"פליטת התנור של עגנון" נחשפת

מה יש בקרעי הפתקים שלא הספיק עגנון להעלות באש התנור? ואיך הגיעו לספרייה?

חן מלול | 24.02.20 |
Share
הגזירים שהוצלו מהכבשן. ארכיון עגנון בספרייה הלאומית

בספרייה קוראים לזה "פליטת התנור של עגנון". הסיפורים סביב הפריט (למעשה, אוסף של פריטים – קרעים) לפעמים סותרים את עצמם, אבל כולם עוקבים אחר אותו קו עלילה כללי: חוקר צעיר שהיה מקורב לעגנון (או שמא היה זה חמדת עגנון, בנו) נכנס יום אחד אל חדר העבודה של הסופר זוכה הנובל. בתוך החדר הוא מוצא מעטפה ובתוכה קרעי ניירות. חמדת עגנון (או אותו חוקר צעיר עלום שם) מיהר להחביא את המעטפה, ולשאת אותה בחשאי אל הספרייה הלאומית. בשלב זה חשוב להבהיר שלעגנון היה מנהג קבוע – כמעט מדי ערב היה נוהג לקחת טיוטות שסיים לעבוד עליהן באותו היום ולשרוף אותן בתנור.

המנהל המיתולוגי של מחלקת כתבי-היד והארכיונים רפי וייזר המנוח סיפר לכמה מעובדי הספרייה על אותם קרעים. אף על פי שוייזר היה הארכיונאי של אוסף ש"י עגנון בספרייה ונחשב אחד מגדולי המומחים ליצירת עגנון, הוא לא הצליח לפענח את הכתוב בהם, והזעיק את חמדת לעזרה. גם חמדת, שהעיד כי סייע לא פעם לאביו לתעתק את כתב ידו הבלתי אפשרי עבור הוצאת שוקן, התקשה לפענח את הכתוב, התקשה והתקשה עד שהצליח לבסוף: אלו קרעי טיוטות של הרומן האחרון של עגנון, "שירה" – סיפר לוייזר.

בעזרתם של אבי שמידמן ועטרה סנובל הצלחנו לפענח כמה מהקרעים שבפליטה, ומפענוחים אלו אנו לומדים שבניגוד למסופר בספרייה – לא מדובר במשפטים שצוטט עגנון משיחות ברחוב, אלא טיוטות משפטים שייכנסו לאחר עריכה לרומן האחרון שלו. באחד הקטעים נכתב:

יש מי שאומרים אילו

היה טגליכט צריך

לעשות ספרים או לכתוב מאמרים לא היה

פנוי לסלסל בלשון

ועל כך כותב לנו אבי שמידמן: "מעניין לראות שעגנון שכתב "צריך לעשות ספרים", ואז הוסיף בין השיטין "או לכתוב מאמרים", כאילו, במחשבה שנייה, חשב שלא מספיק שהוא חייב לעשות בספרים, אלא גם מאמרים הוא צריך לכתוב".

את הרומן שירה לא השלים עגנון מעולם. במאי 1972 פורסם ב'הארץ' ה"פרק אחרון", שצורף למהדורה השנייה של הרומן המודפס כנספח (הוצאת שוקן, תשל"ד/ 1974). יותר משני עשורים עבד עגנון על הרומן שירה – תחילה בתנופת כתיבה שבמהלכה השלים את שני חלקי הרומן, ולאחר מכן בהפסקות ושכתובים. הוא נפטר בלי להשלים את היצירה, למרות שמרבית המבקרים ראו ב"פרק אחרון" שפרסם סיום מתבקש לרומן. חלקם אף ראו בו סיום שקשה להצדיקו.

חוקר הספרות דן מירון כתב במאמרו כי "כדי להצטרף אל שירה בבית המצורעים, היה על מנפרד הרבסט לשנות את אישיותו מעיקרה. היה עליו להינתק ממשפחתו, מעבודתו המדעית ומכל אורח החיים המוכר לו בירושלים האקדמית הפרובנציאלית". מבקרים אחרים, וכאן אנו חושבים על אריאל הירשפלד, זיהו דווקא המשך ישיר בין החלק השלישי ברומן לבין ה"פרק אחרון". לדברי הירשפלד: "החסר בין החלק השלישי [של הרומן שירה] ו"פרק אחרון"", מצריך "לא יותר מאשר קומבינציה עלילתית כלשהי, שתוביל את הרבסט בפועל אל בית-המצורעים". היות שעגנון לא הספיק לפרסם את הרומן בחייו, שאלת סיומו ה"נכון" תישאר פתוחה לעד. המשפט האחרון של שירה מאיר עיניים: "את שירה לא אראה לך שעקבותיה לא נודעו ואין יודעים היכן היא".

תודה לאבי שמידמן ועטרה סנובל, חוקרי עגנון, על שפיענחו עבורנו את קרעי פליטת התנור של עגנון

צילומים: אודי אדרי, הספרייה הלאומית

 

לקריאה נוספת

Dan Miron, "Domesticating a Foreign Gener – Agnon's Transactions with the Novel, Proof-texts 7 (1987)

אריאל הירשפלד, "את שירה לא אראה לך": על סיומו של 'שירה', בתוך: קובץ עגנון (א), הוצאת מאגנס, תשנ"ד

 

כתבות נוספות

כך שרד הספר של עגנון את ליל הבדולח

המחברת הסודית של ש"י עגנון על תמול שלשום

מדוע בחר ש"י עגנון דווקא בתשעה באב להיות יום הולדתו?

תגיות

חן מלול

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.

לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו