הספר ששינה אותי: ליעד שהם מספר על "רשימות מאי קטן"

"הספר הזה היה הזרז לכתיבת הספר הראשון שלי"

ארבע שנים מילדותי עברו עלי בפריז. אבא היה בשליחות שם, ואני הייתי ילד ישראלי שמנסה למצוא את מקומו במדינה ובחברה שאינן דוברות את שפת אימי. לקריאה הייתה השפעה מכרעת על תפיסת העולם שלי, ומאחר שקראתי לא מעט ספרות ישראלית, דבורה עומר הייתה הכוכבת של מדף הספרים שלי, היא עיצבה גם חלק מהתפיסות שלי.

אבל בשנים ההן הקריאה עדיין לא הייתה מנוע לכתיבה עבורי, זה קרה רק שנים אחר כך, כשהייתי, שוב, מהגר במדינה זרה אחרת. סיימתי תואר ראשון בארץ ועברתי ללונדון ללימודי תואר שני. תוך כדי הלימודים, ותוך כדי שאני לומד להכיר את העיר ואת האנשים שגרים בה, קראתי ספר בשם "רשימות מאי קטן", שכתב ביל ברייסון. זהו ספר על רשמיו של אמריקאי שחי שנים באנגליה, והוא מתאר שם בצורה נהדרת, חכמה ועמוקה ומצחיקה את חווית ההגירה והזרות בארץ לא לך, חוויה שהייתה דומה מאד ושונה מאד מזו שאני חוויתי בעצמי. כי את האמריקאים, למשל, לא הפתיע במיוחד מנהגם של הבריטים להפעיל מכונת כביסה במטבח, או לדחוף את המילים "סליחה", "תודה", ו"בבקשה" בכל משפט שני, דברים שאותי, כישראלי, תפסו מאד.

בדיעבד, זה פתח לי פתח, למה שיצמח אחר כך להיות משהו גדול הרבה יותר, והיה הזרז לכתיבת הספר הראשון שלי – "לונדון בפיתה", שבשונה מהספרים שבאו אחריו, הוא אינו ספר מתח, אלא קובץ סיפורים קצרים על חייו של סטונדט ישראלי (שהוא פחות או יותר אני) בלונדון.