במאמר מרתק ומסעיר שהתפרסם בעיתון "הארץ" ב-19 באוקטובר 2017, כותב ד"ר אבנר בן-זקן על האפשרות שבספרייה הלאומית מצויה חתימה בעצם כתב ידו של לא אחר מאשר וויליאם שייקספיר. החתימה האמורה מצויה על כריכה של ספר של קורנליוס אגריפה, "היהירות של המדעים" במהדורה הראשונה, משנת 1569. אבנר בן-זקן עיין בספר באוסף אדלשטיין להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים אשר בספרייה הלאומית לאחר שדבר קיומו של הספר בספרייה נודע לו מפיה של הספרנית הממונה על האוסף, חוה נוברשטרן, שידעה גם על האוצר השמור ליודעי ח"ן. עניינו של ד"ר בן-זקן בספר קשור לעיסוקו המחקרי בקשר שבין כישוף ומדע בתקופת הרנסנס, עניין שבו יש לקורנליוס אגריפה תפקיד מרכזי.
הטקסט של בן-זקן מפליא לקשור את החוטים: מדמותו של המכשף-המדען המתערב במהלכיו של הטבע כדי להגיע לתיאור שיטתי של התופעות שהוא מבקש לחקור ועד לפעולתו של שייקספיר בעולם, כשחקן שהיה גם למחזאי שכדברי אבנר בן-זקן "כתב מחזות בצורה ניסויים, מנקודת מבט של שחקן, של מי שמערבב, ממש כמו המכשף של אגריפה, בין הפרקטיקה לבין התיאוריה…"
בן-זקן לוקח את קוראיו למסע בקרב החוג האינטלקטואלי ששייקספיר הצטרף אליו כשהגיע ללונדון מהפרובינציה. מסתבר שבקרב המשכילים בחוג, היה "היהירות של המדעים" של קורנליוס אגריפה ספר יסוד. לא רק שהשפעתו ניכרת ביצירותיהם של אנשי החוג, כמו כריסטופר מרלו ותומס נאש, אלא שהם אף מזכירים את הספר ואת מחברו באורח מפורש. יתרה מכך, בן-זקן מזכיר שלספר של אגריפה ולמשנתו הרעיונית יש תפקיד חשוב ביסודות הגותו של פרנסיס בייקון, הוגה הדעות המרכזי שצידד בעריכת ניסויים כדרך לחקור את המציאות. בייקון דיבר על עריכת ניסויים כמחזה תיאטרלי הנערך בפני קהל. הניסוי הוא אירוע דרמטי הזקוק לעדים כדי לזכות באמינות. בן-זקן מדבר על מהפכה אינטלקטואלית של שילוב בין הפרקטיקה ובין הפילוסופיה ומתאר את מסלולה של המהפכה. במסלול זה היה לספרו של קורנליוס אגריפה מקום חשוב, ושייקספיר מימש אחדים מרעיונותיו החשובים בפעילותו כשחקן וכמחזאי שובר מוסכמות ומהפך זוויות-ראייה.
ומה בדבר חתימתו של שייקספיר שעל ספרו של קורנליוס אגריפה?
ובכן, בדיקה של מומחים מעלה שהחתימה בחזית ספרו של קורנליוס אגריפה בספרייה הלאומית בירושלים אינה נופלת מחתימות אחרות המיוחסות לשייקספיר. חתימות כאלו מצויות על ששה מסמכים, למשל חתימה על שטר הבעלות על ביתו וחתימות שהותיר על צוואתו. אלא שכאן, בחתימה על ספרו של קורנליוס אגריפה, יש משום אישור לקשר פיזי, ממשי, בין שייקספיר ובין הלכי הרוח האינטלקטואליים שהשפיעו על יצירתו. אבנר בן-זקן מזכיר שורה של מחזות של שייקספיר שאפשר לזהות בהם באורח מובהק את נוכחותו של "היהירות של המדעים" של אגריפה: "כטוב בעיניכם", "נשות וינדזור העליזות", "הסוחר מוונציה" ובעיקר "הסערה". בנוסף לכך, סימנים לרעיונות של קורנליוס אגריפה בדבר ארבע הליחות וחשיבותן למצבו הרוחני והנפשי של האדם מצויים במחזות רבים של שייקספיר, כמו "המלט", "מקבת", "ריצ'רד השני" ו"ריצ'רד השלישי".
מעבר לכל אלו, חתימתו של שייקספיר המצויה בספר באוסף אדלשטיין אשר בספרייה הלאומית בירושלים מחזירה אותנו לתהייה בדבר הקסם שחתימות של אישים מפורסמים מהלכות עלינו. חתימת ידו של אדם ידוע, של דמות היסטורית, מעניקה לנו תחושה של קרבה, כמעט של נגיעה באדם עצמו. אוטוגרפים הם בין הפריטים שאספנים חומדים, ובספרייה הלאומית מצוי אוסף שבדרון, שהוא אוסף עצום של אוטוגרפים. אוטוגרף הוא מסמך היסטורי. גם כשהחתימה מופיעה על נייר שאינו מוסיף מידע או הקשר, ועל אחת כמה וכמה כשהיא על מסמך או ספר. חתימה של שייקספיר על ספר מדברת אלינו ממרחק הזמן ואומרת: "הספר הזה, הספר הזה עצמו היה בידיו של וויליאם שייקספיר". וכשמדובר בספר שנקשר באורח עמוק ומהותי ליצירה השייקספירית, החתימה היא גושפנקה ועדות פיזית לכך שהספר אכן שימש את המחזאי המהולל.
ההתרגשות מאוטוגרפים דומה להתרגשות מאתר ארכיאולוגי. אדם מהלך בין יציעי הקולוסאום ברומא או בין עמודי הפרתנון באתונה, והוא יודע שהוא במקום עצמו, שהוא נוגע באבנים שלפניו נגעו בהן דמויות המוכרות לו מההיסטוריה, מקריאה בכתבים. מבחינה מסוימת, חתימה היא אף יותר מכך: הנה תנועת היד, הנה הדיו, הנה הרעד הקל, הזווית החדה, ניצול המקום הפנוי לחתימה, הנה המקום עצמו שבו נחה ידו של שייקספיר, הדף שאצבעותיו הונחו עליו, הדיו שהוא ייבש בספוג או בנשיפת פיו.
חתימותיו של שייקספיר נתונות במחלוקת. הוויכוח קשור בעצם הדיון על דמותו של שייקספיר, שמעט בלבד ידוע לנו עליו, בוודאי ביחס לגדולתו האמנותית. במאמרו, בן-זקן קושר את שורשי הוויכוח למוצאו של שייקספיר ולכך שהוא לא היה בוגר אוניברסיטה ומשכיל עם חותמת אקדמית. בנוסף לכך, בן-זקן סבור ששבירת המוסכמות המאפיינת את מפעלו הספרותי של שייקספיר גם היא תרמה לקולות המטילים ספק באפשרות שהוא אכן חיבר את המחזות. בהקשר הזה, כל חתימה של שייקספיר תורמת למי שדוגלים בכך ששייקספיר אכן פעל בחוגים האינטלקטואליים של תקופתו ויצר את מחזותיו מתוך פעילות זו. החתימה שלו על "היהירות של המדעים" היא תוספת מרגשת ומשמעותית מאין כמוה ל"תומכי שייקספיר". עותק הספר שבידי הספרייה הלאומית התגלגל לידי סידני אדלשטיין, שכנראה רכש אותו בניו יורק לאחר שהגיע לספרייה העירונית מידיו של ויליאם סטודארד, חוקר שייקספיר מראשית המאה העשרים. אדלשטיין הפקיד את האוסף שלו למשמורת בידי הספרייה הלאומית, וכך הגיע שייקספיר לירושלים.
