"פתאום הבנתי, בהבנה ילדותית של נער, שספרים לא נכתבים מעצמם"
עד היום אני שומר בבית את יומן נעורי, שהתחלתי לכתוב בגיל 11 וחצי. את ההשראה לכתיבת יומן החיים הזה קיבלתי מספר שאבא שלי קיבל במתנה כחצי שנה קודם לכן.
הייתי בן 11 כשאבי, יעקב, השתתף במחזמר על עלילות נאסר אדין. את הפזמונים לאותה הצגה כתב סופר הילדים אוריאל אופק, שהתיידד אז עם אבא ונתן לו במתנה את ספרו "מרובינסון עד לובנגולו", שכלל את כותרת המשנה "איך נכתבו סיפורי ילדים". בפתח הספר, שגם אותו אני שומר עד היום, יש הקדשה בכתב קטן מעט מסולסל ומוקפד: "ליעקב בנאי וביתו, מאוריאל אופק וביתו".
אופק עצמו מספר שקיבל את ההשראה לכתוב את הספר הזה כשהיה בטורונטו שבקנדה, במקום שנקרא "בית הילדים". הספר מוקדש כולו לספרי ילדים הקלאסיים ומספר את הסיפורים שעומדים מאחורי כתיבתן של יצירות כמו דון קישוט, רובינסון קרוזו, גוליבר, אוהל הדוד תום, לובנגולו מלך זולו, אי המטמון. הפרק שהכי אהבתי היה על לואיס קרול ועליסה בארץ הפלאות.
במהלך הקריאה בספר הבנתי, בהבנה ילדותית של נער רמת-גני, שספרים לא נכתבים מעצמם, אלא שיש סיפור מאחורי כל סיפור, ויש את הרגע הזה שבו סופר מחליט להפוך את רגעי החיים החולפים למילים בספר, שנותנות לרגעים האלה ממד שהוא מעבר לזמן הרגיל.
בעקבות הקריאה ב"מרובינסון עד לובנגולו" רציתי מאוד, כמו הדמויות בספרו של אופק, לשבת אצל שולחן הכתיבה, מול דף שורות ריק, עם עט בידי, ולכתוב.
אהוד בנאי הוא מוזיקאי, זמר-יוצר וסופר ישראלי, זוכה פרס אופיר למוזיקה
***
מרובינסון ועד לובנגולו או: איך נכתבו ספרי ילדים, מאת אוריאל אופק, הוצאת מסדה באתר הספרייה הלאומית
