מה גרם ללואי פסטר להילחם על החיים?

מעשה בסטודנט צעיר ומבטיח שנעשה ברבות הימים ל'אבי המיקרוביולוגיה'. אך דבר מזה לא קרה במקרה; בעקבות טרגדיה אישית שפקדה אותו, החליט לואי פסטר למצוא תרופות למחלות מידבקות

שרון כהן
17.02.2020

לואי פסטר לא נולד למשפחה אמידה – הוא גדל בעוני וקיבל חינוך קתולי. אפילו בלימודיו לא בלט במיוחד; איש לא חשב שבחלוף השנים, אותו ילד ינהיג רפורמה ויעשה אחד המדענים הבולטים בכל הזמנים הודות לתרומותיו בתחום הרפואה.

בבגרותו החל לואי הצעיר להתעניין בקריאת ספרים ונעשה עוזרו האישי של המורה שלו בבית הספר. כשמלאו לו 16 שנים עבר ללמוד בפריז, אולם בתוך זמן קצר, געגועיו הביתה הכריעוהו והוא שב לעיר הולדתו. הוא נרשם למכללה קרובה יותר ועבר בהצלחה את הבחינות בסוף לימודיו. ב-1840 קיבל תואר במדעים ובשנת 1842 קיבל תואר מוסמך במדעים. שנה לאחר מכן הגשים חלום ישן, והתקבל לבית הספר היוקרתי 'אקול נורמל סופרייר' (לאחר שלא התקבל בניסיון הראשון).

מדליה עם דמותו של פסטר. אוסף אדלשטיין, הספרייה הלאומית

בשנת 1846 החל פסטר, כבר חבר סגל אקדמי, את המחקר שלו בתחום הקריסטלוגרפיה (מדעי הגבישים). מיודענו גילה הבדלים במבנה הגבישי בין שני האננטיומרים של חומצה טרטרית; התגלית הזו זיכתה אותו באות 'לגיון הכבוד' הצרפתי. כך קרה שפסטר הצעיר, בן 27 בלבד, מונה לפרופסור לכימיה באוניברסיטת שטרסבורג.

תמונה חתומה של לואי פסטר, 1891

בזמן שלימד באוניברסיטה, הכיר המדען המבריק את מריה לורנט – בתו של רקטור האוניברסיטה. הם נישאו ב-29 במאי 1849 והחלו לעבוד יחד, כשמריה משמשת אסיסטנטית לבעלה. לשניים נולדו חמישה ילדים והעתיד נראה ורוד, אך הטרגדיות לא איחרו לבוא.

שלושה מתוך חמשת ילדיהם של הזוג מתו ממחלת הטיפוס – דבר שלא היה חריג במיוחד בתקופה זו. או אז נשבע פסטר שיעשה כל שביכולתו כדי למצוא מרפא למחלות מידבקות.

בשנת 1854 מונה לפרופסור ומנהל אוניברסיטת ליל והחל את מחקרו על תופעת התסיסה. במסגרת עבודתו בתחום זה, הוא הצליח ליישב את בעיית הופעת החיידקים – רעיון שסלל את הדרך לקראת תהליך להפחתה משמעותית של מספר החיידקים בחלב, יין, בירה, מיצי פירות ודבש:

בתהליך זה, נוזל (חלב, לדוגמה) מחומם במהירות – כמעט עד לטמפרטורת הרתיחה, ומיד מקורר במהירות. מטרת התהליך היא להרוג נגיפים ואורגניזמים מזיקים כדוגמת חיידקים, פרוטוזואה ופטריות הנמצאים בנוזל מבלי לפגוע בערכו התזונתי או בטעמו. מעבר להארכת חיי המדף של הנוזל, התהליך מסייע להימנעות ממחלות. תהליך זה נקרא על שמו של לואי פסטר: 'פִסטור'. בשל פועלו זה, זכה פסטר במדליית רמפורד היוקרתית ב-1856.

לואי פסטר

באוספי הספרייה, נמצא מכתב נדיר חתום על ידי פסטר עצמו, שמיען ל-"מסייה" (לא ברור מי הוא האדון). המכתב נכתב בין השנים 1868-1869 וניתן ללמוד כי בעת כתיבתו פסטר היה בעיצומו של פיתוח הליך ה"פיסטור":

"…לפני כל דבר, וכפי שכבר ציינתי בהודעתי האחרונה אליך, אני מבקש שתשומת לבך תינתן  להכרח שבביצוע תנאי החימום בבקבוקים בתוך מכלי החימום בהיקף גדול;  וכן שתזכור את הנתון  עליו הוסכם סופית  אחרי קביעתה של הוועדה המקצועית בעת טעימת היין האחרונה, שצבעו של יין אשר חומם כשהוא מוגן מפני אוויר, חזק יותר ואף מעט כהה יותר מזה של אותו יין עצמו שלא חומם ושלא חל בו שינוי. לגבי מהירות ההתחמצנות של היין תוכל בקלות לקבל מושג  על ידי עיון בניסיונות המדויקים המופיעים בפרסומי.  אל נא תשכח שהיין בבקבוקים או בכל כלי אחר שנסגרו ימים ספורים קודם לכן, ואחרי העברתו מכלי לכלי להוצאת המשקעים יכלול בעת הפירוק רק חנקן או חומצה פחמתית ושום עקבות  של חמצן,  אך כן יכיל חמצן באותו רגע ממש שיבוא במגע עם האוויר. כמו כן דע לך שהמסיסות  של גזים פרופורציונלית ללחץ.

ולבסוף טוב שתזכור שהיין, בעת ההוצאה הראשונה של משקעים  אחרי תום התסיסה, רווי בגז חומצה פחמתית בלבד;  עיין  גם בנקודה זו בפרסומי "Etudes sur le vin" – כמות חומצה פחמתית מומסת, ברגע זה היא כה גדולה וכה נמהרת להשתחרר שאולי תתנגד לכניסת האוויר במכשיר שלך.

אני רחוק מלהתנגד לקירור אחרי החימום. כאן שוב, מתבקשת הבאתו בחשבון  של תהליך החמצון. עם צמצום הנפח בתוך חבית יחדור אוויר, אולם ברור לחלוטין , מנקודת מבט  עקרונות השימור, שבטוח יותר למלא תוך חימום; אבל חיידקי תהליך התפתחות היין רבים ופעילים הרבה יותר מאלה שהאוויר יכול להמציא.  מעצם פעולת החימום רכש היין תכונות שימור כאלה שמאפשרות ברוב המקרים, אפילו תמרון נוסף במועד מאוחר ללא סכנה גדולה לשימורו. בקיצור, על  נוהג קירור מידי בתום החימום ניתן יהיה לגבש דעה אחרי צבירת ניסיון. לפי מצב העניינים כיום, אני רחוק מלפקפק בטיב נוהג זה.  בעת חימום בבקבוק ברור שהתהליך קיים  באופן פחות או יותר טבעי ולבטח כאן אינו מזיק…"

המכתב בן ארבעת העמודים שכתב פסטר ל-"מסייה" ב-20 באוקטובר (השנה לא מצויינת)

על אף תרומתו האדירה של פסטר במגוון תחומים, הוא לא עצר שם ועזר לפתח חיסון לכלבת; הניסוי המוצלח הראשון בוצע בילד חולה ב-6 ביולי 1885. בעקבות הצלחת הניסוי, הגיעו אליו פניות מרחבי אירופה של אנשים שננשכו על ידי חיות משוטטות.

בשנת 1887 ייסד פסטר את מכון המחקר הרפואי הנושא את שמו, ועמד בראשו עד למותו ב-1895. שמו מוכר עד היום – הרבה אחרי מותו, בזכות אותן תגליות בעקרונות החיסון, התסיסה המיקרוביאלית והפיסטור. המכון שהקים עדיין ממשיך במפעל שבו החל פסטר בחייו: פיתוח חיסונים ותרופות למחלות.

תודה לאליזבט פרידמן על התרגום של המכתב מצרפתית לעברית.   כתבות נוספות כך נוצחה המחלה ששיתקה את ילדי ישראל איך מכבסים בקלות ובמהירות במאה ה-18? כשקופרניקוס שם את השמש במרכז הנזיר שהאמין בחוצנים ושילם על כך בחייו      

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation