"אני במונית בדרך לחדר הכושר. באמצע הדרך הנהג מסתובב, מצביע על רגליי השלובות, פוקד עליי לשבת בשתי הרגליים על הרצפה." המשוררת טרה סקורטו, בתרגום דורית ויסמן
בעלי לא מופיע. הוא לא עונה לי לטלפון. לא עונה לטלפונים של עורך הדין שלי. החבר שלי ואני נוסעים לדירה שלו – לזו שעזבתי. אני דופקת בדלת, צועקת וצועקת. 10 בבוקר, שעה אחרי שהיינו אמורים לסיים את הגירושים שלנו אצל הנוטריון הציבורי היחיד בבְּרָגָדירוּ, הוא עונה: ישנתי עד מאוחר. הוא מופיע בדלת מריח כמו בית חרושת לבירה, עם שריטות טריות בפָּנים, בזרועות ובכפות הידיים – הוא לא היה שיכור כשנפל מהקורקינט, ובטח שהוא לא שיכור עכשיו, הוא אומר. הוא שיכור. הוא מתיישב במושב האחורי, ואנחנו לוקחים אותו לשם. הנוטריון מגיש לו את הניירות ואומר: תחתום אתה קודם כי אתה הגבר.
*
למה את צריכה להיות כל כך תובענית?
*
אני במונית בדרך לחדר הכושר. באמצע הדרך הנהג מסתובב, מצביע על רגליי השלובות, פוקד עליי לשבת בשתי הרגליים על הרצפה. אני אומרת לו שאני יושבת ממש בסדר. הוא מתחיל לצעוק, אני מבקשת ממנו לעצור. אני מנסה לצאת, אבל הוא תופס אותי בזרוע ומצמיד אותי למושב ביד אחת, תופס את התרמיל שלי ביד השנייה. איכשהו אני מצליחה לצאת מהמונית. אני לא יודעת איפה אני. הנהג יוצא, מלווה אותי על המדרכה. הוא לא יעזוב. אני מצלצלת לבעלי, אני מצלצלת 112. בעלי וידיד שלו מגיעים. הנהג נכנס למושב האחורי כדי לשחזר לבעלי איך ישבתי בצורה שאין להסכים לה ולא הקשבתי. שוטרים מגיעים; הם לא מסתכלים עליי, לא שואלים אותי מה קרה. הידיד נותן לנהג צרור מזומנים. השוטרים לוחצים את יד הנהג.
*
אני בתור ברגינה מריה. האיש שלפניי, זר, אומר לפקידת הקבלה: את יודעת, יש שתי דרכים להודות למישהו: אפשר לומר תודה ואפשר לתת נשיקה. ואני מעדיף לתת נשיקה קטנה. היא מחייכת בעצבנות ומודה לו. הוא מתכופף אליה. זה לא הולם, אני אומרת. כולם בתור נועצים מבטים. דיברתי אלייך? הוא אומר.
*
גבירותיי ורבותיי, הייתי רוצֶה להציג את המשוררת היפה, הגבוהה והבלונדינית, טרה סקורטו. אני בפסטיבל שירה בינלאומי, יושבת ליד נספחת התרבות של שגרירות ארצות הברית. היא בְּשוֹק, שואלת אם אני מרבה לקבל יחס כזה באירועים ציבוריים. באופן כללי, לא; ברומניה: כן.
*
שני בחורים נכנסים לַבַּר ולוחצים ידיים עם כל גבר בשולחן שלי: שלום, שלום, שלום. הם לא לוחצים את ידי, לא פונים אליי. מה נסגר עם זה, אני שואלת חבר. במקום שאני באה ממנו זה לא־מנומס. הוא אומר לי שהם פשוט מנומסים, הם לא רוצים שאיראה כמו זונה.
*
הספר שלךְ משתלט על היחסים שלנו. אבל רק שתדעי, עדיין לא שכבתי עם אף אחת.
*
אני במשא ומתן להצעת עבודה. את לא מתכננת להביא ילדים בעתיד הקרוב, נכון?
*
בטיפול הזוגי אני מדגישה כמה חשוב שכל אחד מאיתנו ייקח אחריות על המעשים שלו. בעלי מגיב: אבל אני כן לוקח אחריות על המעשים שלי: אני עושה לטרה גזלייטינג!
*
את צריכה להישאר עם בעלך לא משנה מה.
*
לפחות, בסופו של דבר, את עדיין אישה יפה.
*
באחד המיתוסים הרומניים המכוננים, הבעל קובר את אשתו בחיים בתוך קירות כנסייה. הוא מקריב אותה כדי לבנות את המקום שחלם עליו.*
בעלי לשעבר ואני גרנו ברחוב הזבחים. שאלתי אותו מה פירוש זבח. זה משהו שאת נותנת כדי לקבל משהו. כמו קורבן. כמו מה שאת עושה עבור אל.
_________________________________
.
» במדור "וּבְעִבְרִית" בגיליון הקודם של המוסך: פרסום ראשון בעברית מיצירתו של דימיטריס ליאקוס, בתרגומה של ישראלה אזולאי־נחום
.
תגובות על כתבה זו