החדשות על הגעתו של נשיא מצרים אנואר סאדאת לירושלים עוררו התרגשות בקרב רוב תושבי ישראל. ההתרגשות אפילו גברה עוד יותר כאשר הסתיים סוף-סוף המשא ומתן המפרך, ונחתם חוזה שלום בין ישראל לאויבתה הגדולה ביותר מאז 1948, חוזה שלום ראשון בין ישראל לבין מדינה ערבית כלשהי.

בין המתרגשות מהחדשות המשמחות הייתה גם תמר בורנשטיין-לזר, שבשנות השבעים כבר הייתה סופרת ילדים ידועה, מורה, מחנכת וכותבת. מאחוריה היו כבר שנים של כתיבה לילדים, ויותר מכך, כתיבה ויצירה חינוכית לילדים: מחזות על ההיסטוריה הישראלית, תסכיתים חינוכיים, חוברות עבודה ופעילויות יצירה ומשחק. לכן, בורנשטיין-לזר מיהרה לעשות את מה שידעה לעשות הכי טוב – וכתבה חוברת סיפורים ושירים שעסקה בנושא החם והחשוב: השלום.

מה אפשר למצוא בחוברת? כמו פריטים נוספים שמצאנו בארכיונה של בורנשטיין-לזר, גם השירים והסיפורים מן החוברת הזו הודפסו במכונת כתיבה, ועל הטקסט המודפס נוספו תיקונים, תוספות, שינויים ובעיקר ניקוד עברי מלא בכתב יד. ניכרת עבודתה המסודרת של בורנשטיין-לזר, כי ראשית כל מופיע לפנינו תוכן עניינים.

בפתיחת החוברת מופיעים כמה סיפורים קצרים. כל אחד מהם עוסק בזווית אחרת של הנושא העיקרי – השלום. חלק מהסיפורים עוסקים במפגשים בין ילדים יהודיים לבין ילדים ערביים – אחד מהמפגשים האלה נערך בניו יורק הרחוקה, כי רק מקום "נייטרלי" כזה יכול כנראה להיות תפאורה למפגש כה בלתי סביר בין ישראלי למצרי. בסיפור אגדה זה, יוסי ומחמוד נפגשים במקרה בבית מלון ניו יורקי, ויוצאים לחפש יחד את השלום מפני ש"למבוגרים אין פנאי" לכך.

סיפור אחר עוסק דווקא בזווית עצובה של השלום והפיוס – השכול. בסיפור אחד שכותרתו "השלום הגיע מאוחר מדי", מסופר על ההתרגשות שאוחזת בדני הקטן, שאביו נפל בקרב, לקראת החתימה על הסכם השלום. סיפור אחר עוסק בחרב עתיקה התלויה בביתו של ילד, ומספרת לו על חלומה להפוך לכלי חקלאי, כמתואר בדברי הנביא: "וכתתו חרבותם לאתים".

לא רק סיפורים היו בחוברת הזאת. לחוברות החינוכיות של תמר בורנשטיין-לזר היה מבנה די קבוע, וגם חוברת השלום לא חרגה ממנו. לצד הסיפורים הופיעו גם כמה שירים על הנושא, ולצידם אמור היה להופיע גם מחזה שלם, אך כנראה שלא היה סיפק בידה של בורנשטיין-לזר להשלים אותו.

החלק משובב הנפש ביותר בחוברת השלום הוא חלקה האחרון: שם, נותנת תמר בורנשטיין-לזר לדמיונה ולכוח יצירתה להתפרע. יש לזכור שמטרתה העיקרית של החוברת היא חינוכית, וחינוך עושים דרך הידיים. בורנשטיין-לזר הוסיפה פרטי טריוויה על מצרים שיוכלו הילדים לשנן ולהרשים באמצעותם את הוריהם, וגם כמה משחקים ועבודות יצירה. למשל, בורנשטיין-לזר מסבירה כיצד להכין יוני שלום לקישוט הבית, או לצייר דמויות שעליהן יודבקו ראשיהם של גיבורי התקופה: מנחם בגין, ג'ימי קרטר ואנואר סאדאת (ולמיטיבי הלכת גם משה דיין ועזר ויצמן).

וכך סיפרה לנו על התקופה הזו בתה של תמר, נגה:

"באותה תקופה, ועוד לפני כן, נהגו למכור ספרים מבית לבית. סוכנים נוסעים היו עוברים מדלת לדלת ומוכרים, בעיקר אנציקלופדיות וספרים 'חינוכיים' בתוך קופסאות קרטון. אימי הייתה אז מחנכת ומורה, והיא חשבה על פורמט החוברות שהיה די חדשני בזמנו. הפריע לה גם שבזרם החינוך החילוני לילדים חסר היה ידע בנוגע למורשת היהודית. אז היא הוציאה סדרה של ספרים בשם "סיפורי החגים" על כל חג בלוח השנה העברי. לכל הספרים היה פורמט קבוע של סיפורים ואגדות על הנושא, מחזה, פינת "הידעת", חידות ובדיחות, ומאכלים.

היא תכננה לכתוב ספרים דומים על מדינות שונות ונושאים אחרים, אחד מהם היה כנראה השלום. החוברת הזאת לא פורסמה מעולם. בכלל, הנושא הזה העסיק אותה, והיא כתבה עליו המון. היה לה טור ב"ידיעות אחרונות" באותה תקופה ובו כתבה גם על השלום. היא כתבה ספר בשם "אלה בנייך מולדת" על הנופלים. היה לה אפילו יומן שהיא כתבה בגיל11-10, בשנת 1938 בערך, וכבר אז היא כתבה הרבה על שכול, על התקפות שהיו על היישובים היהודיים בזמן המאורעות. כל נושא היחסים בין יהודים וערבים הטריד אותה מאוד, ולכן כתבה עליו הרבה".

כעת, גם אתם יכולים להתרשם מעושר החומרים שכתבה תמר בורנשטיין-לזר על השלום ועל יחסי היהודים והערבים, כמו גם משורה ארוכה של עבודות המאוגדות בארכיונה האישי השמור בספרייה הלאומית. אנו מודים מאוד לבתה של תמר, נגה ברק, על תמיכתה וסיועה בכתיבת כתבה זו.

כתבות נוספות

קופיקו יוצא מהארכיון

כיצד נולד קופיקו, הדמות השובבה ביותר בספרות העברית?

עולמה הקסום של תמר בורנשטיין-לזר

תמר בורנשטיין-לזר מצילה את המושבות הראשונות

מיתוסים נולדים ומתבססים מהר. במיוחד כשנעשה מאמץ מסוים מצד המחנכים להנחיל אותם לילדים הרכים. על כן, אפשר להניח שכבר בשנות השלושים התבסס בקרב היישוב העברי בארץ ישראל המיתוס החלוצי של העלייה השנייה כמו גם המורשת של מושבות "חיבת ציון" והעלייה הראשונה. ראשונה להן היא כמובן אם המושבות, או כמו שאתן מכירות אותה: פתח תקווה.

וכפי שכבר סיפרנו כאן, אחת מסופרות הילדים הפוריות ביותר בישראל, תמר בורנשטיין-לזר, קיבלה על עצמה את המשימה לדאוג לחינוך ילדי ישראל בעזרת פורמט החוברות החדשני שפיתחה ונמכרו מדלת לדלת. כל חוברת עסקה בנושא מסוים, והן נבנו בפורמט קבוע פחות או יותר: כמה סיפורים, כמה שירים, ותוספות דוגמת משחקים, פרטי טריוויה, עבודות יצירה, בדיחות, מתכונים שקשורים לנושא החוברת וכיוצא בזה. לפעמים היה שם גם מחזה מקורי פרי יצירתה של בורנשטיין-לזר. אין כמו הצגה שתוצג בכיתה כדי להכניס את הילדים אל תוך עולם המושגים שמבקשים להנחיל להם.

בזכות ארכיונה האישי של בורנשטיין-לזר, שהופקד לאחרונה בספרייה הלאומית, אנו יכולים לקבל הצצה קטנה אל "בית המטבחיים": איך כותבים מחזה חינוכי לילדים? איך משכנעים את הילדים שההיסטוריה מעניינת? במקרה שאותו נסקור כאן, בורנשטיין-לזר בחרה לעסוק בנושא קרוב לליבה. כילידת מושב הפועלים הראשון, עין-גנים, המחזה שכתבה עוסק באפיזודה מחיי המושבה (שהפכה לעיר) ובלעה את מושב ילדותה: פתח תקווה. החוברת שבה אמור היה להתפרסם המחזה, עסקה כולה בחיי המושבות היהודיות הראשונות בארץ-ישראל.

סיפור המעשה במחזה שנקרא "מי הציל את המושבה" יכול במבט לאחור להיראות מיתולוגי בפני עצמו. בראשית העלילה אנו פוגשים את בנימין, אחד ממגיני פתח תקווה הצעירה, שמוצא ילד יתום משבט הבדואים הסמוך שננטש על ידם בזמן שעזבו את האזור. הוא מביא אותו למושבה, שָם הילד (ששמו עאבד) מתיידד עם ילדיו, אך נתקל גם בחשדנות מצד בני המושבה ושומריה – וגם מצד אשתו. השומרים לא מאמינים לסיפורו של הילד, וחוששים שהבדואים יתקפו את המושבה על מנת לשחררו. לאחר מכן, אכן מתכוננים הבדואים שגרו סמוך לירקון לתקוף את פתח תקווה, והשומרים חושדים שעאבד, שכבר התערה במושבה ומכיר את סודותיה, יתן אותה בידי התוקפים.

כמו שאולי אפשר לנחש, עאבד דווקא מסייע למשפחתו היהודית המאמצת. הוא מסתנן דרך קווי האויב על מנת להזעיק עזרה מכוחות הצבא הבריטי שחונים סמוך. כך מופיעים במחזה גם שלושה קצינים ממוצא הודי המשרתים בצבא הבריטי (להם אין שמות), והילדים לומדים בתוך כך שבארץ ישראל מוצבים חיילים מכל רחבי האימפריה.

אבל יצירתיותה של תמר בורנשטיין-לזר לא עצרה בכתיבת שורות המחזה עצמן. הסופרת המסודרת ירדה לפרטי פרטים בתכנון ההצגה, משום שגם כל מה שמסביב חשוב ונחוץ בשביל להעביר את המסר וללמד על התקופה. וכך, בין דפי המחזה אפשר למצוא הוראות להכנתם של כמעט כל הפריטים הנחוצים.

בולטים במיוחד איורי העיצוב של דמויות המחזה, שבורנשטיין-לזר ציירה על תלבושתן.

אך כאמור, בורנשטיין-לזר העדיפה שלא להשאיר במקרה החינוכי הזה מקום לדמיון. דף אחר מוקדש לעיצוב השיער של השחקניות (בעיקר), ולהוראות כיצד להכין פיאות שיחקו את תסרוקות התקופה.

עיון בארכיונה של תמר בורנשטיין-לזר מאפשר להציץ בהיקף עבודתה העצום שכלל ספרים, סיפורים קצרים, שירים ושורה ארוכה של פעילויות חינוכיות ויצירתיות לילדים. ההצגה הזאת היא רק אחת מבין רבות נוספות, והיא דוגמה מאלפת לחשיבה ולתשומת הלב שהקדישה בורנשטיין-לזר לכל מה שיצא תחת ידיה.

כתבות נוספות

סיפורי השלום של תמר בורנשטיין-לזר

קופיקו יוצא מהארכיון

ושבו ספרים לגבולם: ספרי התורה הגולים חוזרים לתל אביב!

בשנת 2020 העבירה משפחתה של הסופרת תמר בורנשטיין-לזר את ארכיונה הפרטי לספרייה הלאומית. אחד התיקים המסקרנים בארכיון נקרא בשם הזמני "טיוטות ראשונות לקופיקו", ובתוכו אנו מוצאים בדיוק את שהובטח. בטיוטות ראשונות אלו אנחנו קוראים את סיפור הרקע הראשון של קופיקו, ונתקלים בדמות שובבה אף יותר מזו שהורגלנו – אם משווים לסיפור שעלה בסופו של דבר לדפוס.

כשמשווים בין הספר "קופיקו האורח" לבין כמה טיוטות הסיפורים המסתתרים בתיק, מגלים שלא כל סיפורי קופיקו שנשמרו כטיוטות המודפסות אצל הסופרת מצאו את דרכן לספר. לסיפור הראשון שבו נתקל מי שפותח את התיק, "אורח פורח", למשל, אין כל זכר. ואם לדייק – הוא מוצא את דרכו לסדרת קופיקו בשינויי צורה. בסיפור בן שבעת העמודים המודפס במכונת כתיבה מסופר על ההרפתקה של קופיקו ואברהם.

קופיקו משכנע את אברהם לעזור לו להעמיד פנים שהוא, הקוף החי והמדבר שהגיע ממדינה לא מזוהה באפריקה (בספרים נגלה שזוהי מדינת חונטזה הדמיונית), הוא בעצם קוף צעצוע. "אני אמשיך להיות קוף צעצוע. שים מהר את המפתח בגבי. תראה איך אני "אשגע" אצחיק ואמתח את הילדים". הראשונה שנופלת בפח המתיחה של קופיקו היא סבתו של אברהם. מאוחר יותר טועים גם נגה ובן דודה יורם לחשוב שקופיקו הוא קוף צעצוע. בסיפור קצר זה, בדיוק כמו בכל סיפורי קופיקו האחרים, שוזרת הסופרת שמות של אנשים מחייה – הבת שלה נגה, שלומקה – הוא שלמה לזר בעלה של תמר, בני הדודים יורם וארנה ועוד ועוד – לתוך סיפור בדיוני על דמויות בדיוניות.

סיפור נוסף שגם לו אין זכר בספר הוא סיפור ירידתו של קופיקו מהאונייה – ומי שזוכר את סדרת הילדים המקורית ודאי נזכר בפתיח המצויר. קריאה בסיפור מגלה לנו שזהו סיפור מוקדם ל"אורח פורח". שם הסיפור הוא "איזה תור", ובו אנו מגלים את זהותו של אברהם – הוא המלח שהוריד בהיחבא את קופיקו מהאונייה. מדוע בהיחבא? גם בסיפור זה מעמיד קופיקו פני בובה, הפעם כדי להערים על שוטר המכס שתהה, מדוע מסתובב קוף פרא חופשי?

השוואת שני הסיפורים עם פתיחת הספר הראשון של קופיקו שראה אור בהוצאת א. זלקוביץ בשנת 1958 בשם קופיקו האורח, מגלה את מעשה השכתוב. הטיוטות מאריכות איפה שהגרסה הסופית והמודפסת מקצצת. הסיפור הפותח של הספר "קופיקו האורח" מכיל גרסה מקוצרת בהרבה לשני הסיפורים. הסיפור הראשון – הוא שנתן את שמו לקובץ, קופיקו האורח, והוא נפתח במשפט: "לאבא של נגה יש חבר מלח". מיד אחרי שמתוארים היעדים הנחשקים שאליהם הגיע – ודאי לילדה קטנה משכונת עין גנים – מתחיל סיפור המעשה.

פַּעַם אַחַת חָזְרָה נֹגַהּ מֵהַגָּן. פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת וְהִנֵּה בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר נִצָּב הַמַּלָּח אַבְרָהָם. אָצָה נֹגַהּ לִקְרָאתוֹ בִּזְרוֹעוֹת פְתוּחוֹת, פָּזְלָה לְעֵבֶר הָאַמְתַּחַת הַמְּלֵאָה וּגְדוּשָׁה וְשָׁאֲלָה:

– מַה הֵבֵאתָ לִי?

חִיֵּך אַבְרָהָם וְאָמַר:

– קוֹף.

– אוּף, נִמְאֲסוּ עָלַי הַקּוֹפִים הָאֵלֶּה, – אָמְרָה נֹגַהּ. – יֵשׁ לִי קוֹף אֶחָד רוֹקֵד, אֶחָד מַכָּה בְּתֹף, לָמָּה לִי עוֹד קוֹף. הַלְוַאי וְהָיִיתָ מֵבִיא לִי בֻּבָּה כּוּשִׁית בִּמְקוֹם קוֹף.

– נוּ, נוּ, מִיַּד נִרְאָה אִם תִּרְצִי אֶת הַקּוֹף הַזֶּה אוֹ לֹא, – אָמַר אַבְרָהָם הַמַּלָח. חִיֵּך חִיּוּך מִסְתּוֹרִי וְהוֹבִיל אוֹתָהּ אֶל הַמִּרְפֶּסֶת.

נראה שבפתיחת הספר בחרה תמר להצניע את שובבותו של קופיקו, שמתגלה רק מהסיפור השני והלאה. בטיוטות הסיפור אורח פורח, קופיקו הוא שמציע לאברהם המלח להערים על הילדים ולהציג את עצמו כקוף צעצוע. בסיפור המודפס קופיקו האורח, אחרי שהתיידדו השניים, מציעה נגה לקוף המחמד שלה להעמיד פנים שהוא צעצוע וכך להערים על בני דודתה – יורם וארנה. בסיפור אנחנו לא מוצאים זכר לתעלול שהציע קופיקו. למעשה, את השם קופיקו מציע נגה, אחרי שהציגה את הקוף ליורם וארנה. "ומאז אותו יום, שבו הופיע קופיקו לשכונה ונעשה בה תושב קבע, לא משם השם קופיקו מפי הילדים".

טיוטות אחרות מתוך ארכיון תמר בורנשטיין-לזר נשמרו בכתב ידה, הקריא להפליא יש לציין, של הסופרת. כך נשמר הסיפור "עוזי וקופיקו בגן החיות".

על כמה מהסיפורים השמורים בתיק נכתב בראש העמוד "לא נדפס, ולפעמים פשוט "לא". לאמור: סיפור זה לא ראה אור בדפוס. לפחות במקרה אחד נכתב, "לברר אם נדפס". כך שאפשר לקבוע בבטחה שפריטים נדירים אלה לא ראו אור מעולם עד היום.

לסיפור אחד או שניים הוסיפה הסופרת הערות לאיור נלווה, הערות שנשלחו ככל הנראה למאייר א. אריה. או שאולי לצייר אביגדור לואיזאדה? קופיקו האורח יצא בשתי מהדורות ב-1958. המהדורה שאייר א. אריה הייתה המצליחה מבין השתיים, והיא שהפכה את קופיקו לשם המוכר לכל ילדי ישראל.

לסיום, ולהנאתכם, צירפנו בבכורה עולמית (תופים בבקשה) שלושה סיפורי קופיקו שלא פורסמו.

הסיפור "איזו מניפה":

הסיפור "שני גאותנים":

הסיפור "עוזי והקופיקו בגן החיות":

כתבות נוספות

כיצד נולד קופיקו, הדמות השובבה ביותר בספרות העברית?

רובינזון קרוזו בלשונות היהודים

נפשו האפלה של פיטר פן

קָהָל נִכְבָּד, בְּרֶגַע זֶה מַתְחִיל סִפּוּר-הַמַּחֲזֶה