פליקס נוסבאום: דיוקן עצמי של מוות בשואה

פליקס נוסבאום צייר לאורך השואה אינספור דיוקנאות עצמיים, ובכך העניק לנו תובנה אמנותית ייחודית בדבר חוויתו של אדם יחיד מבין מיליונים שנרצחו

רו אורנים | 05.02.19 |
Share
fear, felix nussbaum
"פחד", פליקס נוסבאום, 1941. דיוקן עצמי עם האחיינית מריאן. שמן על בד. התמונה באדיבות המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית

דמיינו שאתם חוזים בגורלכם נפרש לנגד עיניכם. דמיינו שניחנתם בידיעה מה צופן בחובו העתיד, כיצד תפגשו במוות. דמיינו את ההבנה, שאין בידכם כל דרך לשנות זאת. מה תעשו?

לפליקס נוסבאום התשובה היתה ברורה. הוא הקדיש את חייו לאמנותו ובשנותיו האחרונות תיאר בציוריו את חייו כיהודי תחת המשטר הנאצי, וכך חלק בצורה הטובה ביותר שהכיר את מסעו האישי ואת התנסויותיו האישיות כמושא רדיפה, כמו גם את הזוועות שהיו מנת חלקו של אדם יהודי בשואה.

פליקס נוסבאום נולד ביום 11 בדצמבר 1904 באוסנברוק (Osnabrück) שבגרמניה, בן למשפחה יהודית אמידה ומכובדת. הוריו, פיליפ ורחל הבחינו בניצני כישרונו האמנותי של בנם כבר בגיל צעיר. פיליפ עצמו, בעליו של בית יציקה לברזל, היה גם הוא אמן חובב. הוריו של פליקס החליטו לעודד את בנם לפתח את יכולותיו הטבעיות ותמכו בו בלימודיו במספר בתי ספר לאמנות ברחבי המדינה, מהמבורג ועד ברלין. בשנת 1927 הציג פליקס תערוכת יחיד משלו ומאוחר יותר השתתף בתערוכות קבוצתיות ועיצב שורת עמודי שער לכתב עת לאמנות בברלין.

 

"The Two Jews," by Felix Nussbaum, 1926. Oil on canvas. The painting features the inside of the synagogue of Osnabrück. Image from the Folklore Research Center, Hebrew University of Jerusalem.
"שני יהודים" מאת פליקס נוסבאום, 1926. שמן על בד. בציור נראה פנים בית הכנסת באוסנברוק.

 

ב-1932 הגיש פליקס מועמדות ללימודים בשלוחת האקדמיה לאמנות בברלין שבווילה מאסימו ברומא. הוא התקבל, ובאוקטובר של אותה שנה העתיק את מגוריו לרומא יחד עם בת זוגו, פלקה פלאטק – גם היא אמנית יהודיה בראשית דרכה. הוא לא שיער בנפשו, שלא ישוב עוד למולדתו לעולם.

בדצמבר 1932 התבשר פליקס על שריפה שפרצה בסטודיו שלו בברלין, שאותו השכיר לחברים אמנים למשך תקופת העדרו. יותר מ-150 יצירות שלו אבדו בלהבות ופליקס תקשה לעכל את האובדן. חודשים ספורים בלבד לאחר מכן, במחצית הראשונה של 1933, עלתה המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה והאווירה הפוליטית והתרבותית במדינה השתנתה באחת. בשלוחת האקדמיה לאמנות ברומא ביקר דוקטור יוזף גבלס את הסטודנטים במקום. הוא נשא בפניהם הרצאה בנושא תורת האמנות הנאצית והסביר, שהתמות העיקריות אותן צריך האמן הנאצי לפתח הן הגזע הארי וההרואיות הארית. פליקס הבין עד מהרה שזמנו באקדמיה קצוב, שכן לאמן כמוהו אין כל מקום בעולמה של האמנות הנאציונל-סוציאליסטית.

 

Felix Nussbaum
"חורבן (1)" מאת פליקס נוסבאום, 1933 בקירוב. דיו ומכחול על נייר.

 

ואולם, המשטר הנאצי דווקא השפיע מיידית על אמנותו של פליקס, והוא החל לצייר את מה שנראה בעיניו כקריסת הציוויליזציה. בציורו, "חורבן", נראה זוג הניצב על גבי חורבות ארכיטקטוניות ויצירות אמנות רמוסות, והוא משקף את תחושת האבדון ההולך וקרב שליוותה את נוסבאום. נוסבאום נאלץ לעזוב את רומא ואת האקדמיה, אך לא יכול היה לשוב לגרמניה, ויחד עם פלאטק עקר לאלסיו (Alassio) שבאיטליה, שם חיו בנוחות הודות לתמיכת הוריו של נוסבאום.

בשנת 1935 עזבו פליקס ופלקה את איטליה ועקרו לפריז ולאחר מכן לבלגיה, במסגרת נדודי הגלות מארצם. פליקס הוסיף לצייר בכל יעד שאליו הגיע ומצא נחמה בעבודתו, אף שיצירותיו מהתקופה מעידות בבירור על הקושי והחרדה שחש נוכח הסכנה ההולכת וגוברת לקהילה היהודית.

ב-1940 כבשו חיילים גרמנים את בלגיה. פליקס נוסבאום נעצר, יחד עם 7,000 איש נוספים ונשלח בעגלה למחנה הריכוז סן סיפריאן (St. Cyprian). הוא הצליח להימלט ושב לבריסל, שם מצא מסתור תודות לחבר סוחר אמנות. פליקס, האמן הנצחי, צייר את אימי חייו במחנה הריכוז. ציורו, "דיוקן עצמי במחנה" משקף את התנאים התת-אנושיים והמשפילים שהיו מנת חלקו במקום.

 

Felix Nussbaum
"דיוקן עצמי במחנה", פליקס נוסבאום, 1940. שמן על עץ.

לאורך תקופת שהותו במסתור, כשהוא חי בפחד מתמיד לחייו, הוסיף פליקס לבטא עצמו באמצעות האמנות והתמיד בתיעוד תנאי המחיה ההולכים ומחמירים והאימה המתמדת, שמא יגלו הרשויות את מקום מסתורם.

 

felix nussbaum
"המקוללים" מאת פליקס נוסבאום, 1944. שמן על בד.

 

פליקס הבין שהסוף בלתי-נמנע והשלים עם הגורל שזימנה לו זהותו כיהודי. הוא צייר את עמו, האומלל והמקולל. הוא בחר ליצור מתוך המציאות שהכיר, וכך, אין ביצירותיו כל תקווה או הישרדות. בציורו, "דיוקן עצמי עם תעודת זהות יהודית", נראית דמותו כשהיא נושאת על דש בגדה את הטלאי הצהוב שנכפה על היהודים ומציגה את תעודת הזהות שלו – סמל לאובדן כל תקווה להימלט, מתוך הכרה שלא יוכל לחצוץ בינו לבין זהותו כיהודי. הוא צייר עצמו דחוק אל מבוי סתום, בידיעה שאין לו כל אפשרות לברוח.

 

Felix Nussbaum
["דיוקן עצמי עם תעודת זהות יהודית", פליקס נוסבאום, סוף 1943, ככל הנראה. שמן על בד.

יצירתו האחרונה, "מחול המוות", משקפת את העדר התקווה במצבו, כפי שהוא תפש אותו. שלדים מנגנים בכלים שונים כשהם ניצבים על הריסות החברה המודרנית – חברה מתורבתת של מדע, טכנולוגיה, אמנות ומוזיקה. בין השלדים, ליד האורגן, יושבת דמות יחידה, שחרף היותה כחושה ומזת רעב נראית חיה. אפשר, שיש בכך רמז לשביב תקווה שחש פליקס, שיוכל אולי להימנות עם הניצולים – תקווה שנועדה להכזיב.

 

"Death Triumphant (The Skeletons Playing for the Dance)," Felix Nussbaum, April 1944. Oil on canvas.
"ניצחון המוות (מחול המוות)", פליקס נוסבאום, 1944. שמן על בד.

 

ביולי 1944, גילה הגסטפו את מקום מסתורם של פליקס נוסבאום ופלקה פלאטק. הזוג נעצר ונשלח למחנה המעבר מֶכְלֶן, שם הועלו ביום 31 ביולי 1944 על הרכבת האחרונה שיצאה מהמקום לאושוויץ. בארבעה באוגוסט באותה שנה מצאו השניים את מותם בטרם עת.

תמונותיו של פליקס נוסבאום הן באדיבות המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית. התמונות הן מתוך אוסף דיגיטלי והמקור לא נמצא בספרייה.

למידע נוסף על חייו של פליקס נוסבאום ועל אמנותו ראו," Art and Exile – Felix Nussbaum 1904-1944, Exhibition" מאת אמילי ד' בילסקי ומאמרים פרי עטם של פיטר יוּנק, סיביל מילטון, ו-וֶנְדֶלין צימר כמו גם "Felix Nussbaum: Art Defamed, Art in Exile, Art in Resistance – A Biography" מאת אווה ברגר, אינגה יֶינֶר, קרל גיאורג קאסטר, מנפרד מיינץ ו-ונדלין צימר.

 

כתבות נוספות

ההגדה שהחליפה את המצרים בנאצים

בית הספר שעזר לילדים להחלים מזוועות השואה

הביצה שהתחפשה: סיפורו של הילד דן פגיס בשואה

 




רו אורנים

כותבת, עורכת ומתעניינת בנושאים יהודיים. רו גרה בפאתי ירושלים עם בעלה וכלבתם החמודה לולה. רו עובדת בספרייה הלאומית ובזמנה הפנוי היא נהנית ללמוד עובדות לא חשובות, לקרוא ולאפות קאפקייקס

לכתבות נוספות של רו אורנים >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו