הודי חמודי, גיבור מלחמה

"הוּדִי חֲמוּדִי הוּא יֶלֶד קָטָן, גָּר הוּא הַרְחֵק שָׁם בְּעֵמֶק בֵּית שְׁאָן": סיפורו העצוב של האדם העומד מאחורי השיר המפורסם שמלווה את ילדי ישראל כבר 70 שנה

שרון כהן | 03.09.19 |
Share
הודי חמודי

בשנת 1942 כתב סב אחד "שיר אהבה" לנכדו בן השלוש. הוא כתב על מראהו המתוק של הפעוט, על סקרנותו, ואף הכניס לשיר את שם החיבה של הקטן: "הודי חמודי". שירו של אותו הסב, המשורר משה דפנא, זכה ללחן מידידו המלחין נחום נרדי.

 

זֶה הוּדִי חֲמוּדִי הוּא יֶלֶד קָטָן
גָּר הוּא הַרְחֵק שָׁם בְּעֵמֶק בֵּית שְׁאָן
עֵינַיִם לוֹ תְּכֵלֶת וְרֹאשׁ לְבַנְבַּן
פֶּה לוֹ מָתוֹק מְחַיֵּךְ וּמַקְשָׁן

שׁוֹאֵל בְּלִי הֶרֶף הוּא: לָמָּה זֶה כָּךְ?
"לָמָּה וְלָמָּה" מַעֲבִיר הוּא בַּסָּךְ
הוּדִי חֲמוּדִי, הוּא בֶּן-אֲבִיטַל
שְׁאֵלָה רִאשׁוֹנָה אֶת אָבִיהוּ שָׁאַל:

לָמָּה טָלֶה עֵת יִפְתַּח אֶת הַפֶּה
יוֹדֵעַ לוֹמַר לִי אַךְ מֶה וְרַק מֶה?
וְלָמָּה צְבִיָּה הַפָּרָה הַחוּמָה
יוֹדַעַת לוֹמַר לִי גַּם מוּ וְגַם מָה?

הוּדִי חֲמוּדִי, הוּא בֶּן אֲבִיטַל
שְׁאֵלָה שְׁנִיָּה אֶת אָבִיהוּ שָׁאַל:
לָמָּה הָעֵגֶל הָרָץ לַמֶּרְחָב
שׁוֹלֵחַ לְמַעְלָה לְמַעְלָה זָנָב
וְלָמָּה צְנוֹנִית קְטַנָּה, אֲדֻמָּה
שׁוֹלַחַת זָנָב דַּק אֶל תּוֹךְ אֲדָמָה?

הוּדִי חֲמוּדִי, הוּא בֶּן אֲבִיטַל
שְׁאֵלָה שְׁלִישִׁית אֶת אָבִיהוּ שָׁאַל:
לָמָּה הַשֶּׁמֶשׁ תָּמִיד הוּא רִאשׁוֹן
לָרֶדֶת בָּעֶרֶב, לִשְׁכַּב וְלִישֹׁן
וְלָמָּה יָרֵחַ הוּא דַּוְקָא בַּלֵּיל
יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ וְהוֹלֵךְ לְטַיֵּל?

"לָמָּה וְלָמָּה" רַבּוֹת עוֹד שָׁאַל
הוּדִי חֲמוּדִי, הוּא בֶּן אֲבִיטַל
לָמָּה אוֹהֵב כֹּה הַצֵּל אֶת הָעֵץ?
מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב אֶצְלוֹ הוּא רוֹבֵץ
לָמָּה בּוֹרֵחַ הַצֵּל מֵהָאוֹר –
הַשֶּׁמֶשׁ מֵצִיץ בּוֹ, נָסוֹג הוּא אָחוֹר.

לָמָּה הָרוּחַ מַכֶּה אִילָנוֹת?
וְלָמָּה בּוֹכִים כֹּה יוֹנִים וְיוֹנוֹת?
לָמָּה כְּנָפַיִם נִתָּנוּ רַק עוֹף?
וְעוֹד הוּא שׁוֹאֵל בְּלִי קֵץ וּבְלִי סוֹף.
אַךְ תַּעֲנֵהוּ אִם כָּךְ וְאִם כָּךְ
וְ"לָמָּה" חָדָשׁ אָז מִפִּיהוּ יִצְמַח.

 

נרדי, מצידו, מסר את השיר לבת טיפוחיו – הזמרת המתחילה אסתר גמליאלית-יוסיפון. בפרסומו, "הודי חמודי" (או בשמו המקורי: "למה?") נעשה במהרה אחד משיריה המוכרים, וברבות הימים אף זכה לביצועים מגדולי הזמר הישראלי, בהם שושנה דמארי. הטקסט המבודח שהקדיש משה דפנא לנכדו, בשילוב הלחן הקליט של אחד מגדולי פזמונאי הילדים, הפכו את "הודי חמודי" ללהיט שמושר בפי דורות של ילדים עד עצם היום הזה.

"הודי חמודי"

שנים רבות אחרי שביצעה את השיר, סיפרה אסתר גמליאלית-יוסיפון בראיון:

"הופעתי בפני חיילים בבית חולים העמק, זה היה במלחמת ששת הימים, כמו שעשיתי בכל המלחמות. נכנסתי לאחד החדרים, שרתי את כל השירים הגדולים שלי, 'הטנדר', 'לא אורחת גמלים', 'בכרם תימן', וגם את 'הודי חמודי'. ואז לפתע נכנס בדלת מאחורי פצוע על כיסא גלגלים. הוא שאל מי אני, הסתובבתי ושאלתי אותו מי אתה? והוא ענה להפתעתי, אני הודי חמודי…".

 

אך כיצד הפך 'הודי חמודי' לחייל פצוע, ומה עלה בגורלו?

אהוד דפנא, בן מלכה ואביטל, נולד ברעננה ביום י"ב באדר תרצ"ט (3.3.1939) וגדל בקיבוץ מעוז חיים שבעמק בית שאן – קיבוץ שהוריו היו ממקימיו. בדיוק כמו בשיר, לאהוד היו עיניים בצבע תכלת ושיער בלונדיני-לבן. כשהיה ילד הוא היה מופנם וצנום למראה, אך בבגרותו החל לעסוק באקרובטיקה וברכיבה על סוסים. כשהגיעה העת, החליט אהוד להתגייס לשירות קרבי.

אהוד דפנא רוכב על סוס

אהוד גויס לצה"ל באוגוסט 1957 ושירת בחיל השריון. הוא השתתף בקורסים רבים, בהם קורס קציני חיל רגלים וקורס קציני שריון, וכן שימש מפקד מחלקת חרמ"ש. בתום שירות החובה שלו שב למעוז חיים. בשובו לאזרחות, נשא אהוד את חברתו חוה לאישה. השניים עזבו את המשק וגרו בכרמיאל. לאחר הולדת בנם איל, נדדה המשפחה הקטנה אל הדרום והשתקעה בבאר שבע.

אהוד דפנא

בפרוץ מלחמת ששת הימים פיקד אהוד על מחלקת סיור. הוא נטל חלק בקרבות הראשונים, אך כשיצא בראש סיירת לכיוון ג'נין, נפצע בכף רגלו ונותר עם נכות. על אף הפגיעה, אהוד לא ויתר על שיבוצו מחדש ביחידה קרבית והצטרף לצבא קבע ב-1970. תחילה הוא שירת כמפקד בגדוד שריון בדרום הארץ, לאחר מכן כמפקד פלוגה בגולן ולבסוף כקצין אג"ם באוגדת שריון חדשה.

אהוד דפנא במדים

שהותו של אהוד בבסיסים הצבאיים פגעה בנישואיו, אך עבודתו האינטנסיבית הייתה לו להסחת דעת מבורכת מהגירושים. אף על פי כן, הריחוק מבנו שגדל במעוז חיים ייסר אותו. מקורבים סיפרו כי כל פרידה בסופי שבוע הייתה קשה מנשוא – גם בעבור האב וגם בעבור בנו.

בקיץ שנת 1972 הכיר אהוד את שושנה, ושנה לאחר מכן השתחרר מצבא הקבע. קריירה צבאית ארוכה כבר הייתה מאחוריו, ולפניו – תוכניות לעתיד במשק וחלומות על הקמת קן משפחתי עם זוגתו החדשה ובנו.

אהוד דפנא ובנו איל

כמה שבועות לאחר שהשתחרר, ביום הכיפורים תשל"ד, שמע אהוד על פרוץ הקרבות. הוא לא שובץ ביחידת מילואים ולא קיבל צו קריאה, אך הגיע ביוזמתו לרמת הגולן, ארגן פלוגה משיירי הטנקים והצוותים של כוחות החטיבה בגזרה הדרומית, והשתתף בקרבות הבלימה הקשים.

אהוד השתתף בשני הניסיונות לכבוש את תל שמס, אך בניסיון בלימה של חיל רגלים ושריון סורי, ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973), נהרג מפגז נ"ט והובא למנוחות בבית העלמין במעוז חיים. על גבורתו קיבל לאחר מותו את עיטור העוז.

מעריב 08.05.1975

בראיון לעיתון מעריב 15/01/1971, זמן לא רב לפני מותו, סיפר אהוד על ששנא את השיר שכתב עליו סבו משום שילדי הקיבוץ הקניטו אותו בשל היותו הילד מהשיר המפורסם: "הייתי מתפרע כשהיו רודפים אותי עם הכינוי", אמר אהוד. האגדה מספרת שפעם, כשהושמע השיר ברדיו בזמן מלחמת העצמאות, ברח הודי הקטן  מן המקלט למרות שהקיבוץ היה במתקפת אש. בחלוף השנים למד אהוד לאהוב את השיר, שבעקבות מותו, נעשה שיר זיכרון.

מעריב 15.01.1971

 

התמונות של אהוד דפנא מתוך אלבום מעוז חיים

 

כתבות נוספות

עקדת ערן פרץ ז"ל: "וַאֲנִי בּוֹכֵה בְּנִי! בְּנִי! לוּ נִיתַן מוּתִי תַחְתֶךָ"

רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר – הסיפור העצוב שמאחורי השיר והמשורר

כך הפך "בשנה הבאה" משיר געגועים עצוב ללהיט בינלאומי קצבי

 

שרון כהן

שרון היא מנהלת הקהילות של הספרייה הלאומית

לכתבות נוספות של שרון כהן >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו