המחזאי הערבי שכתב על נפילת טרומפלדור

בחייו הלא-ארוכים הספיק עזיז דומט לתמוך בציונות ובשותפות ערבית-יהודית, לשמש תעמולן נאצי ולסיים את חייו במחנה ריכוז בגרמניה

חן מלול | 24.02.20 |
Share

במערכה הפותחת את המחזה 'יוסף טרומפלדור – טרגדיה בשלוש מערכות' מתוארים היחסים הלבבים בין חלוצי תל-חי לבין ערביי האזור ובראשם השיח' הבדואי עבד א-ראוף. השיח' הצעיר מגיע לתל-חי בעקבות אהבתו לחלוצה בשם דבורה. למרות שאהבת השיח' הבדואי והחלוצה היהודיה לא מחזיקה מעמד, שומר השיח' אמונים לחלוצים ואף מסייע להם במאבקם בפולשים המבקשים להשתלט על המקום.

במידה שלא מוכר לכם שמו של עבדר-ראוף, אל תמהרו להאשים את הידע ההיסטורי הלקוי שלכם – כל הדמויות במחזה, מלבד טרומפלדור, הן פרי דמיונו של המחזאי עזיז דומט. החירות שנטל לעצמו דומט נוגעת גם לזמן עלילת המחזה – יום אחד בשנת 1919, שבו נפלו טרומפלדור וחבריו. נפילת תל-חי, כזכור לכם, התרחשה באחד במרץ 1920.

'יוסף טרומפלדור – טרגדיה בשלוש מערכות', עזיז דומט, מתוך אוספי הספרייה הלאומית

 

רשימת המשתתפים במחזה. מלבד טרומפלדור, כל הדמויות במחזה מומצאות

 

דומט, ערבי-נוצרי שנולד במצרים ב-25 ביוני 1890, נשלח בגיל צעיר אל בית היתומים הסורי 'שנלר' שבירושלים. שם התחנך הילד בשפה הגרמנית. כשגדל, ביקר בסוריה, בעיראק, במצרים ובאירופה – אך את מקום מושבו קבע בחיפה. את השכלתו הגבוהה, מעיד ידידו מאיר פרבר, רכש בגרמניה ובהונגריה. בגרמנית גם כתב את יצירותיו – בעיקר שירים ומחזות, ובהם המחזה על טרומפלדור.

תמיכתו של דומט בציונות קנתה לו חברים משפיעים בארץ, כשאביגדור המאירי הוא המוכר שבהם. בכתבה שהתפרמה ב"דאר היום" טען המאירי שמחזהו של דומט הוא לא פחות מן "הדרמה הארצי-ישראלית הראשונה". המאירי, שסירב להתחייב לאיכות המחזה במאמרו, הודה למרות זאת שקריאת המחזה עוררה בו "קנאת סופרים עזה ומכאיבה… לא קנאה לא(ו)מית: לא על שלא סופר יהודי נתן לנו אותה. די לדבר עם עזיז דומט שעה קלה בכדי להרגיש אותו לא פחות ליהודי בתור הוגה דעות ובתור סופר ארציישראלי מאשר את אחד מאתנו". עוד הבטיח המאירי לתרגם את המחזה לעברית.

"הדרמה הארצי-ישראלית הראשונה", הביקורת המהללת של אביגדור המאירי. "דאר היום", 19 בינואר 1923

 

"הארץ" פרסם ידיעה על הופעת המחזה ועל הניסיון לתרגמו.

"הארץ", 1 בינואר 1923

 

מנהלי תיאטרון הבימה במוסקבה הביעו עניין במחזה, והבטיחו להעלותו במידה שיתורגם. נראה שההבטחה של מאירי לא קוימה, ובמקום זאת תורגם המחזה בשנת 1925 ליידיש בידי יצחק בוכנר. התרגום התפרסם בהמשכים בעיתון היהודי-פולני 'אלטנוילנד' עם הקדמה משבחת מאת המאירי. במאמר זיכרון המוקדש לידידו המחזאי, נזכר מאיר פרבר בשנת 1989 כי המחזה הועלה רק בפולין יותר מ-300 פעמים. יצירותיו האחרות של דומט כבשו אף הן את בימות הונגריה וגרמניה – בקהלים יהודים ושאינם יהודים.

"החבר הערבי שלנו", כתבתו של אביגדור המאירי, אלטנוילנד, 1924

תרגום המחזה ליידיש, "אלטנוילנד", 1924

 

מעת לעת אנו מוצאים ביקורות על האיכות הירודה של המחזה, דוגמת מאמר הביקורת של קדיש סילמן. המאירי, שממילא שימש מליץ היושר של דומט, מיהר להגן על חברו במילים קשות.

המאירי מגן על דומט, "דאר היום" 14 בינואר 1923

 

הרומן הסוער שקיים דומט עם התנועה הציונית לא האריך ימים, וכבר בתחילת שנות השלושים אנו מוצאים עדות לסדקים באידיליה. במחזהו ביקש דומט להדגיש כי הכובש האנגלי הוא שעורר את שנאת שני עמי הארץ, ואכן דמות הנבל במחזה היא דמותו של הקצין הבריטי הזר וחסר השם. בחלוף השנים נראה ששינה את דעתו, ובשנה שלפני עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (1932) מפרסם עיתון "דאר היום" ידיעה תחת הכותרת "עזיז דומט, מחבר הדרמה של תרומפלדור ו"ידיד הציונים" – בקשרים עם ההיטלרים", ובה נכתב כי לטענת עיתון "פלשתין" היפואי – מאז הפרעות (הכוונה היא לפרעות תרפ"ט) שינה דומט את גישתו לציונות והחל לקרוא להגבלת העלייה היהודית לארץ, שעד אז ראה אותה משום ברכה לערביי הארץ. בגלל דבריו אלו, טוען סופר "פלשתין", החלה המפלגה הנאצית לחבק את המחזאי הערבי.

ידיעה ביקורתית דווקא בעיתון האוהד ביותר את דומט, "דאר היום", 12 ביולי 1932

 

ההתפכחות של חבריו הציוניים הייתה מהירה. בשנת 1939 היגר המחזאי לגרמניה ושם התמנה לקריין ברדיו ברלין הנאצי. נסיבות מותו המדויקות מעולם לא אושרו. אנחנו בוחרים לראות את הדברים מנקודת מבטו של מאיר פרבר, שקשר עם דמוט קשרי ידידות עמוקים בחיפה של שנות השלושים המוקדמות, התכחש למחזאי משעה שהתוודע על אהדתו לנאצים, ובשנת 1989 בחר לחזור ולהעלות את זכרו – ובכך גם לטהר את שמו – במאמר שפירסם –לכשנודע לו על מות חברו לשעבר במחנה ריכוז ב-7 ביולי 1943. פרבר ראה בכך עדות לניצחון האנושיות של המחזאי על האנטישמות ושנאת האדם רצחנית שלה נחשף בגרמניה של היטלר. אחרת, מדוע סיים את חייו בצורה איומה שכזאת? כך גם בוחרים אנחנו לראות זאת.

בכך הזכיר מותו של עזיז דמוט את מות אחד מגיבורי המחזה "יוסף טרומפלדור", אותו שיח' עבדר-ראוף שמצא את מותו עם טרומפלדור על הגנת תל-חי. מילותיו האחרונות של השיח' לטרומפלדור הן: "שנינו יחדיו נצא לדרך. עוד מעט-קט ננוח שנינו תחת כיסוי אחד. או-אז יושר על ראשם של ערבים ועל המנהיג היהודי שמתו שניהם כידידים". עם שני הגיבורים מת גם הקצין הזר, קורבן לתככים ולמזימות שרקם כדי להפריד בין שני העמים האחים.

תמונת עזיז דומט מתוך כתב-העת היידי "אלטנוילנד"

 

כתבות נוספות

יוסף טרומפלדור – מנהיג "שבויי ציון ביפן"

"טוב למות בעד ארצנו": מילותיו האחרונות של טרומפלדור או מיתוס ציוני?

לחצו כאן לצפייה בארכיון טרומפלדור באתר רא"י – רשת ארכיוני ישראל

תגיות

חן מלול

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.

לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו