הספר שלימד את האירופאים איך לבשל בארץ ישראל

החלוצות והחלוצים שהגיעו ארצה היו צריכים ללמוד מה לעשות עם המצרכים הזמינים במולדת החדשה

רו אורנים | 18.09.19 |
Share

מתי בפעם האחרונה כיוונתם בקבוק קטשופ לחיץ לעבר הצלחת שלכם, ולחצתם?

לא, אני לא מתכוונת לנקניקיה בלחמנייה, לקציצת המבורגר, לצ'יפס או לשאר תירוצים מטוגנים שכיף לצרף להם את אותו רוטב עגבניות חריף-מתוק.

אצלי בבית – ואני יודעת שבשלנים אחרים יסכימו איתי – להוסיף קטשופ לצלחת זה מעשה שעלול להתפרש כעלבון למכין המנה. הטבח עבד כדי להשיג מרקם וטעם מסוימים למנה שלו, ועכשיו אתה, הפושע, שופך רוטב תעשייתי שמשנה את הטעם של האוכל. הו! החוצפה!

בעוד שחלקכם תחשבו שהשתגעתי, אני מעוניינת לקחת צעד אחורה ולחזור לתקופה שבה להוסיף קטשופ למזון נחשב הברקה קולינרית.

בשנות השלושים של המאה ה-20 הציפו גלי הגירה יהודית מאירופה ומצפון אמריקה את ארץ ישראל. משפחות ארזו מטלטליהן, ועלו על אוניות שעשו את המסע אל ארץ ישראל. התקווה הייתה אחת: לבנות חיים חדשים, טובים יותר, לעצמם ולבני עם ישראל.

בעבור עקרת הבית היה המעבר מניהול משק בית בתנאי השפע של אירופה ואמריקה לניהול משק ארץ-ישראלי מעבר קיצוני. החיים בארץ החדשה היו קשים, איכות החיים שהכירו בבית נפגמה והמלאכה הייתה רבה: היו אנשים לפגוש, בתים לבנות, אדמה לעבד, שפה ללמוד ואין-ספור מכשולים להתגבר עליהם.

מה עושים עולים המבקשים להרגיש בבית במקום מושבם החדש? בין שמדובר בקציץ הבשר המשובח של אימא ובין שבמרק העוף הסמיך של סבתא, פתרון בדוק הוא להכין אוכל מהסוג שמביא עימו זיכרונות מנחמים. העולים גילו עד מהרה שעם הסחורה המקומית של הארץ לא תמיד אפשר לשחזר את הטעמים והריחות של המטבח הביתי מארצות מוצאם.

כאן נכנסת לתמונה ד"ר ארנה מאייר, סופרת פורה ומורה לבישול ולתזונה בבית הספר למדעי הבית בעמותת ויצו. כבר לפני שנת 1933, השנה שבה עלתה ארצה, פרסמה ד"ר מאייר באירופה שורה של מאמרים על הדרך הנכונה לנהל משק בית. בשנת 1937, כתבה ד"ר מאייר ספר המאגד את כל הידע הנחוץ לעולה הטרייה לארץ ישראל, המבקשת להקים ולנהל משק בית במולדת החדשה.

"איך לבשל בארץ ישראל" נחשב לתנ"ך של עקרת הבית המבקשת להתאקלם בארץ. הספר הודפס כך שמצידו האחד מופיע הטקסט בגרמנית ובאנגלית, ומצידו השני בעברית. ניכר שד"ר מאייר רצתה להקל על הקוראת, ולכן הוסיפה חלקים מועילים כגון טבלת המרת מידות, כמויות הגשה, ואפילו מילון קצר הכולל מילים חשובות המתורגמות מאנגלית וגרמנית לעברית.

"כי ההבדלים שבאקלים ויתר התנאים הנובעים ממנו מכריכים את האשה הבאה מאירופה לשנות את אורח החיים שהיא רגילה בו ובכלל זה גם את אופן הבישול. והגשמת השנוי הזה קשה יותר מכפי שהדבר נראה", כתבה ד"ר מאייר בהקדמה לספר.

ד"ר מאייר ביקשה לתת מענה לעקרת הבית המוצאת את עצמה כורעת תחת נטל ניהול הבית, הדאגה לבריאות בני המשפחה והרצון להאכילם במזון בריא ומזין. הפתרון שלה? עזבי את אירופה ואמצי לך עולם קולינרי חדש בארץ ישראל.

"הגיע סוף-סוף הזמן שאנו, הנשים, ננסה ביתר מרץ, מאשר עד כה, לשחרר את מטבחנו מאותה מסורת-הגלות שדבקה בו, במדה שאינה מתאימה לתנאי ארצנו ושנחליף מתוך הכרה את המטבח האירופי במטבח ארצישראלי בריא".

הספר כולל פרקים מעמיקים על בישול באמצעות שמן ירקות במקום חמאה, כיצד לנווט בעולם האקזוטי של התבלינים המקומיים וכיצד לבשל נכון עם חשמל. רק בסוף הספר כללה ד"ר מאייר מתכונים למנות עיקריות, צדדיות, קינוחים ושתייה. כל המתכונים בחלק זה הותאמו לעקרת הבית הנסמכת רק על תוצרת מקומית.

אוקי, אתם ודאי שואלים את עצמכם מה לכל זה ולקטשופ?

ד"ר מאייר היא תומכת נלהבת של הקטשופ. בספרה היא ממליצה המלצה חמה לנשים להוסיף את הרוטב האדום מעת לעת למתכונים בספר, כדרך "להחמיא" לטעמי המנות. זה גם לא מזיק שהצבע האדום נחשב, לטענת המחברת, צבע קישוט נעים המשתלב במנות רבות.

לדעת ד"ר מאייר, "אין זאת אלא בשר עגבניות שהוכן באופן עקורי (סטרילי) יחד עם תבלין נעימים ופיקנטיים וזהו כידוע כקטשופ-עגבניות מתוצרת 'עסיס.' בעלת-הבית מוצאת בזה לא רק אמצעי-תבול בלבד אלא גם תוספת עשירה בויטמינים, כי כידוע שייכת העגבנייה לאותם הפירות המעטים שהויטימינים שלהם נשמרים בהם כמעט במלואם גם לאחר עיקיר (סטרליזציה), מלבד זאת הצבע האדום מוסיף מראה נעים לתבשילים".

פרסומת לחברת "עסיס" מתוך הספר "איך לבשל בארץ ישראל?", מתוך אוספי הספרייה הלאומית

עוד לא הזיקה העובדה שחברת עסיס, יצרנית הקטשופ הארץ-ישראלי הנמכר ביותר באותן השנים, סייעה במימון ובהוצאת הספר.

פרסומת לקטשופ של חברת "עסיס", מתוך אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית

ובכן, לאלו מאיתנו שתמיד חייבים קטשופ בצלחת, זכיתם בזאת באישור גורף ממומחית – אישור המקבל משנה תוקף לאלו הגרים בישראל או לאלו המחפשים תוספת לבשר או לדג. אם מדובר בכם, ממליצה ד"ר מאייר, "רוטב לבשר ולדגים דיה לכך מלא כף אחת, ולשם יתר פיקנטיות אפשר לשים מ-2-3 כפות הכל לפי טעם האיש".

 

עולם האוכל היהודי

לדף הפרויקט המיוחד

"דיי יידישע קוך"

הדגן שהציל את ישראל

מדוע רשימת קניות מימי הביניים נכתבה בצד האחורי של גט?

 

רו אורנים

כותבת, עורכת ומתעניינת בנושאים יהודיים. רו גרה בפאתי ירושלים עם בעלה וכלבתם החמודה לולה. רו עובדת בספרייה הלאומית ובזמנה הפנוי היא נהנית ללמוד עובדות לא חשובות, לקרוא ולאפות קאפקייקס

לכתבות נוספות של רו אורנים >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו