בשנת 1971 הוקם בתורכיה ארגון מחתרת בשם "הצבא העממי לשחרור טורקיה" בהנהגת צ'איאן. הארגון היה חלק מקונפדרציה של ארגונים מרקסיסטיים-לניניסטיים שהאמינו, שיש להביא את המהפכה הפרולטרית באמצעות לוחמת גרילה עירונית שתערער את היציבות ואת הסדר במדינה וכן כדי להילחם באמפריאליזם האמריקאי. הארגון שאף לעשות מעשה שיטביע את חותמו על החברה התורכית ויזעזע אותה. כדי לממש שאיפה זו, הוחלט לחטוף דיפלומט זר בתורכיה.
אפרים (הופשטטר) אלרום נולד בפולין ב- 1911 ושירת במשטרת המנדט. לאחר מכן שירת במשטרת ישראל במחלקה הפלילית באגף לחקירות פשעים במחוז תל־אביב. בשנת 1960 מונה לסגן מפקד לשכה 06 ,שהכינה את משפט אייכמן. בשנת 1969 הושאל למשרד החוץ לשלוש שנים, לתפקיד הקונסול הכללי (קונכ"ל) של ישראל בתורכיה. עמיתי אלרום במשטרה העידו על השיטתיות שבה טיפל בכמה מן הפרשיות הסבוכות ביותר בתולדות משטרת ישראל. אותה שיטתיות, הקפדה על סדר ולוח זמנים קבוע עמדה בעוכריו.
ההכנות לחטיפת אלרום החלו חודשים מספר לפני ביצועה, וניכר שזו תוכננה היטב. כחודש לפני החטיפה החלו חברי התא לעקוב אחר אלרום. למשל, הוכן תרשים של הבניין ושל הדירה בה התגורר אלרום ונאספו פרטים על אורח חייו. מרכזנית במערכת הטלפונית הבין־עירונית של איסטנבול, האזינה לשיחותיו של אלרום ושל הקונסוליה והעבירה מידע זה לתאה. אלרום לא היה עיוור למתרחש סביבו וכחודשיים לפני החטיפה העביר לממונים עליו דו"ח בכתב, המתאר "תנועות חשודות" סביבו. דבר לא נעשה בעקבות הדו"ח הזה, ולא ננקטו שום אמצעי ביטחון סביב הקונסוליה.
ב־17 במאי 1971 נחטף אלרום בידי חברי "הצבא העממי". החוטפים נכנסו לבניין מגוריו של אלרום כשעה לפני ששב הביתה. בשעה זו צלצלו בדלת הבניין שני בחורים צעירים לבושים היטב, אחד מהם היה צ'איאן, שהחזיק בידו זר פרחים ובו אקדח, בטענה שעליו להגיע לאחד הרופאים שהתגורר בבניין. השומר אפשר את כניסתם והללו השתלטו על השומר ועוזרו וכפתו אותם. בהמשך הצטרפו אליהם אחרים. החוטפים הקישו על דלתה של אלמנת גנרל שהתגוררה בקומת הקרקע בבניין. משזו פתחה את הדלת, פרצו החוטפים לביתה והביאו עמם את השוער ועוזרו. בהמשך הם כפתו כל מי שהיה בבית ואף הכניסו לדירה את שומר הבניין ובני ביתו, שהתגוררו בבניין. כשנים־עשר איש נכלאו בדירה זו. נהג הקונסול הוריד את אלרום בפתח הבניין בשעה .13:30 במדרגות, הוא נתקל באחד החוטפים שהיה חמוש וזה הכניסו לדירת האישה באיומי אקדח. אמנם אלרום היה מצויד בשני אקדחים להגנה עצמית, אך לא נשא אותם עליו בשעת החטיפה. בכניסה לבית ניסה אלרום להתנגד, אך הוא הוכה בצד האחורי של ראשו עם אקדח פעמים אחדות. אלרום נפצע ודם ניגר על פניו וחולצתו. החוטפים החליפו את בגדיו המגואלים בדם בבגדים אחרים. בהמשך, נישא אלרום, עטוף בבד, בידי שניים מחוטפיו אל רכב שהוכן מראש. אליעזר גת, הנספח המסחרי של ישראל בתורכיה, נסע לביתו של אלרום לאחר שרעיית אלרום, עליזה, התקשרה לברר מדוע הוא מאחר. הוא הספיק לראות את רכבם של החוטפים נוסע, כשעל המושב האחורי "מונחת חבילה גדולה ובלתי סימטרית ולצד הדלת ישב גבר צעיר לבוש נאה". אלרום נלקח לבניין המרוחק כחמש מאות מטרים בלבד מהקונסוליה הישראלית. הכניסה לבניין עם אלרום הכפות עברה בקלות, שכן שער הבניין פתוח תמיד היות שהיו בו שתי מרפאות. החוטפים הכניסו את אלרום ואמרו לשוער ש"חברם החולה" מובל למרפאה. בכל משך החטיפה לא ניהלו החוטפים שום דיאלוג עם אלרום, חוץ מעניינים מעשיים כמו אוכל, שתייה, גילוח וכיו"ב. בהמשך, העבירו החוטפים את תביעתם לסוכנויות הידיעות התורכיות באמצעות מכתבים ששוכפלו ונשלחו מכתובות שונות. במנשר זה תבעו את שחרורם של עשרים מחבריהם הכלואים. הם ציינו, שאם הממשלה לא תענה לאולטימטום זה עד 20 במאי- יוצא אלרום להורג. עם היוודע דבר החטיפה נפתחו חיפושים נרחבים אחר אלרום, כשבמקביל ממשלת תורכיה הודיעה ברדיו אנקרה על דחיית האולטימטום של החוטפים.
ב־19 במאי הגיע לקונסוליה של ישראל מכתב חתום בידי אלרום והממוען לרעייתו עליזה, בו אלרום מציין כי מצב בריאותו "טוב". שלטונות תורכיה התנגדו נחרצות ליוזמת עליזה אלרום ולבקשתה לפרסם מכתב בקשה המיועד לאוזני החוטפים, ובו קריאה לחוס על חיי בעלה מפני שבעיני שלטונות תורכיה קריאות אלו נחשבו לחולשה.
ב־22 במאי, הורתה ממשלת תורכיה על עוצר כללי באיסטנבול. עוצר זה היה חסר תקדים בהיקפו ובדרכי ביצועו בהיסטוריה התורכית. בעקבות העוצר אכן נמצאה גופתו של אלרום, ב־23 במאי. את הגופה מצא שוער הבנין, כחמש שעות וחצי לאחר הטלת העוצר, לאחר ששם לב שדלת הדירה פתוחה לרווחה. הגופה התגלתה בבגדים שלא היו של אלרום, מוטלת על ספה וכפותת ידיים. שלושה כדורים נורו מתוך אקדח עם משתיק קול לרקתו הימנית של אלרום. באותו היום נשלחה גופתו של אלרום לישראל במטוס חיל האוויר של תורכיה.
הודות למאמצי התורכים (ובכלל זה, תלית כרזות המבוקשים ברחבי הערים, מה שאכן הוביל לזיהוי חלק מחברי המחתרת), כל חברי הארגון נכלאו ועונו וחלקם אף הוצא להורג במסגרת קרב יריות בשנים שלאחר מכן.
מדוע נרצח אלרום?
ראשית, כוונותיהם הראשונות של חברי המחתרת לא היו לרצוח את אלרום, אך הללו עשו כן לבסוף בשל הלחץ הגובר והמצור על העיר. למעשה, ביום הרצח שקלו החוטפים להשאיר את אלרום קשור בדירה, אך צ'איאן טען שאם ייעשה כן, תיפגע קשות מידת רצינותו של הארגון בדעת הקהל. לפיכך הוחלט לרצוח את אלרום, והמטבע שהוטל לפי גרסה אחת, נפל על צ'איאן. לפי גרסה אחרת, אף אחד לא רצה לבצע את הרצח וכך צ'אליאן עשה זאת ביוזמתו.
לפי טענה אחרת, הרצח בא כתגובה לראיון שהעניק אלרום לעיתון Cumhuriyet בינואר 1970. בראיון זה, אלרום הוצג כמי שחיפש את אייכמן ב- 12 מדינות ובמשך תשעה חודשים כדי להביאו למשפט בישראל. באותו ראיון, אלרום ציין, שהכנת התיק המשפטי נגד אייכמן היה האירוע המשמעותי בחייו. בתגובה לכך, העיתונות האסלאמיסטית בתורכיה כינתה אותו "סוכן חשאי" של ישראל במסווה של תפקיד דיפלומטי.
טענה אחרת גורסת ש"הצבא העממי" תכנן לחטוף לאו דווקא את הקונכ"ל הישראלי, אלא את הקונכ"ל האיראני, הפולני, הפורטוגזי או האמריקאי בשביל הסנסציה. דעה זו עולה בקנה אחד עם העובדה שהיו מקרי חטיפות ורציחות אחרים בתקופה זו שלא כוונו דווקא כלפי ישראל. צ'איאן טען במשפטו, שהמניע היה הרצון לפגוע בממשלת תורכיה שהיתה בעלת "נטיות ציוניות." טענות אחרות גרסו, שמדובר היה ברצון לפגוע באמפריאליזם האמריקאי. בעוד עיתונאים מסוימים טענו שאלרום נבחר בקפידה, אחרים ציינו שאלרום נבחר באופן רנדומלי. אם כן, למה דווקא אלרום?
מסתבר, שאלרום היה המטרה הנוחה ביותר לחטיפה: הוא התגורר מחוץ לקונסוליה הישראלית, כך שהיה קל יותר להגיע אליו. יותר מכך, אלרום היה דייקן במיוחד ואולי הדייקן ביותר מבין הקורפוס הדיפלומטי, והיה בעל שגרת יום מדויקת ומוקפדת, דבר שהפך אותו למטרה קלה במיוחד.
אלרום נרצח ב- 23 במאי 1971, בדיוק באותו היום, 11 שנים מוקדם יותר, בו הודיע בן גוריון על לכידתו של אייכמן.
