איך עברנו את תקופת הצנע? בזכות הבורגול שארגון "הדסה" נאבק לייבא מארצות הברית
בהקמת מדינת ישראל ב-1948, נאלצה המדינה הצעירה להתמודד עם גלי עלייה גדולים ומצב כלכלי רעוע, מצב שהוביל לכינון משטר הצנע. במסגרת הצנע התמודדה הממשלה מול הצורך להאכיל המוני תושבים בעזרת חלוקת מנות מזון קצובות. בד בבד, בארצות הברית נהנו דווקא מעודפים של סחורות חקלאיות – ובהן המאכל העשוי מגרגירי חיטה וידוע בשם 'בורגול'.
אומנם הבורגול נעשה פופולרי ברחבי העולם רק בשנים האחרונות, אך שורשיו נטועים עמוק במטבח הים תיכוני. בקרב יהודים מארצות המזרח הבורגול נחשב מאכל המיועד לאביונים, והיה נוכח על שולחנם של משפחות יהודיות עניות בתימן ובכורדיסטן, עם מצרכים נוספים שנועדו להגדיל את המנות
האמריקנים ביקשו לפתור את "בעיית" עודפי החקלאות בלי לבזבז מזון יקר המציאות. לכן, העבירה ממשלת ארצות הברית חוק שיתיר לה לייצא את העודפים למדינות הזקוקות להם, דרך סוכנויות וארגוני מתנדבים שיירשמו לכך מראש. ארגזי מזון יסופקו לנזקקים – אך הסוכנויות יצטרכו לשאת בעלויות המשלוח.
"הדסה", ארגון הנשים הציוני באמריקה שנוסד בידי הנרייטה סולד, זיהה מיד את ההזדמנות. שם הבינו שהחקיקה החדשה יכולה לסייע למדינת ישראל שאך נוסדה בשעתה הקשה. "הדסה" נוסד במקורו כדי לגייס תרומות לטובת טיפול רפואי בארץ ישראל. על מנת להשתתף בתוכנית הסיוע האמריקנית ולממן משלוחים של עודפי מזון, היה על הארגון להפוך לארגון התנדבותי רשום ולהשיג אישור מתאים ממחלקת המדינה האמריקנית. התהליך הזה, מתברר, לא היה פשוט.
בספר זיכרונותיו של מוריס אטקין, מי ששימש קצין תפעול ויועץ חקלאי למשלחת הישראלית בארה"ב דאז, הוא כתב על הפעולות שנקטו ב"הדסה" כדי להפוך לאחד מהארגונים שהורשו לטפל בעודפי המזון. בספר, שנקרא "Life’s Voyage: Dedicated to Making a Difference", סיפר אטקין:
"המשרד האמריקני לסיוע חוץ התנדבותי, שהיה חלק ממנהל שיתוף הפעולה של ארצות הברית, הציב כל מכשול אפשרי שיכול היה לחשוב עליו, במטרה לעכב – אם לא למנוע לחלוטין – את התהליך…אחרי כמה חודשים ופגישות רבות, ארגון "הדסה" אושר להיות סוכנות התנדבותית רשומה, הראשית לקבל עודפי סחורות ולהפיצם כסיוע הומניטרי מחוץ למדינה".
אחרי קבלת האישור, בין 1951 ל-1953, נשלח לישראל בעזרת "הדסה" מזון עודף בשווי יותר מעשרים מיליון דולר. כמויות דומות הגיעו גם בשנים שלאחר מכן. בעזרת הסוכנות היהודית שהסכימה לכסות את עלויות המשלוח, חילק "הדסה" את המזון למרכזי קליטה, סוכנויות רווחה, בתי ספר ובתי חולים יהודיים וערביים ברחבי המדינה.
אטקין סיפר עוד בזכרונותיו, על הסנאטור האמריקני הוברט האמפרי (שמונה לאחר מכן לסגן הנשיא של לינדון ג'ונסון) ותרומתו להכללת הבורגול בתוכנית עודפי המזון. הוא נשא נאום שלם בסנאט שעסק בגרעיני החיטה הגרוסים. למרבה ההפתעה, סיפר אטקין כשהגיע זמנה של הצהרת הסנאטור להירשם בפרוטוקול הקונגרס האמריקני, המילה "בורגול" נכתבה בעברית, וזו הייתה הפעם הראשונה שבה הופיעה השפה העברית על דפי רשומות הקונגרס.
הבורגול נותר מאכל פופולרי בישראל, ועם התפשטותו של טרנד המזון הבריא בעולם המערבי, מדינות ותרבויות רבות נוספות קיבלו אותו בשמחה אל התפריטים שלהן. שימושי הדגן כיום רבים מספור, והוא מצא את דרכו אל סלטים פשוטים ואל תבשילים מתובלים המבושלים בישול ארוך.
ספר הבישול הקטן "מאכלים תימניים ומזרחיים" (עותק שלו שמור בספרייה הלאומית) היה, לפי המוציא לאור, אחד מספרי הבישול הראשונים שהציגו את מסורות הבישול המזרח תיכוניות. הספר פורסם לראשונה ב-1962 על ידי הוצאת סדן התל אביבית, והקדיש פרק שלם למתכוני בורגול, או כפי שנקרא הדגן בלשונו של הספר: ריפוֹת. אנו דוחקים בכם לנסות את המתכון המצורף ולספר לנו על התוצאה!
הריס: 2 כוסות ריפות 500 גרם עצמות בצל שלם עגבניה שלמה חווייג' מלח מנקים ושוטפים את הריפות. מרתיחים חצי סיר מים. לאחר שרתחו המים, מוסיפים את העצמות, הבצל, החווייג' והמלח. בוחשים ומוסיפים את הריפות ואת העגבנייה. מכסים את הסיר ומעבירים לאש קטנה למשך כל הלילה. מגישים חם.
תגובות על כתבה זו