.ץ
קוטלא היא פואמה שנכתבה במיוחד לערב "מילים נרדפות" שיזמה הסופרת זהר אלמקייס, והתקיים ב-19/12/21 בנווה שכטר בתל אביב. מדובר במפגש יצירתי בין ארבעה זוגות של כותבים וכותבות לבין אמנים ואמניות במדיה אחרת. כל מפגש היה "שער" המונחה על ידי מילת מפתח שמציינת מקום, מילה שנבחרה על ידי אלמקייס. האמן והמוזיקאי עמית חי כהן ואני קיבלנו את המילה "כותל". בחרתי בתרגום לארמית כשם ליצירה, בכדי ליצור הרחקה מהכותל המערבי, הכלול בה אך אינו נקודת המוצא שלה. במקור היצירה נכתבה כמעין אורטוריה או נאום לביצוע בפני קהל, ויש לה גרסאות שונות. תודה רבה למורן פרי, יגאל שוורץ ולי ממן שהמליצו על פרסומה בכתובים.
.
קוטלא
אלברט סוִיסה
.
א.
הֲזֶהוּ הַדָּם? – הוּא!
וְזֶה הַכֹּתֶל? – הוּא!
אֲבָל! הַמַּאֲכֶלֶת, הִיא
וְהַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, הִיא
לֹא שָׁבְתוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
.
וּמִתְּחִלָּה
לֹא הָיָה זֶה אֶלָּא גַּלְעֵד,
רֻג'וּם טוֹעֶה וּמַטְעֶה,
אַבְנֵי רְגָמִים מֵעַל מִזְבַּח חִנָּם.
וַיִּזְעַק הַדָּם מִן הָאֲדָמָה
זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה
וַיְהִי מָגוֹר בָּאָרֶץ.
.
וּמָגוֹר יָלַד אֶת כֹּתֶל
וְכֹתֶל יָלַד אֶת מַחֲסֶה
וּמַחֲסֶה יָלַד אֶת מִבְצָר
וּמִבְצָר יָלַד מְגוּרִים
וּמְגוּרִים יָלְדוּ מְגוֹרִים,
וְלֹא שָׁקְטָה הָאָרֶץ, וְלֹא שָׁקַט הַדָּם
וַיָּבוֹא מָגוֹר, הוּא כֹּתֶל
וְהֶעֱמִיד חוֹמָה בְּצוּרָה תַּחְתֵּינוּ סָבִיב,
וְסָגַר בָּשָׂר מִבְּשָׂרֵינוּ תַּחְתֶּיהָ,
וַתְּהִי לָנוּ הַחוֹמָה לְעִיר,
הִיא קִיר הִיא כֹּתֶל עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה
מֵאֶבֶן הַפִּנָּה וְעַד אֶבֶן הָרֹאשָׁה,
בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ בָּנִינוּ אוֹתָהּ
דְּמוּת אֶבֶן, אָחוֹר וָקֶדֶם,
רֹאשֵׁנוּ פַּנְאוֹפְּטִיקוֹן
עֵינֵינוּ קָמֵרָה אוֹבְּסְקוּרָה
אָזְנֵינוּ תֻּפִּים תַּם תֹּם תֹּם תַּם כָּל הַיּוֹם
פִּינוּ גַּרְגַּנְטוּאָר
אַף לָנוּ, בִּמְחִלָּה שׁוֹבֶרֶת הָרֹאשׁ, לְהוֹצִיא חָרוֹן וְחִרְיוֹנִים
יָד בְּרֹמַח
יָד מַסְטֵרִינָה
רֶגֶל בַּבּוֹר וְרֶגֶל שָׁם
וּבְרִית בֵּין הַבְּשָׂרִים אַחַת
לְהַזְרִיעַ זֶרַע, וּלְהַשְׁתִּין בַּקִּיר.
.
וְהַכֹּתֶל הוּא הַכְּתֹבֶת וְהַכְּתֻבָּה מֵאָז וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה,
"מְנֵא מְנֵא לְעָלְמָא, לָא תָּקֵל וְלָא תְקֵל",
וּכְבַד לֵב כֹּתֶל כְּלֵב אֶבֶן
כָּבֵד כְּלֵב מוּמְיָה בְּלֵב פִּירָמִידָה
וּכְאַחֵר הַבָּא לְהִטַּהֵר
מוֹשִׁיטִים אָנוּ אֶת טְלָפֵינוּ וּמְמַלְמְלִים בִּתְחִנָּה,
כְּמוֹ לֹא יָדֵינוּ שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם
וְלֹא אֲנַחְנוּ בָּנִינוּ אֶת הַכֹּתֶל.
.
וְכֵיצַד נֵדַע
הֲרֵי שְׂפַת אָבִינוּ מַבּוּל
שְׂפַת אִמֵּנוּ בַּלַל וּבִלְבּוּל
וַיָּבוֹאוּ בַּלַל וּמַבּוּל
אֶל כֹּתֶל בְּנָם
לְיוֹם חָנוֹךְ לוֹ עוֹד וָעוֹד מְאוֹנְנִים וּמַשְׁתִּינִים בַּקִּיר.
.
הִנֵּה 'זֶה'! אֲשֶׁר עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ
מַשְׁגִּיחַ מִן הַפִּילְבּוֹקְס
מֵצִיץ מֵחֲרַכֵּי הַבּוּנְקֶר
וּמֵעֵת לְעֵת מֵגִיחַ וְיוֹצֵא
יוֹרֵד וּמְגַשֵּׁשׁ
מַנִּיחַ חַמְסָה עַל הַקִּיר
נִשְׁעָן וְעוֹצֵם עֵינָיו בְּרִכּוּז
בְּשֵׁם יִחוּד רַבָּא
פָּנָיו אֶל הַכֹּתֶל, עֵינָיו בָּאֲדָמָה.
.
ב.
וְזֶה הַמָּקוֹם לְלֹא סָפֵק
וְזֶה הַכֹּתֶל – הוּא!
קוּתָאלָא בְּאַכַּדִּית, קוֹתְלָא בַּאֲרָמִית,
חֵטְא בְּמוּגְרַבִּית,
קוֹטֵל בְּעִבְרִית: מִן הַמִּלְּ־עֵיל יָרַד לַמִּלְּ־רַע
וְתָמִיד,
בֵּין בְּאִיגָּרָא רָמָא וּבֵין בְּבֵירָא עַמִּיקְתָא –
כֹּתֶל.
.
וְלִפְנֵי הַכֹּתֶל
כִּתַּת יוֹרִים.
וְלִפְנֵיהֶם, חֲלָלִים.
וּמֵעֲלֵיהֶם שָׁמַיִם
אֵין מְלוֹא חָפְנַיִם
וּמֵאֲחוֹרֵי הַכֹּתֶל, כֹּתֶל.
וּמִסְּבִיבוֹ צְבָא מַעֲרָכָה בְּקוֹל עַנּוֹת
וּנְבִיא שֶׁקֶר נוֹהֵג בּוֹ,
וּבַתָּוֶךְ,
כֹּתֶל לְכָל רוּחַ לְפַאֲתֵי הַמִּזְבֵּחַ,
וּבַתָּוֶךְ שֶׁל הַתָּוֶךְ?
בְּלִפְנֵי וּלְפָנִים שֶׁל כָּל הָעֵסֶק הַזֶּה
אֶחָד חוֹפֵר בּוֹר
שֵׁנִי מְעָרָה
שְׁלִישִׁי מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם
וְחֹר שֶׁל עַכְנַאי תַּחְתָּם, כֻּלָּם, כְּנִקְבָּה לְשִׁלּוּחַ
הָאֵם עַל הַבָּנִים.
וְזֶה הַדָּם – הוּא!
עֲדַיִן מִתְקַנֵּא
זוֹעֵק מִן הָאֲדָמָה.
וְהַמַּאֲכֶלֶת – הִיא!
לֹא שָׁבְתָה עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
.
ג.
וּמֵעַל לַכֹּתֶל?
תֵּל־הוּא
וּמִשְּׂמֹאלוֹ?
בּוֹ־הוּא.
וּבַתָּוֶךְ?
מַחֲסֶה, מָעוֹן, בַּיִת, שָׂדֶה, מִגְרָשׁ, דֶּרֶךְ, חוֹמָה, יַעַר, יָם.
וּמֵאֲחוֹרֵי הַכֹּתֶל שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַכֹּתֶל?
גַ'אהִילִיַּה.
וּלְפָנִים מִן הַכֹּתֶל,
חוֹמָה וּמִגְדָּל.
וּלְפָנִים מִן הַחוֹמָה?
עִיר בְּצוּרָה.
וּבְלֵב הָעִיר הַבְּצוּרָה?
אִשָּׁה.
סוֹרֶקֶת שְׂעָרָהּ, מְהַרְהֶרֶת, נֶאֱחֶזֶת וּמְאַחֶזֶת בַּסְּבַךְ.
וְהוּא?
עוֹמֵד מֵעַל, קֻלְמוּס בְּיָדוֹ.
מַחְרִישׁ. מַכְחִישׁ.
מַאֲזִין וְשׁוֹתֵק,
וְכוֹתֵב, מְלַבֵּן לְבֵנִים
מְחַמֵּר חֳמָרִים
מְצָרְפָם לְאוֹתִיּוֹת,
לְבֵנָה לַהֲבָרָה
סֶלַע לְמִלָּה
סוּס לְמִשְׁפָּט,
וְאַלָּה לַחֹק וְלַהֲלָכָה,
שָׂפָה שֶׁהִיא כֹּתֶל, כֹּתֶל שֶׁהוּא שָׂפָה.
.
ד.
וְעַתָּה, גְּבִרְתִּי תּוֹפֶסֶת הָרֹאשׁ,
כָּךְ בְּכָל חָצֵר וְחָצֵר.
הַכֹּתֶל.
מִשּׁוּם הֶזֵּק רְאִיָּה
כְּמִנְהַג מְדִינָה וּמְדִינָה
עַיִן חֲסוּמָה כְּנֶגֶד עַיִן חוֹמֶדֶת,
וְזֶה הַדָּם – הוּא
הַנֶּפֶשׁ,
הַכְּתֹבֶת
שֶׁבַּכֹּתֶל
וְהַכְּתֻבָּה
כֻּסּוּ כְּבָר בַּעֲפַר הַזְּמַן,
וְאֵלֶּה כִּתְמֵי הַשְּׂרֵפָה,
הַסְּנֶה, הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, אֻכְּלוּ זֶה מִכְּבָר,
וְטֶרֶם פָּרְצוּ בּוֹ חַלּוֹן בְּעוֹד מוֹעֵד,
חַלּוֹן בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה – חֲרַךְ יְרִי כְּסוֹף מַעֲשֶׂה,
לְשַׁלֵּחַ אֶת הָעוֹרֵב, בְּיַחַד עִם הַיּוֹנָה הַזּוֹנָה
לִקְרַאת הַמַּבּוּל,
וּבֵינְתַיִם, הַמַּאֲכֶלֶת – הִיא
לֹא שָׁבְתָה עַד הַיּוֹם.
.
ה.
מְכֻבָּדַי,
אֶתְוַדֶּה בָּזֶה עַל יָד מְשׁוּבָתִי
שָׁם בֶּחָצֵר
אֶל מוּל כֹּתֶל
וּבֵין בֵּטוֹן לְבַרְזֶל.
.
אֵם קְדוּמָה לִי, עוֹבֶדֶת אַ־בֵ־ן, אָב וּבֵן.
קָדוּם לָהּ הוּא אָבִי
עוֹבֵד אֶבֶן־אֵל שֶׁנָּתַן עֵינוֹ בַּקְּלָף
בֵּין בֵּטוֹן לְבַרְזֶל,
בְּבֵית הַכְּנֶסֶת 'הַמִּקְלָט' שֶׁבְּלֵב מוֹשֶׁבֶת הַבֵּטוֹן,
דְּהַיְנוּ,
בְּעִיר הַגַּנִּים,
דְּהַיְנוּ בֵּטוֹן וּכְתָלִים.
וְאָנֹכִי
נַעַר מְשַׂחֵק לִפְנֵיהֶם
רָכוּב עַל סוּס דִּיגִיטָלִי,
מָסָךְ הַמְּרַצֵּד בְּקִיר הַמַּעֲרָב
אֶל מוּל רֹב הַכָּבוֹד שֶׁל פִּסְלֵי קִיטְשׁ הַמִּזְרָח,
טוֹבֵל רֹאשִׁי בְּטֵלֵנְבֵלוֹת
בִּמְסִירוּת, בְּעִקְבִיּוּת,
בְּשִׁיטָתִיּוּת שֶׁל בְּהֵמָה שׁוֹסַעַת שֶׁסַע בְּנַפְשָׁהּ
כְּמוֹ זָקִיף סְכִיזוֹפְרֶן, שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הַקִּירוֹת
מְהַלֵּךְ אֲנִי תָּמִיד סָמוּךְ לְבִטְנוֹ הָרַכָּה וְהַקָּרָה שֶׁל כֹּתֶל הָאֲבָנִים,
מוֹשִׁיט אֶצְבַּע אֶל זִיזֵי פִּטְמוֹתָיו הַחוֹתְכִים.
.
בְּעוֹדִי נִגָּף בַּמַּהֲמוֹרוֹת וּבָעֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים,
בּשדי אֹרַח מְשַׁחֲרִים,
מוֹלִיךְ אֲנִי
אֶת בְּרִית הַגֹּדֶשׁ הַזְּקוּרָה אֶל הַקִּיר,
כְּסֵיסְמוֹגְרָף נִמּוֹל, פָּצוּעַ וּמְצוּץ דָּם,
כְּחֶרֶט עַל זִיזֵי הַסְּלָעִים הַמְּחֻדָּדִים,
בֵּינוֹת לְתִלֵּי הַבַּרְזֶל הַחֲלוּדִים, הַדּוֹקְרָנִיִּים,
רוֹכֵן אֲנִי עַל סוֹרְגֵי הַגֶּפֶן הַנָּכְרִיָּה וְנוֹטַת הַחֶסֶד,
מְרַחְרֵחַ אֶת זְמַן הַמֵּתִים הַמְּתַקְתַּק הַנִּגָּר מֵהַסְּנְדוּק דְל-עְזַ'אב*,
שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת קִבְרֵי הַתַּאֲוָה הַמְּרַצְּדִים בּוֹ,
הָלוֹךְ וְלָקוֹק אֶת הַזֶּפֶת וְאֶת הַדְּבַשׁ
אֶת הֶחָלָב וְאֶת הַדָּם,
אָח! כֵּן כֵּן, יִמְחַל לִי אֱלֹהִים
שׁוֹקֵק לְהִתְרַפֵּק עַל קְרִירוּת דְּוָדֶיהָ שֶׁל הַחוֹמָה
לְהֵרָדֵם לְרַגְלֶיהָ וְלַחְלֹם אֶת חֲלוֹם הַקֶּרִי הָרָטֹב
לְהָזִיעַ אֶת זֵעַת הַהִיסְטוֹרְיָה הָעֲקָרָה, הָעֲרִירִית,
כְּמוֹ דְּבוֹרָה מְסוּרָה בְּלֹא מַלְכָּה.
.
וְזוֹ, הַחוֹמָה הָאֲטוּמָה,
מִתְעוֹרֶרֶת שׁוּב וָשׁוּב אֶל בַּלָּהַת הָאַל־מָוֶת,
הַכֹּתֶל, כָּרִית לְרֹאשָׁהּ, הִיא מְמַלְמֶלֶת, הֲזוּיָה,
אֲנִי מַעֲדִיפָה שֶׁלֹּא, אֲנִי מַעֲדִיפָה שֶׁלֹּא,
הוֹ! לֹא, לֹא,
הוֹ, לֹא?! אֲנִי דַּוְקָא מַעֲדִיף שֶׁכֵּן
וְעוֹד אֵיךְ אֲנִי מַעֲדִיף שֶׁכֵּן
הוֹ! כֵּן, אֲנִי אוֹמֵר,
שְׁפֹךְ זַרְעֲךָ לְבַטָּלָה לְפָנָיו, אֲנִי אוֹמֵר,
מְשַׁח אוֹתוֹ בְּמֵימֵי אַשְׁמַנֶּיךָ הַחֲרִיפִים,
יְרַק יְרִיקָה עֲסִיסִית עַל תִּלּוֹ,
עַל קִבְרוֹ,
וְעוֹד יְרִיקָה
וְעוֹד יְרִיקָה,
מְדֹד אֶת הַזְּמַן שֶׁלּוֹ בַּעֲשַׁן טַבָּק מִמִּזְרַן אֲסִירִים
טְעַם אֶת זִיבָתוֹ, אֲזוֹבוֹ, חֲזִיזִיתוֹ הַמַּחְלִיאִים
הַאֲבֵס עַצְמְךָ בְּמַטְעַמֵּי מֵעָיו הַשְּׁפוּכִים
אלם אֶת הָאֵלֶם הָעַתִּיק שֶׁל חָרְבוֹתָיו
הַחְדֵּר אֶצְבַּע בִּנְקָבָיו
תֵּן פִיסְטִינְג בַּאֲחוֹרָיו,
וְטַפֵּס, כִּמְטַפֵּס הָרִים נוֹאָשׁ,
בִּנְשִׁיפָה,
בַּחֵמָה הַשְּׁפוּכָה שֶׁל הַטּוֹרְפִים,
כְּסוּמָא,
כִּצְבָת מַצְמִית צַוָּאר,
וְהִתְרַסֵּק שׁוּב וָשׁוּב תַּחְתָּיו
וּשְׁכַב לָנוּחַ, שְׁכַב לָנוּחַ,
אַל תִּדְאַג
יֵשׁ עוֹד דֶּרֶךְ
אֲנִי אוֹמֵר,
לַקֵּק אֶת הַפְּצָעִים בֵּינְתַיִם,
וְהִתְאַבֵּל בְּעֹנֶג,
הוֹ, רַבּוֹתַי הַנִּכְבָּדוֹת, מָה טוֹב וּמָה נָעִים,
לְהִשְׂתָּרֵעַ תַּחַת קִיקְיוֹן יוֹנָה –
הַאֵין זֹאת?
לְהִתְגָּרֵד בְּחֶרֶס אִיּוֹב,
לַהֲגוֹת, לְהַרְהֵר, לַחְשֹׁב,
לִתְקֹעַ שׁוֹפָר מֵעֵת לְעֵת בְּלֵב הַמּוּאַזִּין,
וּבְעִקָּר, לַהֲזוֹת…
תִּרְאוּ אֵיזֶה יֹפִי צָמַח מִכֹּתֶל!
.
*בערבית מוגרבית, 'טלוויזיה' – שמשמעו המילולי הוא "קופסת השעשועים" או "ארגז התענוגים".
.
אלברט סוִיסה, סופר ומבקר תרבות ואמנות. חתן פרס ברנשטיין לסופר צעיר 1991, על ספרו "עקוד" שיצא ב־1991 בסדרת "הספריה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד וסימן קריאה. פרסם מאות מאמרים בתחום אמנות פלסטית, תרבות כללית, והגות בעיתונות ובכתבי עת שונים.
.
>> במדור ארוכים בגיליון הקודם של המוסך: מחזור שירים מאת תמרה חלוצי
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
