שירה | איך נרחץ עינינו

שירים מאת נעמה שקד ודביר שרעבי

פסי גירש, מפלט, הדפס דיו ארכיבי, 100X66 ס"מ, מתוך התערוכה "סופה להתקיים – רגישויות משותפות", הביאנלה של ירושלים, 2019 (אוצרת: סמדר שפי)

.

נעמה שקד

אחות קטנה תפילותיה

נִפְרֶמֶת אָחוֹת קְטַנָּה,

וְאֵין לָהּ שָׁדַיִם. דֶּלֶת כְּבֵדָה.

חָלָב מַר

פָּנִים טוֹבְעִים בַּצָּמָא

.

*

עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וַהֲרֵי הַחֲדָשׁוֹת:

הוֹרִים הִכּוּ אֶת יַלְדָּתָם עַד מָוֶת.

אַחַר־כָּךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֵיךְ לוֹמַר

"כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים"

.

*

מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר

קוֹמָתָהּ תָּמָר שְׁבוּרָה

וּבְכֵן מְעֻנָּה, נֶאֱנֶסֶת, כְּתֹנֶת הַדָּם

יָדֶיהָ אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ

.

*

הָיְתָה לְצִפּוֹר אָחוֹת קְטַנָּה. לְעָשָׁן.

כְּנָפָהּ שְׁחוֹרָה פָּרְשָׂה בְּגוּפֵנוּ

בָּאֹפֶל, דּוּמָם, בְּנַהֲרוֹת

הַדָּם. אֵיךְ נִרְחַץ עֵינֵינוּ

.

*

שָׁקַדְתִּי וָאֶפְרַח אָחוֹת כַּלָּה

אֵיבָרַי נָכוֹנוּ, נָתַתִּי עֲנָפַי

תּוֹכִי כְּפַעֲמוֹן מַמְתִּין

לְקוֹלך עַל הַמַּיִם

                         יְחוֹלֵל

(בעקבות ר' אברהם חזן גירונדי, זלדה וטוביה ריבנר)

.

נעמה שקד, כותבת, יוצרת ומנחת קבוצות לימוד. ספר שיריה ״נחושת ונהר״ (הקיבוץ המאוחד) ראה אור בשנת 2013, ואסופה בעריכתה, ״אם נדע לבקש חיים: נפגשים עם א״ד גורדון״ (כביש אחד) – בשנת 2021. כתיבתה על המקורות להשראתה הופיעה בגיליון 66 של המוסך. 

 

דביר שרעבי

אַהֲבָה, עֲנֵנוּ –

אַל תַּחְשֹׁב לִי זֹאת לְעָווֹן
עָקַבְתִּי אַחַר מַעֲשֶׂיךָ.
שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה תַּחַת שָׁמֶיךָ
מַסְפִּיקוֹת לְאָדָם נָבוֹן
לַעֲמֹד עַל מִדַּת רַחֲמֶיךָ.
(נתן זך, "אל תחשוב לי זאת לעוון")
לברוך בן מנחם

א.

הִנֵּה, דַּפֵּי הַסִּדּוּר עַל תְּפִלַּת צִדּוּק הַדִּין

הִנֵּה, מְהֻדָּקוֹת הַתְּפִלִּין

הִנֵּה, הַחֹמֶר הַדָּלִיק

הִנֵּה, הָאֵשׁ

הִנֵּה, מִדַּת רַחֲמֶיךָ תַּחַת שָׁמֶיךָ –

אֵין בִּי עָווֹן

אֵין בִּי חֵטְא

רַק זִכָּרוֹן

.

ב.

לָךְ, אֶרֶץ, לִקְדֻשָּׁתֵךְ

נְרַנֵּן גַּם

בִּשְׂרֵפַת הָעֶצֶם

.

ג.

טֶרֶם בּוֹאֲךָ לַמֶּלֶךְ,

תְּגוֹלֵל קוֹל צְעָקָה

מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם:

בָּא זְמַן פְּדוּת

בָּא זְמַן תְּהִלָּה

.

ד.

אַתָּה, בָּאֵשׁ.

אַתָּה, בָּרַעַשׁ.

אַתָּה, בַּשְּׂרֵפָה.

אַתָּה, בַּלֶּהָבָה.

אַתָּה, אֵפֶר.

אַתָּה, עָפָר.

אַתָּה, חַי לְעוֹלָם.

 

ה.

קוּם, נַעַר אָהוּב, מִן הַגְּנִיזָה

קוּם, גּוּף נִשְׂרַף

קוּם, עֵד נֶאֱמָן מֵהַכִּבְשָׁן

קוּם, אָח בָּרוּךְ.

.

ו.

דַּע כִּי הֵנִיחַ זִכְרוֹנְךָ

בְּרָכָה, עַל הַדָּם הַנִּשְׁפָּךְ

נֶחָמָה

אֵין בְּךָ עָווֹן,

אֵין בְּךָ חֵטְא

רַק זִכָּרוֹן

.

ז.

אָנָּא, תְּצַוֶּה

עַל כַּף הַמַּנְעוּל:

פְּתַח לָנוּ –

אַהֲבָה, עֲנֵנוּ.

.

דביר שרעבי הוא פועל בניין. ספרו הראשון, "זמן עזיבת הרחם" (עיתון 77), ראה אור בשנה שעברה. שירים פרי עטו התפרסמו בגיליונות המוסך 8 ו־40.

.

»  במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת מיכל כהן, סִלעית לזר וחוה פנחס כהן

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן