הם נחשבים לרופאים המומחים, לכירורגים של הספרייה הלאומית. בכל יום עובדי מחלקת השימור שלנו מרכיבים את העבר מחדש, חתיכה אחר חתיכה, תרתי משמע. הפריטים הנדירים שאתם רואים בתצוגות הספרייה ובארכיונים מרשימים ויפים, אך הם לא מגיעים אלינו במצב הזה בדרך כלל. לרוב, הפריטים העתיקים סופגים נזק רב לאורך זמן ומגיעים אל הארכיון שלנו במצב רעוע: קרועים, שבורים, מקומטים, דבוקים ומלוכלכים.
לאחרונה הגיע למחלקה כתב היד 'אלוגיז אלמג'ני'. מדובר בכתב יד תימני עתיק משנת 1595 ובו מדרש גדול על פרשיות התורה. כתב היד כתוב בעברית ובערבית-יהודית. בין היתר תמצאו בו איורים יפיפיים בהם תיאור מרשים של מנורת הקנים, מפת הפיצול של בני יעקב ושרטוט האפוד והחושן. כתב היד הגיע במצב שברירי – כריכתו ודפיו קרועים, הוא נתפר בצורה שהזיקה לדפים המעוטרים בחורים וסדקים והדיו החל לאכל את עצמו ולכרסם בנייר.
מרסלה סקלי, מנהלת מחלקת השיקום והשימור, סיפרה באלו בעיות נתקל הצוות: "כשכתב היד הגיע אלינו הוא היה מלוכלך מאוד. התפירה הייתה על העמודים קרוב מאוד לכיתוב, במיקום שגרם לחלק מהדפים להישבר עם הזמן. היינו צריכים לפרק את התפירה כדי להבין שלא מדובר בגליונות אלא בערימת דפים בודדים שנתפרו יחדיו, דף – לדף".
ואז ניגשו עובדי המחלקה לעבודה: חיים שושן, משמר ספרים במחלקה, תיעד את מצב הפריט לפני טיפול, כנהוג לעשות עם כל הפריטים שנכנסים לעבודה. תחילה פירק את הכריכה מגוף הספר. לאחר מכן הוא ניקה את הדפים ראשית מלכלוך רב שהצטבר לאורך השנים ומורכב בעיקר מאבק, חומרים שנדבקו לנייר עם הזמן, שערות וכתמי שעווה, לצד מיני עלים וזרעים. כששאלנו את חיים מהו הלכלוך הכי קשה שנתקל בו במהלך העבודה הוא מיד פלט: "דנ"א אנושי – שערות של זקן".
לאחר מכן ניגש חיים למלאכת שיקום הדפים. הוא מחליט לזנוח את התפירה הישנה שבכל מקרה הזיקה לפריט ולהשתמש בטכניקה של יצירת גליונות בעזרת נייר יפני: בהתאם למספר העמודים, מחלקים את הדפים הבודדים לגליונות, שני דפים בכל גליון שביניהם מודבקת שכבה עבה של נייר יפני, שתחזיק היטב את הדפים ותאפשר גמישות במהלך העיון. כך הוא מניח את הגליונות אחד על השני עד שלבסוף יוכל לתפור את כולם כמקשה אחת, לספר אחד.
אם ניכנס אל המיקרו ונסתכל עמוק יותר בכתב היד, נגלה שהוא לא חף מנזקים קטנים ומעצבנים: חלקים מהדף שנקרעו הוחלפו בטלאים עשויים מגזירי עיתון או נייר פנקסים ושוכתבו, הדיו החל לאכול עצמו ובחלק מהדפים נוקבו חורים שעלולים לפגוע בשלמות הכללית של הפריט. וחיים נדרש לטפל בכל אלו:
את הטלאים הישנים מחליטים לשמר גם כן, מאחר והם משלימים את הטקסט ומשמשים עדות לטכניקת העבודה הישנה. כדי לטפל בחורים החדשים, חיים מכין בעצמו טלאים חדשים. "סוג הדיו שבו השתמשו בכתב היד הזה בעייתי במיוחד", ומפרט על תהליך ההפקה, "כשצרעה מטילה ביצים בתוך עץ הגירוי גורם לעץ להפריש נוזל שחור שעוטף את הביצים. בעבר היו מלקטים את הכדוריות השחורות האלו וטוחנים אותן לדיו שהרכבו הכימי עשיר בחומצה." ולכן הספר כמו אוכל את עצמו במקומות מסוימים.
את החור שנוצר מכסים גם בעזרת נייר יפני בתהליך עדין מאוד. ראשית, חיים משרטט את מיתאר החור מצידו ההפוך של הדף, ואז שולף חתיכת נייר יפני שזהה לפיסה החסרה בדף. לאחר מכן הוא בודק שהמידות מתאימות, מורח דבק מיוחד שלא פוגע בנייר ובדיו ומשטח את שתי השכבות לשכבה אחת. כעת תיעצר התקדמות הנזק לדף ולא יתרחב אל האיור.
הכנת הטלאי החדש, ניתן לראות את נזקי הדיו (העיגולים השחורים) המאכלים את הנייר:
מדידת הטלאי החדש על הדף:
הדבקת הטלאי החדש על הדף:
השטחת הטלאי והדף לשכבה אחידה:
זהו. לאחר שיכרכו את הספר מחדש, הכריכה החדשה תגן על הפריט ותשמור עליו כדי שאתם – הקהל הרחב והחוקרים הרבים שמגיעים לספרייה הלאומית – תוכלו ללמוד אותו, על אודותיו ועל הקהילה התימנית העתיקה. מלאכת שימור פריטים עתיקים היא מסובכת ועדינה ביותר, ונדרשת מיומנות גבוהה ומומחיות בנושא. עובדי מחלקת השימור של הספרייה אחראים להצלת הפריטים הנדירים ביותר עבורנו – ולמעננו ולמען הדורות הבאים. כי העתיד מתחיל בשימור העבר.
כתבות נוספות
איך לרכוש כתב יד בארבעה צעדים (לא כל כך) פשוטים?
ספר התהילים שהציל את נתן שרנסקי בכלא הסובייטי
כך הציל סרן אייזיק בנקוביץ את עולם הספר היהודי
