בין מדפי הספרייה הלאומית שוכן בשקט ובשלווה אוסף פריטים שונה וצבעוני; חוברות, מגזינים, ספרים ועוד. על מקצת הספרונים מתנוססות פתקיות דביקות המכסות חלקית את התמונה על הכריכה, אך אויה – כשמסירים את הפתקה נחשפים טפחים מוצנעים שלא משאירים מקום לבלבול – מדובר בספר פורנוגרפי!
עד שנת 2011, עם יציאתו לאור של הרומן הארוטי המצליח "חמישים גוונים של אפור", הפריטים שסווגו 'פורנוגרפיים' נשמרו במחסן הנדירים, וניתן היה לעיין בהם רק בתחומי אולם הקריאה בארכיונים – זאת מתוך כוונה להגן על הכתבים מפני שמרנים המבקשים להשמידם וגם, במילים יפות, מפני השחתה מצד צרכני התכנים.
נוכח הצלחת "50 גוונים של אפור" וביסוס מעמדה של הספרות הארוטית במרחב הפופולרי, פשט בעולם כולו גל של שינוי והכלה של הז'אנר. הספרייה הלאומית הפיקה לקחים וביטלה את הצנזורה על הפורנוגרפיה; שלל פריטים יצאו לחופשי וראו סוף-סוף את אורה של תאורת הפלורסנט באולמות הקריאה הכלליים. כיום, אוסף הפורנוגרפיה בספרייה הלאומית זמין לכל קורא וקוראת.
מדוע שמור אוסף כזה בספרייה הלאומית?
במסגרת שימור התרבות הישראלית, הספרייה הלאומית אמונה על איסוף ושמירת עותקים מכל ספר המודפס באופן מסחרי במדינת ישראל. כן לגבי כתבי עת, מפות, כתבי יד, יצירות אודיו וחומרי אפמרה. חומרים פורנוגרפיים אינם שונים מהבחינה הזו, ומייצגים גם הם, בדרכם, נתח מן ההוויה הישראלית.
אז במה מדובר? אוסף מגוון מאוד של חומרים מודפסים בלבד (אין חומר פורנוגרפי מוקלט), הכולל חוברות, ספרים, מגזינים, פנזינים, רומנים אירוטיים וסטאלגים (ספרי כיס ארוטיים ישראליים משנות ה-60). האוסף מכיל כמה מאות פריטים, ונע בין חומרים קשים ועד חומרים מרומזים בלבד, שהרי בספרייה הלאומית – כל מה שמציג את גוף האדם ואינו חומר עיוני נכלל בהגדרה "פורנוגרפיה".
כאמור, הספרייה הלאומית מחוייבת לאסוף הכול – בעיקר את מה שאנשים לא נוטים לשמור, או לפחות נוטים שלא להצהיר על כך. כל זאת כדי שלדורות הבאים יהיה מושג לגבי הלך הרוח של תקופה נתונה בישראל. דוגמה לכך הם האקדמאים שחוקרים את תופעת הסטאלגים, ומצליחים, במידה מה, להעביר לקורא את רוח הזמן.
בשיחה עם אוצרת האוסף ומנהלת מחלקת קטלוג עברי, ד"ר אהבה כהן, היא סיפרה שלאחר יציאתו של האוסף מההסגר ב'נדירים', צריך היה לקטלג אותו. אהבה הודתה שלא הרגישה בנוח לבקש מאיש במחלקה לקטלג את האוסף ובסופו של דבר החליטה לעשות זאת בעצמה.
הסיבה שבגינה חשה ד"ר כהן חוסר נוחות עם החומרים, לא נעוצה במהוגנות יתרה; בין בדיחונים בעלי גוון מיני קליל ופנזינים מבדחים, מצויים באוסף הפורנוגרפיה גם חומרים קשים ובעייתיים מאוד, כמו ספר שכותרתו: "כיצד לאלף אישה" – ספר שמקביל נשים לבעלי חיים שיש לשלוט בהם. הספר הזה, מיותר לציין, לא נמצא על המדפים.
אהבה מספרת שיש עוד כמה פריטים שנשארו במחסן הנדירים, ובהם רומן גרפי הכולל כמה סיפורים המתארים איך זה להיות זונה בתל אביב. עם זאת, רוב הפריטים מצויים שם לא בגלל תוכנם, אלא משום שיש פחות מ-250 עותקים בכל העולם. אותו חוק, לצורך העניין, חל גם על ספרים תורניים.
לסיכום, בין שנאהב את זה ובין שלאו, שימור היצירה העברית על כל גווניה (או לפחות 50 מהם) חיוני לשם העברת הידע הלאה לשנים הבאות, ולמבקשים להבין תרבות נשכחת.
כתבות נוספות
למבוגרים בלבד: סיפורו של שיר הסקס מהמאה ה-18
כשאשת הנשיא קציר רצתה לשלוח גליונות פלייבוי לחיילים התשושים
ציונות ומרגרינה: 'סרט כחול' לילדים
