבל את ראש מילין מצאתי נעול עם שאר הספרים הנדירים (אכן כל העותקים במהדורה הראשונה נחשבים ספרים נדירים).

מה שמיוחד בעותק הפרטי של שלום הוא מה ששלום רשם בכתב ידו בעמוד מול דף השער. אבל לפני שנגלה את הכתוב שם, עלינו להזכיר עוד דמות מפתח בסיפור שלנו.

הרב פרופ' שאול ליברמן ידוע כגדול חוקרי התלמוד והספרות הרבנית במאה ה-20. על החברות רבת השנים בינו לבין שלום ניתן לקרוא במאמרו של עמיתי מאוסף שלום יובל דה-מלאך, קוסמות מילין, שפרסמנו לא מזמן. על מערכת היחסים המיוחדת והחברותא בין הרב קוק לרב ליברמן כבר נכתב הרבה ואין צורך לחזור על הדברים כאן.

 

אינו מבין אף מילה ממה שכתב

וכך כתב שלום בעותק ראש מילין שלו:

"על ספר זה אמר המחבר אל ידידי שאול ליברמן, זמן מועט לפני מותו [של הרב קוק], כאשר נתן לו טופס במתנה, כי עתה אינו מבין אף מילה ממה שכתב בו, אף על פי שידע כוונת הדברים כאשר כתב אותם. כך שמעתי מפיו [של הרב ליברמן] בתשכ"ו [1966]".

מתברר שבביטוי "מגידי אמת" ששלום ציטט בהרצאתו ב-1980, התכוון שלום לדברים ששמע מפי הרבי שאול ליברמן ב-1966. בזה הצלחנו לפענח חלק מהתעלומה. אבל פרשתנו עדיין עטופה מעט מסתורין: האם הרב קוק באמת לא הבין את מה שכתב 18 שנים לפני מותו? ואם לא, מה הייתה הכוונה האמיתית של דבריו אל חברו הצעיר רבי שאול? האם בשלב המסירה מהרב ליברמן לפרופ' שלום משהו לא הובן נכון? והאם באמת לא הבין שלום כלל את ספר ראש מילין, או שמא גם כאן כוונה נסתרת? הרי באותו משפט שלום מצהיר שאת שאר ספרי הרב קוק הוא כן מבין. מעניין לציין שבהרצאתו, כמה דקות לפני כן, אמר שלום שהוא אינו מצליח להבין מה הייתה כוונת הרב הנזיר בספרו קול הנבואה אע"פ שכשהם היו סטודנטים ביחד בשוויץ בזמן מלחמת העולם הראשונה, הרב הצעיר כתב כעשרה דפים על קבלה בגרמנית, ושלום כן הבין אותם. האם כל הדברים האלה הם כפשוטם, או שמא יש כאן דברים בגו?

 

 

 

* תל אביב 2016, עמ' 36, הערה מס' 20. מקור האנגלי 1941

* מקור 1944, מתוך דברים בגו כרך א תל אביב 1976 עמ' 261

* מקור 1964, מתוך דברים בגו כרך א עמ' 76, תל אביב 1976

* תודה לד"ר תמר זיגמן ממח' המוזיקה בספרייה הלאומית

* פירורים משולחנם של גדולי ישראל, ירושלים תשס"ד עמ' 60

ד"ר צבי לשם

צבי לשם הוא בעל תואר דוקטור במחשבת ישראל מאוני' בר-אילן והסמכה לרבנות מהרבנות הראשית לישראל. לאחר כמה עשורים של עבודה בתחום החינוך והרבנות צבי החל לנהל את אוסף גרשם שלום לחקר הקבלה והחסידות בספרייה הלאומית בשנת 2011. מחקריו עוסקים בחוויה המיסטית החסידית, החינוך היהודי, מחשבת הרב שג"ר וגרשם שלום. https://nli.academia.edu/zvileshem

לכתבות נוספות של ד"ר צבי לשם >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו