מה יש בשֵׁם? יש בו הוראה – זה שולחן. אבל יש בו גם מהות – זהו פרח הפורח בגינה. לשמותיו של האל בקבלה היהודית נוסף מרכיב שנעדר משמותיהם של דברים רבים, שמימיים פחות – הסוד שבשם.

בספריית המדינה בברלין שבגרמניה שמור כתב יד שזכה לשם המקוטלג והכוללני: "מאמרים וסודות בקבלה". אחד העיסוקים המרכזיים של כתב היד, הן בתוכן הכתוב והן בשרטוטים והטבלאות המופיעים בדפיו, הוא העיסוק בשמותיו הסודיים של האל ובסגולות שיש לשמות הסודיים הללו במציאות.

גם הפרשנויות הפרועות ביותר נתקלות לפעמים במחסום הפשט של הטקסט. לשם כך, ירדו המקובלים שלב אחד למטה בסולם – אם המילים (אבני היסוד) מונעות התקדמות, נפנה לאותיות (חומרי הגלם) – נפרק ונרכיב בעזרתן מילים חדשות, צירופים שיש או שאין להם משמעות בשפה המקובלת.

המחבר האלמוני של כתב-היד מקדיש את מרבית מרצו לשם הסודי והקדוש הידוע כ"שם בן ע"ב" – שם המורכב מ-72 (=ע"ב) יחידות בנות שלוש אותיות כל אחת, וכולל בסך הכול 216 אותיות.

השם הקדוש מבוסס על שלושה פסוקים עוקבים המופיעים בסיפור קריעת ים סוף בספר שמות. כל אחד מהפסוקים הוא בן 72 מילים. הם נקראים בקצרה פסוקי ויסע ויבא ויט.

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם: וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה, וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה, וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם:

(ספר שמות, פרק י"ד, פסוקים י"ט-כ"א)

וזהו שם האל בן ע"ב האותיות המחולק ל-72 צירופים בני שלוש אותיות כל אחד: והו ילי סיט עלמ מהש ללה אכא כהת הזי אלד לאו ההע יזל מבה הרי הקמ לאו כלי לוו פהל נלכ ייי מלה חהו נתה האא ירת שאה ריי אומ לכב ושר יחו להח כוק מנד אני חעמ רהע ייז ההה מיכ וול ילה סאל ערי עשל מיה והו דני החש עממ ננא נית מבה פוי נממ ייל הרח מצר ומב יהה ענו מחי דמב מנק איע חבו ראה יבמ היי מומ

את העיסוק בשם בן ע"ב לא המציא מחבר כתב היד. השם מוזכר במלואו לראשונה בספר הישר, שאותו מזכיר מחבר כתב היד במפורש. החידוש הוא בדרך הפשוטה ליצירת השם שסיפק מחבר כתב היד, הכנסת שלושת הפסוקים לתוך עיגול.

בפתיחה כתב היד מבהיר המחבר:

"דע כי כל אות ואות מאותיות האלפא ביתות יש לה עיקר בקול וטעם נעלם והוא הר גבוה נמנע מלעלות בו ושם מעדני תענוגי הנפשות הטהורות אך מעין ובור מקוה מים ושורש כל השורשים ועיקר כל עיקר הווית כל הווה.

(…)

אך צריך שיהיה בעיגול, למה כי העיגול צורה ישרה תמימה ואין הפסק ואיחור ועיכוב בתנועתה כמו בשאר כל הצורות המתנועעות וזה מבואר בספרי התכונה ובספר הבהיר […] לכן צריך כל דבר ודבר שייצא מאלפא ביתא שתהיה על צורת עיגול והתנועה בהם כמו שאבאר והוא הצירוף וכשתבין סוד זה תהיה במדרגה העליונה ותוכל לעשות מעשים ישרים לפי הכוונה והסיוע ועגול השם היוצא מג' פסוקים אלו הנזכרים זה צורתו וכל שם ושם יש לו פעולה גדולה כמו שאפשר על השם הראשון בלבד."

לאחר הבהרה זו מופיע עיגול השם הקדוש, שאותו ממשיך ומפרש מחבר כתב היד כך:

"אלו הם ע"ב שמות היוצאים ומתחלקים לג' חלקים כ"ד לכל חלק ועל כל כ"ד שר גבוה עליהם ועל כל חלק יש לו כוחות ד' [כנראה ארבעה כוחות] לשמור מזרח ומערב צפון ודרום ומתחלקים שישה לכל רוח נמצאו לד' רוחות כ"ד קצוות [או צורות] וכן לשני וכן לשלישי וכולם חתומים בשם השם אלהי ישראל אלדים [כך במקור] חיים שדי רם ונישא שוכן עד וקדוש שמו."

השימוש בשמות קדושים אינו זר ליהדות, וכבר בספרות ההיכלות והמרכבה אנו מוצאים כמה מחכמי התלמוד הנעזרים בהם כדי להעפיל להיכלות העליונים, עד הפגישה המיוחלת עם היושב על כיסא הכבוד. במקרא נמצא את השם המפורש, והאסור להגייה, שם ההויה בן ארבע האותיות.

הרמב"ן היה המקובל שלקח את עניין השמות עד למיצויו הלוגי הסופי. לא רק שפסוקים מסוימים במקרא יכולים, ואכן מרכיבים, כמה משמות האל, אלא, ובהקדמת רמב"ן לספר בראשית כותב על כך המקובל בן המאה ה-13: "עוד יש בידינו קבלה של אמת, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחד. כאילו תחשוב על דרך משל, כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות, כגון: בראש יתברא אלהים. וכל התורה כן, מלבד צירופיהן וגימטריותיהן של שמות."

תודה לדויד לנג וליעקב פוקס על עזרתם בחיבור הכתבה.

כתבות נוספות

החוויות המיסטיות של גרשם שלום

המגילה שגילתה לעולי הרגל היהודיים היכן ממוקמים המקומות הקדושים בארץ

כמו כפפה לכתב-יד

הנדוניה לא מספיקה? ערכו הגרלה לטובת הכנסת כלה!

את תאריך העתקת כתב-היד שלפנינו נהוג למקם בין המאות הארבע-עשרה והחמש-עשרה, אך זו באמת רק התחלת סיפורו המופלא. ברור שספר התורה נוצר בספרד, ושהגיע לאחר הגירוש בשנת 1492 לאי היווני רודוס – אפשר שכבר בשנת 1593, עם ייסוד בית הכנסת "קהל שלום" שבו נשמר ספר התורה.

עם כיבוש רודוס בידי האימפריה העות'מאנית, אנו מתחילים למצוא עדויות ראשונות לנוכחות יהודית-ספרדית באי. הכיבוש החל בשנת 1522. לכן, בלתי אפשר לקבוע את זהות היהודים שהביאו איתם את ספר התורה העתיק ושיכנו אותו בבית-הכנסת הנזכר.

ספר התורה שירת את הציבור עד לכיבוש האי בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. 1,673 מיהודי רודוס נשלחו לאושוויץ ושם מצאו את מותם. בזכות התערבותו ההירואית של הקונסול הכללי של תורכיה ברודוס, צאלח אל-דין אולקומן, ניצלו כ-40 מיהודי האי בטענה שמדובר באזרחים תורכים שאין לגעת בהם.

בין הניצולים נמנו חיים טריקה ורעייתו ג'מילה אמלי, יעקב מאיו ואלי סוריאנו, ראש קהילת רודוס. הארבעה הם אלו שהצילו את ספר התורה יחד עם שאר ספרי התורה שהיו בבית-הכנסת.

למרות ניסיונות הצבא הבריטי לכבוש את האי במהלך המלחמה, רק בסופה שוחררה רודוס מהאחיזה הנאצית-פאשיסטית. הספרים שניצלו, ובתוכם ספר התורה הספרדי, הוחזרו לשרידיה החיים של הקהילה במעמד אנשי הבריאגאדה היהודית בצבא הבריטי.

בשנת 1997 העביר משה סוריאנו, נשיא הכבוד של הקהילה היהודית ברודוס, את ספר התורה ליוסף קפויה ורעייתו רג'ינה היושבים בירושלים.

ב-10 ביוני 1999, בהסכמת הוועד היהודי באתונה, הועבר ספר התורה למשמרת עולם בספרייה הלאומית. היו אלו הגברת ז'קלין בן-עטר ואחותה מרים בן-עטר-פימיינטה שהעבירו את הפריט ההיסטוריה לספרייה, לעילוי נשמות קדושי קהל רודוס.

בית הכנסת "קהל שלום", בו נשמר כתב-היד במשך מאות בשנים, הוא בית הכנסת הוותיק ביותר ביוון, וכיום הוא משמש מוזיאון לקהילת יהודי רודוס.

כתבות נוספות

מחזור וורמס: סיפורו של המחזור העתיק שניצל בליל הבדולח ושרד את הגסטאפו

כך שרד הספר של עגנון את ליל הבדולח

כך הוברחו בחשאי נשים יהודיות למקום מקלט