ארוכים | מרוב נשמות ועשן

שיר מאת סיון בסקין

סיון בסקין
26.10.2022

גלי לוצקי, שלושת הדובים חוזרים אל ביתם (מריחים את זהבה), הדפס לינולאום, 30.5X20.5 ס"מ, 2019

.

סיון בסקין

2022

נִדְמֶה שֶׁגַּם עַל זֶה נִכְתַּב הַכֹּל:

עַל עֲרֵמוֹת גּוּפוֹת בָּרְחוֹבוֹת,

עַל הָרָעָב וְעַל אָבְדַן הַבַּיִת,

עַל הָאֵימָה מִפְּנֵי הַהַפְצָצָה,

עַל תִּינוֹקוֹת מֵתִים וְאֹנֶס יְלָדוֹת,

עַל כָּל זְוָעָה שֶׁהַמַּדָּע מַכִּיר

בְּחֵלֶק זֶה שֶׁל הָעוֹלָם…

אֲנִי

תִּרְגַּמְתִּי מֵאַרְבַּע שָׂפוֹת שׁוֹנוֹת,

נִקַּזְתִּי מֵאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת אֶל הָעִבְרִית

הַיְּחִידָה שֶׁלִּי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֵימָה

מִשָּׁם… הַמְּחַבְּרִים מָצְאוּ מִלִּים,

אֲפִלּוּ חֲרוּזִים, אֲפִלּוּ קֶצֶב

כְּדֵי לְתָאֵר אֶת הִתְפַּקְּעוּת הַלֵּב

הַזֹּאת…

עַכְשָׁו אֲנִי צְרִיכָה לִכְתֹּב.

וְלֹא הָיִיתִי שָׁם, אֲבָל הַכֹּל מֻכָּר,

הָיִיתִי אֲמוּרָה לָדַעַת מָה עוֹשִׂים.

אַךְ הַשָּׂפָה נִלְחֶמֶת, מִתְנַגֶּדֶת,

וְאֵין לְזֶה מִלִּים, שׁוּב אֵין מִלִּים,

וְחֹסֶר הָאוֹנִים שֶׁל מְשׁוֹרֵר

הַמְּגַלֶּה לָרִאשׁוֹנָה מָה יֵשׁ בַּתְּעָלָה בְּקֵֶרְץ'

בְּיָנוּאָר שֶׁל אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם ^[1]

אוֹחֵז בָּנוּ, כְּאִלּוּ זוֹהִי פַּעַם רִאשׁוֹנָה,

וְאֵלֶם מְאַבֵּן אֶת הַגָּרוֹן,

וּלְחַפֵּשׂ מִלִּים צָרִיךְ מֵאֶפֶס.

אֲבָל

אֵיךְ אֶפְשָׁר לְחַפֵּשׂ מִלִּים

אֵיפֹה אֶפְשָׁר לְחַפֵּשׂ מִלִּים

אִם אֵין עוֹד מְקוֹמוֹת בְּעוֹלָמִי

שֶׁהָיָה עָשׂוּי מְקוֹמוֹת מְקוֹמוֹת

כְּמוֹ כַּוֶּרֶת

כְּמוֹ סֶרֶט

כְּמוֹ צִפּוֹר שֶׁאֵינָה עוֹצֶרֶת?

אֵין עוֹד מְקוֹמוֹת

זוּלַת מַרְתְּפֵי מַרִיוּפּוֹל

מְבוֹכֵי אָזוֹבְסְטָאל

עַכְשָׁו רַק זְמַן

שָׁקוּף, קְרִיסְטָל

עַכְשָׁו רַק זְמַן –

אֵין לִי חֲלָלִים לְשַׁבֵּץ בָּהֶם

אֶת הַיָּמִים הַחוֹלְפִים –

שָׁבִיר, קְרִיסְטָל

שָׁבִיר, אָדָם

קִירוֹת לֹא מִתְקַלְּפִים

יוֹתֵר: קוֹרְסִים

אֵין עוֹד מְקוֹמוֹת

ווֹלְנוֹבָאחָה

צֶ'רְנִיהִיב

מַרִיוּפּוֹל

עַכְשָׁו רַק זְמַן

וְעִם הַזְּמַן לְבַדוֹ לֹא מְבַשְּׁלִים שִׁירִים

אֲבָל

מִי יָכוֹל לְבַשֵּׁל שִׁירִים

עַל מְדוּרָה בֶּחָצֵר

עַל אֵשׁ גֵּיהִנּוֹם

סֶלֶק רוֹתֵחַ

מִיּוֹם לְיוֹם

חִטָּה בְּתָאֵי הַמִּטְעָן

שֶׁל אֳנִיּוֹת אֲזוּקוֹת לְנָמֵל

רוֹתַחַת מִזַּעַם. מֶתָאן

עוֹלֶה לְקַלֵּל.

אֲבָל

לְאֵילוּ שָׁמַיִם

עוֹד יְכוֹלָה לַעֲלוֹת הַקְּלָלָה?

אֵין עוֹד מָקוֹם

בֵּין הָאֲדָמָה לַשָּׁמַיִם

אֵין עוֹד מָקוֹם

מֵרֹב נְשָׁמוֹת וְעָשָׁן

הַכֹּל נְשָׁמוֹת וְעָשָׁן

אֱלֹהִים כְּבָר שְׁמוֹנִים יָמִים לֹא נָשַׁם

(פַּעַם קָרָאנוּ "סְבִיב הָעוֹלָם בִּשְׁמוֹנִים יוֹם")

סְבִיב הָעוֹלָם בִּשְׁמוֹנִים יוֹם

וְלֹא מָצָא אֲוִיר לִנְשֹׁם

לֹא מַיִם

וְכָל הַשֶּׁלֶג כְּבָר נָמַס

נִשְׁתָּה

וְהָעֳמַס

בְּגֶ'רִיקָנִים

אֲבָל עֲדַיִן

יֵשׁ אֲדָמָה

גַּם אֵשׁ

(=שָׂדֶה בּוֹעֵר)

שְׁנֵי יְסוֹדוֹת מִתּוֹךְ הָאַרְבָּעָה

הַאִם יַסְפִּיקוּ כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר

כְּדֵי שֶׁהַנֶּפֶשׁ תִּשָּׁאֵר כְּלוּאָה

בַּגּוּף הָעֵר

כִּי אֵין מָקוֹם אַחֵר

אֲבָל

הַזְּמַן לְלֹא בָּשָׂר הוּא שׁוּם דָּבָר

כּוֹכָב שׁוֹמֵם, מַחְזוֹר קָצָר

אֲפִלּוּ שְׁלֹשֶׁת חָדְשֵׁי הַנְּשִׁימָה

שֶׁהָעָנְקוּ לְקִירָה מֵאוֹדֵסָה^[2]

הֵם אֲרֻכִּים יוֹתֵר מִזֶּה –

קִירָה שֶׁלֹּא שָׂרְדָה אֶת חַג הַפַּסְחָא

לֹא רָאֲתָה שָׁלוֹם

וְלֹא הִסְפִּיקָה לִטְעֹם מָזוֹן מוּצָק

לְמַה אַתֶּם צְרִיכִים אֶת חַג הַפַּסְחָא?

בְּלִי קִירָה זֹאת רַק לְבֵנָה שֶׁל זְמַן

מֵת, לֹא אוֹרְגָּנִי

יֵשׁוּעַ, הִשָּׁאֵר קָבוּר מֵאֲחוֹרֵי הָאֶבֶן

אֵין טַעַם בִּתְחִיָּה

בְּלִי קִירָה

אֲבָל

בָּשָׂר בְּלִי זְמַן הוּא רֹעַ

שֶׁאֵין לוֹ זִכָּרוֹן

גַּנָּב שֶׁל מְכוֹנוֹת כְּבִיסָה

דְּגָנִים וְתַחְתּוֹנִים

עָרִים וַחֲצָאֵי אִיִּים

בָּשָׂר לְלֹא מָקוֹם יוֹצֵר מָקוֹם

דּוּ־מְמַדִּי

(מֵאַרְבָּעָה מְמַדִּים – הַיְשֵׁר לִשְׁנַיִם

מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֲוִיר

וּבְלִי אֲוִיר אֵין גֹּבַהּ)

בָּשָׂר בְּלִי זְמַן הוֹפֵךְ שָׁטוּחַ

אָדָם צָרִיךְ לָלֶכֶת בָּרְחוֹב

וְלֹא לִשְׁכַּב שָׁטוּחַ בְּיָדַיִם

קְשׁוּרוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב וְכַדּוּרִים בַּגַּב הַזֶּה

בָּשָׂר בְּלִי זְמַן הוֹרֵג אֶת הַבָּשָׂר

מָקוֹם בְּלִי זְמַן יָכוֹל לִבְנוֹת מִגְדָּל,

אֲבָל לֹא בַּיִת, וְכָל אֶבֶן

הַמִּצְטָרֶפֶת לַמִּגְדָּל, נִגְנֶבֶת מִבֵּיתוֹ

שֶׁל מִישֶׁהוּ, מִתַּחַת לַשָּׁטִיחַ

מִתַּחַת לַמִּטָּה

מִתַּחַת לֶחָתוּל

אֵין עוֹד שָׁעוֹת

בּוּצָ'ה

אִירְפִּין

בּוֹרוֹדְיַנְקָה

בְּכָל חָתוּל יֵשׁ

יוֹתֵר זְמַן מִזֶּה

אֲבָל

אָדָם יָרוּי זֹאת לֹא טְרָגֶדְיָה זֶה רֹעַ

עָשׂוּ אֶת זֶה יָדַיִם

שֶׁל מִישֶׁהוּ

שֶׁרַק מִלֵּא פְּקֻדָּה

וְגַם לֹא רַק מִלֵּא פְּקֻדָּה

לְמַעַן הָאֱמֶת

יֵשׁ עוֹד דְּבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עִם הַפְּקֻדָּה

נַגִּיד לָתֵת

לִמְסֹר

לַחְזֹר עָלֶיהָ בְּמִילְיוֹן פִּיּוֹת

בְּאֶלֶף הַגְּבָעוֹת

רוֹפֵא יְלָדִים זָקֵן מֵחַרְקִיב

אָמַר "תִּרְאוּ אֶת הַשַּׁקְרָן

שֶׁיֵּשׁ לוֹ דָּם עַל הַלָּשׁוֹן"^[3]

לְמַעַן הָאֱמֶת

יֵשׁ עוֹד דָּבָר אֶחָד שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עִם הַפְּקֻדָּה

תְּנַחֲשׁוּ

לְמַעַן הָאֱמֶת

אֲבָל

הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁעָמַד בְּאֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם

מֵעַל הַתְּעָלָה שֶׁל קֵרְץ'

מָצָא מִלִּים:

לְזֶה עוֹנִים בְּאֵשׁ

וְרַק בְּאֵשׁ

שָׂפָה שֶׁל אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם

אִישׁ לֹא רָצָה לְרַעְנֵן אוֹתָהּ

בְּזִכְרוֹנוֹ

הָיוּ אַרְבַּע מִלִּים

הִצְטַמְצְמוּ לִשְׁתַּיִם

תְּנַחֲשׁוּ

יֵשׁ שְׁתֵּי מִלִּים בִּלְבַד

שִׁיטָה בִּינָרִית,

מַכִּירִים?

אֲבָל

מִי יָכוֹל לְהִסְתַּדֵּר עִם שְׁתֵּי מִלִּים?

עִם "יֵשׁ חַשְׁמַל"

אוֹ "אֵין חַשְׁמַל"

סִבִּית אַחַת

כָּכָה הִסְבִּירוּ בְּשִׁעוּר רִאשׁוֹן בְּמַחְשְׁבִים

לִפְנֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה

אֵיךְ מוֹדְדִים מֵידָע

אֵיךְ מוֹדְדִים מִדָּה

סִבִּית אַחַת

שֶׁל רוּחַ הַחַיִּים

כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ

אוֹ אֵין

עִם זֶה אוֹמְרִים

כָּל מָה שֶׁתְּבַקֵּשׁ

עִנְיָן שֶׁל גֹּדֶל זִכָּרוֹן

כּוֹחַ חִשּׁוּב

תְּשׁוּקָה לְחֹפֶשׁ וֶאֱמֶת

וְכִשָּׁרוֹן

וְעַד הַבַּיִת הָאַחֲרוֹן

אֲבָל

כָּל חֲתִיכַת פְּלָדָה בְּאָזוֹבְסְטָאל

כָּל חַמָּנִית הַמְּחֻבֶּרֶת

לָאֲדָמָה

וְלֹא עוֹזֶבֶת לְעוֹלָם אֶת מְקוֹמָהּ

וְכָל חָתוּל

יוֹדְעִים שֶׁזְּמַן כָּפוּל מֶרְחָב כָּפוּל בָּשָׂר

הוּא חֹפֶשׁ

וְלַחֹפֶשׁ אֵין מְחִיר

וּמִי שֶׁלֹּא פָּתַר

אֶת הַתַּרְגִּיל הַזֶּה –

נִדּוֹן לִהְיוֹת אָסִיר עִם טַנְק

זֶה מְסֻכָּן

אֲבָל לֹא מְשַׁחְרֵר

בְּכָל חָתוּל – יוֹתֵר

חֹפֶשׁ מִזֶּה

הַזְּמַן אָזַל

אֲבָל

כָּל עוֹד לְמִישֶׁהוּ יֵשׁ אֹמֶץ לַהֲפֹךְ

שׁוּב אֶת שְׁעוֹן הַחוֹל

לַחְבֹּשׁ אֶת הַפְּצָעִים

לִמְתֹּחַ קֶרֶן לַמֶּרְחָב

כָּל הָעֵינַיִם נְשׂוּאוֹת אֵלָיו/

אֵלֶיהָ/אֲלֵיהֶם/וַאֲלֵיהֶן –

יִהְיֶה אֲפִלּוּ מָה שֶׁאֵין

קִיֵב

חַרְקִיב

אוֹדֵסָה

דְּנִיפְּרוֹ

דּוֹנֵצְק

זַפּוֹרִיזְ'יָה

לְבִיב

קְרִיבִי רִיהְ

מִיקוֹלָיֶב

סֶבַסְטוֹפּוֹל

מַרִיוּפּוֹל

לוּהַנְסְק

וִינִיצָה

מָקִיֶּבְקָה

סִימְפֵרוֹפּוֹל

צֶ'רְנִיהִיב

חֶרְסוֹן

פּוֹלְטָבָה

וְעַד הַכְּפָר הָאַחֲרוֹן

Stop all the clocks, cut off the telephone

מִתּוֹךְ אֵימָה

וְאָז הִפְכוּ אֶת הַשָּׁעוֹן

הַזְּמַן אִתְּכֶם

זְמַן אֵשׁ וַאֲדָמָה

חוּמָה

2022

2023

2024

2025

תֵּל אָבִיב, מַאי 2022

____________________

[1] המשורר היהודי־סובייטי איליה סלווינסקי, שהיה בין העדים הפואטיים הראשונים לשואה בברית המועצות, ובפרט בעיר קֶרץ' שבחצי האי קרים.
[2] קירה גלודן, תינוקת בת שלושה חודשים מאודסה, נהרגה ב־23 באפריל 2022, ערב חג הפסחא, בהפצצת בניין המגורים שלה. עימה נהרגו אמה וסבתה.
[3] ד"ר יבגני קומרובסקי מחרקיב, שהתפרסם בזכות תוכניות טלוויזיה וספרים מצוינים על בריאות התינוק והילד, מצא את הביטוי המדויק להדהים הזה כדי לתאר את התעמולה האנטי־אוקראינית בתקשורת הרוסית.

סיון בסקין היא משוררת, מתרגמת, סופרת ועורכת. ילידת וילנה (1976). ספרה הרביעי, "שבעה ימים אביב בשנה", ראה אור בסדרת ה־21 בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב־2021. חברת מערכת בכתב העת "הו!" ובסדרת ה־21. רשימות פרי עטה פורסמו בגיליון המוסך 71 ובגיליון מיום 5.8.21.

» במדור "ארוכים" בגיליון קודם של המוסך: "שחרית", שיר מאת טליה סיידל כהן

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

עוד בנושא:

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות

ארוכים | מרוב נשמות ועשן

שיר מאת סיון בסקין

.

סיון בסקין

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

עוד בנושא:

ביקורת שירה | לגעת בעוגות החלמית >

פרוזה | קבורת חמור >

ממואר | סדר אהבה >

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

תגיות

תגובות על כתבה זו