אתה לא נולד משורר, אתה נעשה כזה. ולנתן אלתרמן היו בהחלט כל התנאים להפוך לאחד. אחרי הכול, הוא גדל בביתו של יצחק אלתרמן, מחנך עברי ומשורר בפני עצמו, שמוכר לרוב דוברי העברית היום בעיקר בזכות יצירתו "יש לנו תיש". נתן הקטן, נונקה בפי בני משפחתו, גדל בבית שקידש את הספרות, וחגג את התרבות העברית והיהודית ב"סלון הספרותי" של בית משפחת אלתרמן, ושם אירחו את כל הסופרים העבריים־הידיים הגדולים של התקופה.
אם כך לא פלא שנתן אלתרמן הצעיר רצה לנסות את כוחו בכתיבה עברית. בארכיון אלתרמן השמור במרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית שבאוניברסיטת תל אביב יכולים חובבי המשורר וחוקרי יצירתו להתרשם משלוש מחברות: מחברות שירי הילדות של מי שנחשב אחד ממשורריה הגדולים של השפה העברית.
"מה זה שמה? כמה עם!
עומדים לפני כותל רם.
שופכים דמעות הם כמים,
בוכים, כורעים על ברכיים".
מתוך "הכותל המערבי", שכתב אלתרמן בקייב, ככל הנראה בגיל 10
אומנם בדרך כלל נהוג שלא להיתלות ברקע ביוגרפי כשעוסקים בניתוח שירה, אך התקופה שבה החל נתן הצעיר להעלות על הכתב את שיריו הייתה סוערת גם באופן אישי וגם באופן נרחב יותר. השירים הראשונים שמופיעים במחברותיו של אלתרמן הילד מתוארכים ל-1918 – והוא בן שמונה. ארבע שנים קודם לכן החליט האב יצחק להימלט מוורשה נוכח פריצתה של מלחמת העולם. המשפחה עברה למוסקבה למשך רוב שנות המלחמה, ובשנים שלאחר מכן נעה ונדה משם לקייב (ושם עברו על המשפחה ימים קשים נוכח מלחמת האזרחים של רוסיה) ולקישינב, לפני שהתיישבו באמצע שנות ה-20 בתל אביב.
אפשר לבחון שיר אחד למשל מתוך המחברת, שעוסק באחד מאותם רגעים הרי גורל שעברו על המשפחה באותן שנים. כמשפחה ציונית בעלת תרבות עברית, נאלצה משפחת אלתרמן להימלט מברית המועצות, שהכריזה מלחמה על האידיאולוגיה הציונית. נתן אלתרמן הילד מתאר בו את הימים המתוחים שבהם המתינה המשפחה סמוך לגדת נהר הדנייסטר, לשעת כושר מתאימה לחצותו אל רומניה שמעבר לנהר, שם חיכה החופש (היחסי) המיוחל.
שיר אחר מדבר על ידיד קרוב אחר של אב המשפחה, יצחק, אחד שההערצה אליו שטפה את בית משפחת אלתרמן גם בוורשה וגם בשנות השקט בקישינב. אלתרמן הילד כותב בו על חיים נחמן ביאליק, שהיה גם הוא אחד מהאורחים התכופים בסלונו של יצחק אלתרמן. דן מירון, שחקר את שירתו של אלתרמן, קבע כי שיריו הילדיים של אלתרמן טבועים בתבניות שאולות משירתו של ביאליק. ההערצה לביאליק בולטת, ואלתרמן מכנה אותו "משורר יהודה".
באותן שנים הרבה אלתרמן לכתוב על הים, שסימל – אולי קל מדי לומר – את סערותיו הפנימיות. הוא המשיך לכתוב גם בעיר הנמל קונסטנצה שממנה יצאה המשפחה במסע לארץ ישראל; והוא המשיך לכתוב גם בתל אביב, על מחברת שבראשה נכתב "נ. אלטמן", ונוספה לה הקדשה מחבריו שהשאיר ברומניה מאחור.
המעבר לתל אביב שינה את מעמדה של משפחת אלתרמן. בתל אביב ביתו של יצחק אלתרמן היה אחד מיני רבים שעסקו בחינוך ובתרבות. הוא כבר לא נהנה ממעמד מרכזי ובלתי מעורער בחוגים הספרותיים של העיר, כפי שהיה בוורשה, במוסקבה או בקישינב. אולם ייתכן שדווקא מתוך מעמד זה, אחרי שהסתגל להברה ה"ספרדית" המדוברת בארץ, ואחרי שנחשף גם לשירתם של שלונסקי ואורי צבי גרינברג – ייתכן שדווקא מתוך כך הצליח אלתרמן "לגדל כנפיים" כמשורר משל עצמו.
בשנות לימודיו האחרונות בגימנסיה הרצליה מיעט אלתרמן לכתוב – ואולי אף לא כתב כלל. על כל פנים, מחברת שיריו מתל אביב מסתיימת בשנת 1928, ובעזבונו לא נמצאו שירים חדשים עד למחברת השלישית הפותחת בשנת 1930 כשכבר היה בן 20 ולמד בפריז. על השירים שכתב בתקופת לימודיו בצרפת (בפריז ובננסי, שם למד אגרונומיה) ראוי אולי לכתוב פרק נפרד: משם שלח את שירו הראשון שהתפרסם ברבים, ושם – על פי דן מירון – נראה שהחל לגבש את זהותו כאמן יוצר.
בשובו מצרפת ניסה עדיין אלתרמן לעמוד בציפיותיו של אביו הדומיננטי ולעבוד בחקלאות. הוא נטש מהר מאוד את התחום והתמקד בקריירה המתפתחת שלו כעיתונאי, פזמונאי ומשורר. בשנים הבאות, בתחילת ובאמצע שנות השלושים של המאה העשרים, צמחה דמותו של נתן אלתרמן כאיש תרבות עולה בתל אביב הקטנה – עד שב-1938 יצא ספר שיריו הראשון, "כוכבים בחוץ" – והותיר רושם עז על קוראיו, עד היום.
לקריאה נוספת
דן מירון, פרפר מן התולעת – נתן אלתרמן הצעיר – אישיותו ויצירתו – מחזורי שיחות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב תשס"א 2001.
