במחלקת שיקום ושימור פריטים בספרייה הלאומית, אמונים על הגנת פריטים נדירים שנקלטים או נמצאים בספרייה, שימור המצב שלהם בהווה, ועצירת תהליכי התיישנות בעתיד, כדי לשמור על הפריט לטובת הדורות הבאים. עבודתם של עובדי שיקום ושימור היא אומנות בפני עצמה, ואסכולה שהתפתחה במשך שנים רבות, ולמרות זאת – גם שמרה על המסורת. מחלקת השיקום והשימור שלנו, בדומה למחלקות שימור רבות בעולם, נעזרת בנייר יפני כחומר לשיקום הפריטים השונים. מרסלה סקלי, מנהלת מחלקת שיקום-שימור בספרייה מסבירה על שימושיו ויתרונותיו הרבים של הנייר היפני: "כל פריט שמגיע למחלקה נבחן היטב והנייר היפני שישמש לתיקונים נבחר בקפידה ובהתאם לעובי, לגוון ולאורך הסיבים שלו. הנייר היפני הוא רב גוני מאוד ושימושיו בתחום הרסטורציה הם רבים: איחוי קרעים בנייר, השלמות של חסרים ואפילו בשיקום הכריכה. גם בדיציפלינות אחרות בעולם השיקום גילו את נפלאות הנייר היפני והוא משמש גם את משמרי החפצים, הקרמיקה, הטקסטיל ועוד".
חברי הסדנה שלנו פגשו את יזהר נוימן מ'יזהר נוימן ייצור נייר' שבג'ת הגלילית. יזהר הוא אמן המתמחה בהכנת נייר יפני, והוא בעצמו חי ביפן שנים רבות, בעודו לומד מהמאסטרים של הנייר את הטכניקה המסורתית שעוברת זה מאות שנים מדור לדור. את השיטה ייבא יזהר לישראל, כאן פתח סדנה ושתל את עצי התות נייר – עץ הקוזו (KOZO, 楮) היפניים, שבתורם יהפכו לנייר גמיש, חזק ובעל מרקמים עדינים של טבע.
נייר יפני לא תוכלו לקבל בלי מטע של עצי קוזו שמהם מפיקים את הנייר (יש גם עצים נוספים המשמשים לייצור נייר יפני כמו מיטסומטה למשל), כי כולם יודעים שאם לא תשתול את זרע עץ הקוזו, לא תוכל לפסוע את הצעד הראשון בדרך לנייר – ואת זה אמר כותב שורות אלו, ולא יפני זקן וחכם. ואם קראתם עד כאן, כבר הבנתם בעצמכם שלא מדובר בנייר העשוי מאורז, כפי שנפוץ לכנות את הנייר הדק הזה. ההקפדה על תהליך הייצור היא חשובה מאין כמוה, במיוחד אם רוצים לצאת עם תוצאה מנצחת ביד. במידה שהתהליך נעשה נכון, נהנה המשתמש מנייר שמתאפיין בסיבים ארוכים ולכן חזקים מאוד, שעקב מאפייניו השונים כגון גמישותו, משתלב נהדר עם הנייר המקורי.
את הנייר מכינים היפנים בעיקר בעונת החורף, מכיוון שהמים הקרים מסייעים לסיבי העץ במהלך תהליך הייצור. זו הסיבה שאנשי שיקום ושימור בחרו דווקא ביום חורפי וסגרירי כדי לנסוע לסדנה בג'ת הגלילית. יזהר נזכר שכשלמד את הטכניקה ביפן, היו עובדים בסדנאות שעות רבות בחורף כדי להסתייע במים הקרים בעבודתם ולאחר העבודה תחבו ידיהם למים חמים, בתוך סיר ששמו מעל התנור כדי להפשיר את ידיהם במהרה. הוא הושיב את המשתתפים מסביב לשולחן עץ נמוך, והחל לעבוד עם הקבוצה על השלבים השונים של הכנת המוצר. השיטה נשארה אותה שיטה, השוני הוא שיושבת חבורת ישראלים ולא חבורת יפנים לשולחן העבודה.
הצעד הראשון בדרך לנייר הוא לגדל עצי תות נייר, שנקראים באנגלית גם עצי 'מאלברי', במידה הנכונה. חשוב לא לגדל אותם יתר על המידה, וחשוב מצד שני לתת להם מספיק זמן לגדול. הצעד השני הוא גיזום הענפים כשהגיע הזמן – גיזום מדויק ומכוון מטרה."
אומנם קשה מאוד להכין נייר בבית, ויש לזכור שמדובר בתהליך שמעורבים בו חומרים שונים ולכן אם אין בידיכם את הידע איננו ממליצים לנסות זאת בעצמכם. אבל נטו לטובת העניין האקדמי – כך תכינו נייר יפני בשיטה מסורתית:
לאחר שהשקענו אהבה ותשומת לב לגידול ענפי עץ הקוזו, גזמנו והכנסנו את הענפים הירוקים-ורדרדים לתוך הסדנה שלנו וחתכנו אותם, הגיע הזמן להתחיל "לבשל" את הנייר:
ראשית מטפלים בחומר הגלם: לאחר שאספנו את ענפי הקוזו, הם יעברו השרייה וטיפול ממושך בתוספת חומרים שונים, הכולל בישול, בין השאר. יש צורך לרככם ולהתאימם להמשך העבודה.
לאחר ההשרייה מפרידים את קליפות העץ מהענף, ואוספים את הסיבים שבליבתו. למרות שנראה שיזהר נוימן עושה זאת בצורה מהירה ואוטומטית אין לשכוח שהוא מנוסה מאוד ושמדובר בפעולה מסוכנת עם חפץ חד, ולכן לא מומלץ לנסות לקלף ללא הכשרה.
לאחר שאספנו את רצועות ליבות ענפי הקוזו, שנראות כמו שערות לבנות ארוכות, משרים אותן במים, מערבבים מדי פעם בפעם ולאחר ההשריה מוציאים ערימות של הסיבים ו"מקווצ'צ'ים" אותן יחד, ואז סוחטים את המסה שהתקבלה בידכם – כמו שסוחטים כרוב שהושרה במלח, לפני שמבשלים אותו.
עכשיו מגיע החלק הכיפי, שבאופן לא רשמי אולי מייצג את תורת הלחימה היפנית ואת רוחו של הסמוראי הלוחם: לדפוק על העיסה בפטיש מעיכה ייעודי מעץ, או פטיש שניצלים אם להסביר בפשטות. הוציאו את העצבים היטב: "מגיע לך! מגיע לך!", ולאחר מכן העבירו את סיבי העץ החבולים לשכשך באמבטיה גדולה עם מים וחומרים, שישמרו היטב על צורת הסיבים – לא לשכוח לערבב!
עכשיו צריך "ללכלך" את הידיים: מניחים תבנית גמישה מבמבוק שנתפרה ביד בתוך מסגרת עץ ומתחילים להכין את הנייר עצמו: בעזרת תנועה ייחודית שמורכבת מדחיפת המסגרת למים, היפוכה בזוית מסוימת, משיכתה החוצה וסינונה – מושים מתוך המים את סיבי עץ ה'קוזו' שבתורם מתחברים לרצועת נייר יפיפייה. מבצע הפעולה שולט גם בעוביו של הנייר הסופי.
כשמגיעים לעובי הרצוי, מוציאים את התבנית מהמים, ובעזרת מיומנות ידיים וטכניקה ספציפית, שלנו הזכירה מעט עבודה עם מחצלת סושי ביתית, מפרידים את מחצלת הבמבוק מהמסגרת ומניחים על נייר ייבוש. לאחר שמצטברת ערימה, לוחצים את הדפים במכבש במטרה לסלק עודפי מים. כעת כל מה שנותר לעשות הוא להדביק את הנייר הלח על פלטות עץ גבוהות ואנכיות וממתינים שיתייבש.
בתום יום הסדנה הארוך, צוות שיקום ושימור חזר לספרייה עם ערימת דפים יפניים משלהם, שיוכלו לשמש אותם בעבודתם המגוונת ועם מצבור נוסף של ידע מעשי בתחום הנייר. הטכניקה המסורתית הזאת של הכנת נייר היא בת מאות שנים, ועד עצם היום הזה עובדים היפנים באותן סדנאות, כמו הסדנה של יזהר נוימן בג'ת הגלילית. לחוות הכנת נייר מאפס, להבין את התהליך המורכב וכמה שעות עבודה התהליך מצריך לא רק תרמה רבות לידע ולניסיון של האנשים במחלקת שימור ושיקום פריטים, אלא גרמה לנו להסתכל אחרת לגמרי על צמד הכפתורים: ctrl+p.
צילומי סטילס ווידאו: חיים שושן, מחלקת שיקום ושימור
כתבות נוספות
שיקום היסטורי: מחזור נדיר מהמאה ה-15 מתעורר לחיים
ספר התהילים שהציל את נתן שרנסקי בכלא הסובייטי
