נפתלי שטרן, נשלח למחנה עבודה בגרמניה ערב הימים הנוראים של שנת תש"ה (1944). הרב ברוך בן חיים עמדי נפל בשבי הירדני עם נפילת הרובע היהודי במהלך מלחמת העצמאות, שנת תש"ח.
שניהם, כל אחד במקומו, כל אחד בזמנו, דאג מתפילות הימים הנוראים. איך יתפלל? איך יזכור את התפילה?
תפילה במחנה עבודה
נפתלי שטרן חסך את מנות הלחם שלו, היקרות מפז, וקנה בהן שקי מלט ובדל עפרון, עליהם רשם מזיכרונו את תפילות הימים הנוראים. עם דפי הסידור המאולתר התפלל את תפילות החגים עד לשחרורו. כשניצל מן התופת טמן את דפי המחזור המתפוררים בין קפלי המחזור המשפחתי המודפס ה'רגיל', והתפלל בהם מדי ראש השנה במשך 43 שנים, עד שמסרם לשמירה ביד ושם.
בכ"ד אב תשמ"ט נפטר נפתלי שטרן, כעבור כעשר שנים פרסם יד ושם את סיפורו ב'מחזור וולפסברג' (מחנה לעבודת כפייה), ובו מרוכזים צילומי התפילות. יהי זכרו ברוך.
לצילומים מתוך מחזור וולפסברג באתר הפיוט והתפילה
ביצוע לפיוט 'יה ריבון' וסיפור הלחנתו במחנה המעצר גירס, שבגבול ספרד
תפילה בתוך השבי
שלוש שנים לאחר מכן, במציאות חיים שונה בתכלית, התמודד יהודי אחר עם הצורך לזכור את תפילות הימים הנוראים כשהוא גולה ושבוי. במחברת שנקרתה בדרכו בשבי הירדני כתב הרב ברוך בן חיים עמדי מזיכרונו את התפילות.
בשתי הסיטואציות השונות דאגתם של השבויים היא על תפילת הימים הנוראים. רצונם להתפלל מבלי להשמיט חלקים. התפילה שגורה על לשונם, חקוקה בזיכרונם, ובעיקר על ליבם. שניהם יוצאים לפעולת הצלה, המדגימה שוב, באותות ומופתים את ניצחון הרוח על החומר. שני האנשים האלה סיכנו את חייהם כדי להציל את היקר מכל, את חיי הרוח שלהם שעברו אליהם מאבות אבותיהם. עבורם חיי הרוח הם ערך עליון. סם חיים. תמצית החיים.
כתבות נוספות
החיטה צומחת שוב: מסע אישי בספרי הזכרון של חללי בית השיטה
