המזרחן היהודי מהמאה ה-19 שיצא נגד הגזענות

הרב מרטון שריינר, מחנך דתי, מזרחן וחוקר שפות שמיות נודע, נאבק בניסיונה של התנועה התרבותית האתנית להוות תחליף לחיי הדת היהודיים.

Zsidó Egyetem

בניין בית המדרש לרבנים בכיכר גוטנברג בודפשט לקראת סוף המאה ה-19. (צילום: ארכיון הבירה בודפשט / Fortepan, סימול ארכיוני: HU.BFL.XV.19.d.1.05.161)

הרב מרטון שריינר פעל בין השנים 1902-1881 בתחומי הונגריה וגרמניה. מכתבי-היד שלו אשר בספרייה הלאומית עולה כי הוא התנגד למרכיב הגזעני האופייני לרעיונות התרבותיים האתניים (אנתרופולוגיה פיזית), שלפיהם היהדות היא קהילת גזע (תפיסה שמושתתת על הרעיון לפיו הגזע הינו מאפיין תורשתי בלתי משתנה). בנוסף, הוא ראה בטיפוח המנהגים הדתיים צורך היסטורי שמביא לשחרורה של הרוח היהודית. כמו כן, הוא יצא נגד המפלגות הליברליות הגרמניות ונציגיהם היהודים שאימצו את הגישה התרבותית האתנית שלפיה אין כל סתירה בין תורת הדת לבין תגליות המדע ושאף להפרדה מוחלטת בין השניים:

"הנציגים הליברלים [הכוונה לפוליטיקאים יהודים] שכחו שהקהילה היהודית היא קהילה דתית ולא קהילת גזע. …."

"עלינו להחדיר לחיינו הדתיים, כי אהבתנו למנהג היהודי ולחיים היהודיים אינה זקוקה לתמיכה על-טבעית, הרי אנו מכירים בכך שהמוסדות שלנו [הכוונה לקהילה היהודית הדתית ומוסדותיה] הם צרכים היסטוריים, וכי טיפוח המנהג היהודי אף אפשר והביא לחופש הרוח היהודית.…"

"אם המפלגה הליברלית רוצה להיות המאחז של היהדות הרפורמית, אזי אין לה הצדקה בתוך הקהילה. …" .

"אחד הזרמים שמנסה להחליף את הדתות ההיסטוריות הוא התנועה התרבותית האתנית [Ethnische Kulturbewegung]. ככל שהיא מבקשת להגשים את האידיאלים המוסריים הכלליים, היא אמורה להתקבל בשמחה מנקודת המבט של היהדות. אך היא לא יכולה לשמש כתחליף לדת וליהדות בפרט. … הדתות ההיסטוריות נמצאות בסתירה בלתי ניתנת לערעור עם התוצאות המחקריות של המדע. אם היהדות מנוסחת בצורה כזאת שהיא תואמת את המדע, זו כבר לא יהדות. … ובנוגע למוסר החיים: היהדות מלמדת את המוסר הזה בצורה יעילה ללא שום הבדל ברמת השכלתם של המאמינים. עבודת ה', החגים, ובוודאי המוסדות היהודיים, הזכירו מאז ומתמיד למאמיניה של היהדות את הנחיות התורה. …"

"מהדו"חות האחרונים של מועצת המנהלים ניתן לראות שבשלוש השנים האחרונות 347 חברי הקהילה עזבו את היהדות. … אך אנו סבורים, כי … היהדותכפי שחקר המקרא של ימינו מלמדהייתה קהילה דתית מאז ימי בית שני. ממנה צמח הרעיון של קהילה דתית, שמגיע אל מעבר לגבולות האומה. … הקהילה שלנו, במעמד המיוחד שלה, היא בסיסם של הנצרות ושל האסלאם. …"

(ציטוטים מתוך כתבי-יד של שריינר שאותם כתב בעקבות פעילותו ומעורבותו בחיי הקהילה היהודית בברלין. סימול ארכיוני בספרייה הלאומית: Arc. Ms Var. 347 03 05)

ביוגרפיה

פעילותו בהונגריה

מרטון שריינר נולד בעיר נאדיוואראד (גם נאגיוואראד, ברומנית Oradea) שבטרנסילבניה בשנת 1863. עיון במסמכים המצויים בארכיונו האישי שבספרייה הלאומית מעלה כי משפחתו הייתה דלת אמצעים. אביו, אלברט שריינר, שנפטר בעוד מרטון היה נער צעיר, היה פקיד של הקהילה המקומית, ומלמד בעל ידע רב בספרות היהודית הדתית, והוא שהעניק למרטון את הידע הבסיסי בספרות היהודית.

תלמיד וסטודנט באוניברסיטה

את לימודי התיכון סיים בבית ספר קתולי בעיר מולדתו. לאחר קבלת תעודת הבגרות עבר לבודפשט, שם הוא נרשם לבית המדרש לרבנים (Országos Rabbiképző – Zsidó Egyetem). בו זמנית הוא למד באוניברסיטת בודפשט (בשמה היום:Eötvös Loránd Tudományegyetem). על התפתחותו הרוחנית השפיעו במידה משמעותית המרצים הנודעים של בית המדרש לרבנים, כגון בנימין-זאב בכר (Wilhelm Bacher), משה-לייב בלוך (Bloch Mózes Löb) ודוד קאופמן (David Kaufmann). באוניברסיטה הקדיש שריינר זמן בעיקר ללימודי פילוסופיה והשפה הערבית. הוא היה תלמידו של המזרחן והחוקר הדגול בתחום מדעי האסלאם, יצחק-יהודה גולדציהר (Ignác Goldziher). מפורסמת התכתבותו של שריינר עם גולדציהר. לפי קינגה דבני (Kinga Dévényi) שריינר כתב מעל 150 מכתבים לגולדציהר. המכתבים נמצאים באוסף המזרחי של האקדמיה ההונגרית למדעים. קטעים ממנה פורסמו ביומנו של גולדציהר שהוצא לאור על ידי הרב אלכסנדר (שנדור) שייבר (Sándor Scheiber).

שריינר קיבל תואר דוקטור בשנת 1886 על סמך חיבורו המדעי תוספות לתולדות ההגייה התנ"כית שיצא לאור שנה קודם לכן. באותה שנה הוא סיים את לימודיו בבית המדרש לרבנים ושימש כרב בקהילת דונפנטלה (Dunapentele, היום: Dunaújváros).

רב מוסמך

בשנת 1887 קיבל תעודת הסמכה לרבנות ועבר לקהילת צ'ורגו (Csurgó) אשר שאפה להעסיק רב שלמד במכון להכשרת רבנים.

בתפקידו כרב, התמקד שריינר בחינוך הנוער. כך הכניס בקהילת צ'ורגו את מנהג תפילת הנערים. את דרשותיו ואת נאומיו הוא נשא בהונגרית ובגרמנית. בשנת 1887 הוא גם פרסם חלק מדרשותיו. הספרייה הלאומית בישראל מחזיקה בכשבעים דרשות ונאומים בכתב יד ששריינר נשא בקהילות רבות בהן התארח או הופיע לרגל אירועים ומועדים בין השנים 1881-1892.

מורה במכון להכשרת מורים יהודים בבודפשט

שריינר הרגיש בודד בקהילת צ'ורגו הקטנה וניסה להתקבל למשרת רב בקהילות גדולות. בשנת 1891 התקבל כמורה במכון להכשרת מורים יהודים בבודפשט (Országos Izraelita Tanítóképző Intézet). כמורה, שריינר הפגין אחריות גדולה כלפי חינוך המורים היהודים העתידיים. הוא התמקד במשימות פדגוגיות וכתב ספר לימוד לחינוך דתי על נביאי ישראל. הוא גם לימד את מקצוע הדת בתיכון הקתולי Nagyváradi Premontrei Főgimnázium בו הוא עצמו סיים את לימודיו בשנת 1881. עדות לכך מצויה בחוברות המבחנים של תלמידיו אשר שריינר שמר בארכיונו. בין התלמידים: המורה לעברית הנריק בלאו (Henrik Blau), ארמין שטרן (Ármin Stern), וילמוש רוזנברג (Vilmos Rosenberg), הסופר קורנל היווש (Kornél Hüvös) ועוד רבים.

פעילותו בגרמניה

על אף מסירותו לתפקידו כרב ואהבתו לחינוך הדתי היהודי, שריינר שאף תמיד לאקדמיה. החיפוש שלו אחר הזדמנות לעסוק במחקרים המדעיים הביא בסופו של דבר למעברו לגרמניה.

חבר קהילה פעיל בברלין

מסמכים לא מעט, כגון פרוטוקולים וטיוטות בכתב ידו של שריינר שבספרייה הלאומית מעידים על כך שהוא התעניין ונטל חלק בפוליטיקה של קהילת ברלין. הוא תמך בשוויון החוקתי של הדת היהודית עם הדת הנוצרית, אך התנגד לקיום הפולחן הדתי היהודי בימי ראשון במקום או בנוסף לזה שבשבת.

מרצה בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות

שריינר ניסה להתקבל למשרת מרצה בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין (Rabbinerseminar zu Berlin). תחילה נדחה על ידי דוד קסל  (David Cassel), אך מאוחר יותר, כאחד-עשר חודשים לאחר מותו של קסל, התקבל כמרצה מן המניין בתמיכתו של מוריץ לצרוס בדצבמר 1893. גם שם מלוא המאמץ וחובתו כלפי תלמידיו היו מאפייניו. הוא לימד בלשנות, פילוסופיה דתית, היסטוריה דתית של העמים השמיים, פרשנות טקסטים קדומים ועוד. הוא הרגיש במיטבו בברלין והיה מורה מעורר השראה והתעניינות בקרב מאזיניו. מתלמידיו: ליאו בק (Leo Baeck), ג'ורג' אלכסנדר קוהוט (G. A. Kohut), יהודה לייב מאגנס (J. L. Magnes), שמואל אברהם פוזננסקי, אליקים גוטהולד וייל (Gotthold Weil) ועוד.

שריינר סבר שלא עולה על הדעת לעסוק בחקר השפות ללא הפילוסופיה וללא ההתחשבות בהיסטוריה הדתית והתרבותית של העמים. הוא התייחס לכל טקסט מיועד לפירוש כאל מסמך היסטורי-אינטלקטואלי של האנושות. הוא פנה למקורות האסלאמיים בשפה המקורית על מנת לחקור את ההשפעות הפוסט-אסלאמיות על הספרות היהודית, הפילוסופיה הדתית, תולדות הכתות והבלשנות. חקר ההשפעות הללו היו הנושאים המרכזיים של פעילותו המדעית של שריינר. אך הפעילות החשובה ועשירת התוכן הזאת הופסקה לפתע כאשר שריינר חלה במחלת נפש בשנת 1902. הוא אושפז בסנטוריום בלנקוויץ שבברלין. בספרייה הלאומית מכתבים בודדים שהוא שלח וקיבל בפרק זה של חייו. המכתבים מעידים על כך שעל אף מחלתו שמר על קשר עם אחדים, אך נשאר בסנטוריום עד מותו בשנת 1921. ארכיונו האישי של מרטון שריינר, הכולל חומר ביוגרפי, רשימות, הרצאות, מאמרים, דרשות, התכתבות וכתב-יד של אביו, הועבר לספרייה הלאומית במחצית השנייה של שנת 1965.

מסמכים מתוך ארכיונו האישי של שריינר

 

מרטון שריינר - תעודת סיום שנה א' של התיכון
תעודת סיום שנת הלימודים 1872/73, שנה א' של לימודי התיכון של מרטון שריינר, כולל גיליון ציונים. (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

 

תעודת בגרות
תעודת הבגרות של מרטון שריינר משנת 1881. (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

 

מסמכים המעידים על משפחת שריינר כדלת אמצעים
משמאל אישור משנת 1879 מטעם הקהילה היהודית בנאדיוואראד על היות משפחת שריינר דלת אמצעים. מימין בקשתו של מרטון שריינר משנת 1881 לקבלת מלגה מטעם קרן התמיכה בתלמידים יהודים נזקקים. (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריטים הנ"ל בספרייה הלאומית: אישור, בקשה.

 

כתב ידו של אלברט שריינר
חוברת פירושים לתלמוד, ככל הנראה בכתב ידו של אלברט שריינר, אביו של מרטון. חוברת זו כוללת את הנמען ישראל אפשטיין וכמה חתימות של אישים מהעיר פאפא שבהונגריה. (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

 

דרשה לראש השנה מאת אלברט שריינר
דרשה לראש השנה מאת אלברט שריינר, אביו של מרטון. (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

 

דוח על השוחט
אלברט שריינר, אביו של מרטון היה פקיד של הקהילה. כאן דו"ח על ידיעותיו של שוחט בשם שלמה, שהגיע לקהילת נאדיווארד ללמוד שחיטה. במסמך מוזכר שמו של הרב ישראל יצחק אהרון לנדסברג. (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

 

דרשה לרגל ראש השנה בפני קהילת סקשפהרוואר
שריינר דרש ונאם בגרמנית ובהונגרית בחגים ובאירועים של קהילות רבות. כאן: דרשה בגרמנית בפני קהילת סקשפהרוואר לרגל ראש השנה תרמ"ו (1886). (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

 

נאומו של מרטון שריינר לרגל חנוכת בית כנסת בראצקווה
נאומו של מרטון שריינר בהונגרית לרגל חנוכת בית הכנסת בראצקווה בשנת תרמ"ה (1886). (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

 

דרשתו של מרטון שריינר לרגל חתונה בנדיפרקטה
דרשה מאת מרטון שריינר בחתונה בעיר נאדי-פרקאטה בשנת 1886. (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

 

דרשתו של מרטין שריינר לרגל ראש השנה בצ'ורגו
דרשה של מרטון שריינר בהונגרית בפני קהילת צ'ורגו לרגל ראש השנה תרמ"ח (1887). (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

 

מרטין שריינר - נאום כניסה לתפקיד כרב
נאומו של מרטון שריינר בהונגרית לרגל כניסתו לתפקידו כרב קהילת צ'ורגו בשנת 1887. (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

 

פרשת נחמו - דרשה של מרטין שריינר
דרשה של מרטון שריינר בהונגרית לרגל פרשת שבת נחמו בשנת תרמ"ט (1890). (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

 

שיר מאת מרטין שריינר על הפסח.
"פסח" – שיר לא מתוארך בהונגרית בעל 18 בתים מאת מרטון שריינר. השיר עוסק בחג הפסח מתוך השוואה בין הווה לעבר. (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

 

מכתב מאת מרטין שריינר אל יצחק גולדציהר
מכתב מאת מרטון שריינר אל מורו יצחק גולדציהר מתקופת כהונתו כרב בקהילת צ'ורגו. (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

 

עבודתו של ארמין שטרן בנושא מונותאיזם
מרטון שריינר הורה לימודי דת לתלמידים היהודים בבית הספר התיכון הקתולי בו הוא בעצמו למד. כאן: עבודתו של ארמין שטרן, אחד מתלמידיו של שריינר. (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט בספרייה הלאומית

 

עבודתו של הנריק בלאו בנושא מונותאיזם
עבודתו של תלמיד התיכון הנריק בלאו בנושא מונותאיזם. מאוחר יותר בלאו הפך למורה ללשון עברית. (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט בספרייה הלאומית

 

Kornel Hüvös - עסודת בית ספר תיכון
עבודת בית ספר תיכון של התלמיד הסופר היהודי הונגרי קורנל היווש (Kornel Hüvös) בנושא רעיון הקדושה ביהדות. שנת 1893. (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

 

כתביו של מרטין שריינר בנושאים שהקהילות היהודיות עסקו בברלין
שריינר נטל חלק פעיל בפוליטיקה היהודית המקומית בגרמניה. בארכיון הספרייה הלאומית נמצאים כתביו בגרמנית העוסקים בחיים הפוליטיים של קהילת ברלין (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה).

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

 

Zsido Egyetem Budapest
בית המדרש לרבנים בבודפשט היום. (צילום: שאול גרינשטיין 2019)

 

הסידור והרישום הקטלוגי של ארכיון הרב מרטון שריינר התאפשרו בעזרת הסיוע הנדיב של קרן ליר.

 

כתבות דומות:

'פנקס הקהל' במזרח אירופה: דימוי ומציאות

בעזרת פנקסי הקהילה, ניתנת לנו האפשרות לגעת בחייו של היחיד ובחיי הקהל, לאורכם ולעומקם

'פנקס הקהל' במזרח אירופה: דימוי ומציאות

Examining the Frankfurt Pinkas in the National Library of Israel Rare Books Reading Room

בחברה היהודית הקדם-מודרנית שימש הפנקס – קובץ דפים שנכרכו יחדיו –הן בקרב ארגונים קהילתיים הן בקרב אנשים יחידים. מוהלים נהגו לנהל פנקסי מעקב אחר טקסי המילה שערכו, אנשי עסקים תיעדו באמצעותם עסקאות, תלמידי ישיבות העתיקו אל הפנקסים טקסטים שעליהם שקדו ומיסטיקנים ציינו בפנקסים את החטאים שחטאו (ולעיתים גם את החלומות שחלמו). בכך נבדל ה"פנקס" מה"ספר" – הן בצורתו הפיזית הן באופן שבו נאספו בו הטקסטים. הפנקס היה מחברת, שבתחילה הכילה ברובה דפים ריקים, ובעליה העלה בה על הכתב מיני טקסטים או רשומות שבהם היה לו עניין מעת לעת.

מוסדות יהודיים ולא-יהודיים גם יחד, שרצו לתעד את פעילותם, מצאו את צורת התיעוד הזו יעילה במיוחד. בעת החדשה המוקדמת (בשנים 1500–1800 לספירה, לערך) הייתה החברה היהודית במזרח אירופה רשת מסועפת של מוסדות – החל ב"חברות בעלי מלאכה", שהיו גילדות קטנות ומקומיות, וכלה במועצות גדולות חוצות מחוזים, דוגמת "ועד יהודי ליטא" או "ועד ארבע ארצות" בפולין. במרוצת השנים נותרו מהמוסדות הללו פנקסים וחלקי פנקסים, ואלו יוצרים רושם ברור: בראשית העת החדשה היה ניהול פנקס חלק בלתי נפרד מארגון החיים היהודיים.

frankfurt
פנקס פרנקפורט, הספרייה הלאומית. לחצו להגדלה

'פנקס הקהל' – מחברת התיעוד של הוועד המנהל בקהילה – היה חלק אחד ממערך שלם של פנקסים קהילתיים. האדמניסטרציה הקהילתית הורכבה מגופים רבים אחרים, שניהלו פנקסים משלהם. הגבאים – מנהלי אוצר הקהילה – ניהלו פנקס ובו תיעדו את צורת הארגון של בית הכנסת ככלל, ובפרט ביחס לתגמולים כספיים ותגמולי צדקה, לצד מגוון ההחלטות במסגרת עבודתם. דיינים – שופטי בית המשפט הרבני – נהגו לתעד בפנקס תיקים שנוהלו בפניהם והמוכסים ניהלו רישום בפנקס משלהם באשר למיסים המשוערים מכל חבר בקהילה, והמיסים ששולמו בפועל. ה'קהל' ניהל גם הוא פנקס, ובהיותו הגוף המנהל העליון בקהילה, נחשב הפנקס שלו לחשוב מכולם. צירוף כל הפנקסים השונים הללו מכונה לעיתים "פנקס הקהילה", שמספק מבט עשיר ומגוון על רוחב יריעת חיי הקהילה היהודית.

frankfurt pinkas
ד"ר יואל פינקלמן, אוצר אוסף היודאיקה בספרייה הלאומית, בוחן את פנקס פרנקפורט

אין זו משימה פשוטה, לעמוד על אופן פעולתו של הפנקס ולהבין את תפקידו בחייהם של ועד הקהילה ושל הקהילה בכלל. כפי שהראה פרופ' ישראל ברטל מהאוניברסיטה העברית, במעגלים התרבותיים והפוליטיים של יהודי מזרח אירופה במאה התשע-עשרה והעשרים התפתחו רבדים רבים של תפישות שגויות רבות באשר ל'פנקס הקהל' של ראשית העת החדשה, אבל דורות מאוחרים יותר של חוקרים בכל זאת המשיכו אותן וחזרו עליהן. משכילי המאה התשע-עשרה אימצו השקפה שלפיה פנקס הקהילה היה התגלמות ההיסטוריה כולה של הקהילה היהודית בראשית העת החדשה – מוסד והיסטוריה שכלפיהם חשו אותם משכילים בוז. ברומן הסטירי, 'קבורת חמור', מלגלג פרץ סמולנסקין:

פנקס יימצא בכל עיר ועיר מקום מושב בני-ישראל ועל הפנקס הזה כולם ייכתבו וכל אשר קרה בעיר לזיכרון לדור אחרון. שם יש זיכרון למוכת עץ ולאנוסה, למלשינים ולמוסרים ממון ישראל ביד גוי, למורדים בכבוד הקהל ולמאכלי טריפה, לגונבים כלי-הקודש מבית-התפילה ולנושאי מטפחת בבגדיהם ביום השבת, לבית אשר הוכה שאייה בידי לצים ושדים ולחוטאים אשר בחטאם פרצה המגיפה, או כי לעגו להחברה הקדושה. בכתב הזה ייכתבו כל אלה אשר פרצו חוק ישראל והם המה ישאו עוונם במותם, כי ייקבר קבורת חמור.

zulz
עמוד מתוך פנקס ז'ולז', מתוארך בשנים 1796 עד 1805, מהארכיון המרכזי של העם היהודי. לחצו להגדלה

במאה העשרים גם יהודים ציוניים ממגוון זרמים התייחסו לפנקס באותו אופן רומנטי, אבל חיובי ביותר. רבים מהם ראו בו ביטוי עליון של הגופים האוטונומיים בקרב היהודים בעת החדשה המוקדמת – גופים שנדמו בעיניהם של אותם ציונים למבשרי המוסדות הלאומיים היהודיים שביקשו הם-עצמם לכונן. אחרים ראו בגופי הקהילה הללו את התגלמותה של רוח האומה. אברהם רכטמן, שהשתתף במשלחת האתנוגרפית הגדולה של אנ-סקי בשנת 1912, הביע תחושה זו במונחים ליריים:

הפנקס הוא ראי של חיי העם (folks leben) בדורות קודמים. הפנקס משקף את תחושותיו של העם, את השמחה שלו ואת העצב, כיצד הביע את דאגותיו ומה היו דרישותיו. הפנקס מאפשר לנו לגעת בחייו של היחיד ובחיי הקהל, לאורכם ולעומקם. הפנקסים מלמדים אותנו כיצד נראו אז החיים, כמו גם היחסים בחברה, בין חברה אחת לשנייה, בין קהילה זו לקהילה אחרת, והם מלמדים אותנו גם על יחסם של היהודים לסביבה החיצונית, לעולם הלא-יהודי שהקיף אותם.

שני הטקסטים חולקים, כמובן, תפישה רומנטית עד מאוד של הפנקס כהתגלמות ההיסטוריה ורוחם של היהודים ככלל, אף שהערכים ששני הטקסטים ייחסו לכך היו שונים ביותר.

נוכח תוצר זה, של הדמיון היהודי הפורה יתר על המידה, רצוי לנהל בעניינו של 'פנקס הקהל' דיון מפוכח יותר. למרבה הצער, חרף רצונם העז הן של המשכילים הן של היהודים הלאומיים, הפנקס לא שימש "זיכרון קהילתי". חלקן המכריע של הרשומות עסקו בסוגיות טכניות ביותר, דוגמת מיסוי ועניינים כלכליים אחרים, שהיו בתחום אחריותו של הקהל. אירועים משמעותיים בחיי הקהילה תועדו רק במקרים שבהם נדרש הקהל להחליט החלטות או לתקן תקנות.

halberstadt
עמודים 102-101 מפנקס הקהילה של הלברשטאדט. מתוארך בשנים 1808-1773 מחלקת כתבי היד בספרייה הלאומית. לחצו להגדלה

נוסף על כך, הפנקס לא היה זמין לשימושה של הקהילה בלבד, וחברי הקהל הקפידו בקנאות על הגישה אליו. חוקת קהילת קרקוב משנת 1595 מציינת במפורש כי היחידים שיכולים להחזיק בפנקס הם רשמי הקהילה (שכונו אז "עדים דמטה"), כשהוא נעול בארגז שרק הם מורשים לפתוח.

בקהילות הפולניות-ליטאיות היה 'פנקס הקהל' מסמך טכני עד מאוד. תועדו בו רק נושאים שטופלו בידי הקהל. מובן שמדובר בנושאים שיכלו להיות בעלי חשיבות עצומה מבחינת ניהול הקהילה, אבל לא באופן האידיאליסטי והרומנטי שבו נתפשו בעבר.

בפנקס מופיעות סוגיות מכריעות, כמו שאלת השליטה בגודל האוכלוסייה, באמצעות הענקת זכויות תושב ("חזקת היישוב") או הגבלתן. לעיתים היה לדבר קשר לתקנות הנוגעות לנדוניות, כיוון שרק מי שהיו עשירים דיים לשלם נדוניות נאות יכלו לצרף את ילדיהם לקהילה. סוגייה נוספת שאנו מוצאים בפנקסים היא זו הנוגעת לניהול הבחירות השנתיות לקהל. עוד נושאים שעולים מהפנקסים הם ניהול הצדקה הקהילתית (דבר שלעיתים קרובות נעשה באמצעות תקנות הנוגעות לגבאים), העסקת ל עובדי ציבור (חזנים, שוחטים, רופאים, מיילדות, מורים וכך הלאה), ובעיקר רב הקהילה, ויחסים אל מול הרשויות הלא-יהודיות.

אף ש'פנקס הקהל' לא מאפשר לנו הצצה לנפש היהודית – לטוב או לרע – הוא חושף בפנינו כיצד ארגנו יהודים את הקהילות שלהם, ואיך ניהלו את חייהם לפני מאות שנים.

 

לאתר הפנקסים

החיפוש אחר חילזון התכלת

בפרשת "שלח" מציינת התורה את המצווה לצבוע בצבע התכלת את פתילות הציצית. מה מאחורי ציווי זה?

talit-715x537

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת".

בתקופת המקרא ולאחר מכן בימי בית שני, התעטף עם ישראל בטליתות, כאשר חלק מפתילות הציצית היו צבועות בצבע התכלת. צבע זה לא מגיע מן הצומח, אלא מנוזל המצוי בגופו של חילזון ימי מסוים. מנוזל זה ניתן להפיק את הצבע המיוחד. וכך אומרים חז"ל בתוספתא במסכת מנחות:

"תכלת אינה כשרה אלא מן החילזון"

במסכת מנחות, דף מד', חז"ל מתארים לנו את החילזון, אבל מה שהיה ברור בזמנם נשאר חידה בימינו:

"תנן רבנן: חילזון זהו גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחת לשבעים שנה ובדמו צובעין את התכלת לפיכך דמיו יקרין"

ישנן גרסאות ותיאורים נוספים שלא בהכרח מקילים על הזיהוי. דיו רב נשפך במעבר הדורות בניסיון להבין את הדברים ולזהות את החילזון.

תעשיית צבע התכלת באזורינו נעצרה אי שם סביב התקופה הערבית הקדומה. לפי חז"ל הצבע נגנז, אבל יש המסבירים שאין מדובר בגניזת סודות ההפקה (כי הרי מדובר בטכניקות תעשייתיות ידועות), אלא שהתכלת נשמרה בגנזי המלכים, ורק בעלי תפקידים בכירים ואנשי השלטון יכלו להשתמש בו. כך משתמע גם בדברי הרמב"ן (שמות כ"ח):

"ותכלת גם היום לא ירים איש ידו ללבוש חוץ ממלך גוים"

הצבע המלכותי בימי קדם נודע בשם פורפורה או Purpura. חוקר הטבע הרומי פליניוס הזקן התייחס לצבע זה ולתהליך יצירתו מחלזונות החיים לאורך חוף ים התיכון. אומנם הוא מדבר על צבע הארגמן, אבל משערים שניתן היה להפיק ממנו צבעים שונים בספקטרום שבין אדום- סגול- כחול. מובן שהנושא מורכב מאוד; הוא נחקר היטב, וקיימות על אודותיו דעות שונות.

החל מהמאה ה-17 ניסו מדענים לזהות את חלזונות הפורפורה ואת קונכיותיהם. ניתן למצוא כמה ספרים ישנים הדנים בנושא זה באוסף אדלשטיין להיסטוריה של המדע בספרייה הלאומית.

(תמונה 1) תמונת קונכיות מתוך הספר Memorias sobre la púrpura de los antiguos, restaurada en España, מדריד 1779
תמונת קונכיות מתוך הספר Memorias sobre la púrpura de los antiguos, restaurada en España, מדריד 1779
תמונה מתוך הספר Purpur-Sneglen, הולנד 1777
תמונה מתוך הספר Purpur-Sneglen, הולנד 1777

ייתכן שבעקבות הכיבוש הערבי תעשיית הפקת צבע התכלת עברה מאזור חופי מזרח התיכון לאירופה לתקופת מה, ונראה שהשימוש בחילזון הוסב לשימוש בהפקת הצבע מן הצומח. חז"ל מזכירים את ה"קלא אילן" כחומר צמחי שצבעו זהה לתכלת החילזון. דעות רבות ישנן באשר לפירוש ולשפת מונח זה.

ספר הערוך, מילון תלמודי מהמאה ה-12, מתאר את הצבע כתכלת, ובלועזית "אינדיקו". צבע האינדיגו מוכר כיום בין השאר בצבע הג'ינס. ה"קלא אילן" היה זהה בצבעו לתכלת מן החי, אבל נאסר מבחינה הלכתית לצביעת פתילי הציצית.

"אני הוא שעתיד להיפרע… ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא" (בבא מציעא ס"א ב')

בכל מקרה, שיטת ההפקה מהחילזון אבדה, ויותר מאלף שנה לא הטילו יהודים תכלת בציציותיהם אלא לבשו רק ציצית לבנה. הפוסקים מדגישים את חשיבות מצוות התכלת, אבל מודעים לכך שכרגע היא בלתי אפשרית.

הראשון שניסה להחזיר את צבע התכלת לציצית היה האדמו"ר מראדזין, הרב גרשון חנוך העניך ליינר (1890-1839).

(תמונה 3) כתב ידו של האדמו"ר מרדזין מתוך אוספי הספרייה הלאומית
כתב ידו של האדמו"ר מרדזין מתוך אוספי הספרייה הלאומית

הספר הראשון שכתב, "מאמר שפוני טמוני חול", נדפס בוורשא ב-1887 ועוסק באפשרות למצוא בימיו את החילזון המוזכר בחז"ל ליצירת צבע התכלת. זמן קצר לאחר מכן פרסם ספר נוסף בשם "מאמר פתיל תכלת". בספר זה טוען הרב ליינר שהצליח לזהות את החילזון.

מאמר "שפוני טמוני חול"
מאמר "שפוני טמוני חול"

מאמר "פתיל תכלת"
מאמר "פתיל תכלת"

לשם מחקריו הגיע הרב ליינר עד לאיטליה:

"העמסנו עלינו ליסע למרחקים ארחות ימים ובאנו לגבול ים התיכון במדינת איטליא בעיר נעאפולי אשר שם מקום היותר נמצא כל חית הים ושם מקום אוסף חית ורמש הים תחת חבורת עושי שכר אגמי נפש חית הים והוא בנין גדול של אבנים במעמקי ארץ על שפת ים התיכון והוא שדרות בנינים חדרים בנוים מזכוכית לבנה (אקווריום) ומי הים תמיד יחלופו חליפות ובהם כל חית הים הולכים חפשים ויתראו ע"י כותלי הזכוכית ושם יתראה כל חיה בכל תהלוכותיה וסדר מאכלה והלוכה וכל פרטי מעשיה וראיתי שם את החילזון חי הולך חפשי והנני לרשום בל סימניו וסדר תהלוכתו"

לדעתו, החילזון הוא בעצם ייצור ימי המוכר בעברית בשם דיונון הרוקחים (sepia officinalis).

מיד קמו מתנגדים לשיטה. מקצתם אף פרסמו ספרים התוקפים את הרב ליינר, לפעמים באופן בוטה מאוד.

ביטול הראשון למאמר, ווארשא תרמ"ח
ביטול הראשון למאמר, ווארשא תרמ"ח

 

בקרת תכלת מאיי אלישה, קראקא תרמ"ח
בקרת תכלת מאיי אלישה, קראקא תרמ"ח

הרב ליינר התייחס להתקפות הללו וניסה להסביר את שיטתו. הוא אף כתב תשובות רבות לשאלות שנשאלו וקיבל הסכמות ממספר רבנים. את הכול העלה הרב על הכתב בספר "עין התכלת" שיצא לאור בידי בנו לאחר פטירת אביו.

כתוצאה מהגילוי של הרב ליינר החלו אלפי חסידי ראדזין לצבוע את ציציותיהם בתכלת לפי נוסחתו. הנוסחה המיוחדת אבדה בזמן השואה, אך התגלתה מחדש בכתביו של הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הרצוג. הרב הרצוג חלק על שיטתו של הרב ליינר, אך בהתכתבויות עם בנו של הרב עוד לפני השואה קיבל את נוסחת התכלת של חסידות ראדזין. כך יכלו החסידים להמשיך ביצירתו גם לאחר השואה.

לרב הרצוג הייתה שיטה משלו.

בהיותו בעל השכלה אקדמית ויכולת מחקרית, הכיר הרב את כתביהם של פליניוס, אריסטו ואחרים המתייחסים לתעשיית צביעת הבדים בעת העתיקה.

הוא הכיר גם מחקרים מודרניים יותר של כימאים אירופאיים, ואף היה בקשר עם מקצתם. את ידיעותיו ומחקריו פרסם בעבודת דוקטורט בשנת 1913 בשם Hebrew Porphyrology. הוא סבר שאת התכלת הפיקו מחילזון הסגולית (Janthina) למרות שהיה מודע לעובדה שהזיהוי בעייתי ובוודאי לא מוחלט.

צילום עבודת הדוקטורט של הרב יצחק אייזיק הרצוג בנושא חילזון התכלת, עמוד 1
צילום עבודת הדוקטורט של הרב יצחק אייזיק הרצוג בנושא חילזון התכלת

צילום עבודת הדוקטורט של הרב יצחק אייזיק הרצוג בנושא חילזון התכלת, עמוד 2
צילום עבודת הדוקטורט של הרב יצחק אייזיק הרצוג בנושא חילזון התכלת

בין השאר מסר הרב הרצוג ציציות ראדזין לבדיקה מדעית במעבדה. התוצאות לדעתו הראו שהאדמו"ר מראדזין וחסידיו רומו בידי כימאי איטלקי, וצבע התכלת שלהם מתבסס על חומרים כימיים אחרים.

כ-60 שנה לאחר מכן ד"ר סידני אדלשטיין ערך בדיקה דומה בציציות של חסידי ראדזין והגיע לאותה מסקנה. מדובר בתהליך כימי המוכר כבר משנת 1740. אז יצרו את צבע התכלת מדם שוורים, אבל אפשר היה להכינו מכל חומר מהחי, גם מחילזון. התוצאה זהה; הצבע מגיע מתרכובת חומרים כימיים, החילזון מספק רק את החנקן.

סידני אדלשטיין היה כימאי יהודי אמריקאי ומומחה לצביעת בדים. בעת מחקריו על צבע התכלת הוא נחשף לעבודתו המקיפה של הרב הרצוג ויזם את הוצאתה לאור מחדש. הדוקטורט הודפס בספר, בתוספת מאמרי מחקר חדשים משנת 1987 שנכתבו בידי הביולוג הימי פרופ' אהוד שפניר, ובידי מנהל אוסף אדלשטיין לשעבר ד"ר משה רון.

הדוקטורט הרב הרצוג במהדורה חדשה
הדוקטורט של הרב הרצוג במהדורה חדשה

אדלשטיין היה גם אספן של ספרים בנושא התפתחות המדע והטכנולוגיה. האוסף המקיף שלו הכיל ספרים מהמאה ה-16 ועד היום. תחומי האוסף היו בעיקר ספרים בהיסטוריה של הכימיה והאלכימיה, טכנולוגיה של המדע והיסטוריה של הצביעה, ההלבנה והניקוי היבש של טקסטילים. הוא תרם את ספרייתו לספרייה הלאומית בשנת 1976. באוסף נמצא גם עותק מצולם של הדוקטורט מאת הרב הרצוג.

סידני אדלשטיין
סידני אדלשטיין

בעקבות מחקרים הלכתיים, היסטוריים, ארכיאולוגיים וכימיים, בדורות האחרונים מקובל לזהות את חילזון התכלת עם ארגמון קהה הקוצים (Murex trunculus). צבע התכלת מופק מנוזל הנמצא בבלוטה תת-זימית שבארגמון, ולאחר הוספת חומרים כימיים וחימום בטמפרטורה קבועה מתקבל הצבע המבוקש.

ארגמון קהה הקוצים בקונכיתו (ויקישיתוף)
ארגמון קהה הקוצים בקונכיתו (ויקישיתוף)

בשנים האחרונות התפרסמו ספרים ומאמרים רבים בנושא גילוי צבע התכלת וצביעת הציצית שניתן למצוא גם אצלנו בספרייה הלאומית. ראוי לציין בין השאר את ספרו המקיף של הרב מנחם בורשטיין – "התכלת", ואת הפרסומים הרבים של אגודת פתיל תכלת.

 

1 2

 

כתבות נוספות

מי אתה המלאך מטטרון?

הספרים הנדירים ששמרו על גחלת התפילה בנדידות היהודים

האם בני ישראל באמת חצו את ים סוף?

 

 

מי אתה המלאך מטטרון?

פסוק יחיד ומסתורי בספר בראשית יצר ענף ספרות שלם שבמרכזו המלאך מטטרון. הכירו את המדריך שלכם ברקיע השביעי

1

בלא מעט יצירות פופולריות העוסקות במאבק הטוב מול הרע, או בכאלו המתארות אירועים על טבעיים, פולקלור ומלאכים ושדים, מוזכר שמו של מטטרון. כך למשל ברומן "בשורות טובות" שכתבו צמד הבריטים ניל גיימן וטרי פראצ'ט, מטטרון הוא מנהיג כוחות גן העדן. בסרט "דוגמה" שביים קווין סמית' מגלם את מטטרון השחקן המנוח אלן ריקמן, ותפקידו להיות "קולו של אלוהים", משום שבני תמותה אינם מסוגלים לשמוע את האל האמיתי.

מיהו אותו מלאך מסתורי שהעסיק רבים כל כך בעולם היהודי ומחוצה לו?

 

קטע מתוך כתב יד קבלי מן המאה ה-19
קטע מתוך כתב יד קבלי מן המאה ה-19

 

משמעות השם מטטרון אינה ידועה בוודאות. בחלוף השנים ניתנו לו כמה הסברים שונים; רבים האמינו כי מקורו ביוונית או בלטינית, ומשמעותו היא "מאחורי הכס" (ביוונית) או "שליח" (בלטיניתׂ), אך חוקר הקבלה גרשום שלום פסל את ההשערות הללו. לפי השערה אחרת משמעות השם היא "שומר", בהתבסס על הפועל הארמי "ממטר".

תיאורו הראשון של מטטרון מופיע בספרות ההיכלות, אוסף חיבורים מיסטיים שנכתבו במאה השנייה עד החמישית. באוסף זה מסופר על "שר הפָּנים" ברקיע המשמש מורה דרך לאלו שזכו להגיע להתעלות שמימית. בסיפורים אלו מתואר מעמדו הבכיר של מטטרון בקרב מלאכי העולם העליון, והוא נחשב לאחד המשמעותיים והחזקים שבהם. בספר המכונה "חנוך השלישי" נחשף כי מטטרון הוא חנוך בן ירד המוזכר בספר "בראשית", כמי שבסוף ימיו "איננו, כי לקח אותו אלוהים" (בראשית, ה', כ"ד).

 

1
"נשלמו השמות של מטטרון שר הפנים". מתוך כתב יד של ספרות ההיכלות מן המאה ה-17

 

הגישה כלפי דמותו של חנוך בכתבי חז"ל הייתה לכל היותר דו משמעית. הם כינו אותו "רשע" ו"חנף", והאמינו כי הוא מת ככל האדם. על פי כמה מההשערות עמדות אלו היו חלק מוויכוח מול אלו שייחסו לחנוך כוחות מיוחדים. בהקשר זה ניתן אולי להסביר גם את המקום המיוחד שניתן לחטאו של אלישע בן-אבויה, המכונה "אחר". התלמוד מספר על אלישע, שהיה אחד מבין הארבעה שנכנסו אל "הפרדס" – כלומר הגיעו אל העולם העליון. "אחר" ראה את המלאך מטטרון יושב בנוכחות האל מתוקף היותו סופר (בשונה משאר המלאכים שעומדים תמיד מול כס הכבוד), ותהה אם ניחן בכוחות הדומים לאלו של האל. משום שתהו אם ישנם בעלי כוחות אלוהיים מלבד האל עצמו – נענשו השניים, ואלישע היה לאחד הכופרים הגדולים ביותר בעיקרי היהדות במסורת החז"לית.

 

1
"קיבלנו כי מטטרון שר הפנים ששמו כשם רבו הוא חנוך בן ירד". מתוך חיבור קבלי מן המאה ה-16

 

למרות זאת, התיאור המסתורי בספר "בראשית" והסיפור על הפיכתו לכאורה של חנוך למלאך המשיך להסעיר את חכמי העולם היהודי ואת חכמי הקבלה. שמו של חנוך, שעליו נאמר שחי 365 שנים, נקשר בלוח השנה השמשי – לוח השנה שנדחה לטובת לוח השנה העברי הירחי שבו אנחנו משתמשים כיום. חז"ל אפילו העלו את ההשערה שאותו מטטרון הוא מלאך האלוהים שהדריך את בני ישראל במסעם במדבר. בעולם הקבלה המאוחר יותר מטטרון אף תואר בתור האדם העליון האידיאלי, שכן הגשים את ההתעלות הרוחנית שאליה יש לשאוף. שמו שימש להשבעות וללחשים, ומקובלים רבים אף המליצו שלא לבטא את שמו בקול רם.

 

1
מתוך קובץ השבעות ותפילות שחובר בגרמניה במאה ה-16

 

1
"משביע אני עליך מטטרון עבדו של יוצרנו". מתוך מחזור תפילות של קהילות איטליה מן המאה ה-15 הנמצא באוסף הוותיקן

 

לצד העיסוק האינטנסיבי בדמותו של מטטרון בכתבי תורת הסוד הקדומה כדוגמת ספרות ההיכלות, נכנס לאט-לאט שמו של המלאך גם לספרות קאנונית יותר. מטטרון מוזכר גם בתפילות ובפיוטים ששולבו במחזורים לשבתות ולחגים בחלק מן הקהילות. שמו, אם כן, היה מוכר לא רק לאלו שפנו לעסוק בכתבים אזוטריים, אלא נשמע גם בבית הכנסת עצמו. כאן אפשר לראות את אחד הפיוטים הללו מתוך סידור שנדפס במאה ה-14. הפיוט הוא מסוג "אופן", פיוטים שנאמרים בזמן תפילת שחרית בשבת ובחג, ועוסקים לרוב בקדושת המלאכים ובתיאורי הרקיע העליון.

 

1
פיוט מתוך מחזור "מנהג אשכנז המזרחי" מן המאה ה-14

 

כך עשה חנוך/מטטרון את דרכו מפסוק עלום ויחיד בספר בראשית, דרך כתבים מיסטיים בתורת הסוד הקדומה, אל מחזורי התפילה הרשמיים של קהילות יהודיות שונות ברחבי העולם. במסע הארוך הזה הוא נעשה אחד המלאכים החזקים ביותר בפולקלור היהודי, ובסופו של דבר מצא את עצמו מככב גם ביצירות מן התרבות הפופולרית.

 

כתבות נוספות

הספרים הנדירים ששמרו על גחלת התפילה בנדידות היהודים

"צל העולם": הרב שניסה לתת תשובות לשאלות הגדולות של היקום

הפריטים העתיקים בספרייה: קערות מכסחות שדים מבבל