יש לנו תיש (ותרחיקו מפה את המקל)

יש לנו תיש ולתיש יש זקן, עד כאן בסדר. אבל איך הגיעו לדיר מקל וסרגל? כותבי שורות אלו מתנגדים בכל תוקף להכאת בעלי חיים

עמית נאור
28.07.2020

"יש לנו תיש / לתיש יש זקן // ולו ארבע רגלים / וגם זנב קטן". מזהים את השיר? יודעים את ההמשך? אתם אולי כבר שרים אותו בראש (או בקול רם, אנחנו לא שופטים); אבל אם שרתם שתי שורות מפחידות על מכות עם סרגל – אתם לא שרים את השיר הנכון.

מה? על מה אתה מדבר? ככה שרים! טוב, במובן הזה אתם צודקים בהחלט – ככה שרים. אבל זו לא הייתה כוונת המשורר, ולא המילים שהוא כתב. אז בואו נחזור להתחלה, ונראה איך הגענו למצב הזה.

את השיר שאנחנו מכירים בשם "יש לנו תיש" כתב לא אחר מיצחק אלתרמן (אלטרמן). מי? כן, אביו של המשורר נתן אלתרמן כתב כמה שירים בעצמו. רובם ככולם היו שירי משחק לילדים שעסקו בחיות, מקצועות, חגי ישראל ושאר נושאים שבהם עסקו ילדים יהודים בפולין של תחילת המאה העשרים. הרבה לפני דתיה בן־דור ו"דגדוגים" שלה, אלתרמן פרסם את השירים האלו בחוברת בשם "משחקים פרבלים: שירים, משחקים ומחזיות לגני ילדים ולבתי ספר" שיצאה לאור לראשונה בווילנה ב-1913.

1
שער החוברת "משחקים פרבלים" שחיבר יצחק אלתרמן. תוכלו לעיין בחוברת המלאה כאן

אלתרמן האב היה בעיקר איש חינוך ומורה. הוא פתח בוורשה בית ספר לגננות, ולאחר מכן כשעלה לארץ היה המפקח הכללי על גני הילדים העבריים בארץ ישראל ומנהל מחלקת החינוך של עיריית תל אביב. הכותרת "משחקים פְרֵבֶּלים" מתייחסת לשיטת החינוך הקרויה על שם פרידריך פְרֵבֶּל (Froebel), טובע המושג "גן ילדים", ומייסד השיטה שדגלה בשילוב משחק ושירה בחינוכם של ילדים בגיל הגן.

"יש לנו תיש" הוא כמעט השיר היחיד ששרד בזיכרון התרבותי הקולקטיבי הישראלי מתוך החוברת הזו, גם אם הריקוד והמשחק שליוו אותו אבדו במרוצת הזמן. בתמונות שלפניכם תוכלו לראות את ההוראות שליוו את השיר שחשף את הגדיים הרכים של גן הילדים אל עולם העיזים, שונות לחלוטין מהדרך בה נהוג לרקוד אותו כיום. גם שאר בתי השיר נשכחו מלב, ונדמה גם שהחריזה והמשקל עובדים רק בהברה אשכנזית. בקיצור, כמו שכבר הבנתם – השיר הגיע אל תחילת המאה ה-21 לא בדיוק בצורה בה הופיע בחוברת הזו. אז מה קרה לשיר בדרך מאירופה לארץ ישראל? 1

1
בניגוד לריקוד "הגשרים" המוכר היום, על פי הוראותיו של יצחק אלתרמן יש לשיר את השיר במעגל, שבתוכו שני ילדים גדולים הם העז והתיש, וילד קטן נוסף מקפץ סביבם כגדי

לא קשה לנחש כיצד הגיע השיר לארץ. ככל שהתפשט החינוך העברי לילדים, חיפשו המחנכים תכנים ראויים לטף – גם בקהילות אירופה וגם בארץ ישראל. אבל מאיפה הגיע סיפור האימה על מכות במקל ובסרגל? מעשה שהיה כך היה, ואותו נספר בעזרתו של המוזיקולוג וחוקר הזמר העברי, נתן שחר, כפי שהביא אותו בספרו "שיר שיר עלה-נא: תולדות הזמר העברי".

1
גידול עיזים במחנה העולים בפתח תקווה, 1950. צילום: בנו רותנברג, באדיבות אוסף מיתר

השיר הנאה והכפרי צבר תאוצה כמובן גם בגנים בארץ ישראל בגרסתו המקורית, ובוודאי לאחר שמשפחת אלתרמן עלתה לארץ ב-1925, ויצחק נעשה מעורב בחינוך ילדי הגן הארצישראליים. עד כדי כך היה השיר פופולרי שהוא עבר את אותו התהליך שעברו שירים פופולריים רבים – כמו שכל מי שנכח במסיבת סיום של בית ספר יסודי אי פעם יודע. השתמשו בלחנו ובמילותיו לטובת כתיבת פארודיות ושירים היתוליים אחרים.

1
שער מאויר של כתב יד מן המאה ה-19 בשם "רקוד התישים והעיזים", מתוך אוסף הספרייה הציבורית של ניו יורק. החיבור יוצא נגד ריקודים, פעילות שאינה מוסרית בעיני המחבר

על פי שחר, אחת מהפארודיות האלו הייתה שיר שעסק בסיטואציה מוכרת לילדים (זכרים) יהודים בראשית המאה העשרים, ואני מקווה שתיראה כמו סיפור אימה רחוק לקוראים עכשוויים: את הילדים מלמד רבי בעל זקן שנוטה להכות אותם. הרבי המכה אינו בררן והוא משתמש "במקל, בסרגל, מה שבא ליד". כפי שנהוג במקרים שכאלה, מוכרות כמה גרסאות מהסוג הזה, אך המועדפת עלינו היא זו:

"יש לנו רבי

לרבי יש זקן

ולו ארבעה תלמידים

והוא מכה אותם.

במקל, בסרגל,

מה שבא ליד".

לטענת שחר הפזמון ה"היתולי"(?) נכתב לקראת מסיבת סיום של סמינר למורות ולגננות בשנות השלושים – אנחנו מקווים שלא בהשפעת תוכנית הלימודים. מתישהו במהלך שנות החמישים, ככל הנראה, זלגה הגירסה הפארודית לתוך השיר וכך נקלטה בזיכרון הקולקטיבי של ילדי ישראל, שנעשו בעצמם הורים והנחילו את ה"טעות" לילדיהם שלהם, וכך הלאה.

1
"הגרסה המבולבלת" מופיעה בספר הקלאסי לפעוטות "100 שירים ראשונים". צייר: דוש (קריאל גרדוש), מתוך "100 שירים ראשונים", כרך א', כנרת – בית הוצאה לאור

מכאן זה בידיים שלכם. אנחנו לא מביעים שום עמדה שיפוטית. אתם מוזמנים להמשיך לשיר את הגרסה שהכרתם כל חייכם, וכפי שעושה ציפי שביט כאן, או לדלג ולהסתפק בלה לה לה, כמו שעושים ילדי מקהלת צדיקוב כאן. העיקר שלא תפגעו באף אחד עם מקל וסרגל – לא בחיות ולא בילדים.

על גלגולי הלחן המוכר לנו של השיר תוכלו לקרוא כאן.

תוספת קטנה לסיום:

התופעה של כתיבת מילים פארודיות על בסיסם של שירים מוכרים ודאי אינה חדשה ואינה ייחודית לשיר החביב על חיית המשק הנגחנית שהזכרנו לעיל. מי שאולי ידועה במיוחד בעיסוקה בנושא היא סמדר שיר, שבשנות השמונים הוציאה סדרה של ספרים שהחלה בספר המיתולוגי "שירי רחוב". הספר כולו הוקדש לשירים היתוליים (רמת ההומור על אחריות הקוראים בלבד) שהתבססו על שירים מוכרים – שירי חגים, שירים קאנוניים מהתרבות הישראלית הציונית או להיטי התקופה. על פי טענתה של שיר, השירים הללו הגיעו אליה לאורך השנים במאות מכתבים מקוראים בכל הארץ. נסו ותראו: האם ישנם שירים שאתם שרים רק לפי הגירסה העממית שלהם?  

כתבות נוספות

האם חד גדיא הוא שיר הילדים הראשון? מחברות הילדות של נתן אלתרמן נתן אלתרמן: משורר ההעפלה ומגורשי קפריסין  

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation